פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני הגדול עולה בקרוב לכיתה א והוא שובץ לבית ספר אחד, בעוד כל שאר הילדים מהגן שובצו לבית ספר אחר. כלומר הוא היחיד שנשלח לשם וגילה זאת באופן מוחשי במפגש בבית הספר. הוא מביע דאגה מדי פעם בנוגע לכך שייעלמו לו חבריו שמלווים אותו כבר 3 שנים, ואנו כהוריו מודאגים מכך שמגיע לבדו וללא תמיכה חברתית ל"עולם הגדול". חשוב להזכיר שאנו עושים כל שביכולתנו להעביר אותו לבית הספר האחר, אך התהליך הבירוקרטי לא קל. חשוב לי לדעת האם אני עושה נכון?

אני ובעלי עוברים תהליך גירושים שבני היה נוכח במספר אירועים,
בעלי הורחק מהבית מחשש שיפגע בי ולבן היה מאוד קשה כי בתקופה הזו
לא היו הסדרי ראיה וכחודשיים האב לא שיחק עם הילד או לקח אותו לגן,
כרגע יש הסדרי ראיה פעמיים בשבוע, שישי אחת לשבועיים
לבן יש התפרצויות אלימות גם בגן וגם בבית,
ברגע שהוא לא מסכים למשהו או מישהו מחליט בשבילו הוא מתפרץ
אם זה ביריקות, בזריקת חפצים, ואלימות כלפי מי שמולו בבעיטות ואגרופים
כמו כן הבן לא מוכן כרגע לישון אצלי בבית רק אצל אביו גם בשישי ושבת.
איך מתמודדים ברגעי האלימות הזו?
ניסיתי חיבוק דב טיפולי והילד מנסה לנגוח, לנשוך ויורק.....
אני מנסה לקרב אותו אלי אך ללא הצלחה,
מבחינתו אני הרחקתי את אביו מהבית,
אני נמצאת בהדרכה הורית וכרגע לא מצליחה לקבל את הכלים המתאימים

הבת שלי בת 10 שנים ולאחרונה התחילה להרטיב בלילה במיטה. היא לא שמה לב לעניין זה . ברצוני לציין שהילדה בשלב של התבגרות מינית. ואנחנו בעיצומו של תהליך לימודי איתה , בגלל הפרעות קשב וריכוז . מה לעשות ? האם להעיר לה? הילדה רגישה מאוד.

שלום רב, ביתי חוגגת בימים אלו יום הולדת 8. לפני כ - 4 שנים היא אובחנה כחולת דרמטמיסיטיס. זוהי מחלה אוטאימונית אשר פוגעת בשרירים ובעור. אנו מטופלים בבי"ח רמב"ם אצל רופא מדהימה. היא מטופלת ע"י כדור יומי ותקופה ארוכה טופלה גם בסטרואידים. בחצי שנה האחרונה מטופלת על ידי תרופה הגורמת לה להקאות ולכן היינו חייבים לעבור למן זריקות אחת לשבוע.
כמו כן, כל חודשיים שלוש עליה לעבור בדיקת דם כדי לדעת מה מצבה.
לאחרונה, היא החלה להתנגד מאוד לזריקות ולבדיקות הדם ואף מסרבת בתוקף לעשותם. תמיד היא פחדה מזה אך היתה עושה ולאחרונה מתנגדת בחריפות וכל זריקה לוקח לי כשעתיים לשכנע אותה לעשות. אנו מגיעים למצב של בכי וכו'.... לאחר מתן הזריקה או לקיחת הדם היא מבינה שזה כלל לא כואב ואף אומרת שהיא בכלל לא הרגישה. כיצד אוכל לעזור לה להתגבר על הפחד - ניסתי הכל.........
אני חושבת שהגענו למצב ששתינו כבר מותשות מהמצב.
אני חייבת לציין שביתי ילדה בעלת גבולות מאוד ברורים, מאוד קשובה, מאוד אחראית, מאוד מתחשבת - ילדה מדהימה אף פעם לא היה לי איתה סצנות כאלו. אני מרגישה שכאילו נכנס בה שד.... מצד שני אני גם שמחה כי היא יודעת להלחם על מה שחשוב לה.
אביה ואני גרושים כ - 4 שנים ורק לאחרונה החל לגלות התעניינות והבעה לתת עזרה בנושא.
אשמח לקבל תשובה או הפניה למטפל המתמחה כיצד להעביר פחד מסוג זה.

שלום,

בעוד שבוע וחצי בעלי ואני נוסעים לשבועיים וחצי לחופשה בחו"ל,
יש לי שתי בנות מנישואין קודמים ופעוט בן 3 מהנישואין הנוכחיים.
הבנות ישהו אצל אביהן במשך תקופת החופשה ובני הקטן ישהה אצל סבתו.

אני מפרטת מכיוון שאני מוטרדת מאוד מתגובת הקטן לא רק מהישארותו אצל סבתו אלא גם מההפרדה הארוכה מאחיותיו.
הוא אוהב מאוד להיות עם הסבא והסבתא שלו אך הוא מעולם לא נשאר שם לבד יותר מכמה שעות.

השאלה שלי היא איך להכין אותו לקראת הנסיעה ובאיזה זמן הכי נכון לעשות זאת?

שלום,
בני בן 3 ילד מאוד פיקח ונבון.
כמו הרבה ילדים, הוא מאוד אוהב ממתקים ודברים מתוקים (על אף שתזונתו מגוונת והוא אוכל בד"כ בריא ומאוזן).
לצערי, ואני חושש שעשינו זאת בשגגה, הזהרנו אותו מספר פעמים (לאחר שאכל, נגיד, הרבה קוביות שוקולד או ממתק אחר) שאם הוא יאכל הרבה מהממתק/ישתה הרבה מיץ/וכ'ו תכאב לו הבטן. (אציין כי הוא גם מתלונן לפעמים על כאבי בטן).

הבעיה שנוצרה ממצב זה, היא שלאחרונה הרבה פעמים כשהוא מקבל משהו לאכול (וכבר לא משנה עם זה משהו "בריא" או "ממתק") הוא מבקש שלא ישימו לו הרבה, כי תכאב לו הבטן... נשמע שזה מאוד מטריד אותו (עד כדי כך, שגם כששמים לו משהו טעים, שהוא מאוד אוהב, הוא לפעמים יבקש "לא, אל תשים לי הרבה, תחזיר לקופסא, זה יעשה לי כאב בטן..") הוא מדבר על זה הרבה, וגם "מדריך" אותנו בעניין ("אמא, אל תאכלי הרבה לחם/אורז/תפוח/וכ'ו, תכאב לך הבטן.."). אנחנו מרגישים שהעניין הזה של ה"כאב בטן" הפחיד אותו יותר מדי, והתנפח לממדים מוגזמים, ולא יודעים איך לשכנע אותו בחזרה. אנחנו מנסים להרגיע אותו שלא כל דבר עושה בטן, אבל נראה שהרושם כבר הופנם.

נציין עניין נוסף - דומה - מכיוון שהוא עבר גמילה, וכשהוא לא שותה לפני השינה הוא מצליח להתאפק בלילה, אמרנו לו שכדאי לא לשתות הרבה לפני השינה, כדי שלא יצא לו פיפי. גם כאן, הוא "הפנים" את העניין יתר על המידה, וכאשר הוא מבקש משהו לאכול באמצע היום ואנחנו לא מרשים (למשל, רוצה לאכול משהו מתוק לפני האוכל) הוא אומר "אבל לא יצא לי פיפי"....

מה דעתכם?


תודה מראש,
ערן

אני פונה כי אזלו כוחותיי ואני לא יודעת מה לעשות. אני אמא לשני בנים מקסימים בני 2.9 ו1.10 אשר עושים לנו חיים "משוגעים" (טוב אף אחד לא אמר שזה יהיה קל)
מירב השאלות שלי קשורות לבכור. מגיל 9 חודשים שמתי לב שהילדון שלי התחיל למשוך בשיער ולנשוך (הבנתי שזה שלב התפתחותי) בגיל 11 חודשים המצב החמיר עם הופעת אחיו הקטן. חשוב לציין שהאופי והמזג שלהם שונה. הקטן רגוע יותר וממושמע יותר אך לומד ומחקה את אחיו.
מגיל שנה הבכור נמצא במסגרת מעון ויצו (כנ"ל הקטן) המשיכות הסטירות והנשיכות המשיכו גם במעון ולשמחתי פסקו לאחר זמן מה. ביחס לילדים .אך הוא עדיין ממשיך לעשות זאת לאחיו הקטן.
אני מרגישה שאני ובן זוגי לגמרי איבדנו עליו שליטה. הוא שובר דברים בבית זורק משחקים מהחלון בורח לכביש בחוץ לא מקשיב ולפעמים גם לא מגיב לקולינו. כמו כן חשוב לציין שכך הוא מתנהג רק כאשר אני או אבא בסביבה. כשהוא עם אמא שלי או עם מטפלת הוא ממושמע וילד "זהב"
כשהוא רוצה משהו הוא צורח בבכי מר. יכול להיות שזה בגלל קשיים בשפה? הוא מדבר אבל אני גם רואה שקשה לו לבטא את עצמו.
דבר נוסף מגיל 4 חודשים הוא מתעורר מספר פעמים בלילה לשתות בקבוק (לא אוכל בלילה בערך מאותה תקופה) ומאוד קשה לגמול אותו מכך. הוא שותה כליטר מים (תה צמחים) בלילה. לפעמים גם יותר. אנו מחליפים לו 3-4 חיטולים בלילה ומיותר לציין שהשינה של כולנו גרועה מאוד. אני ובן זוגי עובדים הרבה וקמים ממש מוקדם. מותשים ועייפים במשך היום חוזרים הביתה באיפוס כוחות.
ניסינו לגמול אותו משתיית לילה זה עבד ל3 ימים אבל הוא מאוד צורח בזמן היקיצות כך שמעיר את הקטן והחגיגה כפולה. ברור שנשברתי.
מצטערת על מידע כה רב אך החוסר אונים ורגשות פשוט מציפים אותי.
אני יודעת שאני חייבת להיות עקבית אך סדר יום משתנה ועייפות תמידית פשוט לא מאפשרים לי . יש ימים שאני רואה את הילדים רק בבוקר לפני הגן ואז רק למחרת בערב.
מה עליי לעשות?

שלום
הבת שלי הבכורה בת 4, יש לה אח בן שנתיים.
הבעיה היא שהיא תמיד מאבדת את החפצים שלה, זה התחיל מדברים קטנים כמו הקוקייה שלה, הייתי שואלת אותה איפה היא והתשובה תמיד שכחתי איפה שמתי אותה, לא יודעת. ועכשיו זה הגיע לנעליים, גרביים, תיק שלה, צעצועים.. הכל..
בהתחלה הייתי אומרת לה בסדר אבל תבטיחי לי לא לשכוח את זה שוב,אבל זה החמיר, הכנתי לה מקום פנוי בארון רק בשבילה שתשים את כל החפצים שלה שם, אבל לא עזר..
לפעמים אני מרגישה שלא אכפת לה להשאיר ת הדברים שלה אחורה.. פעם הי אמרה בסדר אבא יקנה לי חדש.. אז השתגעתי.. אני בכלל לא יודעת מה לעשות. אני משתגעת מזה..

היי,אני מיטל אמא לילדה בת 7 גרושה מזה כשנה ובזוגיות חדשה עם בחור מקסים ואהוב מאוד על ביתי.לפני כחודש עברנו להתגורר בדירה חדשה שלושתינו ועשינו לנסיכה חדר חלומות אמיתי בקומה העליונה של הדירה(דירת פנטהאוז) כאשר החדר שלנו הוא במרחק של מספר מדרגות מהחדר שלה בקומה התחתונה.ביתי מסרבת לישון שם וכל לילה לפני השינה היא מספרת לי על חלומות רעים שפוקדים אותה בלילה מה שגורם לה לרדת למיטתנו(כמובן שאני משאירה אורות דולקים בכל פינה)ולישון איתנו.במקרים אחריםהיא בוכה ומבקשת ללכת לישון את הלילה אצל אבא שלה.כיוון שאנו ביחסים מצוינים ולא מתנהלים לפי הסכם אלא לפי רצון הילדה וטובתה אז אני נכנעת ולוקחת אותה אליו כדי שהיא לא תפחד.אצלו היא אומרת,אין לה חלומות רעים.שאלתי היא האם זהו פחד שקשור לבית החדש?האם כדאי שאשן איתה בחדר מספר ימים כדי שהיא תקבל ביטחון?האם לתת לה ללכת אליו כל זמן שהיא מבקשת ולא להתמודד מול הפחד הזה?אשמח להכוונה ולייעוץ אם אפשר..מודה מראש ושבוע נפלא

שלום.
אני מודאגת מאוד ממצבה הריגשי של בתי בת ה-5.5 . מדובר בילדה נבונה מאוד, בוגרת לגילה ומאוד עטופה באהבה. הוריה (אני ואביה) התגרשנו כשהייתה בת 3 ומערכת היחסים בינינו (אני והאב) אינה תקינה ולצערי איננו מדברים.
בתי לוקחת מאוד ללב כל דבר שמעירים לה עליו, או כועסים עליה. היא נעלבת, מתרחקת ולעתים עיניה מתמלאות דמעות.
גם אם אני מעירה לה בכעס וצעקות וגם אם בנעימים, היא מאוד נעלבת.
היום אחרי שהערתי לה על משהו שהיא עשתה ( שמה חומר נגד יתושים על הפנים, אמרתי לה שזה מסוכן ושאלתי למה היא מרחה לעצמה לבד - בטון כועס), היא נעלבה ובכתה ואחר כך אמרה לי שהיא כל הזמן זוכרת דברים לא טובים ולא זוכרת דברים טובים שקרו לה.
היא הזכירה לי כמה דברים שכעסתי/הערתי לה עליהם בימים האחרונים ואמרה שהיא לא מצליחה לשכוח.
כששאלתי אותה אם היא זוכרת דברים שמחים שעינו היום, היא אמרה שלא כך כך.

אני לא יודעת אם יש קשר אבל אני רוצה לציין שגם מבחינה חברתית יש לה קושי, היא טוענת שאין לה חברות. מצד שני הגננת מצידה לא רואה בעיה ואומרת שהיא לא לבד.
כמו שציינתי מדובר בילדה בולטת ביופיה, מוחמאת ע"י צוות הגן וגם בבית והיא תאומה לאח ששונה ממנה מאוד.
אודה לכם על העזרה...

הי,
בני בן שנה ו-4 חודשים.
הוא לא מוכן לאכול יותר מכפית ורוצה רק בידיים.
מילא כשאוכלים פרוסת לחם , אבל כשהוא אוכל קציצות ואורז
זה נראה כמו התחלת הרגל לא טוב.
גם , מספיק שמשהו לא נראה לו הוא לא מוכן לגעת בו יותר באותה ארוחה.
מה דעתך? האם יש לזה גיל? האם צריך להתערב?

יש לי ילדה כבת 7 ושמונה חודשים. עד היום היא מרוקנת לי בבית, ללא חשבון, בקבוקים שלמים של בשמים, מלח ים על השטיח, שופכת את כל קרם ההגנה על גבי קרטון של פיצה סתם כדי להשתעשע , שמפואים, סבונים נוזליים, ומרככים במיכלים שהם לגמרי חדשים, משפריצה את בקבוק הספריי של השירותים עד שמסיימת את כולו, וכך הלאה והלאה עוד נזקים על גבי נזקים מבלי שאני יכולה לשלוט על זה? האם מדובר בהפרעה? האם זה אופייני לגיל? איך מפסיקים את התופעה? אני על סף שגעון. זקוקה דחוף לעזרתו של מישהו. תודה

שלום,

יש לי שתי בנות (2.5, 4.2).

תמיד הקפדתי על הרגלי השינה של הבנות, בשעה 7:00-7:15 הן היו כבר במיטות כמעט רדומות. בשעה 7:30 יכולתי להתפנות לעצמי (ולבית) והיה סוף סוף שקט בבית...

עד לפני חודש הקטנה ישנה במיטת לול והגדולה במיטת מעבר. כעת העברנו אותן למיטת ילדים (נפתחת). הן ישנות באותו חדר.
מאז, אין סיכוי שהן נרדמות לפני 8:30! במשך שעה ויותר הן מקשקשות בלי סוף, קמות מהמיטה, עוברות ממיטה אחת לשנייה, קוראות לנו, מציקות אחת לשנייה.

המצב כרגע: אני מחזירה אותן למיטה, מזהירה אותן מספר פעמים, לאחר מכן כועסת וצועקת ובסוף מתפוצצת לגמרי. בחלק מהמקרים הן מבינות שהן הגזימו לפי רמת הדציבלים של הצעקות שלי ובמקרים אחרים אני מפרידה ביניהן ומעבירה אחת מהן לישון על הספה (של ילדים) בחדר המשחקים (בדיוק 3 דקות ואז מחזירה אותן למיטה ומאז- שקט).

כדאי להמשיך עם השיטה של ההפרדה לחדר אחר?
אולי להבטיח להן שתחכה להן הפתעה מתחת לכרית בבוקר בכל פעם שילכו לישון מיד?
מה אפשר לעשות?
תודה.

היי, אני אם יחידנית לבת 2.8. לאחרונה היא מתפרצת, צועקת, בוכה מכל דבר שלא נראה לה, זורקת לכיווני כל מיני "פנינים" (מעצבנת, מטומטמת, לכי מפה וכו'), בודקת גבולות באקסטרים. מה עושים?? מה אומרים?? אציין שיש ימים שאין זכר להתנהגות הזו, אבל כשזה קורה, זה מאד עוצמתי.
תודה

שלום,
יש לי ילדה בת שהשנתייים ו10 חוד', שנגמלה מטיטולים לפני 9-10 חוד', ועשתה עד לשבועיים האחרונים פיפי וקקי בשירותים, כמעט בלי פספוסים..
לאחרונה החלה תופעה חדשה שהיא עושה קקי בגן רק בתחתונים!! בבית כמעט והתופעה איננה קיימת כלל. אני לא מוצאת לכך הסבר, ומלבד התופעה הזו אין שום רגרסיה בהתנהגותה הבוגרת (חשוב לציין).
אשמח לעצה, להסבר, או כל פיתרון לבעיה.
תודה מראש...