פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
בני לומד בכיתה א', ילד חכם לכל הדעות, בעיקר בתחום המתמטי. בגן טרום חובה כבר ידע את לוח הכפל ובגן חובה ידע לחשב תרגילים פשוטים עם חזקה. הוא מטבעו סקרן ושקדן מאד- מכיר דגלים של מדינות, ערי בירה ואת מפת ארץ ישראל על בוריה, כולל כיוונים (צפון, דרום וכו') עם הדקויות (צפון מזרח, דרום מערב וכו'). חשוב לציין שאת הידע רכש מתוך סקרנות ורצון. מאז שעלה לכיה א' אנו מרגישים שנעלם לו הרצון להמשיך לפתח את עצמו, בעיקר בחשבון והוא מבלה הרבה יותר מול המחשב. זה מפריע לנו, כיוון שיש לו יכולות ועולות בנו המחשבות אולי משהו בשיטת הלימוד/ במערכת החינוך מדכאת זאת אצלו. בשבועות הראשונים כשהיה חוזר מבית הספר והיינו שואלים מה למד חדש, היה עונה שכלום. כשהתעקשנו לדעת אם לא למדו כלום, היה עונה שלמדו אבל זה לא חדש... בנוסף, המורה העירה לנו שהוא מרבה לדבר בשיעורים- אולי עקב שעמום. השאלה היא אם בכלל צריך שיתקדם כ"כ בחומר, הרי בכל מקרה יגיע השלב שבו הוא ילמד זאת או שאולי עדיף לבקש מהמורה שתיתן לו דפי עבודה פרטניים ואולי אף לחפש חוג העשרה עבורו (כרגע הוא בחוג שח ובשני חוגים ספורטיביים שונים).
נשמח לקבל עצה טובה. תודה

שלום!
הילדה שלי בת שלוש וחצי, וב-3 שבועות האחרונים היא מסרבת לבוא איתי הביתה מהגן,
ולפעמים דרוש אסרטיביות בכדי שתסכים לבוא .
כאשר אני מגיע לגן והיא רואה אותי היא מעין מתעלמת מימני .
יש לציין שאני וזוגתי פרודים מזה 3 חודשים, ואני מגדל את שני בנותינו.
יש לנו עוד ילדה בת 7 וחצי.
אשמח לקבל עצה איך הוכל לפתור את הבעיה הזו. (אני לוקח אותה לגן גם בבוקר.)

תודה, הנרי

שלום רב.
בתי בת 6 וחצי בכיתה א' יש לה אח גדול ממנה בכיתה ג' באותו בית ספר ואח תינוק בן חצי שנה. השנה כאמור החלה ללמוד בכיתה א' והיא הכירה את הילדים בכיתה א' כלומר אלו לא הילדים שלמדו איתה בגן חובה. הבעיה היא שהיא לא מצליחה למצוא חברות לשחק איתם בכיתה. היא הולכת בשמחה לבית הספר וגם כשחוזרת היא במצב רוח טוב ולא ניכר כי מפריע לה משהו. אך המורה אמרה לי שבהפסקות היא לבד ולא רוצה לשחק עם אף אחד. לכל היותר יוצאת החוצה לחפש את אחיה הגדול בשטח בית הספר. כשאני שואלת אותה עם מי שיחקת היום היא אומרת לי "עוד לא מצאתי חברות" היא לא רוצה להזמין חברות הביתה וכדומה. שאלתי היא מה ניתן לעשות על מנת לעזור לה להתחבר כי נראה שהיא לא יודעת מה עושים כדי להתחבר עם ילדי הכיתה. מה עצתך?
סליחה על אורך השאלה ותודה על תשובתכם !

יש לי ילדה בת חמש.
כבר קרה כמה פעמים שהיא רבה עם בנים - ונתנה להם מכה באשכים.
לדעתכן, היא מרביצה להם באשכים במודע?.
איך מסבירים לה שאסור להרביץ, ובטח לא באשכים?.

שלום ותודה
ילדתי בשעה טובה בת שנייה לפני שבועיים
לפי תפיסת עולמי, תינוק בן יומו צריך לישון עם הוריו במיטה בתקופת החיים הראשונה
כך עשיתי גם עם הבת הגדולה, היום בת שנתיים וחצי
השאלה שלי היא :
לגדולה הרגלי שינה מצויינים אלא שכעת כנראה היא הרגישה שהתינוקת ישנה איתנו ומתחילה להגיע למיטתינו לפנות בוקר...
אני מבינה אותה שכולם במיטה אחת והיא "לבד" ולכן לא נראה לי מתאים כרגע עם הלידה והשינויים) לקיים "מאבק" של החזרה למיטה שלה...
בעוד כמה חודשים כאשר גם הקטנה תעבור למיטה משלה נתמודד עם הקושי הזה.
השאלה האם אני לא עושה צעד שאין ממנו חזרה ? משרישה הרגל גרוע ...
מה דעתכן ?

הילדה שלי בת 6 צריכה לעבור צינתור בסוף החודש ויש גם לפני סידרת בדיקות לעשות וכבר מעכשיו היא מתחילה לבכות ולפחד (כל הזמן בוכה ואומרת אמא אני לא רוצה ללכת לבית חולים ) אנא עיזרי לי איך לעזור לה להתגבר ולקחת את זה יותר בקלות

שלום, בני בן 5 מגלה לאחרונה סקרנות מינית. זה קרה פעם אחת בגן. הגננת סיפרה שנכנס עם ילד אחר למחבוא ושם נגעו אחד באיבר המין של השני. (הילד השני השתמש במילה מצץ). במקרה הנ"ל, דיברנו איתו והסברנו שהאיברים הם פרטיים ושאנחנו לא מרשים לאף אחד לגעת בו אבל גם לו אסור לגעת. גם הגננת דיברה על זה בגן.
לבני, בן דוד בן 6 והם אוהבים מאד להתרחץ ביחד. כששאלתי אותו מה עושים, אמר שמשחקים. מאחר וחשדתי, שאלתי אם נוגעים אחד בשני. בני התבייש, חשש שנכעס ולבסוף סיפר שהם נוגעים ושהבן דוד מרשה לו, והוא מרשה לבן הדוד.
שאלתי: 1. האם נורמלי? 2. כיצד להתמודד? מה לומר?: איך להסביר?
אין לי ספק שמדובר בסקרנות. זה ילד שאוהב לבדוק גבולות ובודק גם פה. האם הסקרנות הזו בריאה? אם כן, עד כמה? מה כן לאפשר ומה לא?

תודה מראש.

בן שלנו בן 5 ו 4 חודשים. מזה כ 11 חודשים גננת שמה לב שילד לא רגוע בגן, מתפרץ בכאס, צועק על ילדים אחרים, בודק כל הזמן גבולות שמתבטא בהתעלמות מוחלטת ממה שאומרים לו באותו הרגע. לפעמים עושה ההפך ממה שמבקשים. בבית התחילו בעיות משמעת עד לריבים יום יום. בחוגים אינו ממושמע.
בבית אח הגדול בן 9 איתן יחסים מדורדרים בגלל ריבים קבועים ותינוקת בת 6 חודשים אותה הוא מאד אוהב.
ברצוני לקבל יעוץ מה לעשות עם צרור זה. אני לא מצליחה להתאפק ובוכה בנוכחות הילד

שלום רב
אני אם ל-3. בתי הבכורה בת 10 ואחריה 2 אחים -בן 7 ובן 3.
יש לי קשיי תקשורת עם בתי הבכורה. מידי יום ביומו.
כל שיחה הופכת לריב .
לי יש קושי להתמודד מולה.להכיל.
לדג' בתי התקשתה בנושא מסוים בחשבון. (בתי לא העלתה את הקושי.
הקושי התעורר לאחר שהראתה לי מבחן בחשבון ובו ראיתי שדילגה על חלק מסוים במבחן. לא בגלל חוסר זמן אלא מחוסר ידיעה)
אמרתי לבתי שאשמח לעזור לה להבין את הנושא ושתמצא זמן שנח לה ונשב.
התחלתי להסביר לבתי , תוך מתן דוגמאות מוחשיות. תוך דקות הגיע ה"פיצוץ".
בתי גילתה חוסר רצון להבין, לשתף פעולה, תוך שהיא עונה בזלזול וחוצפה: "מה את רוצה? אז המורה טעתה! היא לימדה אותנו שטויות! יש לי דברים לעשות... " וכו'.
אני "יצאתי מהכלים" והטחתי בה (באופן לא נעים) שהיא כפוית טובה, שכמה שאני מנסה לבוא לקראתה, התחושה שאני מקבלת ממנה היא של "יריקה בפרצוף".
זו רק דוגמא אחת. אך אנחנו "מתכסחות" כמעט מידי יום.
איך לגשת???
אני מודעת לכך שיתכן והקשיים שלי בהתמודדות מולה , תוך שאני יוצאת משליטה( לא אחת מרימה את הקול) לא תורמים לבטחונה העצמי, ודוקא בתקופה זו של התחלת גיל ההתבגרות, שבו היא זקוקה להעצמה ותשבחות.
אשמח להמשך הדברות ומתן עצות.
תודה רבה!
יוכי

בוקר טוב,
בתי בת שנתיים וחודשיים, ילדה מקסימה מאוד מפותחת מבחינה קוגנטיבית וורבלית.
קיימת בעיה בגישה שלה כלפי אבא שלה היא ממש דוחה אותו ולא מעוניינת שיקריא לה סיפור, יאכיל, יקום אליה בלילה.. בכל פעם שמתקרב אליה היא בוכה ודורשת רק אותי
המשפט הקבוע "רק אמא" תוך כדי בכי וצרחות .
אביה מאוד מעורב בגידולה משחק, קונה לה לוקח אותה להצגות ומאוד מנסה להשקיע בזמן איכות אך היא לא מעוניינת .
אנחנו לא יודעים כיצד לצאת מהמצב. הדבר מאוד מקשה עלינו מאחר ואני בחודש שביעי להריון ואנחנו חוששים שהמצב רק יחמיר לאחר הלידה.
אנחנו כרגע לא מדברים על ההריון לא לידה ולא איתה.
בעבר אמרנו פעם או פעמיים שבקרוב יהיה לנו תינוק קטן ונראה שהיא לא אהבה את העניין.
שאלתי היא איך ניתן לקרב אותה לאביה על מנת שגם תשתחרר ממני קצת ?
בנוסף האם ייתכן שהלחץ עלי נובע מהבנת הסיטואציה של ההריון או שמא אני נותנת לה הרבה קרדיט בגילה?

תודה ויום טוב אורית
סליחה על המייל הארוך

אנו עורכים מסיבת משקפיים לבננו דניאל בן ה-4 בגן.

אני רוצה להסביר לילדים מדוע דניאל צריך משקפיים, ולהדגיש שזה רכוש פרטי שלא מעבירים מאחד לשני, לכן אני מחפשת הסבר לוגי, שיתאים להם - בגובה העיניים שלהם.

מצד אחד, אני רוצה להראות שזה חיובי, שיש לו משקפיים, וכך רואה יותר טוב, ומצד שני, אני לא רוצה שיקנאו וירצו את המשקפיים שלו. להסביר להם שיש לו בעיה ואצלם היא לא קיימת - ללא המילה "בעייה" כמובן...

אשמח אם תעזרו לי איך להציג את הדברים.

תודה רבה :)

אני אם חד הורית לנסיכה בת שנתיים וחודשיים.
מאז שנולדה לא היה לנו כל קשר עם אביה,למעט תקופה של חודשיים אינטנסיבים כשהייתה בת שנה ו3 חודשים,תקופה שבה נקשרה אליו מאוד ונותק הקשר ביום אחד.
למרות גילה הצעיר (שנה ו-3) היא הרגישה את חסרונו ועברתי איתה תקופה לא פשוטה.(אציין רק שלא הגדרנו אותו אבא בפניה בשלב הזה).
היא הייתה בציפיה לכל דפיקה בדלת ובכי של אכזבה כשראתה שזה לא הוא בדלת.
חלפו 10 חודשים מאז והמשכנו את חיינו,התקופה הקשה עברה וחשבתי שבכלל לא זוכרת אותו (היה סה"כ חודשיים מחייה ונעלם).
לפני מספר ימים הוא שב לחיינו,הוא בא לראות את הילדה ולהפתעתי היא זכרה אותו והתרגשה מאוד,צחקה בצחוק גדול,השתוללה מאושר והתנהגה מאוד שונה מהרגיל.
לאט לאט גם התקרבה פיזית ולאחר שעתיים שלוש חם חיבקה ונישקה.
(הפעם כן הצגנו אותו אבא)
כשהלך הפרידה הייתה קשה לה,הוא הבטיח שיחזור למחרת להיות איתה.
המילים האחרונות שלה לפני השינה היו בקשר לביקור שלו למחרת,המלים הראשונות בבוקר אותו הדבר וכשבאתי לקחת אותה מהגן,גם כן קיבלה את פניי באושר ושוב הזכירה את ביקורו היום.
לצערי הוא התקשר והודיע שמסיבות כאלו ואחרות לא יוכל להגיע היום.
ניסיתי להעסיק אותה בכל דבר שהיא אוהבת רק שתשכח מהביקור שלו וזה לא קרה.
הצלצול הראשון בדלת הקפיץ אותה ממקומה,היא זינקה על הדלת וכשראתה שם את אחי פרצה בבכי,אמרה "לא רוצה אותו" ,נשכבה על הרצפה ופשוט לא נרגעה ולא הסכימה שאחבק אותה.במשך שעתיים הייתה נודניק וחיפשה רק על מה לבכות ולא נתנה לי להתקרב אליה.
אני יודעת שלא הולך להיות קל,אני מקווה שהוא באמת יהיה שם בשבילה הפעם לתמיד,אבל זה לא תלוי בי זו רק משאלה שלי.(לדבריו הפעם הוא לא יעלם לה שוב)
השאלה שלי בעצם,האם אני צריכה לעבור איתה את התהליך הזה בליוי פסיכולוגי?
האם לתת לזמן לעשות את שלו ולאפשר לה לקבל אותו לחייה לאט לאט ולהניח לה?
במידה ואכן יהיה איתה מהיום לתמיד,האם היא תזכור את זה שלא היה איתה בשנתיים הראשונות לחייה?
אני אובדת עצות,כ"כ חיכיתי לרגע הזה שיהיה איתה ויאהב אותה ובאותה נשמה,אני פוחדת לפעול לא נכון.
אשמח לשמוע תשובות לשאלות.
סליחה על האורך של המכתב.

בני בן ה- 13 טוען שהוא פוחד כבר חודשים שלושה מכל הדברים ששומעים על סוף העולם טילים האיומים על ישראל וכו' זה לא פעם ראשונה שהוא מספר לי על כך אני מדברת איתו על זה כשהוא מספר לי אבל בפעם האחרונה היה נראה שזה מפריע לו יותר מתמיד כי הוא אמר לי שאולי כדאי שידבר על כך עם פסיכולוג או משהו אני אמרתי לו בהתחלה שאולי פסיכולוג יכול אפילו להעצים את ההרגשה שלו ואחר כך תיקנתי את עצמי ואמרתי לו שאים הוא מרגיש צורך אני אחפש משהו שיעזור לו אז הוא אמר לי שכל עוד הוא מדבר איתי אז זה בסדר מה דעתכם מה לעשות???

שלום,

בתנו בת שנה וארבעה חודשים, ילדה חכמה ומקסימה, עד גיל שנה טופלה (טיפול צמוד ) ע"י סבתה.
החל מגיל שנה, היא נמצאת במעון ויצ"ו, שמנו לב שהיא מרוכזת מאוד בעיסוקיה ומתעלמת מניסיונות שלנו ושל מבוגרים אחרים לתקשר איתה ולשחק איתה. לעיתים קרובות אינה מגיבה לקריאה בשמה וממשיכה במעשיה.
אנחנו מבינים שזה אינו מצב רגיל לגילה ומבקשים לדעת ממה זה נובע ומה עלינו לעשות כדי לגרום לה לשתף פעולה איתנו.

נשמח לשמוע את דעתכם בנושא בהקדם.