פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן 9.5, ילד אמצעי, אשר מצוי בתחושת קיפוח תמידית. לא משנה מה עושים עבורו הוא תמיד יטען שלא אוהבים אותו, שלא אכפת לנו ממנו. היום הוא אמר "תראי איך אני חי". מדובר בילד חכם מאד, מוכשר מאד, אהוב ומוקף חברים. תמיד הוא מסתכל על הצד השלילי של כל דבר ומשוכנע שכל העולם נגדו. בנוסף, הוא כל הזמן מקלל את אחיו ומציק להם. נכון שזו התנהגות אופיינית לילדי אמצע אך אנו מוצאים עצמנו חסרי אונים ומתוסכלים. איך אפשר לגרום לו לשנות גישה ולהבין שאוהבים אותו?

שלום אני ילד בן 13, הבעיה שלי היא בשיעורי ספורט
אני פעם הייתי משתתף והייתי משחק והייתי טוב בכדורגל
אבל עכשיו נוצרה לי בעיה של חוסר ביטחון עצמי והתחלתי להתבייש ולפחד לרוץ ולעשות שכיבות סמיכה וכפיפות בטן מול ילדים אחרים וחוץ מזה מלווה אותי עוד בעיה שאני תמיד צריך לאחוז במשהו בכיסים ואני לא יכול שהידיים שלי יהיו משוחררות וזה גם קשור לחוסר בטחון שלי וזה גם מפריע לי בשיעורי ספורט

שלום, כחמישה חודשים בני ישן פעם בשבועיים אצל אביו בשני בלבד . בתקופה האחרונה הגרוש הבריז מס' פעמים מהסדרי הראייה הרגילים (כן הגיע ביום שני שהיה עם לינה ) ואף הגיע לגן מספר פעמים שבני נשאר הילד האחרון בגן ומאוד בכה. אני מוטרדת מאוד מאחר וביומיים האחרונים מאז שישן אצלו הוא התחיל לבכות ולצרוח בלילה ... אמא לא לעזוב אותי אמא אמא שלי... אמא אל תעזבי אותי.. ואז להרגיע את עצמו התחיל למצוץ אצבע. יש לומר שאין לו מוצץ כבר מאז שהיה בן שנה הוא נתן לי אותו לבדו וגם המוצץ היה אך ורק בלילה.גם הבוקר ששמתי אותו בגן הוא בכה ובכה ונתלה עליי ואמר אמא אל תעזבי אותי... הגננת אפילו לקחה אותי הצידה ושאלה אותי מה קרה שהוא מגיב ככה ושזה מאוד חמור ומטריד (היא מודעת לתהליך שבני עובר עם ההסדרי הראיה ויודעת כמה קשה לו ביום שלמחרת שישן אצל אביו.) הייתי מאוד רוצה עצה מה לומר לו שהוא מגיב ככה? האם זה רגסייה בהתנהגות שלו וצריך לבדוק ממה זה נובע. אין שום תקשורת ביני לבין הגרוש ככה שאין לי מה לומר לו אפילו על מה שעובר על בני כי הוא טוען שהכל נפלא והכל בסדר. אודה באם תוכלו לייעץ מה עושים ואיך מרגעים אותו במצב זה

שלום רב
מה עושים כשילד כל הזמן מוותר לחברים שלו? איך אפשר ללמד ילד להיות אסרטיבי?
האם יש ספרות בנושא?
אשמח לתשובה והפנייה לספרות- מגזינים פופולריים, מאמרים\מחקרים ועוד
תודה רבה

ילד בן שנתיים, כאשר אינו מקבל את מה שרוצה או לחילופין בגן אינו רוצתה לשבת בריכוז או לעשות את מה שנאמר לו מתחיל לבכות, כועס, נשכב על הרצפה וכדומה. בגן טוענים שאין התאמה בין המצב לתגובה

בבית אנו מאוד עקביים בטיפול בו : ממתנים שירגע ומסבירים במשפטים קצרים למה לא וכמובן במעשים מזיזים אותו פיזית אם צריך למשל, מנסה לגעת בחשמל או משהו כזה. לעיתים לאחר כמה דקות של בכי בו אנו מניחים אותו לנפשו כמובן שמים לב שלא יפגע אני באה אליו ולוקחת אותו ומחבקת אותו רואה שיש צורך שלו להרגע .

האם יש צורך ללכת ליעוץ מקצועי? או שמדובר במשהו נורמלי ? אני מרגישה שאכן ביחס לתגובות שלו לוקח לו זמן רב יותר להרגע במקום 5 דקות אז 10 אבל מצד שני באינטאיציה שלי אני נמנעת להתחיל עם מרכז להתפתחות הילד וכדומה

אשמח לתגובה

שלום רב,
בני בן ה6 הזמין אליו חברה ונגע בגופה - באיברים הפרטיים. הסברתי לו שזה אסור למרות שזה נעים אך כל אחד יכול לגעת בגופו בלבד. מלבד זה שלא נעים לי מהוריה כי היא סיפרה להם כמובן, אני מודאגת מהמעשה. אני מדברת על אני וגופי הרבה זמן והנה זה קרה בביתי.
מעבר לכל זה, הוא אוהב לגעת בכפות רגליים, ללטף וגם זה נעשה בביקור. האם כל זה נורמלי???
תודה רבה

שלום רב,
בני בן תשעה חודשים, טקס השינה כולל אמבטיה, הלבשה הנקה ושינה בהרדמות עצמאית ב18:30-18:45. באופן קבוע, ללא יוצא מן הכלל, כאשר אנו יוצאים מהמקלחת ואני מלבישה אותו הוא צורח.לא משנה מה אני עושה תוך כדי וכמה אני מנסה להסיח את דעתו. כמובן שהחדר מחומם. הוא נרגע רק כאשר אני מניקה אותו לאחר שהוא לבוש. גם בבוקר כאשר אני מלבישה אותו לגן הוא בוכה אבל לא תמיד ולא באותה עוצמה כמו בלילה.
אשמח לקבל רעיונות להפסקת הבכי בזמן ההלבשה.

תודה רבה
שהם

יש לי ילדה מקסימה חכמה ותקשורתית מאוד בת שנתיים.
כבר תקופה ארוכה שהיא נתפסת חזק לצבע כחול.
אוספת לעצמה את כל הקוביות הכחולת או כל חלקי משחק אחר. כל חלק כחול\תכלת נמצא אצלה. היא תשתף חברים בכל שאר החלקים אך בכחול\תכלת אסור לאף אחד לגעת. כוס כחולה וקערה כחולה-הכל שלה.....

האם זה אמור להדאיג??

ביתי בת שלוש וחצי.גמולה כבר כ-10 חוד'. הגענו למצב שבו היא מתעוררת בלילה ומבקשת
להגיע לשרותים אך לפני כ-3חודשים חלתה בסטרפטקוק ומאז יש רגרסיה רצינית. הרופאה אמרה שיכול להיות קשר בין המחלה לבין הבריחה בשתן , אך מאז עבר המון זמן והיא מרטיבה בין פעם לשלוש פעמים בלילה ולפעמים גם בגן.הגננות אומרות שהכל בסדר, היא הולכת בכיף לגן ולא מראה שמשהו עובר עליה.
מה לעשות ? האם לקנות תחתון טיטול ?או להמשיך כך . אני משתדלת לקום מספר פעמים ולקחתאותה לשרותים אך לרוב לא מספיקה בזמן.תודה רבה

הי,

יש לי בן בכור בן 6 וילדה בת שנתיים.
הבן הבכור איטי מאוד ועקשן מאוד. בערך על כל דבר שאפשר הוא אומר "לא" ומתעקש לא לבצע מה שמבקשים ממנו עד שזה מגיע לצעקות, ויכוחים והפעלת כח פיזי.
הדבר בולט גם בבוקר, כשהוא צריך להתעורר ולהתארגן לגן. (לא רוצה לקום, לא רוצה לצחצח שיניים, לא רוצה ללבוש את מה שמביאים לו )
גם הגננת האירה את תשומת ליבנו לכך שהוא מאוד איטי, גם בארוחות וגם בעבודות שהוא צריך לסיים. אני מפחדת שהדבר ישפיע עליו בכיתה א'.
מה אני צריכה לעשות? האם אפשר לקבל המלצה לפסיכולוגית ילדים שתנחה אותנו מה לעשות?
דבר נוסף - לאחרונה יוצא שבכל מוצ"ש הוא בוכה לפני השינה כי טוען שמפחד שיקרה לי או לאבא שלו, דבר נורא.
אודה לעזרתכן.

רציתי להוסיף כמה דברים
א. שמאוד מאוד קשה לי ביתי בת יחידה והחברות מהכיתה לא גרות באזור היא כל הזמן מבקשת אח או אחות ומאוד קשה לי עם זה אני נקרעת ולא יודעת מה יהייה אני בת 39+ והיו לנו בעיות פיריון כך שאולי אם אני יתחתן שנית (אנו דתיים)והשם ירצה אני יביא לה עוד אח או אחות להזכירכם היא בת 10 מאוד קשה לה לכל הכיתה שלה יש אחים ואחיות ולי יותר קשה אני קרועה וגם דואגת לעתידה רציתי מאוד שיהייה לה אח או אחות זה מטריד אותי יום וליל .
אני חייבת לציין שאין לי הורים והיחסים עם ההורים של בעלי מרוחקים מאוד אומנם היא מידי פעם בקשר טלפוני עם הסבתא שלה אבל היא לא יודעת כמה הכל משחק וצביעות וזה כואב ל אני לא יודעת מה לעשות.
להזכירכם אנו דתיים ושבת מאוד קשה לי אני משחקת איתה כמה שיותר קלפים וכו' אבל כמה אני יכולה ?? אני מאוד עצובה בשבת אפילו מרגישה מעין דיכאון לא יודעת מה לעשות אין לי הורים ללכת אליהם ולא איזה אחות...
בקיצור לי אין ככ משפחה איך אני יעביר את השבת בשמחה הבת שלי לא תמיד רוצה ללכת לטייל או לפארק וכדומה כי גם משעמם לה כל דבר כמעט היא רוצה חברה.
אני אוכלת את עצמי שאין לה אחים וכמה שאני מנסה להיות חיובית ולא לחשוב על זה במיוחד בשביל העתיד שלה המחשבות שוב ושוב באות אליי ואוכלות ומעציבות אותי ,אני גם רואה כמה היא זקוקה לזה

ביתי בת שמונה. האם זה תקין שהיא מתקלחת בערב עם אביה ואחיה בן ה-4?
(בעלי מתקלח איתם כל ערב?)

שלום אני ובעלי נפרדנו לפני 3 חודשים יש לנו ילדה אחת בת 10 ,בעלי מגיע 2-3 בשבוע אלינו הביתה לראות את הילדה ובימי שישי בערב הוא בא לארוחת שבת ונשאר לישון עד שבת בצהריים . בשבוע שעבר רבנו בערב שישי ליד הילדה והיא נורא בכתה ונלחצה והיה איום ונורא
אז ביקשת י ממנו שלא ישן יותר בשבת ככה גם יהייה לה יותר קל היא לא תצתרך לשאול כל שבת אם הוא ישן אצלנו ולהתחנן אליו אם לא וכו' הוא אמר בסדר שהוא לא ישן יותר ובשישי האחרון בכל זאת ישן כי אין לו רכב וזה היה נוח לו וגם הילדה ביקשה זה נכון אבל לא נראה לי שזה בגלל זה.
האם זה טוב שפעם הוא ישן אצלנו ופעם לא?ואיןו ימים קבועים שהוא בא לראות את הילדה?
ועוד שאלה:
עדיין לא סיפרנו לאף אחד שאנו מתגרשים לא להורים שלו ,לי אין הורים ולא לאף אחד .בהתחלה ביקשנו מהילדה שלא תספר לאף אחד שאבא ואמא נפרדו ולפני מס ימים אמרנו לה שתספר למ שהיא רוצה ושזה לא בושה וכ'...היא לא רוצה לספר לאף אחד .
שאלת אותה אם היא רוצה ללכת לפסיכולוג לדבר איתו ולספר לו מה שמציק לה והוא יתן לה כלים להתמודד והיא לא רוצה אז אמרתי לה שזה בתנאי שהיא מספרת לי כל מה שמצי ק לה היא אמרה בסדר. אבל בכל זאת אני מאוד דואגת לה מה לעשות?

בוקר טוב,

אנחנו נמצאים בתהליכי גירושין. יש לנו ילד בן שנתיים.
אנחנו עדיין גרים ביחד באותו הבית (אני, האבא והילד), אבל מכרנו את הבית ואנחנו מפנים אותו בספטמבר.

אחרי שנפנה את הדירה, אנחנו עוברים לעיר אחרת , כלומר הילד יחליף את הגן המוכר (יהיה בספטמבר בן שנתיים וחצי)

מכיוון שמעבר הדירה (שכולל גם סוג של פרידה מהתא המשפחתי) וגם כניסה לגן חדש יהיו במקביל אני זקוקה להמלצה לגבי ההתנהלות.
כאשר אני מאוד דואגת לבן שלי ולגבי השפעה עליו של כמה דברים במקביל.

יש לי 2 אופציות ואשמח אם תגידו לי איזו עדיפה, כאשר טובת הילד היא במקום ה- 1 :

1.הילד יכנס בספטמבר לגן החדש במקביל פחות או יותר (אולי שבועיים קודם) ניכנס לדירה חדשה, סביבה חדשה , רק אני והוא – מזכירה שהשבועיים המדוברים בם בחודש אוגוסט, כלומר הילד יהיה בחופש מהגן
2. הילד יכנס בספטמבר לגן החדש ואני והילד נגור במשך 3 חודשים אצל ההורים שלי: סביבה מוכרת, בית מוכר , בה הוא יקבל המון חום ואהבה מהסבא והסבתא. ובסביבות חודש דצמבר נפרוש לדירה משלנו , כלומר יהיה לו עוד מעבר, אבל סביר להניח שכבר יסתגל לגן

איזו אופציה עדיפה לדעתכם ?

שלום רב

לילד שלי בן שלוש וחצי יש תנועות שחוזרות על עצמן שקצת מזכירות לי OCD.

כרגע זה בא לידי ביטוי בכך שהוא מגרד בחלק התחתון של הגב / החלק העליון של הטוסיק (אפילו שאין שום סיבה, אין פתק של המכנס / תחתון או משהו אחר שמציק) לעיתים תכופות ביותר, כמעט כל הזמן, וכך , חלק גדול מהזמן הוא מסתובב עם יד אחת מאחורי הגב בגירוד בטענה שמשהו מציק / מגרד. התופעה החלה לפני כשלושה שבועות..

ניסיתי להעיר, לחנך, להסביר - אך ללא הועיל.
שאלתי -
האם עלי להתעלם ולקוות שיעבור לבד?
כמה זמן לתת לזה ללא התערבות וללא כל הערה מצידי? (אני פוחדת שיהפוך להרגל קבוע)
האם יש מקום להתייעצות עם רופא? אם כן מאיזה סוג? רופא ילדים? פסיכולוג ילדים? (אם כן, האם לבוא למפגש כזה עם הילד או בלעדיו?)
מעבר לכך מדובר בילד בריא ללא בעיות מכל סוג שהוא.

תודה לך!

עדי