פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מיה,
בודאי שלא להכריח אותה ללכת. קשה לדעת ממה נובע הפחד מבלי להכיר את הילדה ואותכם. אני ממליצה לךלהיכנס לעמודת שאלות נפוצות לתשובה העוסקת בפחדי ילדים.

שלום אורית,
בקודם כל יש לוודא שאין מדובר בבעיה שמקורה רפואי. אם אכן הוא עושה לכם סוג של "דווקא", כדאי לבדוק האם אתם נכנסים איתו למאבקי כוח, והאם אתם חושבים שניתן קצת לשחרר, לאו דווקא בהכרח בתחום הזה אלא בכלל בקשר ביניכם. אם אינכם מצליחים, והתופעה נמשכת ואף מחמירה כדאי לפנות בהקדם לייעוץ מקצועי, כיוון שנושא בריחת הצואה, שנקרא גם אנקופרזיס יכול להיהפך לתופעה שאחר כך קשה להיפטר ממנה.

שלום אורית,
כרגע זה נשמע שיש משהו בדפוס ההתנהגות של בנך שמעיד על מצוקה כלשהי. לכן בעיני זה לא עניין של תגובה כרגע, כומר לא איך תגיבו אלא איך מבררים את העניין לעומק. בדרך כלל ילדים שגונבים עושים זאת על רגע תחושה של אובדן ריגשי כלשהו. ייתכן שבנך חש שהוא איבד משהו בקשר איתכם, או שאתם עסוקים יותר מבעבר, זה יכול היות גם קשור להולדת אח, או למצוקה כללית במשפחה שמשפיעה על כך שהוא מקבל כרגע יחס אחר ממה שהיה רגיל, או שיש חסך ריגשי כלשהו מסיבה כלשהי. אם את מתחברת להסבר הזה ומבינה מה זה יכול להיות - אז יש כאן כיוון לעבודה ולתגובה הולמת, בכיוון של לשנות בחזרה את מה שהשתנה כמיטב יכולתכם וגם לדבר עם הילד על החסך שהוא מרגיש. אם בכל זאת זה נראה לך לא קשור אליכם בכלל, ולגמרי לא מובן לכם עדיין מה קורה, אולי כדאי לפנות לייעוץ מקצועי.

ואם זה נראה כמו חוסר יכולת לדחות סיפוקים יותר מכל דבר אחר? פשוט נראה שהוא רוצה את זה עכשיו ולא חשוב מה....

שלום אורית,
הכל יכול להיות, אני לא מכירה מכירה אתכם ולא יכולה לדעת. אבל בדרך כלל קושי בדחיית סיפוקים נראה אחרת. יש כאן צורך לקחת את הדבר איתו ולא רק להשתמש בו באותו רגע ולשכוח מזה מייד, כמו שבדרך כלל מאפיין קושי בדחיית סיפוקים. בנוסף, קושי בדחיית סיפוקים, בודאי בגיל הזה אמור לבוא לידי ביטוי בעוד דברים, כי אם הוא לא יודע לדחות סיפוקים הוא לא יודע לעשות את זה בעוד דברים, דחיית סיפוקים היא מיומנות, הוא אמור גם להתפרץ, לחטוף לילדים, וכו', ואז אמורות לבוא תלונות מהגננת על בעיות התנהגות נוספות, האם זה כך?

אין ספק שקשה לו לחכות לדברים אבל בגן המצב יותר טוב מבבית שכאן הוא מרשה לעצמו להיות פחות סובלני....
באחר המקרים הוא ביקש שאקנה לו גם בובה כזאת ומכיוון שחשבתי שזה מאד נחמד הסכמתי ואמרתי לו שמחר נלך לקנות, הוא שמח אבל עדיין ניסה ל"פלח" את זה....

אני חושבת שהמידע שאולי חסר לך הוא שבני מאד מכבד חפצים, הוא "אספן" רציני. הולכים לטיול הוא יאסוף כל אבן וכל שבלול ויקח איתו ויתן להם מקום מיוחד בבית עד שהם יעלמו ו/ או שימעס לו. מאז שהוא היה בן חצי שנה אי אפשר למצוא אותו בלי משהו ביד- זה בא בתקופות ארוכות שהחפץ הולך איתו לכל מקום ממקלחת ועד שינה לאחרונה אחרי שכל חפצי המעבר הלכו לאיבוד הוא מחליף כל יום חפץ אבל כשהוא הולך לגן- אסור והוא יודע שמה שבחר מחכה לו באוטו כשאני אבוא לאסוף אותו.

שלום אורית,
התאור שלך אכן מוסיף לתמונה, אבל לא לכיוון של דחיית סיפוקים דווקא אלא של חרדה. נשמע לי שהוא נאחז בחפצים,זה לא החפץ עצמו שהוא מעוניין בו לדעתי, עובדה שכאשר הצעת לקנות לו את החפץ זה לא שינה, אלא חוסר יכולת להיפרד מהחפצים. לחפץ עצמו אין שום משמעות, אלא להאחזות בו, לא להיפרד מעוד משהו. אני מציעה לכם לפנות לייעוץ יותר מקיף כדי לבדוק לעומק את העניין.

שלום ציפי,
ממש לא, צודקים האנשים שהעירו לך. כדאי שאבא יתקלח לחוד...

שלום שרון,
אני חושבת שנהגת נכון, והסברת ממש יפה לבת שלך. מעבר לזה הייתי מציינת שוב שלהרביץ אסור ושאתם לא קבלים אופציה כזו בשום מצב. מעבר לזה, אין לך מה לעשות כרגע, מלבד לתת לבתך להמישך להתמודד בהתאם ליכולתה. היא עוד קטנה, וסביר להניח שעוד יהיו שינויים במצב הזה.

שלום לך,
אם את חושבת שזה משהו שקרה בגן, כדאי לשאול אותו בצורה יותר מכוונת, האם קרה משהו בגן. אולי קרה משהו שהוא חושב שאסור לו לספר. גם על כך כדאי לדבר איתו ולהגיד לו שמותר לו לספר לאמא ואבא ואתם תשמרו עליו. אם זה לא עוזר, אפשר לשאול אותו כשהוא רגוע, למשל אם הייתה פייה שמחלקת שלוש משאלות, מה היה מבקש? או לתת לו לצייר ציור של ילד ולספר עליו סיפור ולראות מה עולה.

שלום מירב,
בהמלט ייתכן שהסיבה היא לחץ, ואם זה אכן כך אז כדאי פשוט להוריד את הלחץ. כלומר להניח לה יותר בעניין הלימודים. אם זה לא נפסק, כדאי לגשת שוב לרופא ולבקש הפניה לנוירולוג.

אחרי כמה זמן אם זה לא נפסק לגשת לבדיקה ? מה לגבי רופא עיניים ?

שלום מירב,
בהחלט אפשר לפנות גם לרופא עיניים. בלי קשר לזה, תמיד כדאי להוריד את הלחץ בלימודים. הלחץ לא עוזר ולא הופך את הילדים לתלמידים טובים יותר, ואף משניא עליהם את הלימודים.
ואת גם לא צריכה לחכות בכלל, את יכוהל לפנות מייד, זה לא סותר.

הי מירב במקרה גם שמי הוא מירב. יש לי בן בן 3 וחצי ובזמן האחרון הוא התחיל למצמץ הרבה כבר חשבתי ללכת לרופא עיינים ואז ממש במקרה שמעתי ברדיו תוכנית על כך שצפיה ממושכת במחשב גורמת לכך שממצמצים פחות לכן אחר כך חסר לחות בעין ואז קלטתי שלפני שלושה שבועות קניתי אייפון והבן שלי משחק בו שעות. ברגע שהפסקתי עם האייפון הפסיקו המצמוצים. אם היא לומדת הרבה יכול להיות שגם אז היא מאמצת את העיינים ולכן חסר בהן לחות.

שלום עדי,
לא ברור למה הכוונה כשלוקחים לה משחק. האם חוטפים לה משחק שהוא שלה? האם באמצע שהיא משחקת בו חוטפים לה? האם מבקשים ממנה והיא מסרבת לתת? נסי לפרט יותר מה הסיטואציה. לילד מותר לפעמים לא לחלוק משהו שהוא שלו, ואם לוקחים לו בכוח, תגובה קשה מצידו יכולה להיות מובנת...

גם כשהיא לא משחקת במשהו ופתאום היא מזהה מישהו שלקח לא את זה לדג' בובה או כל דבר אחר שהוא שלה אז אני מתחילה לבקש מהילד להחזיר לה את מה שלקח כי זה שלה והיא בזמן הזה בוכה נשכבת על הריצפה מרביצה לעצמה. זה קורה בסיטואציות כאלה באופן עקרוני...

לפעמים כשהיא כבר עייפה ואני מבקשת ממנה בכל זאת לעשות מקלחת יש פעמים מועטות וזה ממש לא אישיו שהיא בוכה כי היא עייפה ולא בא לה אז היא אומרת לי אני אשכב על הריצפה...או לפעמים היא אומרת אוף אלוהים אלוהים/הצילו ואני אומרת לה למה מה עושים לך ויש לציין כי אני לא כפייתית עם מקלחות במיוחד בחורף (ממש לא חייבים כל יום) אבל אנחנו גם צוחקות מזה אבל למה האמירות הללו? כשאני כועסת עליה על משהו ומרימה קצת את הכל אז היא פתאום אומרת אמא אמא אני רוצה את אמא ואני מרימה ומחבקת אותה ומראה שהכל בסדר גם כשאמא כועסת. רק לדעת שהכל בסדר...

שלום לך,
קודם כל ייתכן שהילדה שלך צודקת. אם מישהו לקח משהו שלה, בלי לבקש רשות, אפילו אם היא לא משחקת בזה באותו רגע, זה לא בסדר.כאן צריך לדאוג להגיד שאם רוצים מבקשים, מותר לה גם להגיד לא. אני מאמינה שאם יבקשו ממנה יפה, ויתנו הכרה לכך שזה שלה ויבטיחו להחזיר אחר כך, זה בהחלט עשוי להרגיע אותה.
מעבר לזה, ייתכן שכרגע היא גם מקבלת רווח מישני מההתנהגות הזו ומרבה להשתמש בה כי מזכה אותה בתשומת לב, וזה מסביר את עניין המקלחת. לכן חשוב להגיב עניינית ובקצרה כשזה קורה, לא לעשות מזה עניין ולא לנסות נורא להרגיע אותה, אלא לציין, למשל במקרה עם הילד שהיא צודקת, צריך לבקש, ולסדר את העניין ולעבור הלאה גם אם היא ממשיכה לבכות. כנ"ל בעניין המקלחת או כל עניין אחר שבו היא "מאיימת" לבכות או להתפרץ, לא לגרות את העניין הזה ולא להתחיל לברר אותו אלא להגיד בענייניות שעכשיו מתקלחים, ולא להתרשם מהבכי ומהביטויים שהיא משתמשת בהם.

שלום מאיה,
להעיר אותה קודם זה לא פיתרון רע, זו אפשרות, אבל חשוב לעשות את זה בצורה עניינית וברורה, כדי לא לאפשר להפוך גם את ההרגל הזה לזמן שגם בו היא מתקשה להיפרד. מעבר לזה כדאי לחשוב, מדוע היא כל כך חרדה, האם היא חשה שהיא לא יכולה לסמוך על הנוכחות שלך, שאת לא פנויה אליה מספיק? או להיפך שקשיי הפרידה מזכים אותה בהמון תשומת לב? יכול להיות גם שילוב של השניים, הם לא בהכרח עומדים בסתירה...

שלום ליאת,
כדי לעזור לה למתן את תגובותיה יש ללמד אותה דרכי תגובה נוספות. קודם כל כדאי לעזור לה לתת מילים למה שהיא מרגישה באותו רגע, למשל להגיד: "נעלבת עכשיו כי אמרו לך לא, זה לא נעים", ואחר כך להציע דרכי פעולה חלופיות, ראשית ללמד אותה כל פעם שזה קורה לספור עד 5 כדי להשהות את התגובה, ובזמן הזה להיזכר בתגובות נוספות שתלמדו אותה, למשל לבחור לעושת משהו אחר במקום הדבר שקיבלה לגביו תשובה שלילית, למשל להגיד לגננת, וכו'. צריך ללמד את זה בשלבים ולאט עם הרבה סבלנות וגם לא לנסות להרגיע אותה יותר מדי או לתת לה את מה שרצתה ובגללו התפרצה כיוון שזה יגביר את ההתנהגות אם היא משתלמת לה.
דבר נוסף שחשוב זה דומגה אישית, האם יש עוד משיהו במשפחה שנוהג להתפרץ? אם כן זה חומר למחשבה, אולי כדאי לטפל גם בזה.
לגבי השפעת הגננת, אני לא יכולה לדעת, זה תלוי במערכת הספציפית שאתם נמצאים בה. בכל אופן זה לא בהכרח דבר רע אם הגננת מעבירה את זה הלאה כי זה דווקא יכול לעזור לכך שהמערכת תתגייס לעזור לה.

שלום גילה,
השתלטנות נובעת בדרך כל מחרדה. כדאי לבדוק מדוע הילדה במצב כזה כרגע. זה מצב שיכול למשל לנבוע מסמכות הורית חלשה או מתחושה שההורים חלשים והיא חייבת לנהל הכל במקומם בכל אופן אם אתם לא מצליחים להבין מה קורה או לשנות זאת לבד כדאי לפנות להדרכת הורים מסודרת.

שלום לך,
אני מפנה אותה לעמודת שאלות נפוצות לתשובה העוסקת בעניין.

שלום רויטל,
על פניו זה נשמע תקין, אבל אם את מודאגת שמדובר בטיקים כדאי לפנות לרופא נוירולוג.

ויקי שלום,
עולות בפנייתך שתי שאלות - הראשונה היא לגבי הגמילה, אך השניה היא לגבי יחסי האמון עם המטפלת. אני מאמינה שכיוון שבנך נמצא שעות מרובות בגן וכיוון שהצוות הוא משמעותי בתהליך הגמילה, רצוי שתשוחחי עם הגננת (עדיף בזמן שתקבעו מראש, ולא בנוכחות הילד) לגבי הגמילה והמלצותיה. אין טעם שתתחילי בתהליך כשהצוות בגן לא תומך, או להיפך. לכן כדאי לשוחח עם הגננת ולהחליט יחד איתה על דרך פעולה. כדאי שתאמרי לה שראית שהילד הצליח לא לפספס בבית, ותבקשי ממנה להמשיך גם בגן בדרך זו. אולם חשוב לתת מקום גם להתרשמותה של הגננת ממנו ומכוחותיו.
בהצלחה,
שירי

שירה שלום,
את מתארת מצב שהוא אכן מורכב. אני לא חושבת שיש כאן פתרון שהוא באופן גורף עדיף על פני האחר. אם הילד יהיה איתך ועם המטפלת בבית, זה עשוי להקשות על ההתמקדות בילדה. לעומת זאת, למסגרת אחרת יהיה לו קשה יותר להסתגל סביב הלידה המתקרבת, אך הוא ירוויח את השהות עם ילדים שהיא חשובה בגילו.
בשני המקרים - חשוב ששני ההורים יהיו פנויים לילד לעזור לו להתמודד עם השינוי במשפחה.
בהצלחה,
שירי