פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן 4.5 יש לנו ילדה נוספת בת שנה וחמישה חודשים ואנו מצפים לילדה נוספת בחודש הקרוב.
בני הוא ילד בוגר, נבון ורגיש מאוד. הוא מתלונן שמאוד לא אוהב את הגננת שלו בגן. כל בוקר זאת מלחמה חדשה שיסכים ללכת. בגן כבר הגיע למצבים של התקף זעם שבו השליך כסאות ומשחקים - דבר שאינו מתאים להתנהגותו בבית. בבית יכול מאוד לכעוס אבל לא להגיע למצבים כאלו. ניסיתי לשוחח עם הגננת מספר רב של פעמים והיא רואה את הקושי בילד ובהתנהגות שלו וחושבת שצריך לקחת אותו לטיפול רגשי. אני בעצמי עובדת סוציאלית שמתמחה בטיפול בילדים ואני מאוד מודאגת מהתנהגויות אלו.
היום, כאשר לקחתי אותו מהגן סיפרו לי שבני עשה פיפי במכנסיים, על הספה בגן ושזה לא היה מקרה ש"ברח" לו. עכשיו שתבינו שבני גמול מגיל פחות משנתיים שמהרגע שנגמל לא "ברח" לו אפילו פעם אחת בחיים. כאשר שוחחתי עם בני סיפר שכעסו עליו שאינו מוכן להשתתף בריקוד סוף השנה ולכן היה בצד. הוא אומר שפחד להגיד שיש לו פיפי כי פחד שיכעסו עליו ולכן הלך לספה ועשה שם.אני ממש מודאגת והרצון הראשון שלי זה לא לשלוח אותו יותר לגן הזה. השאלה איזה מסר זה לילד ששבועיים לפני סוף השנה אני מוציאה אותו מהגן כאשר החברים שלו מאוד חשובים לו.
בבקשה תעזרו לי. לא יודעת מה לעשות...... אולי הוא כן צריך טיפול? אני רק רוצה שיהיה לו טוב.לפי ההתנהגויות שלו שמסלימות ברור לי שהוא לא במצב רגשי נורמלי.

שלום,

בתי בת שנתיים, חכמה מאד, עצמאית, דעתנית ועקשנית, מפותחת מאד ורבלית ובעלת יכולת הבחנה גבוהה.
מגיל קטן יחסית זקוקה לזמן הסתגלות רב על מנת לעבור ממצב חברתי אחד לשני, גם אם מדובר בכניסה למקום מוכר כמו לבית של סבא וסבתא. לרוב היא נצמדת אלינו ולאחר זמן מה מסכימה לרדת מהידיים ומשתחררת.
אנחנו משתדלים שלא להפעיל עליה לחץ ולזרום עם המצב, אך ב- 2 מקרים הנושא קצת מטריד אותנו.
1- ביציאה מהבית היא מתעקשת שנרים אותה על הידיים וכמעט אינה מוכנה לצעוד בעצמה (לא יודעת אם לקשר את זה לחרדה או לגבולות).
2- במפגש עם ילדים (זרים בעיקר אך גם מוכרים) היא נמנעת ונתרעת. לאחרונה אפילו מציינת: "תרימי אותי, יש שם ילד"... בגינה היא מוכנה לשחק עד שמגיע ילד לסביבה ואז היא מבקשת שניקח אותה, ולעיתים נראית ממש מפוחדת.
אציין כי היא נמצאת בגן רב גילאי עם ילדים הגדולים ממנה בשנה. בעיקרון אין לה בעיה והיא משתלבת יפה במשחק איתם, אולי הבעיה היא דווקא עם הפחות בוגרים שנושכים ומכים.
האם התופעה מוכרת בגיל זה ואמורה להדאיג ?
מה יכול להיות הגורם לעניין ? האם כתוצאה מטראומה או אופי חרדתי ונמנע ?
איך עלינו להתייחס לעניין והאם ניתן לעזור לה להתקרב לילדים ולא לפחד ?
תודה.
טל

אני ובעלי מתכננים לטוס למשך חמישה ימים באוגוסט, ולהשאיר את התינוק שלנו אצל סבא וסבתא. באוגוסט הוא יהיה בן 4 חודשים.
ברור לנו שלטווח הרחוק הוא לא יזכור זאת, אך כן בטווח הקרוב.
מה דעתכן בנושא?

אנו יכולים לשנות את יעד הטיסה מעיר חוף לטיול באירופה ואז לקחת אותו איתנו.

מה דעתכן?

שלום, בני הבכור הוא הן 3.9, לפני כשלושה חודשים ילדתי תאומים.
בני מתנהג אליהם באופן מקסים, מנשק, מחבק, מלטף.
בזמן אחרון יש לו התקפים של צעקות ובכי. אנחנו משתדלים לא להתייחס להתקפים האלו אבל לפעמים הם עוברים את הגבול.
אנו מנסים לעצור אותם לפני שמתחילים.
מה הוא הגבול בטיםול של התקף קנאה? עונש?, לפעמים עובד ולפעמים לא.
תודה,
קרן

בתי בת ה-5 מסרבת בתוקף להירדם לבד בלילה במיטתה, יש לציין שעד לפני חצי שנה היינו נרדמים איתה באופן קבוע וברגע שהיא נרדמת יוצאים מהחדר. אח"כ הייתה תקופה מסויימת של כחודש שבה היא הייתה הולכת לישון לבד ואז התחילו שוב הבעיות שמלוות בפחדים שלה, בהתחלה זה היה שסיפרו לה בגן על רעידות אדמה והיא הייתה מרגישה את המיטה זזה לפני שהיא נרדמת, אח"כ ולמעשה עד עכשיו התחילו פחדים שיגיע גנב הביתה (בעקבות גניבה אמיתית שהייתה מחוץ לבית במפתן הדלת) למרות שבכל יום אנחנו עוברים ביחד ובודקים שהבית סגור ונועלים ביחד את הדלת ועוד כל מיני הסברים שאנחנו נותנים לה, היא פשוט מסרבת להירדם לבד וזה ניגמר בד"כ שהיא מעירה את אחותה הקטנה שישנה איתה באותו חדר, וזה כדי שהקטנה תבקש שנישן איתה ואז גם היא עצמה תוכל להירדם....וזה קורה בד"כ מאוד מאוחר בלילה. מה ניתן לעשות על מנת לנסות ולפתור את הבעיה?

שלום רב,
בני הבכור בן ה6 סובל מעומס ריגשי על פי חו"ד מקצועית.
הדבר בא לידי ביטוי בעיקר במצבים בהם הוא כועס - הוא מאבד שליטה על הכעס ונכנס למערבולת של כעס שגדל עד לכדי אלימות התנהגותית (לא מרביץ אבל שפת גוף אלימה...) ובכי המביע חוסר אונים ותסכול. לאחרונה התחתי להסביר לו שבזמן כעס הוא מאבד את השליטה ונותן לכעס לשלוט בו וחשוב שהוא ילמד לשלוט בכעס ולא להיפך (באחת הפעמים הוא אמר לי שהוא אוהב שהכעס שולט בו...)
בנוסף הוא ילד שמאוד חשוב לו להחליט ולהיות במרכז, הוא חלק מחבורה מאוד דומיננטית בגן שלו, אך עם חוש צדק מפותח - קשה לו לוותר לילד שרימה, ועם רצון להחליט על המשחקים שמשחקים וכלליהם הוא מוצא את עצמו לעיתים קרובות מנודה מהחבורה ע"י החברים. מדובר ב 2 ילדים שהוא נכנס איתם לתקלים ו 2 ילדים שפשוט נגררים ... הוא חווה ימים מאוד מטלטלים בהם הוא מתחיל את הבוקר כחלק מהחבורה, אם קורה "משבר" אחד הילדים מחליט להוקיע אותו מהחבורה ובמהלך היום הוא מצליח לקבל "כרטיס כניסה" חזרה לחבורה - בעיני הוא חווה סוג של טרור רגישי וחרם לסירוגין - דבר שגורם לו לטלטלה איומה. הוא במצוקה ומדבר איתי על כך, ניסיתי כל מיני דרכים להסביר לו את היתרונות והחסרונות של לחיות בקבוצה - לפעמים לוותר לדעת "לשחרר" (קשה לו לשחרר ולזרום..), הצעתי לו לשחק עם אחרים אבל זו קבוצה מאוד מאוד דומיננטית וחשוב לו לשחק דווקא איתם, הוא מתעקש לשחק איתם גם בגינה הציבורית אני חושבת שזה תמיד נובע מהרצון שלו לצלוח דרכו לחבורה. לאחרונה שוחחתי עם 2 האמהות של ההורים הדומיננטיים בחבורה (שהן חברות טובות) וביקשתי שישוחחו עם הילדים שלהם שאם הילד שלי מציק זה בסדר לא לשחק איתו אבל לא לעשות עליהום ולעודד את כל שאר הילדים לא לשחק איתו - להסביר להם שזה לא חברי. אין לי בעיה עם חבורה וגם אין לי בעיה שהילד שלי יחווה אכזבות אבל אני מרגישה שמשהו כאן קצת מוגזם. חשוב לי לתת לו כלים שיצליח להתמודד במצבים כאלו, אני לא בעד ייצור סביבה סטרילית אבל מנגד גם לא בעד קיצוניות של טרור ריגשי. הוא עושה רכיבה טיפולית אבל אני לא מרגישה שזה מספיק. הוא ילד מאוד נבון ועד היום דברים שייעצתי לו הוא מפנים אבל כל יום משהו חדש מתגלה באיטנרקציה איתם. בגינה הציבורית - מעולם לא קרה מקרה כזה וגם מעולם לא התערבתי אם היה ריב כי הם ידעו להסתדר, כנראה שמשהו אחר קורה בגן. שאלתי היא - מה לעשות ? למי לפנות כדי לקבל עזרה לסייע לו להתמודד עם מצבים כאלו ? הוא עולה בשנה הקרובה לכיתה א' ושם החיים עוד יותר קשים, אני רוצה לעשות הכל כדי להרגיש שאני עוזרת לו... אשמח להכוונה מה עושים. . תודה.

שלום, ביתי בת 3.5 מאוד חברותית. כל יום אחרי הגן דבר ראשון היא שואלת אותי עם מי נפגשים היום. מפגש עם ילד/ילדה מהגן אני מארגנת פעם פעמיים בשבוע ובשאר אנחנו בבית או בגינה ציבורית. אבל נראה שזה מאוד חשוב לה והיא מתאכזבת אם לא נפגשים עם מישהו מהגן. הייתי מארגנת יותר מפגשים אבל ההורים בגן די "כבדים". מה דעתך?

שלום,
ביתי בת 10 (כתה ד) לא מקובלת בקרב הבנות משתי כיתות ד, (מהגן) כיום יש לה 2-3 חברות שהיא בקשר איתן( אחת מהכתה שלה ו2 מהכתה השנייה )
היא מבקרת בחוג ריקודים עם כל הבנות פעמיים בשבוע ובצופים פעמיים בשבוע.
מדי פעם מתקיימים מפגשים חברתיים אחה"צ שאליהם מוזמנות בנות רבות ומהכתה השנייה ( שאיתן היא מהגן ) והיא לא מוזמנת , ושומעת זאת מחברתה שכן מוזמנת.
לאחרונה זה קורה יותר , ממש בקירבת ביתנו,
כשאני (האם) שומעת זאת זה קורע את ליבי ואני מוצאת עמי בוכה ומדוכאת ורצה להתנחם בעישון סיגריות וחסרת כוחות , כמובן שביתי חשה זאת ומבקשת ממני לא לעשן.
מה עלי לעשות ?? אנא תנו לי עיצה, האם כדאי להעבירה בית ספר ?? ( אני מוכנה לעבור דירה)
תשובתכם חשובה לי מאוד !!
בברכה
אורנית

בני בן 10. ילד אינטיליגנטי מאוד, רמת תפקוד גבוהה לימודית וחברתית. לפני 9 חודשים נפטרה סבתו האהובה. בחודשיים האחרונים הוא החל לשתף אותנו שהוא עסוק מאוד במחשבות על מוות, מה יקרה אם וכו', ובנוסף, הוא מספר על קול שמדבר אליו ואומר לו שהוא "לוזר" ושהוא צריך להתאבד(!) כששאלנו מהו הקול, הוא אמר שזה הקול שלו. בנוסף , החל לסבול מתלונות פסיכוסומטיות - כאבי בטן, כאבים בחזה. לקחנו לבדיקה אצל רופא ילדים, והכל בסדר מבחינה גופנית. הוא מאוד סובל, אומר שלא מבין למה המחשבות האלה מעסיקות אותו, חושב שאולי הוא "משוגע", ובאופן כללי מבוהל ממה שקורה לו. אנחנו משוחחים איתו המון, מנסים להרגיע, מדברים איתו על סבתא, מנסים לעזור לו להחליף את המחשבות השליליות במחשבות חיוביות, אבל המצוקה שלו ממשיכה. הוא אומר שבזמן האחרון זה מעסיק אותו גם בבי"ס, והיה אפילו יום אחד שהתקשר מבי"ס וביקש מאיתנו שנבוא לקחת אותו כי הוא מרגיש רע, והמחשבות שוב מציקות לו. יש לציין, שתמיד היה ילד שמח בלי בעיות מיוחדות. מה עושים, אנחנו מודאגים.

אני זקוקה לעזרה

יש בן (אחד ) בן שנתיים ו11 חודשים וכאשר הוא חוזר הביתה מהגן הוא מתחיל לדבר לא יפה ולבקש דברים בצורה תוקפנית ( "אמא תכיני לי תה מיד!) שאני אומרצ לו לדבר יפה ולבקש יפה הוא מתחיל להגיד - " אני קקה " או " אמא תרביצי לי " או " אני ארביץ לעצמי " מה עושים ? איך להגיב ? זה מאוד מדאיג אותי . באופן כללי יש לו גם ביקורת עצמית גבוהה מאוד - וזה גם לדברי הגננת

למומחים שלום.
אנו הורים לשני ילדים בני 8 ו3.הבעיה שלנו היא עם בנינו הבכור בן ה-8. הוא ילד מאוד חכם אינטלגנטי, בכיתה ובלימודים בכלל הוא מצליח מאוד,ז"א מצטיין בכל התחומים. גם מבחינה חברותית יש לו חברים, הבעיה שלנו מתחילה כשהוא חושב שכל מה שקורה או עושים לו- נעשה בכוונה תחילה או שהוא חושב על משהו שעוד אפילו לא בתכנון הוא כבר נכנס לסרט שלילי שמה שהוא רוצה לא יצליח או שהוא לא יקבל את מה שהוא מבקש הוא רואה בכל דבר רק את הצד השלילי ואף פעם לא את החיובי. כל בוקר מתחיל מפנים זועפות ותלונות ולא משנה מה הסיבה,ואם יש בכלל סיבה. אם ילד אחר בטעות נתן לו מכה או דחף אותו למשל, בני כאילו "הופך עורו" הוא נהיה אלים צועק בועט מקלל. אם אני לא מסכימה לו דבר מסויים או שלא מסתדר לי למשל לקחת אותו לחבר וכו' העצבים ואיבוד שליטה כאילו שזה סוף העולם זה השלב הבא בסיפור, שוב צעקות בכי צרחות. אנחנו לא מוותרים אף פעם ונשארים עקבעים כל הזמן בהחלטות שלנו.כך שאם אמרנו לא בהתחילה זה גם מה שיהיה. אנו יודעים שעונשים כגון ריתוק לבית כבר לא מועילים. אנחנו בבעיה וכבר אבדי עצות. עד כדי כך שאנו מרגישים תיסכול עצום כל יום יותר ויותר, מה שגורם גם לנו לאיבוד שליטה.מקווה שתוכלו לתת לנו עצה איך להיתמודד ומה כדאי לעשות.
תודה מראש
מירי ושובל

שלום.
אישתי ו אני מתגרשים. ילד המדעים שלנו רק בן שנתיים וחצי . אישתי מתעקשת שלילד חייב להיות בית אחד ולכן לא רוצה שהילד יוכל להישאר אצלי לישון בחגים בבחופש הגודל. להיות איתי- כן, לבלות איתי שעות - כן. אבל לישון - לחזור לבית של אמא. ולא רק בגיל הקטן , אלא גם בהמשך,
אני בדעה שלילד( ובמיוחד לילד) חייב להיות דמות האב אשר לא רק מבקר אלא גם יודע לקלח, להשכיב לישון, לקרוא ספר לפני השינה וכו.
מה נכון ? איך לשכנע את אישתי ?

תודה מראש
רומן

שלום,
שמי מוריה, אמא של אביתר המדהים בן כמעט 5. לפני כמעט שנה אביתר אובחן כאספרגר ברמת תפקוד גבוהה. למעשה מרגע שנולד חשנו שהתקשורת שלו עם בני גילו לא טובה בעוד יכולותיו הקוגנטיביות מדהימות עד השתאות. אביתר קורא מגיל 3.5, מחשב חישובים אך לעולם לא מתנתק באופן מוחלט מהסביבה. הוא ילד שניתן לדבר איתו, משתף פעולה, קשוב ורגיש עד אין קץ. הוא הולך לגן רגיל עם סייעת ובשנה הבאה אנחנו עדיין מתלבטים האם להכניסו לגן תקשורת (עברנו ועדת השמה) או לגן רגיל (אליו נרשמנו ויש לנו גם סייעת פוטנציאלית מצויינת).
מכל מקום, אביתר עבר תהליך מופלא של התחסנות והתבגרות השנה, טופלנו באינטנסיביות במכון להתפתחות הילד, ואנו עושים עם אביתר עבודה יומיומית כמעט...אבל הדרך היא עוד ארוכה מאוד. אנחנו חוששים כל הזמן שבחיים האמיתיים יאכלו אותו בלי מלח. הוא כ"כ נאיבי ועדין עד שלפעמים מתגנבת בנו התחושה שהילד מפתח נטיות נקביות...
הוא מעדיף לשחק עם בנות כי הן נעימות יותר- כך גם הוא אומר, אין לו כמעט שום משיכה למשחקי בנים, ואם הוא כן משחק ב"מלחמה" או "כדורגל" כמו בן נורמאלי, זה בעיקר מתוך חיקוי ולא מתוך עניין.
האם יש מקום לחשש שלנו? האם ילד כבר בגיל כזה מפתח העדפה מינית? כיצד אנחנו יכולים לעזור לו לחזק את תדמיתו הגברית בעיני עצמו?
אני מודה לכן מראש.

שלום ,

בתי בת 8 בת בכורה בכיתה ב'. בזמן האחרון היא הפכה להיות מאוד עצבנית וזה בא לידי ביטוי במיוחד בבוקר כאשר היא מתעוררת. היא צועקת על כולם טורקת דלתות , כל משימה פשוטה הופכת להיות קשה ביותר ומסובכת . ניסיתי לדבר איתה בנועם, ניסיתי בתקיפות אך כלום לא עזר. אציין שבימי שבת או ימי חופשה מבית ספר היא מתעוררת בנועם אומרת בוקר טוב ומתנהלת כמו שצריך. התופעה קוראת בימי חול . יש לי תחושה שמאוד קשה לה ומציק לה אך אני לא יודעת מה בדיוק ואיך לעזור לה. היא ילדה טובה חברותית ובדרך כלל ממושמעת. אך לאחרונה הבקרים שלנו הם בלתי נסבלים. אודה לעזרה.

תודה רבה.

שלום וברכה זה לא מזמן ילדתי בת ובנוסף יש לי ילד בן שנה ושש בהתחלה היה נראה כביכול שהוא איננו מקנא כלל באחותו הקטנה לאחר שבועיים הוא החל באלימות מצדו :נשיכות , עקיצות, ומכות בראש לאחר מכן הוא גם החל כביכול "לשנוא" אותי עצם זה שאני מחזיקה אותה את אבא שלו הוא מאוד מאוד אוהב אפילו שהוא אינו רואה אותו הרבה ביום יום אלא הוא איתי בבית מאז שהוא נולד מה לעשות כיצד להתנהג איתו מבחינת אוטפי הוא נחחשב לילד שקט ורציני רגוע ונעים אודה לכם מאוד מאוד