פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום.יש לי ילד בן6.5.אביו(בעלי)לא מגיע כמעט לפעילויות גן שביחד עם ההורים...גם היה לו יום ספורט שבו הראה את השגיו ורק אני הייתי...והיו עוד אבות...כאב לב...ונראה לי גם לו כואב...בעלי עם תירוץ שזה באמצע יום (הוא עובד רחוק ומקצוע חופשי-מרויח טוב)....
אז בשבילו זה משהו סתמי ו"איבוד הרבה כסף"....שום שכנוע כמובן לא עוזר...כאילו אני אמא חד-הורית....
מה דעתכם?

בתי בת חמש , יש לה חבר בגן ומערכת היחסים ביניהם מאופיינת במגע פיזי שלא נראה לי מאוד מאפיין בגיל הזה. מעבר לזה שהם נותנים ידיים, הם מתחבקים ונותנים נשיקות אחד לשני בתדירות גבוהה.
אני ממש רחוקה מלהיות שמרנית אבל רציתי לשאול אם יש מקום להגיד לה משהו. ניסיתי להגיד לה שמתנשקים רק עם משפחה אבל זה לא שינה משהו אצלה.

שלום,
אשמח לעצתך כיצד להתמודד עם ביתי בת ה4 אשר לומדת את המשפטים שאני אומרת לה וחוזרת אחריי בכל הזדמנות, וגם קצת " מתחצפת" ו"מרשה לעצמה" יותר מידי ואני לא יודעת איפה הטעות שלי?
לא מדובר במילים לא יפות אלה בסוג של " התחצפות" מצידה,
לדוגמא: כשהיא מבקשת ממני משהו היא אומרת לי " אם אני מבקשת ממך אז את תעשי מה שביקשתי " (זאת הערה סמכותית שאני משתמשת בה כלפיה במצבי כעס" וכל מיני דברים דומים שהיא בעצם "מחכה" אותי וחוזרת על מילים סמכותיות שאני משתמשת בהם כלפיה.
זה מאוד מרגיז אותי והיא כנראה יודעת את זה ולכן משתמשת בזה, אני אומרת לה שלא מדברים ככה ובזה זה נגמר .(אבל בעצם אני מדברת ככה)
דבר נוסף זה שכשאני אומרת לה משהו היא תמיד עונה ההיפך לדוגמא: "אבא לא סיים את המקלחת" אז היא עונה " הוא כן סיים את תראי שכן"
וכאשר אני כועסת עליה היא אומרת לי " אני אגיד אותך לאבא שלי" היא כאילו מחפשת אצלו גיבוי אבל אף פעם לא מוצאת (גם להיפך כשהוא כועס עליה היא באה אליי)
כיצד עליי להגיב למצבים האלה? אני מאוד רוצה למנוע את החמרתם, וכיצד עליי להתנהג אתה על מנת שתבין שלא כל מה שמותר לנו מותר לה
אציין שמעולם לא זילזלנו בה או דיברנו אליה לא יפה היא פשוט משתמשת "במשפטים של הורים " כלפינו.
אשמח לעצה,
תודה מראש,
שרון

שלום,

ביתי בת 4.5 ובני בן ה2.5, פיתחו מעין שיטה ולעיתים, בסמוך לזמן המקלחות הם פשוט מסתכךים אחד על השני, מחייכים ואז מתחילים לברוח בבית, לזרוק חפצים על הרצפה, רצים, משתוללים וצוחקים, הם יודעים שאני ובעלי מנסים להרגיע אותם ואז זה רק מתגבר, ממש יציאה משליטה. מה כדאי לעשות במצבים כאלה? כשאני מחליטה לא להתייחס זה עוד יותר מתגבר, וכשאני מנסה להתקרב ולהרגיע, זה גם כן מתגבר...
מה דעתך לגבי הרחקה למספר דקות בחדר?(לפעמים הם פשוט פותחים את הדלת ורצים החוצה מהחדר)...אשמח לתגובה.

תודה ע.

שלום רב,

יש לי 3 ילדים: בת 4.5, בן 2.5 ותינוקת בת חודשיים.
בני בן ה2.5 החל לאחרונה להתפרץ בבכי מכל דבר שהוא, למשל בבוקר כשמתעורר,אני באה אליו למיטה אומרת בוקר טוב, חיבוק, נשיקה ואז הוא פשוט מתחיל לצרוח ולבכות שעדיין לא בוקר, גם בלילה כשהוא מתעורר ורואה שאני לא לידו, הוא מתחיל לצרוח ולבכות.לא הבחנתי במצבי קנאה מיוחדים כלפי האחות החדשה, אך אני חשה שהוא מעט מבולבל, בכל פעם כשאני ובעלי פונים אליו בבקשה למשהו, כמו לגשת למיטה, להחליף חיתול (בתהליך גמילה), הוא מתפרץ ולא מוכן להקשיב, הגננת אמרה שבגן יש לו ימים שמספיק שאחד הילדים רק מסתכל עליו , הוא פורץ בבכי. בסך הכל הוא ילד מאד חברותי עם שמחת חיים ועצמאי מאד. אציין כי לאחר הבכי, הוא נרגע שוכח את מה שקרה, או שלחילופין הוא מתקרב אליי ומנסה להכות אותי.אני תוהה מדוע הוא מתנהג כך וכיצד להתמודד? להתעלם מהבכי? להתרחק?

תודה מראש-יעל.

יש לי ילד בן 3 שאוהב להיות בגן אך כאשר אני מביאה אותו בבוקר הוא לא מוכן להיכנס לגן ולעזוב אותי הוא בוכה וצורח לאחר מספר דקות שאני הולכת הוא נירגע. יש לציין שהגננת מוסרת שהוא ילד מקסים ומתנהג יפה במהלך היום.
התחושה לעזוב את הילד בוכה בבוקר מאוד לא נעימה.
(הבעיה הינה מתיחלת השנה)
אני מאוד חוששת לגבי שנה הבאה שהוא יעבור לגן חדש מה יהיה.
אשמח לקבל תשובה איך להיתנהג בבוקר עם הילד כאשר אני מכניסה אותו לגן.

שלום. אני עומדת בפני דילמה. בני בן שנה ו-9 חודשים, ילד שמח וחברותי בד"כ ומתפתח יפה. בגיל שנה הכנסתי אותו לגן, אחרי שהיה שנה איתי בבית. כמובן שהכניסה לגן היתה מלווה בקשיים (מצדי בעיקר..). היום, כמעט שנה אחרי אני עדיין לא מרגישה בטוחה ורגועה לחלוטין, כיוון שאני רואה דברים בגן שמפריעים לי, לדוגמא, הילד רוצה לקחת מדי פעם את ה"דובי" שלו, והגננת לא כל-כך מסכימה (זה דורש מהגננות לשמור שהילדים האחרים לא יקחו לו). יש יחסית הרבה ילדים (כ-16) על גננת וסייעת, אני מרגישה שאין הבנה אמיתית באשר לחשיבות של התהליך הכניסה לקבוצה ראשונה, על כל המשתמע מכך מבחינה רגשית. נורא חשוב לי שיהיה לו ביטחון ושהוא יטופח לא רק בבית, אלא גם בסביבה שיש בה עוד ילדים. מצד שני, הילד נראה מרוצה בבוקר ללכת לגן, ולא נראה שמשהו מפריע לו, ובסה"כ הגן עובד בשגרה טובה, הוא עשיר במשחקים ולימוד, והצוות בסדר. ההתלבטות שלי היא האם לחפש גן אחר בגלל הרגשתי או להשאיר את הילד עם הילדים שהוא כבר מכיר ורגיל אליהם. מה עדיף בשבילו? יש לציין שמבחינת שכבת גיל, הוא החל כצעיר ביותר (בדיעבד אני מכה על חטא..), והיום הוא יחסית בין הגדולים.

אני אם לשני בנים, בן 4.5 ובן שנתיים. ההתמודדות עם הבכור אחרי לידת אחיו היתה קשה: התקשיתי למצוא את עצמי ביחס לבני הבכור, הייתי עייפה וכועסת, בעיקר על עצמי, וזה יצא על הגדול. כעסתי נורא, מעבר לכל פרופורציה, הרגשתי שאני מתקשה למצוא בו את הילד האהוב כל כך שלי, זה שלפני שנולד אחיו הנקתי (שנתיים), נרדמתי איתו, שיחקתי, קראתי, נהנתי. ההרמוניה נשברה בבת אחת, ולא הצלחתי לחלק את עצמי. הוא כעס עלי, ואני כעסתי עליו, ועל עצמי, ועל בן זוגי והורי. החזקתי זעם נוראי, והוא היה יוצא עליו, על בני, בהמון דרכים. כעת אני מרגישה ששני ילדי נפגעו, מהאווירה הזו, וגם הקשר בניהם. אני מנסה לאט לאט להשתקם, אבל זה מאוד קשה. בני הבכור ילד רגיש במיוחד. הוא לועס בגדים. הוא מתקומם וצועק מדברים שלא מפריעים לאחרים: לשטוף לו פנים זו משימה מאוד קשה, וחייבים להיות מאוד עדינים. יש לו נטייה להתאפק זמן ארוך מאוד עם פיפי, ממש מאז שנגמל. בהתחלה לא היה עושה פיפי שעות, בטענה שהוא לא צריך. זה ממשיך וממשיך, ואני חושבת שזה לא התנהגותי. לא בורח לו, אני לא חושבת שמפריע לו מאוד, רק שמעט עושה אותו עצבני, כך אני מרגישה, ההתאפקות הזו. תמיד היה קשה לו בהסתגלות, צריך להיות עדינים איתו, להכין אותו טוב טוב לשינויים, לבנות לו דברים בהדרגה. והאמת, את זה תמיד עשיתי, אפילו בתקופות הקשות, כי גם אני כזו, צריכה לבנות הדרגתיות עבור ילדי, בפרידות מהם, בהתמודדות עם השינויים אצלם. הקטן, שאולי זקוק לזה פחות, גם איתו אני כזו. זה בשבילי, אפשר לומר, ומבחינה זו אני חושבת שהבכור קיבל, ככל השחיים מאפשרים (לידת אחיו היתה מאורע שעם כל ההכנות - אינו הדרגתי), את הקצב שנכון עבורו. אני תוהה, כמה נזק עשיתי לילד כזה רגיש בשנה (אולי יותר) שבה הייתי, באמת , לא שם. לא מכילה, לא אוהבת, לא כלום. הייתי רבע אמא. החזקתי אותו מבחינה פיסית, פחות או יותר, לא מבחינה נפשית. אני רוצה לדעת, מניסיון שלכן, בפורום ובכלל, איך אפשר לשקם דברים כאלה. כמה זמן זה לוקח. האם זה מצליח בסוף. האם ילדים שאוהבים אותם מאוד בהתחלה, בשנתיים הראשונות, האם זה מטען שיכול להחזיק אחר כך. אני מנסה לשאול, האם יש איזה כיוון, אפילו איטי, שאני יכולה לנקוט ודברים ישתפרו. אני מרגישה שאיבדתי משהו מאוד גדול, אני לא יודעת אם אצליח להחזיר אותו, לבני ולעצמי.

בן 12 לחוץ מהלימודים מאוד, עם התפרצויות של זריקת חפצים בבית, שלא מוצא חן בעיניו דבר מה מציק לאחים שלו הקטנים, זורק חפצים על ההורים ויש לציין שהציונים שלו מצויינים בכיתה.

שלום רב,
בתי בת 5, ילדה שמחה, מאושרת, אבל תמיד תמיד מעדיפה להיות בחברת אבא שלה. לא משנה מה אעשה, מה אקנה, היא תמיד תרצה להיות איתו ותעדיף אותו על פניי.
מבחינתנו אנחנו עושים אותו הדבר, אני כאמא והוא כאבא משתדלים שיהיה לה תמיד כיף אבל משום מה היא מעדיפה אותו יותר. אם אני לוקחת אותה לגן בבוקר ולא הוא היא תזכיר את זה שלמחרת הוא זה שצריך לקחת אותה או למשל אם הולכים ליום כיף והוא לא בא היא תתבעס ואם אני לא אבוא היא תגיד "לא נורא, זה בגלל שאת עובדת".
היא רואה אותי פחות כי אני עובדת יותר שעות והיא בקושי נמצאת איתי, אפילו לילה טוב היא בקושי אומרת לי.
ניסיתי הכל - פינקתי, הייתי קשוחה, אבל כלום פשוט כלום לא עוזר לי להתקרב לילדה שלי, והיא ילדה יחידה.
אני אובדת עצות. אנא עזרתכם הדחופה!

אני מודה לך שענית לי על שאלתי,
בפורומים אחרים לא ענו לי...
תודה,
רותם

שלום,

אני לא בטוחה שזה הפורום המתאים אבל אשאל בכל זאת.

בני בן 9 תלמיד חכם נבון מצטיין בלימודים, ניגש לשלב א' של בחינות מחוננים.

לפני כחודשיים התחיל לעשות תנועות עם האצבעות בכף היד בזמן שיחה עם חברים הורים וכו'.

התנועות מטרידות אותי מאוד הוא מנער את האצבעות לפעמיים האמה למעלה לפעמים הקמיצה פונה מטה כל מיני תנועות מוזרות (חשבו לציין כי האצבעות מתוחות ולא מקופלות) כמו כן הוא קוסס ציפורניים.

מה לדעתכם הסיבה או איך ניתן להפסיק התנהגות זאת.

יום נפלא

ריקי

הבן שלי בן 3.5 לרוב לא אוהב לתת לי יד כשאנחנו הולכים ברגל שמתי לב שהוא אוהב שאני הולכת לפניו והוא מסתכל מרחוק עד שלא רואה אותי ומתחיל לבכות או לרדוף אחרי למרות שאני מסתכלת ככה בחצי עין מה קורה איתו כמה שאני מסבירה לו שצריך לתת יד לאמא ומסוכן בכביש (ליד כביש אני לא עוזבת אותו) לא יודעת .... מה עושים מה אומרים לו ? שיבוא ביחד איתי ?

בני בן ה10 לומד בכיתה ד מתלונן שאינו מקובל בכיתה ושמקללים אותו הרבה הוא מאד נעלב עד שדמעות חונקות אותו.
בעבר היה מאד רצוי בקרב חבריו לכיתה, ואף נבחר למועצת התלמידים. היום הכל השתנה ואפילו חבריו הקרובים לא רוצים להפגש איתו.
יש לו חבר אחד טוב מאד מהכיתה השנייה ושכן בגילו שאיתם הוא נפגש הרבה מעבר לבית הספר. זה בהחלט מחזק אותו. אך עדיין הוא מאד פגוע בכיתה אפילו במידה שהוא קצת פוחד ללכת לבית ספר.
חברו מהכיתה השנייה ילד מאד ילדותי שמדבר מוזר מה שמחזק את בני להתרחקות ממנו בכיתה. וצוחקים עליו שהוא חבר שלו. מצד שני אותו חבר מאד נאמן לו והם מאד נהנים יחד.
עכשיו סיפר לי שתמיד השתדל שהחברות בניהם תהיה סודית, בכדי שלא יצחקו עליו.

בכל מקרה עוד שבועיים נגמרת השנה והבית ספר שלהם נסגר ובשנה הבאה הכיתות מתפרקות והילדים יתפזרו לבתי ספר חדשים. בני והילד מהכיתה השנייה ביקשו להיות יחד בכיתה ואכן הם יהיו יחד, אך לא ידוע עם מי עוד.
בני חושש שגם בבית ספר החדש יצחקו עליו שהוא חבר שלו במיוחד עכשיו שהם יהיו באותה כיתה.
ראשית רציתי לדעת איך לעודד אותו ולחזק אותו בלקחת דברים בפרופורציה, לא להעלב ולא להתייחס. ואיך אוכל לדעת אפוה הבעיה באמת כך שיוכל להתחיל דף חדש נקי ומוצלח.

אני חושבת שטעיתי בזה שאמרתי לו שיופי שהוא נפרד מהכיתה ויש לו הזדמנות להתחיל מחדש, כי זאת בעצם בריחה מהמציאות ולא פתרון.
ואם באמת צריך להרחיק אותו מאותו חבר חנון שצוחקים עליו?
כמובן שליבי כואב למשמע דבריו, אך לא הראיתי לו נסיתי להראות לו את המקום החיובי ויחד עם הכל שימח אותי לדעת שבני פתוח איתי ובאמת מספר לי הכל ללא בושה.

אם קשר או לא, הוא תלמיד מצטיין, קל לו מאד בלימודים והוא בחוגים של מצטיינים בבית הספר.

אשמח לשמוע עצות לחיזוק והעלות את בטחונו העצמי.

שלום רב,
אני זקוקה ליעוץ דחוף -
ביומיים האחרונים בתי בת ה-6 וחצי עוברת איזשהו משבר הבא לידי ביטוי בכך שהיא לא מפסיקה לשאול על כל דבר אם "זה בסדר"?. כל מילה שיוצאת לה מהפה, כל תנועה או נגיעה שלה במשהו, אפילו כל מחשבה שיש לה היא שואלת אם זה בסדר שהיא חשבה ככה. אם זה בסדר שהיא לא יודעת. אם זה בסדר שהתבלבלו לה המילים. אם זה בסדר שהיד שלה בטעות נגעה בברך. ככה כבר יומיים והילדה ממש נראית עצובה ומתוסכלת (היא לא מסוגלת לא לשאול אבל מתישה גם את עצמה). בקיצור, נראה משהו לא פשוט ולא רגיל ואין לנו מושג איך לגשת לדבר כזה. בינתיים אנחנו רק אומרים לה על הכל שזה בסדר. מישהו יכול לעזור????