פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ילדנו בכיתה ב'. יש לו הפרעת קשב וריכוז קלה, בה אנחנו מטפלים באמצעות רכיבה על סוסים.
הוא ילד מאוד חכם ומאוד חברותי. תמיד היו לו המון המון חברים. לאחרונה, בחודשיים-שלושה האחרונים חלה התדרדרות בהתנהגותו בבית הספר. הוא מעורב במקרי "אלימות" להגדרת בית הספר, אך בבירור איתו עולה תמונה אחרת לחלוטין בה מישהו "מציק" לו והוא כתגובה "דוחף" בחזרה. המסר שמגיע ממנו הוא שכל הזמן מאשימים אותו, למרות שברוב המקרים הוא לא זה שהתחיל והוא לא זה שאשם, אלא הילדים האחרים רצים למורה ומספרים שהוא "הרביץ" להם.
דיברנו איתו (וכן עם המורה) פעמים רבות והסברנו לו אינספור פעמים על התנהגות נהותה ומה הוא צריך לעשות אם אכן מישהו מציק לו (לא לפנות לאלימות אלא ללכת למורה).
תמיד היו לו המון חברים, כל יום היו מתקשרים לפחות שניים ורוצים לבוא אליו. לאחרונה הוא כמעט ולא מתראה, מספר ש"הלוואי ולא היו הפסקות", "אין לי מה לעשות בהפסקה" ונראה שמצבו החברתי הולך ומתדרדר. בית הספר יודע רק להתלונן ולספור "מקרים" בהם היה מעורב, אך לא נראה כי הם מסתכלים לעומק העניין ומעורבים כלל במרקם החברתי.
מיותר לציין שאנחנו מאוד מאוד מודאגים ממה שעובר על הילד שלנו. חשבנו לפנות לפסיכולוג ילדים, אך לא יודעים אם זו הדרך הנכונה ואם לא מאוחר מדי.

אורי 4.5 שנים גמול מזה שנתיים טוטאלית מפיפי וקיקי...וכעת מפספס במשך חודש פיפי בלילה בשבוע שהפסקתי שתיה בלילה לא עשה וביומיים האחרונים שוב פיפי ובנוסף בצהרונית מפספס קיקי...אין תולעים בדקתי כולל בדיקת רופא. מה עושה? אני סבלנית...אך אבודת עצות...עזרה

שלום רב,
בתי הבכורה בת שבע וחודשיים, בכיתה ב, היא בין הילדים הקטנים בכיתה.
היא קוראת וכותבת מצוין אבל מאוד איטית וחולמנית,
היא לא מספיקה בכיתה ואז אנו יושבות על שיעורים והשלמות כל יום שעה ויותר.
הציונים שלה נעים בין 80 ל 90 כאשר זה עם תוספת זמן.
בנוסף הילדה יושבת על כיסא בית הספר בצורה מאוד משונה, היא יושבת על הקצה ומנענת את עצמה קדימה ואחרונה ובעצם מאוננת ועוברת לעולמות אחרים.
היועצת הפנתה לרופא ילדים, שקבע נחרצות לא לבדוק את הילדה פיזית ולהניח לה.
כמו כן הפנו אותי לנוירולוג ילדים, ולאחר מכן ביטלו את ההפניה וביקשו שאפנה לפסיכיאטר ילדים שהוא גם מטפל בתחום הרגשי וגם בתחום הנוירולוגי.
אציין שהילדה מאוד שמחה,מצחיקה וחייכנית, יש לה הרבה חברים, בעיקר בנים.
אשמח לשמוע עצה בנושא,
תודה
גליה

בן 3.8 עקשן ונוקשה סובל מפחד מכישלון עד שיתוק.(בתחום : היצירה בלבד)

בני הוא ילד חכם ויצירתי עם המון דמיון .הוא מאוד חברותי, שמח ומתלהב ונחשב לילד מאוד פופולרי מבחינה חברתית בגן. יש לו ביטחון עצמי והוא מבטא רגשות.
אנו כהורים מטפחים אותו (מת על הצגות , סרטים, קונצרטים בילוי עם חברים, משחקי קופסא, ואירוח).
וגם נותנים לו גבולות. הוא ילד קל וזורם ובוגר מאוד לבני גילו.
הוא בן יחיד וואני אמורה ללדת בחודש הבא.
הגישה החינוכית שלי ושל בעלי לעודד ולחזק אותו ( מהרגע שנולד) .

בגלל שיש לו אנטלגנציה רגשית מאוד מאוד מפותחת.
הוא פשוט נמנע מעשיית דברים שהוא פחות אוהב/ "מוצלח". עד קיבעון ופחד מכישלון..
התחום המטוריקה העדינה שלו (ציור,) טיפה חלש (באופן יחסי) והוא מרגיש שבתחום הזה הוא פחות טוב.. ולכן נמנע מעבודות יצירה בגן.
למרות שבבית אני עובדת איתו המון וכן מסכים לשת"פ (משחקים בצבע, ציור משותף ועוד והוא השתפר מאוד מאוד).

הגננת אומרת שבשבוע האחרון הוא עקשן עד כדי כך - הפחד מכשלון משתק אותו.
ומעדיף במקום לצייר בגועש ולהתנסות. לשחק בקוביות ומשחקים אחרים.(הוא מאוד אוהב משחקי דמיון). היא ספרה לי שהיא בזמן האחרון מעודדת אותו מאוד והוא גם מצייר מקסים (ושבחה אותו לפני).
יש לציין שהילד עקשן באופן מולד.. (בררן באוכל לא מוכן אפילו לנסות), אנו כהורים נותנים לו לבחור ולא כופים עליו כדי לא ליצור אנטי ונותנים לו תחושת שייכות..
יש לציין שאין לנו בעיה איתו בשאר התחומים: עם שעות שינה, הלבשה, צחצוח שיניים.
שאלה האם זה הזמן לקבוע תור לפסיכולוג ילדים או שמא זו התנהגות שהיא עכשיו מוקצנת בגלל הלידה הקרובה.
האם יש לך "טיפים" שיכולים לעזור?

יש לי 2 בנות, הגדולה בת 5, והקטנה בת 3.5 . הגדולה היתה ילדה מאוד מאוד ביישנית ומופנמת, שהשתנתה המון לאחרונה, הקטנה לדעתי בסדר גמור, למעט מצבי פינוק שנצמדת אלי. הבעיה שאני אעלה היא בנוגע לגדולה. 2 הבנות בחוגים, וכל שבוע נפגשות עם חברות, או שבאים אלינו או שהן הולכות, הן ילדות מאוד פעילות חברתית, ונשארות לבד אצל החברים. הגדולה שהיתה מאוד ביישנית , השתנתה, כיום היא יותר בוטחת בעצמה, אוהבת חברה אבל - יש בעיה ששמתי לב במיוחד שחברים מתארחים אצלה בבית, היא הופכת לשתלטנית, לפעמים מעליבה, אתמול לדוגמא התחילו משחק לפני שהספיקה להצטרף אז היא התחילה ממש לבכות שלא מחכים לה, ודרשה שיבקשו סליחה, או שלא תזמין אותם יותר. זה מאוד מתסכל אותי כי שנה הבאה היא בגן חובה - כיום בגן פרטי, ואני פוחדת שלא יהיו לה חברות. היא ילדה טובה, שלא מתכוונת לכך אבל למרות זאת - מה אני עושה? אני מדברת ומסבירה לה, והיא מבטיחה ובפועל זה לא קורה. כבר קרה שילדה נעלבה ורצתה ללכת.

אנא עזרתכם

שלום רב
אני הורה טרי \ אב לבן בן שנה
פיללתי לילד\ בן וציפיתי לבואו
אך משום מה הילד בן שנה ועדיין איני מרגיש מחובר אליו בכלל
לא רגשית , פיזית וכו..
אינו מרגיש כאילו הוא שלי - להבדיל מחברי (האבות שגם הורים טריים ) שעטים על תינוקהם בחופ ובאהבה -איני מרגיש דבר כרגע
האם זה משהו טבעי שקורה להרבה אבות ( גברים) בתחילת הדרך ובמשך הזמן יהיה חיבור וארגיש ואחשוב עליו כל הזמן כחלק בלתי נפרד ממני ??

שלום!

נכדתי בת שנתיים וחצי כשאני באה לקחת אותה מהגן פעם בשבוע או כשאני הולכת אליהם הביתה היא מקבלת אותנו בכעס צועקת די לכי מפה ולא רוצה שאגע בה.
אני סבתא משקיעה , משחקת אוהבת ואני מעמידה גבולות בלי כעס כשהיא עושה משהו לא מקובלו יש לציין שאת הסבא היא מאד אוהבת

מה לעשות כשהיא מתנהגת כך?



תודה מראש

שלום רב,
בתי בת 6.5, התחילה כיתה א' לפני מספר חודשים. בשנה האחרונה (לקראת סיום גן החובה) היא החלה לפתח פחדים וחרדות שהולכים ומתרבים. אינה מוכנה להישאר לבד אפילו למספר דקות. אינה מוכנה להישאר לבד באוטו ל2 דקות אם אני צריכה לצאת רגע, לא מוכנה ללכת לחברים לבד (אלא אם מדובר בחברים שהיא מכירה היטב את ההורים), לא מוכנה ללכת לימי הולדת כיתתיים אם אני לא נשארת איתה, מפחדת ממעליות (בבניינים גבוהים גם כאשר אני נמצאת איתה), מפחדת מבדיקות רופא פשוטות ולא כואבות, שלא לדבר על חיסון, מפחדת מכלבים למרות שגדלה עם כלב ולא פחדה מכלבים בעבר ועוד.
עד לפני כשנה פחדים אלה לא היו קיימים. לא ידוע לי על אירוע טראומטי או מפחיד שקרה.

שני אירועים משמעותיים שהתרחשו לאחרונה הם עלייה לכיתה א' ולידת אחות קטנה לפני כחודשיים (הבת המדוברת היא הבכורה ונולדה הבת השלישית).

אשמח להתרשמות ולהצעות לגבי עזרה לילדה.

שלום,

אני גרושה כחמש שנים, ויש לי ילד בן 7.

לפני כחצי שנה עברתי לגור עם בן זוגי ב-3 שנים האחרונות והחלטנו השבוע שאנחנו ניפרדים.

בני ובן זוגי מאוד אוהבים זה את זה , מאוד קרובים ויש ביניהם קשר מיוחד ויפה
בני מאוד שמח כשבן זוגי עבר לגור איתנו והייתה תחושה נפלאה של תא משפחתי חדש אך לצערי ישנן סיבות אחרות שמאלצות אותנו להיפרד.

שאלתי היא כיצד עלי לנהוג עם בני? איך להסביר לו את הפרידה? איך להקל עליו ולא לגרום צער מיותר.

עלי לציין שכשהתגרשנו בני היה בן שנתיים וחצי וכבר אז הסברתי לו הכל והכנתי אותו ליום בו נעזוב את הבית ונגור בנפרד מאביו, הכל עבר בשלום וכמו שהמורות בבית הספר אומרות לי עליו " לא רואים שהוא בן להורים גרושים".

הפעם קשה לי יותר להתמודד מול בני ומול עצמי עם ההחלטה לפרק שוב את התא המשפחתי אפילו אם עברה רק חצי שנה.

אודה לעזרתכם :)

שלום,
אודה לתשובה ההודעה גם מ 21.1.12
אני אם חד הורית (בת 48) יש לי בת אחת בגיל 4.5 שנים. עוד בהיותה מאוד קטנה שמתי לב שהיא חוששת / מפחדת מדברים חדשים ושאינם מוכרים לה וגם מדמויות טלויזה מסויימות. כגון - פעיולת של מפעילה בגן , פעילות של ילדי בית ספר בוגרים (כארבעה) שהגיעו לפעילות בגן לאחרונה,דמות טלויזיונית, מגיל 3 הינו בחוג בלט שהיא נהנתה מאוד מאוד והשתלבה יפה אך לקראת סוף השנה כשדיברו על מופע הילדה נרתעה מאוד וסרבה להגיע לחוג (די לחצתי עליה להגיע אבל בהופעה היא בכתה וסרבה להשתתף)עד היום היא מסרת ללכת לחוג בטענה שהיא לבד בחוג בלעדי (וזאת על אף שאני אומרת לה שאני מחקה בחוץ)

לאחרונה היתה לי שיחה עם הגננת (במסגרת מפגשי הורים שהיא עורכת) וכך היא סיפה לי על הילדה: אנטלגנטית מאוד הרבה מאוד מאוד מעל הממוצע ,כותבת להפליא (הילדה יודעת לכתוב , מכירה היטב אותיות , וסופרת ואפילו פעולות חשבון פשוטות כבר יודעת כגון 2+3 = 5..חשוב לציין שהיא מבקשת ללמוד וגם שואבת המון מידע מהסביבה אני לא מקדישה המון זמן לנושא), מציירת מאוד יפה וברוגע רב (אכן גם בבית מציירת ציורים כגון ילדים , בובספוג , טווס ..). לדברי הגננת הצד הקוגנטיבי שלה מאוד חזק. התאקלמה יפה מאוד בגן על אף הימים הראשונים שהיו קשים לה (גן חדש טרום חובה) , מתחברת יפה מאוד ויש לה כמה חברות (הן 4 בנות חברות שמשחקות מאוד יפה ולדברי הגננת אין בת שתלטנית לכל אחת יש את האימרה שלה - חברות מאוד יפה לדברי הגננת)לעיתים היא משחקת גם עם ילדים אחרים בגן ומאוד נהינת כשמצחיקים אותה (יש בן שמציק אותהמאוד).דבר אחד שלדברי הגננת עלי לשים לב אליו זה כאמור... הפחד ,הגננת הגדירה את זה חרדה כאשר מהשו "במסגרת" משתנה. הגננת. המליצה לי להתייעץ עם פסיכולוג ילדים.לדבריה הילדה עם פוטנציאל אדיר של כשרונות ודבר זה יכל להפריע לממש ולבטא כשרונות (וגם בחיים בכלל).

אני פונה אליכן בלקבלת חוות דיעה והתיחסות לנושא.

תודה רבה

איריס

אני ממש מתלבטת מה לעשות. בני בגן פרטי מדהים ביותר ועכשיו צריך להחליט עם להשאיר אותו בגן הפרטי ( בשנה הבא יהיו הרבה ילדים קטנים ממנו בקבוצה עם יישאר) או להתחיל בטרום טרום חובה. הגננת אומרת שמצד אחד יהיו כמה ילדים בגילו שיישארו אך בגדול מרבית הקטנים עוברים ואז יהיה איתם וגם שאין לה תכנים שמתאימים כמו טרום טרום ובתכלס תוכנית הלימוד יהיה בדיוק כמו של השנה. מצד שני אני יודעת שכל כך טוב לו בגן אוכל יפה ישן טוב אוהב את הגננות והולך בשמחה ואושר. מהצד שלי התגרשתי השנה והוא התחיל בהסדרי ראיה עם אבא שלו ולצערי הרב אבא שלו לא תמיד מגיע ומבריז לו ואני חוששת שאולי עוד שינוי כזה יהיה לו קשה למרות שיש לנו עוד זמן עד אז....מה דעתכם?

שלום, הבן שלי בן 8 ולובש רק חולצות קצרות בחורף גם כשמאוד קר. הוא טוען שחם לו
קראתי איפשהו שזה יכול להעיד על דימוי עצמי נמוך/שנאה עצמית/פגיעה שחווה. מאוד מאוד הטריד אותי מה שקראתי
האם זה נכון ? האם יש לטפל בזה? תודה

שלום רב,
אני רוצה להתייעץ בעניין בתי הבכורה בת 5.5 (יש לי עוד 2 בנות בגילאים 4, 1:2). היא משולבת בגן חובה, מדובר בילדה מאוד דומיננטית, דעתנית, יוזמת, פעילה, יצירתית ומאוד חכמה. ניכרים קשיים חברתיים- היא לא כ"כ רואה את האחר (רוצה רק היא לבחור משחק, לנצח וכו'), כשמציקים לה, היא משתמשת באלימות. במצב זה, לילדי הגן לא נעים לשחק איתה. כמו כן, היא בודקת כל הזמן גבולות, ויש גם אימפולסיביות.
אני רוצה לעשות לה אבחון, בכדי להבין האם מדובר בבעיה חברתית, האם בדיקת הגבולות והאימפולסיביות נובעים מבעיית קשב וריכוז.
איזה אבחון אפשר לעשות לה- התפתחותי או פסיכודיאגנוסטי?, אשמח לשמוע את חוות דעתכם המקצועית. אני חסרת אונים ומאוד רוצה לעזור לבתי, טרם עלייתה לכיתה א'

שלום רב
רציתי לשאול האם זה נורמלי לילד בן 5 להתעלם במכוון כאשר מדברים אליו ,להכנס לבתים של סבא וסבתא ולא להגיד שלום רק אם הוא צריך משהו?
העניין משגע אותנו ואנו דואגים ומפחדים שיחשב כאנטיפט ושאר האנשים יתרחקו ממנו.
ניסינו להסביר לו שוב ושוב שהדבר מעליב ,ניסינו לא לדבר איתו בחזרה ,עושים , לנסות להבין למה הוא לא עונה או לא אומר שלום אך ללא הצלחה .
עזרה בבקשה

צהריים טובים,
בני בן שנתיים, ילד מקסים ומאוד מפותח ונוח. יש לו העדפה מאוד ברורה לאבא שלו מולי. התופעה היתה קיימת תמיד וזה היה נראה משהו טבעי ( כי הוא פחות עם האבא, ומתגעגע ..), אבל לאחרונה המצב רק מחמיר. הוא לא מוכן לתת לי להתקרב, הוא לא רוצה שאני אשחק איתו, אשכיב אותו לישון או כל פעולה אחרת - רק אבא. כמו כן כשאבא לו זמין הוא מעדיף סבתות חברים שכנים וכל אחד אחר על פני אמא שלו. כאמא אני זו שיותר נמצאת איתו, דואגת לו ומטפלת בו, אבל העיניין הופך לבלתי אפשרי. אני גם בהריון חודש שמיני והחששות שלי רק גדלות עם כל יום שעובר שאולי זו תגובה של הריון ושזה נזק בלתי הפיך למצב הנפשי של הילד. כמובן שהמצב גם משפיע עמוקות עלי ועל מצבי הרוח שלי ועל ההריון.
האם זה משהו שנורמאלי לגיל הזה ולמצב הקיים?
תודה מראש