פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

תוכלו לענות לי בבקשה?

שלום גלית,
ההתנהגות שלך ביתך באינטנסיביות שאת מתארת לא אופיינית לגיל , בודאי לא אחרי שמסבירים לה שזה אסור, ואני ממליצה לפנות לטיפול כדי לברר ממה זה נובע ואיך אפשר לעזור.

שלום חיה,
לא הבנתי מדוע עלייך לעשותך עם זה משהו ולא ההורים. האם את מגדלת את הילד? אם יש הורים שמגדלים אותו, חושב שהם יקחו אחריות ולא את. חשוב לדבר עם הילד על האירוע, לא בכעס, ולא בלחץ, לשאול אותו מה קרה שם. סקרנות מינית היא דבר טבעי. עם זאת כדאי לנסות להבין ממנו, מי יזם את העניין, ואם זה הוא אז לנסות להבין מאיפה הרעיון, האם ראה את זה במקום אחר, האם זה קרה לו כבר במקום אחר וכו'.
לפי המידע שעולה צריך לחשוב מה הלאה.

בכל אופן, אם הוא לא יזם וגם אם כן, אפשר להגיד לו שאתם מבינים שהוא סקרן, וזה טבעי, אבל זו לא התנהגות מתאימה בין ילדים.
כמו כן חשוב לתת מענה לסקרנות שלו בצורה מסודרת, יש ספרים שמתאימים לילדים בגילו ומסבירים על גוף האדם, ועל איך מגיעים ילדים לעולם.
מאחר וזה אירוע יחיד בינתיים ולא ברור הרקע שלו, לא חייבות להיות לכך השלכות לעתיד.
אם העניין הזה חוזר שוב לאחר ההסברים, כדאי לפנות לטיפול.

שלום לך,
אני לא חושבת שויתור חלקי שלכם יגרום נזק. בודאי שילדה בת 3 לא יכולה להחזיר 30 ספרים לכוננית.
הילדה סקרנית, כנראה היא למדה שיש ספרים שיש בהם תמונות מעניינות או דברים מעניינים, והיא רוצה לבדוק את זה. אולי היא נהנית מכך שבספר בכל עמוד מחכה הפתעה חדשה וזה מרגש אותה כל פעם מחדש. אין בזה שום דבר נגדכם. זה המשחק שלה כרגע והוא עונה על צורך מסויים.
אני חושבת שמה שחשוב, זה להעביר את המסר שכל דבר נאסף בסוף. כרגע, בגילה אין חשיבות מאוד קריטית לכך שהיא תאסוף הכל לבד. בחלט אפשר לאסוף הכל איתה ביחד, אפילו שאתם 90% מהעבודה, מה שחשוב זה שהיא מקבלת דוגמה של איסוף וסידור ולא שהיא תאסוף בעצמה. עם הגיל אפשר יהיה לדרוש ממנה לאט לאט ובהדרגה לקחת חלק קצת יותר גדול באחריות לאיסוף. לא חייבים להתעקש על זה כרגע ולהיכנס איתה למאבקי כוח.

שלום מיכל,
חשוב לנסות לתת לה את המרחב להרגע בקצב שלה. היא לא חייבת, ובכלל אף אחד לא אמר שחייבים ללבן דברים מייד. אפשר להרגע, ולדבר בהזדמנות אחרת כשרגועים. נסי לא ללחוץ עליה ולכבד את הקצב שלה.
כמו כן לא חייבים כל דבר ללבן. סביר להניח שהמריבות שלכם יש ביניהם קווים משותפים ואפשר לדבר ברמה העקרונית על מה שמציק וחוזר על עצמו, לא חייבים בהכרח ללבן כל ויכוח או מריבה לחוד ברמת הפרטים והעובדות בנוסח "מי אמר למי" אלא לפעמים חשוב לקחת מרחק, ולראות מה קורה כאן באמת ולדבר על מה שעומד מאחורי הדברים מבחינה ריגשית, ולא רק עובדתית. זה לא דורש ליבון של כל ויכוח לחוד.
חשוב גם שכבר כן מלבנים, שזה לא יהפוך למי צודק. יכול להיות שהבת שלך נמנעת מהמשך השיחה איתך כי היא מרגישה שיש לך צורך לומר את מילה האחרונה והיא לא רוצה לאפשר לך את זה וזה בדיוק מה שמשאיר אותך מתוסכלת.
נסי לחשוב האם זה באמת כך, ואם כן, מדוע יש צורך כזה לנצח ולהגיד את המילה האחרונה, ואי אפשר למשל פשוט להבין מה כל אחד מרגיש בלי להיות צודק או טועה.

כל העצות שלך מתאימות לי.

שלום מלי,
בהחלט כן. אומנם לא תמיד בצורה מדוייקת, הם עדיין לא יכולים לענות כמוה, ולא תמיד הם מבינים בדיוק במה מדובר, אבל אין ספק שילדים שואבים ביטחון והערכה עצמית גבוהה כשהם רואים תכונות כאלה אצל ההורים שלהם וזה משפיע עליהם ותורם להם.

שלום שני,
מדובר בילדה קטנה מאוד, ויש לכם דרישות קצת גדולות ממנה. אני מציעה שתניחו לנושא, זהו גיל שבו היא צריכה להרגיש שדברים הם שלה, זהו גיל מאוד רכושני וזה בריא להתפתחות שלה כרגע. אל תדאגו זה לא יגרום לה להיות קמצנית בהמשך, להיפך, אם תילחמו בזה יותר מדי - זה יכול לגרום לכך.

שלום עינת,
כעס לא יעזור וגם לא עונשים. פשוט להגיד בצורה קצרה וברורה שזה אסור, בלי דרמה ובלי הסברים נוספים. אם יש צורך אז להרחיק אותה פיזית מאחותה ולהפסיק את המכות כמובן.
בגיל שנתיים וחצי אפשר גם קצת יותר לדבר איתה, לא באותו רגע שהיא מרביצה, אלא בזמן אחר, כשהיא רגועה, שאתם מבינים שהיא גם אוהבת את אחותה וגם לפעמים מקנאה , וזה טבעי וזה בסדר, ושתשתדלו להבא גם להיות איתה לחוד ולעשות פינוק וכיף ביחד בלי אחותה. בנוסף כדאי ללמד אותה דרכים נוספות לבטא תוקפנות מלבד מכות, למשל לומר במילים מתי היא כועסת או קשה לה, למשל לתת לה למעוך כדור ספוג או כרית כשהיא כועסת במקום להרביץ לאחותה וכו'.

שלום לימור,
כאי לנסות למשל לשחק איתה לפעמים בעצמכם, כדי לעזור לה לחוות חוויה נעימה ומספקת של משחק עם עוד מישהו גם אם זה לא ילדים, שיהיה לה מושג שזה יכול להיות כיף, ושיש מה להפסיד, בהמשך הייתי חושפת אותה לילד אחד כל פעם ולא לכמה ילדים ביחד כמו התאור שאתם נותנים, כי כך היא פחות תצטרך להשקיע מאמץ במציאת מקומה בתוך חבורה ותוכל ליהנות מהמשחק עצמו אולי זה יהיה לה יותר קל ונעים.

שלום ניצה,
אני חושבת שצורך בפרידה יפה הוא צורך שלך ולא שלה, ונראה לי עדיף שתניחי לעניין. אין לזה שום קשר לנימוס. זו ילדה קטנה וזו הדרך שלה לבטא את הקושי שלה בפרידה ממך, והיא נוקטת באסטרטגיה הפוכה, הייתי מכבדת את זה ומשתדלת לא לעשות מזה עניין. יכול להיות שככל שאת עושה מזה עניין היא מקצינה את זה עוד יותר.

שלום רננה,
מספרים מה שיותר קרוב לאמת, אין צורך להכביר בפרטים.
אפשר להסביר שלאמא כואבת הרגל או היד או הבטן, תלוי באיזה איבר מדובר, ויש לזה טיפול, הרופאים יטפלו באמא כדי שיעבור לה הכאב ובשביל זה היא צריכה להיות בבית החולים שבוע.
חשוב להסביר לילדים מי יהיה איתם בזמן הזה ומה יהיו ההסדרים החדשים, ואם הם יוכלו לבקר את אמא.
אפשר להציע להם לצייר לאמא ציור בזמן הזה, או עבודת יצריה כלשהי.
יותר חשוב ממה מסבירים חשוב איך מסבירים. חשוב להשתדל לשמור על קור רוח וענייניות ולנסות להעביר כמה שפחות דאגה וחרדה.
חשוב לחזור על ההסבר ולהזכיר אותו מספר פעמים, ובכלל להשתדל להתחיל את ההכנה של הילדים כמה שיותר מוקדם במידת האפשר.
בהצלחה ורפואה שלמה.

תודה רבה.
עזרת לי מאד. כי אחרי שתשוב הביתה, על האם להיות במנוחה כחודש ימים.

שלום גל,
לא, אני לא חושבת שיש משהו שאת צריכה לעשות בנושא. מותר לה להיות קצת ביישנית בנוכחות מבוגרים. זה לא מפריע לתפקוד שלה בשום תחום כרגע, וחושב גם לא לעשות מזה עניין. סביר להניח שעם הזמן זה יתמתן. אם לא, ואם זה יפריע בצורה רצינית לדברים חשובים ניתן לשקול לטפל בזה.

שלום שירלי,
נושא ההתאפקות של בנך כבר מזמן לא קשור לכאב שחווה בעבר כשהייתה לו עצירות, אלא הוא נהפך למאבק כוח ביניכם, למי יש שליטה על הסוגרים שלו.
במצב כזה ההמלצה היא להרפות מהלחץ, ואכן לתת לו להחליט על הגוף שלו לתקופה ארוכה.
אם אתם לא מצליחים או נורא מודאגים מההשלכות הרפואיות של העניין הזה אולי כדאי שתעשו את זה בליווי פסיכולוגי ורפואי מתאים.

שלום סמדר,
ראשית, אני מודה לך על תשובתך.
בתקופות בהן ניסינו להראות אדישים ולסמוך עליו שילך ויעשה, הוא מבחינתו יכל למשוך עד שבוע.
האם נכון להרפות למרות שידוע לנו כי הוא סובל מההתאפקות, במיוחד בהיותו בגן?!
איך אוכל לקבל המלצות על פסיכולוג ילדים?!

תודה ויום נעים,
שירלי

שלום שירלי,
לדעתי נכון להרפות (מבחינה פסיכולוגית, רפואית אני לא יודעת), כי הוא אכן סובל מההתאפקות אבל הוא סובל עוד יותר מהתחושה של אובדן השליטה על הגוף שלו.
לגבי טיפול אתם יכולים לפנות לאחת ממנהלות הפורום שעובדת באיזורכם או לבקש המלצה מהגננת או פסיכולוגית הגן או מכרים אחרים.

שלום אילנה,
חשוב להבין מדוע היא לא משתפת אותך. האם ניסית לדבר איתה על כך ולשאול אותה?
נסי לדבר איתה בצורה רגועה, לא נעלבת, כועסת או לחוצה, על כך שהיא מאוד יקרה לך וחשוב לך לדעת יותר מה עובר עליה, ואם יש סיבה מיוחדת שבגללה היא מרגישה קושי להיפתח אלייך. אם תצליחי לשוחח איתה על כך שתפי אותנו בתוצאה וננסה לחושב ביחד מה ניתן לעשות.

שלום לך,
חשוב מאוד שמי שעשה לך את האבחון הוא זה שיסביר לך אותו. זו זכותך. כל הסבר אחר עלול ללקות בטעויות ובנזקים.
מה שגם שלפי המידע שנתת לא ניתן לעזור לך כי לא רשום שם בין איזה תתי מבחנים יש את הפערים ואיזה פערים יש, וכמו כן חסרה התמונה הכוללת ש האבחון שמשיעה פעמים רבות על הבנת המשמעות של הפערים.

שלום אוקסנה,
השאלה מה בודקים קשורה לשאלה מה רוצים לבדוק, ומדוע רוצים לאבחן. לפי זה ניתן לקבוע איזה סוג של אבחון ייעשה ועל ידי מי. פסיכולוגים במכון להתפתחות הילד הם לרוב פסיכולוגים התפתחותיים ופסיכולוגית של הגן היא לרוב פסיכולוגית חינוכית (למרות שלפעמים יש פסיכולוגים בגן שהם התפתחותיים) בנוסף במכון להתפתחות הילד לפעמים האבחון הוא לא רק פסיכולוגי, אולי יש עוד דברים שצריך לאבחן, למשל על ידי קלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק, אני לא יודעת על איזה אבחון המליצו לך ומאיזה סיבות.