פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לכן,
הבת שלי סיימה כיתה א' חזרה הביתה די עצבנית ואז כאשר היא רבה עם אח שלה היא כנראה פרקה את אשר על לבה ואמרה שהיא חלשה ורק היא לא מצליחה שיהיו לה ציונים גבוהים. אציין כי לטענת המורים היא אינה מממשת את הפוטנציאלה שלה.ז"א יש לה יכולת אך היא לא באה לידי מימוש ועל כן התעודה שלה בסדר לא יותר מזה. אני ובעלי עושים ככל שניתן לחזק אותה מבחינת לימודים אך היא לא תמיד רוצה וזה לא קל. הסברתי לה שאם היא תתאמץ יותר בלימודים היא תוכל ל הגיע להשגים גבוהים התשובה שלה היתה שהיא רוצה אך המוח שלה לא יכול הוא לא יודע. לא ממש נכנסתי איתה לעומק ודי הייתי מופתעת מהאמירה. השאלה שלי מה עלי להגיד או לעשות וכיצד להתייחס לאמירות שלה שהיא לא יכולה וכאילו היא נשלטת עי משהו אחר?

תודה

שלום יש לי 2 שאלות לגבי בני בן ה- 5.5:
1. לגבי הרטבות לילה - בני נגמל מחיתולים בגיל 3 וכל היום הוא לא מפספס ולא בורח לו בכלל. הבעיה היא בלילות, כמעט כל לילה הוא עושה פיפי במיטה מתוך שינה ולפעמים בכלל לא מרגיש בזה. לפעמים הוא כן מתעורר ובא אלי שאחליף לו בגדים. כמובן שכל הזמן אנחנו מדברים על זה, אבל זה לא עוזר- מה עושים?
2. הבעיה השניה - וזו בעיה - הילד לא אוכל פירות וירקות בכלל! לא מוכן לשמוע ולראות את זה, כמה שאני משכנעת לא עוזר. האם יש דרך לפתח אצלנו חשק לזה?
תודה.

בני בן 4
למעלה משנה הוא מפחד מבלונים (שלא יתפוצצו). קישרתי זאת לבלון הליום שהתפוצץ כשהיה בן שנתיים בחנות ששהה בה.
אולם הוא חושש גם מרעש שע שואב אבק, זיקוקים, כלומר מרעשים פתאומיים .

למי עליי לפנות? אני רוצה להתחיל כבר בטיפול ואינני יודעת למי לפנות?

יכול להיות שזה על בסיס רגשי? בעבר קצת גמגם (כחודש כשהיה בן 3) כשאני ובעלי היינו על סף פרידה והיה מתח בבית.

אשמח לתגובה מפורטת ומכוונת.

אני ובעלי פרודים מזה שנה ויש לנו ילד בן 4 בחצי שנה האחרונה התחיל לבאוח לו קקי ופיפי בתחתונים בטענה שלא שם לב גם בבית וגם בגן (בהתחלה זה קרה פעמים ואח"כ עבר אבל נשאר אם הפיפי ועכשיו זה קורה על בסיס יומי)בפגישה ברווחה יחידת הסיוע המליצו לי ללכת למרפאה ציבורית לבריאות הנפש-הדרכת הורים.(בהתחלה הילד לא התבייש ולא הפריע לו המעשים אך פתאום זה מתחיל להפריע לו וכולי פחד שלא יצחקו עליו בגן)
האם יש טיפול אחר שיותר טוב בשבילו ? ואיך אפשר למצוא את הטלפון שלהם ?
אשמח אם מישהו יוכל לעזור
תודה

שלום לכם,
יש לי שתי בנות בנות תשע ושש.
הבת הגדולה מנסה כל הזמן לשלוט בבת הצעירה תוך כדי כך שהיא משתיקה אותה ולא נותת לה לדבר, צועקת ואף מאיימת עליה. הם גם נוטות לריב בינהן.
אנא עזרתכן כיצד לפתור את הסוגייה.

תודה.

בתי בת חמש וחצי עם תסמונת איקס שביר ועיכוב התפתחותי. היא ישנה עם חיתול בלילה וכמה פעמים בשבוע היא מתעוררת עם חיתול מלא פיפי וקקי מרוח על גופה ועל שערותיה ואפילו על הקירות שליד המיטה.. מה אני עושה על מנת לגמול אותה מלעשות קקי בשנה וללכלך את עצמה ואת מיטתה?

אנא עזרו לי

ראובן

בני בן השנתיים ותשעה חודשים מגיב בתוקפנות בכל פעם שאני פוגשת בקרבת הגן/הבית חברה ומשוחחת איתה, או מקבלת שיחת טלפון מחברה/משפחה ומגיבה כלפיה בשמחה.
אני מניחה שזה סוג של רכושנות על היחס האוהב שלי, אבל התגובות שלו - נשיכת היד שלי, צביטות, שריטות וכשאני מרימה אותו סטירות, גורמות לי מבוכה וחוסר אונים.התגובות שלו מיידיות, כלומר אני לא מספיקה להחליף מילה וכבר "חוטפת".
אני מסבירה לו שוב ושוב שהתגובות האלה לא נעימות לי/ אסור לנשוך וכו', שאני רוצה לדבר ושיחכה בסבלנות, אך הוא ממשיך להגיב באותה דרך.
יש לציין שמבחינה חברתית לוקח לו זמן "להפשיר" ושהתקשורת החברתית שלו עוד לא מפותחת והוא יחסית מעוכב מבחינת מיומנויות חברתיות עם בני גילו.(עם מבוגרים הוא מתקשר מצויין). כמו כן באופן כללי המזג שלו נוח ונעים, אין לו התקפות זעם והוא ילד שמח ואהוב שמקבל שפע תשומת לב (בן בכור ועדיין יחיד).
אשמח לקבל הנחיה איך להגיב וממה זה יכול לנבוע.

בני בן 3 ועשרה חודשים, התחלנו איתו את תהליך הגמילה (לבד בבית) בגיל שנתיים. כבר מההתחלה הוא יבש בלילה. אבל במהלך היום הוא מרטיב (קקי כמעט בכל הימים מבקש ועושה בשרותים) אפילו 5 פעמים ביום ולפעמים גם לא אומר שעשה פיפי.
שאלותינו הן האם בגיל זה זה עדיין נורמלי?
האם יש משהו אותו אנו יכולים לעשות למען לטפל בבעיה?
אנו די מתוסכלים מהמצב ונשמח לעזרה.
בברכה ותודה מראש

שלום רב!

בימים האחרונים בני בן השנתיים מתנהג "מוזר" ביחס למה שאנו רגילים.

יש לו התקפות זעם,לא ברור לנו מה הוא רוצה.הוא מרביץ לנו,וזורק דברים.

לפני חודשיים נכנס לגן חדש,בגן הוא הכי קטן.(הבא אחריו בגיל הוא בן שנתיים וחצי)

כמובן שהיו לו קשיי קליטה,ואנו מרגישים שעדיין יש לו,קשה לו להפרד מאיתנו בבוקר.

בגן מדווחים לנו שהכל בסדר איתו,שהוא משחק יפה,אוכל וישן טוב.

שאלתי היא, האם זה נכון להשאיר אותו בגן שהוא כרגע עד ספטמבר הילד הכי קטן?
או האם כדי להוציא אותו ולהכניס אותו שוב בספטמבר?

ודבר נוסף ממה יכול לנבוע התנהגות זו? האם זה מתסכול כלשהוא?
ידוע לנו על גיל שנתיים הנורא,אנחנו פשוט לא בטוחים שזה קשור כ"כ

אנא התיחסותך המהירה אננחנו ממש אובדי עצות.

בברכה

דנית

שלום , השבוע התבשרנו בשורה מכאיבה כי בבדיקת מי שפיר התגלה פגם בעובר ויש לבצע גרידה . לנו שני בנים בני 8 ו-5 , בני בן ה-8 היה נוכח בזמן הידיעה המכאיבה ונאלצנו לספר לו כי ישנה בעיה . ההפלה מתוכננת ליום ראשון הקרוב . מאחר ואישתי נמצאת בשבוע 21 להריון ,ההריון מאוד מוחשי אנחנו רואים תזוזות ובעיטות של העובר הילדים מאוד ציפו לאחות וכל הזמן היו מחבקים,מלטפים מדברים איתה.... שאלתי היא איך להעביר לילדים ? מה להעביר להם ? מה נכון להגיד ?

תודה :(

בעוד כחודש אנחנו עוברים דירה. בתי תהיה אז בת 10 חודשים. אנחנו מתלבטים האם להעבירה לחדר משלה או להמשיך ולהלין אותה במיטה משלה איתנו בחדר (כמו היום). ברצוני לציין שהיא תינוקת יונקת שמתעוררת המון פעמים בלילה כדי לינוק ואני תוהה אם העברה לחדר נפרד תשפר או תרע את המצב?
תודה,
אביבית

בחודשיים האחרונים עובר על בני בן ה-11 משהו. הוא בוכה מכל שטות, מקלל, מרביץ, מסרב לכל דבר, רב בלי סוף עם אחותו, לא ממושמע. אין ספק שהנכנו צריכים ללכת איתו לטיפול אך איך בוחרים את המטפל המתאים: פסיכולוג, קורצ'ר, טיפול רגשי במאצעות אומנות או תנועה וכו'..אנחנו מיואשים והילד אפילו יותר.

שלום רב,

יש לי ילד בן שנה ושבעה חודשים. עד לפני מספר שבועות הכל היה בסדר, הילד היה רגוע, התנהג יפה מאד. אציין שעכשיו יוצאות שיניים טוחנות שאולי גורמות לחלק מהבעיות.
לפני שבוע סיפרו לי בגן שהוא התחיל להיות אלים כלפי הילדים, בעיקר לוקח צעצועים ומוצצים (בשביל הכייף ולא לשימוש עצמי). כמו כן הוא התחיל להתעקש בבית על כל דבר שהוא רוצה ואנחנו לא מרשים לו או לא נותנים לו. הוא רוצה משהו ולא ממש יודע מה (למשל יש ארון ספרים. אז הוא מצביע עליו אך כשאני מציעה לו ספר כלשהו הוא דוחף אותו חזרה, עד שמסיימים לעבור על כל הספרים), פותח מקרר ומתחיל להסתכל על הכל וכל מה שאני מציעה לו (למעט מעדנים) הוא דוחף חזרה וכמובן מתעצבן על גבור צרחות.
אנחנו די מתעקשים ומשתדלים לא לוותר לו בהרבה מקרים.
אבל זה גורם לבכי וצעקות ברוב השעות (המעטות) שאנחנו ביחד.
לא מעט פעמים הוא נכנס לבכי היסטרי ואחר כך קשה מאד להרגיע אותו (אפילו החיבוק לא עוזר).
אנחנו מאד רוצים להחזיר את הרוגע והשלווה הביתה.
אודה להצעתכם,
לנה

בני בן 3 בעבר היה אוכל בתיאבון רב סוגים שונים של אוכל, כיום אם יושבים מול השולחן הוא לא אוכל באופן יזום, ואנחנו צריכים לעודד אותו או להתחיל להניע תהליך של אכילה, רק אז הוא מתחיל לפתח תיאבון, רוב הזמן כששואלים אותו הוא לא רעב ולא מעוניין, בגן מספרים שאוכל יפה אבל גם צריך להתניע את התהליך, כמו כן , הגננת מספרת שהוא משהה את האכילה, האוכל נשאר זמן רב בפה, ואם עוזבים אותו אז הוא מפסיק לאכול.

חשבתי על פתרון שבו אנחנו אוכלים ארוחת ערב ולא מעודדים אותו לאכול, אם הוא אוכל אז בסדר אבל אם לא אז הוא יצטרך להתמודד עם זה, בפעם האחרונה שעשיתי את זה הוא קם וביקש לאכול אחרי כמה שעות וננתי לו כי נשברתי וחשבתי שאם הוא מתקשר רגשית דרך האוכל בגלל שאני בהריון אז אני לא רוצה לא לתת לו מענה ורק להחמיר את המצב.

בקיצור מה אתם מציעים לי לעשות, האם אחרי שהוא לא אוכל וקם בלילה לא לתת לו לאכול שילמד לשאת בתוצאות ?

צהרים טובים,

שמי אודליה ויש לי בת בגיל 4.10 שנים ששמה טוהר. טוהר ילדה מדהימה, מקסימה, מתנהגת יפה... ועוד ועוד. יחד עם זאת, בתקופה האחרונה מאז שעברנו לגור יחד עם בן זוגי, הילדה פיתחה תאבון בלתי מוסבר- היא כל הזמן מחפשת אוכל והיא גם שמנה, היא לא מתחברת בקלות לאנשים כמו בעבר והיא מאוד תלותית בי, מאוד.
אני חייבת לציין שגוננתי עליה מאוד מגיל קטן ונוסיף לזה את העובדה שלפני כשנתיים היא חוותה את הגירושין שלי ושל אביה (שלא היו יפים).
היום אני והגרוש שלי חולקים את המשמורת על הילדה, כאשר 3 ימים בשבוע היא בבית ויומיים אצלו, וכל סוף שבוע שני היא אצלו.
היינו בסופ"ש האחרון בנופש עם הילדה ובן זוגי והבנות שלו, וטוהר לא הייתה מוכנה לשחרר אותי ולהיות עם הילדים האחרים, חוץ מאשר במועדון הילדים. בחזרה, היא סיפרה לי ולאביה שהיא נהנתה מאוד מאוד והיה לה מאוד כיף, אבל לגננת שלה סיפרה שלא היה לה כיף בכלל.
יש לי בעצם 2 שאלות:
א- האם ייתכן שהילדה סובלת מדכאון?
ב- אמרו לי שבגיל שלה פסיכולוג הינו רק עבור הכוונת הורים, האם אין פסיכולוג אשר יוכל לאבחן אותה ולא רק לייעץ? שיוכל לעבוד גם איתי וגם איתה?
המון המון תודה מראש.