פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אורלי,
אני מצטערת אבל יש מצוקה גדולה של הספק המענים בפורום ולא נוכל לתת לפונים מסויימים יותר מתשובה אחת בזמן שלאחרים אנחנו לא מצליחים להגיע לפעמים אפילו פעם אחת.
אני מזמינה אותך לעיין בעמודת "שאלות נפוצות" בשאלה העוסקת בפחדי ילדים כדי לראות אם יש שם משהו שיכול לעזור לכם.
בהצלחה.

היי בסהכ התכוונתי שאסמח שגם אנשים לא פסיכולוגים יכולים לענות אז מה אין לי תשובה ישירה

שלום אורלי,
צודקת, אם את רוצה שאנשים יענו לך שהם לא מנהלי הפורום זה כמון בסדר גמור. מדוע יצאת בהרגשה שלא קיבלת תשובה ישירה? המענה בעמודת שאלות נפוצות לא עוזר לך? תנסי להסביר את עצמך יותר ואני אשתדל לעזור שוב.

שלום שחר,
אולי כדאי להראות לו במה התנהגותו מחמירה את המצב ובכך הוא מזיק לעצמו. ואולי כדאי לתת להם להיות לפעמים לבד בלי האח האמצעי כדי לחזק את הקשר. אם מדובר בילד נבון כל כך ורגיש כמו שעולה מהתאור שלך, אני בטוחה שאם תהיה להם ההזדמנות הם יצליחו מאוד ליהנות אחד מהשניה.

שלום לי,
קצת קשה לי לייעץ לך, גם כי הסיטואציה שאת מתארת היא גבולית, וגם כי יש נתונים לא ברורים. למשל מה זאת אומרת "תהיה עם ילדים גדולים שהיא קצת מכירה"? הם גדולים ממנה? היא לא הייתה איתם כל השנה בצהרון?
וגם אני ל איודעת מה הקשר בינה לבין שתי החברות מהחוג - האם השתיים הן חברות ביניהןם והיא יותר בחוץ?
על פניו, אם מדובר בילדים יותר גדולים שהיא פחות מכירה עדיף שתהיה עם קטנים יותר ששם היא מכירה שתיים.

תודה על התשובה בצהרון של הגן היא מכירה את הילדים מהגנים ושחלקם היו איתה בצהרון וחברה טובה שלה תהייה לא על בסיס יום יומי
בקייטנה של הסייעת משנה שעברה שתי החברות שאיתה בחוג הן תאומות

חשוב לציין שהבת שלי חברותית וכששאלתי אותה מה היא מעדיפה היא לא ידעה מה לענות ()בצדק גם אני מבולבלת)

מה עושים????????

שלום לי,
באמת אין כאן פתרון שעדיף באופן מובהק. אולי כדאי להשאיר אותה היכן שרשמת, בצהרון של הגן, ולנסות לעזור לה ליצור קשר אחה"צ עם ילד או ילדה מסויימים דרך האמא שלו כדי שיהיה לה יותר חיבור במהלך היום. עם בהנות התאומות אני חוששת שהיא תישאר קצת אאוטסיידרית כי הן קשורות ביניהן, אם כי באמת קשה לנבא ולדעת.

שלום נתי,
אני חושבת שזה לא כל כך כדאי להעלב מילדה בת 3 ולכנות אותה סנובית. יותר נכון לדעתי לראות את הסיטואציה כקושי שלה להיפרד ממך כשאת נמצאת באיזור מאשר דחיה שלה אנשים אחרים.
אל תתבלבלו, זה שהיא מפותחת וחכמה זה לא אומר שהיא לא ילדה קטנטנה שקשורה לפעמים לאמא ולא בא לה להתנתק. תשתדלו לא להדביק לזה כל מיני סטיגמות של כוונה רעה כי זה לא פייר כלפי הילדה וגם לא נכון.
לדעתי מה שאת צריכה לעשות לא קשור אליה אלא בעיני למה שאת אמורה לעשות עם ההורים שלך, למשל להסביר להם שזה לא נגדם ואין להם מה להעלב מזה.

סמדר המון תודה על התגובה המהירה
לגבי השיחות עם ההורים זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות כל פעם מחדש .לא להיעלב כי זה לא נעשה בכוונה רעה
אין לי ניסיון קודם זאת הילדה הראשונה שלי ואני לפעמים שואלת את עצמי,בעקבות הטענות של ההורים,האם זה תקין ,האם כל ילד זה משהו אחר ,כי אני רואה ילדים של החברים שלנו שמאוד קשורים לדור השלישי וקצת כואב לי .אני בת יחידה להורי אין לי אחים ולא אחיות ובעצם הילדים שלי אלה הנכדים היחידים שיהיו להורים שלי ,אני מאוד רוצה לשפר את המצב ואני לא ממש יודעת איך

שלום נתי,
אבל הילדה שלך כן קשורה להורים שלך. היא כן נהנית איתם ואוהבת אותם, ויש לה ולהם עוד הרבה שנים להיות ביחד ולהנות (אני מקווה)., העובדה שלפעמים כשאת נמצאת היא נצמדת אלייך לא אומר שזה לא כך. חשוב לנסות לראות את הדברים גם בפרופורציה, ולא להעמיס על הילדה שלך דברים שלא קשורים אליה. זה לא אשמתה שאין להם עוד נכדים. כך מתנהגים ילדים. זה תקין לגמרי. בשביל זה הם ילדים והמבוגרים אמורים להבין את זה ולא להעלב.

שלום לך,
כדאי לפנות איתו למכון להתפתחות הילד ולבדוק מהיכן זה נובע, האם יש בעיה תחושתית או אחרת ולפי זה לפעול.

שלום לך,
אני חושבת שהתשובה לשאלה תלויה ברמת ההתפתחות וההבנה של בתך. באופן עקרוני אפשר בגיל שלוש- שלוש וחצי כבר לתת הסבר כזה. אם היא שואלת שאלות מתקדמות יותר לפני כן (כמו איך זה שלאחותה יש משפחה שהיא נוסעת אליה) אז אפשר בהחלט לספר גם לפני כן.
הייתי מסבירה לה באופן כללי, בעזרת ספר מתאים לגילה איך ילדים באים לעולם, ואיך פגשת את אביה והיא נולדה, ואז לתוך ההקשר הזה הייתי מוסיפה שלפני שפגשת את אביה פגשת איש אחר והוא האבא של אחותה, וכך אחותה נולדה. בהמשך בטח יהיו לה שאלות - למשל האם זה כך בכל המשפחות שכל פעם פוגשים גבר אחר ומביאים איתו ילד אחר, ולמה את לא ביחד עם אבא של אחותה - והאם זה יכול לקרות לך גם עם אבא שלה - ועל כל זה צריך להערך ולחשוב איך לענות לה.
למשל שאת ואבא של אחותה ולא הסתדרתם, לפעמים זה לא מסתדר אבל עם אבא שלה את כן מסתדרת, וכו'.
את כל ההסברים האלה לא חייבים לתת בפעם אחת, אפשר לפרוש את זה על כמה שיחות, לתת לה לעכל כל אינפורמציה לחוד. למשל איך באים ילדים לעולם זו שיחה אחת וכן הלאה.

שלום לך,
לא ניתן בלי אבחון לדעת מה זה אומר, זה גם לא חייב לאמר משהו. בכל אופן אפשר להתחיל בירור של בעיית קשב וריכוז אצל נוירולוג או פסיכיאטר.
יכול להיות שיהיה מסובך לבצע את זה בחופש הגדול כיוון שיש להניח שתקבלי שאלונים למורה או לגננת כדי לקבל מידע על התנהלותו בגן או בית הספר.

שלום מיכל,
בתך מרגישה שהיא חייבת להזדהות בבית עם מי שהיא מזהה כחזק יותר, וכרגע זה בעלך. הברירה השניה שלה היא להזדהות עם מי שהיא תופשת כקורבן, ולהיות קורבנית גם היא. את זה לא את רוצה ולא היא.זו הסיבה להתנהגות שלה. הפיתרון למצב שלכם כרגע הוא עבודה על הזוגיות שלכם. אם בעלך לא מוכן לפנות איתך לטיפול זוגי, חשוב שאת תפני לטיפול עבור עצמך, כדי להתחזק ולשנות את הדינמיקה בבית. אם אין לך אפשרות כספית יש מקמות בהם ניתן לקבל טיפול בחינם או באופן מסובסד. החל ממרכזים למניעת אלימות במשפחה של הרווחה (גם אלימות מילולית היא אלימות) או המרכז לייעוץ לאשה שנותן טיפול מסובסד לנשים ויש לו סניפים ברמת גן ובירושלים, מרפאות לבריאות הנפש של משרד הבריאות, או טיפול מסובסד דרך קופת החולים.
בהצלחה.

תודה רבה לסמדר.
את צודקת.

שלום דנית,
הנסיך שלך לא שונא אותך, הוא פשוט נהיה יותר עצמאי, וגילה שיש ועלם חוץ מאמא. זה שלב טוב, ובהחלט משמח.
זה נכון שלאימהות זה לא תמיד קל, כי החלק המתסכל בלהיות הורים הוא שדווקא כשאנחנו עושים את התפקיד שלנו טוב, הילדים נהיים עצמאיים וממשיכים הלאה, ואנחנו מאבדים את המרכזיות שלנו. זה יקרה שוב שוב בהמשך, במיוחד בגיל ההתבגרות.
בינתיים תנסי ליהנות ולהרגיש סיפוק מכך שהילד שלך מתפתח כמו שצריך, וזה אכן אומר שעשית את תפקידך מצויין.
אם הוא כל המזן היה בוכה, לא מסתגל ולא מתעניין בעולם, זה היה עצוב ולא המצב שאת מתארת כרגע.

לא מעניין אותו שאני הולכת והוא לא רןאה אותי, הוא לא בוכה וממשיך לשחק כרגיל
כל התינוקות שהכרתי וראיתי בחיים היו בוכים כשהאמא שלהם הולכת מגיל חצי שנה ועד שנה וחצי-שנתיים.
מה זה אומר שהבן שלי לא מעניין אותו שאני הולכת, הוא ממש "לא מניד עפעף" הוא יכול להמשיך לשחק לו בכיף כאילו לא קרה כלום.
זה נראה די מוזר שילד לא בוכה שאמא הולכת אבל עושה מלמולי עצב כשמישהו אחר הולך- סבא, סבתא, אבא.
מה עשיתי לא בסדר???

דנית,
אין שום קשר בין חרדת נטישה ואהבה. חרדת נטישה קשורה לתלות במי שמטפל בך והביטחון שלך בו. מאחר ואת המטפלת העיקרית בו, אין ספק שהוא מאוד תלוי בך, והסיבה שהוא לא חרד כשאת הולכת היא כי הוא מאוד בטוח בך. את מבלבלת בין געגועים לחרדת נטישה. זה גם ל אכ כך גיל שבו מרגישם געגועים, במובן שאנשים מבוגרים חשים. לכן כל החששות שלך הם לא כל כך רלוונטיים כרגע.
אני גם לא בטוחה שהוא לא מרגיש כשאת הולכת.
אני חושבת שכרגע, אולי עקב הדיכאון שאת נמצאת בו, הפרשנות שלך למציאות היא מאוד טוטאלית ושלילית.
אני מאמינה שבעוד שבועיים - שלושה כאשר הטיפול התרופתי ישפיע הדברים ייראו לך אחרת ויהיה לך יותר קל.
נסי להרפות ולקחת את הדברים קצת יותר בקלות.

שלום טלי,
אכן הרבה מעברים בבת אחת. מומלץ בהחלט לדבר על כך (ההריון והמעברים) עם הילד מוקדם ככל הניתן, להסביר לו ולהמחיש לו עד כמה שניתן, לנסות לבדוק אם אפשר להכיר לו אחה"צ ילדים מהגן החדש במהלך הקיץ, כן בהחלט לחזור לבית הישן מדי פעם אם יש אפשרות, ולנסות לאפשר לו לנוע בין הקצוות הישנים והחדשים בחייו עד כמה שניתן בגמישות. אפשר גם להקריא לו סיפורים על הולדת אח חדש, להסביר על התינוק שמתפתח בבטן, וכו'.

שלום שרון,
ממה שהבנתי, ותקני אותי אם אני טועה, רוב הילדים האחרים הם באמת גדולים ממנה בגיל, לכן הם הולכים לטרום חובה ולא לגן חובה , לא? אם זה כך למה זה אמור לפגוע בדימוי העצמי שלה אם היא קטנה בגיל? זו עובדת חיים. תמיד יהיו ילדים גדולים ממנה. זה אכן מתסכל שהיא הכי קטנה, ובכיתת הגן החדשה שתיווצר היא תהיה בין הגדולים, אפשר לנסות להדגיש בפניה את זה.
פגיעה בדימוי הצעמי אמורה להיווצר אם למשל למרות שאני באותו גיל כמו כולם אני נשאר בגן או בכיתה, אבל זה לא המצב כאן. להיות קטן בגיל זה לא דבר שאמור לפגוע בדימוי העצמי, כי היא תגדל...וגם הילדים שגדולים ממנה עכישו היו פעם קטנים, וזה עבר להם...

סמדר שלום,
תודה על המענה.
היא אומנם הכי קטנה בגיל אך הגננת מדברת איתם לאחרונה הרבה על כך שהם גדולים ולכן הם עוברים לגן של גדולים והרי אין להם ממש תפיסה של הפרשי גילאים המתבטאים בכמה חודשים בלבד. הילדה גם שואלת אותי איפוא הגן החדש ואיך קוראים לגננת החדשה. והשאלה אם זה לא יעשה לה משהו לדימוי העצמי אם היא היחידה שנשארת בגן של "הקטנים"? (מצד שני אחרי התשובה הראשונה שלך, הסברתי לה את האפשרויות שיש לה, שגם אם היא נשארת בגן הזה וגם אם היא עוברת לגן אחר לא יהיו שם ילדים שהיא מכירה אלא רק חדשים והיא אמרה שהיא רוצה להישאר בגן הנוכחי - כנראה בגלל שהגננת תהיה אותה גננת).

שלום שרון,
אין סיבה שזה יעשה קושי בדימוי העצמי שלה אם תהיו רגועים ושלמים עם ההסבר שלכם. היא אומנם לא תופסת זמנים בצורה מדוייקת אבל היא בהחלט יכולה להבין שהילדים האחרים יותר גדולים ממנה ונולדו לפניה, מה זה משנה בכמה?
זה יכול לאכזב במידה מסויימת אבל אין סיבה שזה יעורר בעיה בדימוי העצמי. מה גם שלהיות קטן זה לא משהו שאמור לפגוע בצורה בלתי הפיכה בדימוי העצמי כי זה דבר שעובר...

שלום ג'נט,
נשמע שאת יודעת את התשובה אך לא מתנהגת לפיה. מה זאת אומרת את נותנת לאחיו הקטן כל מה שהוא רוצה? זה לא נכון לא עבורו, אפילו שהוא בן שנה, ובטח לא עבור הבן הבכור. הבן הכור חש שיש אפליה, ואולי הוא צודק, ובמקום לתקן את האפליה את נותנת לו פליקים. אז איך את מצפה שזה ייפתר?
נראה לי שחשוב שתבדקי עם עצמך מדוע את נותנת לילד בן השנה כל מה שהוא מבקש, זה ממש לא הכרחי ולא רצוי, והאם את יכולה לשים גם לו גבולות, ובעיקר להשתדל שזה לא יבוא על חשבון אחיו עד כדי כך.

הי , לא אמרתי שאני מביאה לאח הקטן מה שהוא רוצה אמרתי שכל מה שאני מביאה לאחיו הקטן גם הוא רוצה, יש לציין שאני מתיחחס ביחס אוהבת מאוד לאח הגדול מפנקת אותו קונה לו מתנות פרסים מתגמל , אומרת מילים טובות אבל שום דבר לא עוזר

שלום ג'נט,
מתנצלת, אכן כנראה לא הבנתי נכון את מה שכתבת. תנסי לתאר יותר איך את מציבה גבולות בבית. אולי מכאן מתחיל הקושי.

שלום אמיר,
אני חושבת שמה שקורה כאן הוא לא רק כלי לקבלת תשומת לב אלא שהילדה מנסה לנהל את הבית. ההרטבה היא רק סימפטום, אבל אני משערת שזה בא לידי ביטוי בעוד דרכים שאולי אתם פחות ערים להם, כי הן פחות בוטות. לא נתתם שום תאור על איך דברים נוספים מתנהלים בבית, איך מתקבלות החלטות, איך נראה סדר היום, איך הילדה מתנהגת בגן, וכו'. זהו שימוש די חריג בסימפטום הזה עד כמה שאני התנסיתי, והדרכים שתאם מתארים שנסיתם להתמודד באמצעותן נראות לי נכונות, ומעבר לזה אין מה לייעץ במסגרת הזו שהיא מוגבלת. ואני חושבת שצריך לבדוק יותר לעומק האם זה מעיד על קושי כללי, נרחב יותר במשפחה מבחינת סמכות וניהול הבית. לכן אין לי כלים דרך הפורום לייעץ לכם יותר מזה, והייתי מציעה לכם לפנות להדרכת הורים מסודרת.

שלום ליבי,
לא הבנתי מה את שואלת, תארת מצב בלי לשאול שאלה. האם את שואלת האם זה נורמלי? האם את שואלת מה לעשות? האם יש לך שאלה אחרת?
מהתאור שלך עולה שאכן הילד חרד מעבר לרגיל. הוא זקוק לתנאים יציבים ומוגנים ולמעברים הדרגתיים מאוד בין מצבים.
אני לא יכולה לדעת דרך האינטרנט אם יש שמהו חמור מזה.
אם את מודאגת את יכולה לפנות איתו למכון להתפתחות הילד כדי לערוך אבחון.

פסיכולוגיה זה נושא רחב.

השאלה ביזה תחום הוא מתעניין.
סופרנני עוסקת בנושי הורות. זה מה שמעניין אותו?

נער נבון בגילו יכול להכנס לחנות ספרים ולבחור את מה שיתגר אותו


בהצלחה!

נעמה סבג שמש, מנהלת רשת עידן ההורות
יועצת ומנחת הורים בשיטת הצילום,
מומחית בהקניית אינטליגנציה רגשית והרגלי שינה.