פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יש לי ילד בן שנה ו8 חד' (ילד יחיד וראשון ) הוא ביישן לעיתים
כאשר הוא רואה אנשים חדשים לא מוכרים הוא לא מתקרב ולא מעוניין להתקשר אליהם ולהגיב גם. איתנו הוא כמובן פתוח מאוד
בגן הוא נורא עסוק בעצמו עדיין לא משחק כל כך עם ילדים אחרים אך מגיב בחיוב כאשר הוא רואה ילדים אחרים זרים לו
הגיעה אלינו לבית בת דודה שלי והוא יתבייש ממנה במהלך סוף שבוע כאשר התארחה אצלנו
ההתנהגותו היא בסדר ? נורמלית? לגיטימית ? הביישנות הזו היא בסדר היא לא פוגעת בו ?

שלום רב, רציתי לבקש עצה כיצד לנהוג. בתי בת 4 נמצאת במסגרת גן. בעוד שבשנה שעברה, היתה ילדה פתוחה ומאוד פופולרית בגן, השנה נראה ההפך, היא בישנית ומסוגרת בעצמה. לגן השנה נכנסו 3 בנות חדשות, שיצרו מעין חבורה. בתי התחברה לאחת מן הבנות, ומאז היא אומרת שבהפסקות היא משחקת עם חבורה זו. במקרים שראיתי את ארבעת הבנות לא במסגרת הגן, שמתי לב שבתי היא המובלת, היא רודפת אחר הבנות, ואלה מצידן אינן מתייחסות אליה כלל. ניסיתי להסביר לה, שישנם עוד ילדים בגן שרוצים להיות חברים שלה, והיא לא חייבת כל יום לשחק עם אותן הבנות. ניסיתי ליזום, ועדיין ממשיכה בכך, פגישות לאחר הגן עם ילדים אחרים ולא רק עם הילדה שעמה התחברה. אך נראה, כי אין הם מעניינים אותה והיא ממש פיתחה אובססיביות להיות בחבורה שמשאירה אותה בחוץ ולא מתייחסת אליה.האם יש דרך בה אני יכולה לפעול?

בתי בת ה8 מקיאה כמעט כל ערב לפני שינה.בתי מסבירה שהיא פוחדת מהלילה ובכלל יש לה מחשבות מפחידות ולכן היא מקיאה כבר חודשיים .מה עליי לעשות הכי טוב עבורה מבלי לשגע אותה ?תודה אני מודאגת מאד ומאד רוצה לעזור לה

בני בן 10 לומד בכיתה ד' ילד מקסים יפה חברותי מאוד מקובל מלך הכיתה תלמיד מצויין
הכיר ילדה בשכבה שלו הפכו לחברים מאז החברות בינהם הילד השתנה בכל המובנים נעשה לילד עצבני כועס התפרצויות זעם ירידה בלימודים הדבר נבע מההתנהגות של הילדה כלפיו "האהבה חונקת" לדוגמא: הילדה מאיימת עליו שתיפרד ממנו לא נותנת לו לדבר עם בנות אחרות או להגיב לבנות בפייס היא לא נותנת לו מרחב היא כל הזמן מאיימת שאם לא יפגוש אותה היא תלך עם בנים אחרים ומצד שני היא מתראה עם החברים שלו וגורמת לו לעוול ומתגרה בו לנו לא היתה התנגדות בהתחלה לקשר הזה עכשיו כשאני רואה שהילד שלי הוא אחר לגמרי אני זקוקה לעזרה מקצועית דחופה הילד לא מפסיק לבכות התפרצויות זעם שבירת חפצים לא מקשיב והבכי קורע לב מה אני עושה?

שלום רב,
יש לי שני בנים, הבכור בן 3 ו10 חודשים והצעיר בן 13 חודשים. לא חזרתי לעבוד ואני נמצאת עם הבן הצעיר בבית והוא עדיין יונק. עקב כך הוא קשור אלי מאוד. כמו כן, הוא רגיל שרק אני משכיבה אותו לישון בצהריים ובערב. ברור לי שעלי להרגיל אותו לאפשרויות אחרות, גם מכיוון שהוא יתחיל משפחתון בספטמבר.
הבעיה שלי היא שאני צריכה לצאת בעוד כחודשיים לנסיעת לימודים חשובה בחו"ל למשך כ 4 ימים. עד כה לא עזבתי את הבית ללילה ואף עזבתי את העבודה שהיתה לי לפני לידתם, מכיוון שכללה העדרויות מרובות מהבית. המחשבה הראשונית שלי הייתה לקחת את התינוק איתי (יחד עם אחד מהורי כמלווה לזמן שאני עסוקה), מכיוון שאינו יכול להבין לאן נעלמתי. מסביבי מנסים לשכנע אותי להשאיר אותו, מכיוון שמדובר בטיסה של כ 14 שעות, שתהיה בוודאי קשה לו, וכן מכיוון שלבעלי תוכל להיות עזרה של הסבים והסבתות והם יסתדרו בלעדי. ברור שיהיה לי יותר נוח להתרכז במשימה שלי ולנסוע לבד, אך איני בטוחה שהדבר יהיה נכון בשבילו. אודה לחוות דעתכן.

שלום
אשמח מאוד לעזרה
בעלי ואני בתהליכי גירושין וסוף כל סוף הוא החליט שיצא מהבית.
יש לנו ילד בן 3.5, חכם ורגיש, שלוקח לו זמן עם שינויים ומעברים, ובו"ז מאוד חברותי ושמח.
שנינו נמצאים איתו הרבה זמן, כ"א לחוד בד"כ (אני עובדת בערב והוא בבוקר), בערך חצי חצי. (מהחודש הבא אשנה חלק מעבודתי כך שאהיה איתו בכל הערבים שאמור להיות איתי)

אשמח מאוד לקבל טיפים איך להסביר לו שמעכשיו אבא ואמא יגורו בבתים שונים ונכון לכרגע אבא לא ישן בבית הקבוע שלנו.
מבחינת הסדרי ראייה הכיוון הוא פחות או יותר חצי חצי בזמנים, אבל כנראה נתחיל עם לילה אחד אצל האב ועוד אחה"צ-ערב, ופה ושם עוד עד שאסיים בקרוב עבודות ערב שיש לי.

חשבתי לומר לו שמעכשיו יהיו לו שני בתים, בית שלו ושל אבא ובית שלו ושל אמא,
ושאם ישאל למה (ובטח ישאל) לומר לו שאמא ואבא היו פעם חברים טובים והיום כבר לא כ"כ (לצערי הוא שומע ויכוחים בנינו ובודאי מרגיש את המתח הקיים) ולכן מעדיפים לגור בנפרד, וכמובן כל הזמן להוסיף ששנינו מאוד אוהבים אותו

אשמח לשמוע חוות דעת ועצות

המון תודה מראש
טל

שלום. אנו הורים ל 4 ילדים: בן 13, בת 12, 7, ושנתיים.
עיקר הבעיות הן עם שני הגדולים, בעיות שונות. עם הבן אנו נמצאים בטיפול ארוך שנים עקב בעיות אלימות בפרט.אני פונה בקשר לבתי בת ה 12.בשנה האחרונה היא השתנתה מאוד ולדעתי השינוי הוא לרעה. היא מתעלמת ממני ומאביה,מתחצפת, מקללת את אחייה,מציירת על הגוף שלה, שמה לקים כל הזמן (שחור אדום ירוק וכד'),הולכת עם שרוכים פתוחים,החדר שלה נראה כמו "מזבלה" היא לא מסדרת אותו ולא מנקה אותו,וכאשר אני נכנסת לעשות שם סדר וניקיון -דבר שלוקח יום שלם,יום למחרת כאילו לא היה כלום,בגדים על הרצפה כל המגירות והדלתות של הארון פתוחות,פדים של מחזור בחדר, ועוד כהנה וכהנה. גם בלימודיה היא לא ממש מרוכזת,היא כאילו חיה בעולם משל עצמה,מקשיבה כל הזמן לשירים ומכורה לטלויזיה ותכניות הריאלטי למינהן.היא לא נפגשת עם חברות למעט מסיבות כיתתיות.הפכה להיות צמחונית לפני כחצי שנה,לאחר שהיתה אכלנית בשר לא קטנה.היא עדיין מרטיבה בלילה במטה,ולא עזרו כל הטיפולים שעשינו במהלך השנים כולל תרופות.אני ממש אובדת עצות. פעם היא היתה שמחה,מלאת אהבה כלפינו וכלפי אחיה הקטנים,עכשיו היא כל הזמן כועסת זועמת, מה יכולה להיות הבעיה:דיכאון? תסכול? הפרעה כלשהיא? יש לציין גם כי מבחינה פיזית הילדה נראית גדולה הרבה יותר מחברותיה, תודה, אמא מיואשת

שלום רב,
אשמח לחוות דעת מקצועית בדילמה הקשה שעומדת בפני ואני מתנצלת מראש על אורך ההודעה.
יש לי בן מקסים בן 3. כשהיה בן שנה אני ואביו נפרדנו,ולא כלאחר יד. עם הפרידה לקח בעלי לשעבר עבודה שהצריכה נסיעות לחו"ל כך שרב הזמן לא היה בארץ. לא היה סדר ויציבות,לפעמים נסע לכמה ימים בודדים לפעמים ל-3 שבועות ברצף, בממוצע נכח בארץ כשבוע בחודש.
ניתן לתאר שיציבות וסדר הוא לא יכול היה לתת לילד כך שזה נפל בעיקר על כתפי והילד התרגל שאביו לא נמצא רב הזמן. עדיין, הוא חיכה לו, כשגדל מעט היה שואל לא מעט פעמים מתי יגיע ועשיתי כל שיכולתי עמ"נ לוודא שאביו קיים בשגרת חייו. היו טלפונים, אני הייתי מספרת על כמה אביו אוהב אותו ומתגעגע אליו, בהדרכה של יועצת עשינו ממש מעין טבלת יאוש שנתנה לו איזושהי אינדיקציה והבנה שאביו חוזר ושזה בעצם רק עניין של זמן.
זה לא היה קל, מה גם, שהמאיס עלי לחלוטין את המצב מאחר ולצד העובדה שנשארתי עם מלוא האחריות על גידול הילד הייתי צריכה בעצם לנהל גם את הקשר של הילד עם אביו. בנוסף, בעוד שאחרי ביקורים הוא היה נוסע אני הייתי צריכה להתמודד עם הקושי וההתמודדות הריגשית של הילד וחוזר חלילה.

לפני כארבעה חודשים חזר הגרוש שלי לארץ וסוף סוף לאחר תקופה ארוכה הצלחנו לאט לאט להיכנס לחיים סדירים יותר שבו יש קשר רציף בין הילד לאביו. עדיין חשוב לי לומר שאביו הוא נקודה די רגישה אצל בני, גם היום כשאביו מחזיר אותו הביתה לאחר ביקור, קשה לו, הוא די עצוב, קשה לי לומר אם פשוט כי עצוב לו להיפרד או כי הוא לא בטוח לגבי מתי תהיה הפעם הבאה - אני חשה שדבר קשור בדבר.

בשבוע שעבר הודיע לי שוב אביו כי הוא עוזב את הארץ כשהפעם אין לי שום מושג לגבי תכיפות הביקורים ואני כועסת, עצובה בשביל בני, ולא ממש יודעת כיצד לנהוג. אני לא מרגישה שבא לי שוב לשתף פעולה עם הדבר הזה ואני חשה שאם אדם כל כך עיוור לנזק שהוא גורם לבנו אין שום סיבה להקל עליו בדיווחים שוטפים. בנוסף, אם בפעם הקודמת חייתי בתחושה שהעניין זמני וניסיתי למנוע נתק היום אני מרגישה שאני כבר לא בטוחה מה עדיף לבני. אני יודעת ששוב להיות הצינור המקשר בין בני ואביו נמאס לי . לא אהיה מסוגלת שוב להתמודד עם הקושי הנפשי של בני, עם חווית הנטישה החוזרת ונישנית ועם כאב הלב שהוא הולך לחוות. אני באמת לא יודעת כבר מה עדיף. אני נלחמת ועושה כל שביכולתי לגדל ילד מאושר ובריא בגופו ובנפשו וחשה שאביו פשוט הורס את הכל. כיצד אני ממשיכה מכאן?
תודה ושוב סליחה על האורך.
בברכה,
רויטל

שלום
בני כמעט בן שלוש בספטמבר יתחיל גן חדש. בגן הנוכחי הוא מאוד פופלרי. אני מאוד חוששת לגבי המעבר לגן החדש, מה גם ששם יהיה בין הקטנים לקבוצת גילו.
החשש הוא גם מהתגובה שלו ואיך לספר לו ולהכין אותו וכן מההתמודדות בהתחלה.
שאלתי מהי הדרך הכי טובה לספר לו ולהכין אותו. אציין שהוא ילד מאוד חכם בעל שפה עשירה ומאוד חברותי.
תודה

שלום רב,
אני אב לילדה מקסימה בת שנתיים ותשעה חודשים.
בתי ילדה חכמה ומבריקה, מאוד מפותחת מבחינה שכלית לגילה, חברמנית ומעניקה המון אהבה.
עם זאת, בזמן האחרון (תקופה לא קצרה) שמנו לב כי בסיטואציה מסויימת, שמיד אתאר, היא מתנהגת בצורה מסויימת שאולי היא חריגה?!
למשל, כאשר היא נפגשת עם אנשים (בעיקר חברים שלי ושל אישתי) שהיא לא ראתה מעולם!!!!!! היא מתלהבת מאוד בלשון המעטה, מנסה למצוא חן בעינייהם על ידי שאילת שאלות, או מבקשת מהם לשחק איתה (לפעמים בצורה שגם יכולה להתפרש כקצת מציקה), אומרת לאותו אדם שהיא אוהבת אותו ואף שואלת את אותו אדם אם הוא אוהב אותה?! וגם חוזרת על השאלה הזאת יותר מפעם אחת (ולעניין השאלה בקשר לאהבה זה קרה עם יותר מאדם אחד).
יצוין, כי בתי היא ילדה שמקבלת המון אהבה ויחס חם בבית לצד חינוך והצבת גבולות.
האם יש בכך איזה שהיא בעיה? או שמדובר באיזשהו סממן היתפתחותי ברמה האישיותית? האם התנהגות זו נובעת כתוצאה מההתנהלות שלנו כהורים כלפי הילדה? או שלחילופין מדובר בילדה "חמה" יתר על המידה, שרוצה להתחבב על אנשים, ואולי גם זאת בעיה בפני עצמה? אולי קיימת אצלה בעיה של ביטחון/דימוי עצמי נמוך?
אשמח לאבחון ראשוני של הסיטואציה ואם קיימת בעיה כלשהי להדרכה/הפניה לטיפול נכון.
בתודה מראש.

שלום רב ,ברצוני לדעת מה הם ההשלכות של להשאיר תינוק בן 9 חודשים למשך חמישה ימים אצל 2 הסבתות למטרת נופש .לתינוק יש אחות בת 4 שכן יוצאת לחופשה עם ההורים.אני מתלבטת ולא מצליחה להחליט היינו שמחים להשאירו ובאמת לנוח ולהנות מהלבד (לילדה יש מסגרת מיני קלאב עד ארבע א חהצ ואז יש לנו זמן לבד)
התינוק רגיל להיות איתי במהלך היום ועם הסבתות.
אודה לתשובה מהירה עלי להחליט עד מחר נוסעים ביום חמישי הקרוב
תודה

שלום לך בני בן 3.11

לאחר לידתו חוויתי דכאון אחרי לידה שלא טופל ולא קבלתי עזרה מאיש. אולם טיפלתי בילד כרגיל והוא ילד שמח והתפתחותו מעל הממוצע אפילו.

ע ד עתה אני מאד רגישה לעיתים מתרגשת לידו ומזילה דמעה לפעמים ,אך רוב הזמו מאושרת ושמחה .
הוא אומר לי אמא תחייכי ואני מאד משתדלת להראות לו שאני שמחה 90 אחוז מהזמן שלנו יחד (אני עימו מהצהריים,הייתי איתו בבית עד גיל 2.8).

האם הילד שלי נפגע מהדכאונות שחוויתי? בגדול הוא באמת (לדעת כולם) ילד שמח מאושר צוחק.פשוט מפריע לי שהוא אומר לי אמא אל תפסיקי לחייך כאילו נפגע ממה שעברתי. האם אני מגזימה בהערכתי?

בני בן 4 עד עתה היה בעל בטחון עצמי לא חשש להתמודד עם ילדים בגן, אולם בחודש האחרון הגננת הענישה אותו בחומרה(הכניסה אתו לגן שישב שם לבד עם דלת נעולה) כיוון שדחף ילד אחר(אמנם צעיר ממנו אך זו לא התנהגות הולמת לגננת.
מאז הוא חושש להחזיר לילדים שתוקפים אותו בגן הוא אומר לי שהוא מפחד מעונש.

מה לעשות? כיצד ללמד אותו שלא קורה כלום אם נענשים? איך להחזיר לו את הבטחון שלו להתמודד עם הילדים?

שנה הבאה ילך לגן עירוני ואני מפחד שלא יחזיר ויהפוך לקורבן.
אולי הוא צריך טיפול כלשהו? ולמי לפנות?

בני בן ה 4 שמע פיצוץ של בלון הליום בגיל שנתיים ומאז מפחד מבלונים שמנופחים יתר על המידה ומפיצוץ של בלונים. לדוגמא- כשמנפחים לידו בלון הוא אומר בלחץ-לא לא לא
מה לעשות כדי שיתגבר על הפחד? בספטמבר הוא עובר לגן עירוני ואני חוששת שילעגו לו ושירגיש נחות.
ניסיתי לנפח עימו בלונים (לנפח בתחילה בלון קטן אחכ בינוני(כעבור זמן מה) לשחרר את הבלון לאויר ושימא האואר ללא פיצוץ . תקופה זה כאילו עזר אולם הוא עדיין מאד חושש מבלונים.

שלום רב.
רציתי לדעת האם ילד בן 12 יכול לבצע תגובת העברה קלאסית. כלומר להשליך על מטפל חלקים מעצמו שהוא לא אוהב??
תודה מראש