פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

ערן שלום,
אני מבינה שעברתם כבר מספר ימים ללא הדובי האהוב ומקווה שבתך "שרדה" את השינוי. אם הדובי האחר אינו זהה לדובי האהוב שאבד, אפשר לומר זאת לילדה בצורה משחקית, לדוגמא "זה אח של הדובי XXX והוא בא לבקר אותנו ולבלות אתך אחרי שהדובי נשאר בטיול..." או בכל דרך אחרת שמתאימה לילדה.
ילדים לרוב מסתגלים לשינויים הללו בקלות מפתיעה. ייתכן שיהיה לה קצת קשה והיא תרצה להיות יותר קרובה אליכם, אבל בסה"כ אתם ההורים הם האנשים המציאותיים, שהדובי כחפץ מעבר היה אמור לסייע לילדתכם להתמודד עם ההיעדרות שלכם.
שירי

מיכל שלום,
לא כתבת האם הדבר החל בעקבות אירוע כלשהוא ואיך את מבינה את קילוף השפתיים.
מעֵבר להבנת הסיבה בבסיס ההתנהגות, שני דברים עשויים לסייע כאן. הראשון הינו הסחת דעת - לסייע לה להתעסק בדברים אחרים, למשל פעילויות בהם עוסקים עם הידיים הרבה כמו השחלת חרוזים קטנים, לגו וכדומה. הדבר השני שהוא חשוב מאוד, הינו לעזור לה בהירגעות ובהרפיה של עצמה, כי ייתכן שהקילוף נובע ממתח מסוים. אפשר לעזור לה לשיר, לספר סיפורים, לשחק, לעסוק בפעילות מרגיעה עם ההורים וכדומה - עד שתחוש טוב יותר. אני מתארת לעצמי שהסברתם לילדה מספיק לגבי הבעייתיות בקילוף השפתיים, ולכן אין מה להכביר על כך עוד מלים רבות. אפשר לחילופין להשתמש בטבלה עם "חייכנים" ולתת לה פרסים בהתאם למצב השפתיים, לצלם אותן כל יום ולראות במחשב איך השפתיים מחלימות, וכדומה.
בהצלחה,
שירי

שלום ענת,
אני חושבת שלא כדאי כרגע לרשום לקייטנה וגם לא להפריד אותו מחברתו. אבל גם בשום פנים ואופן אין להשאיר את המצב כמו שהוא. ההפרדה מחברתו והמשך האיתגור של היכולת ההסתגלותית והחברתית שלו צריכים להיעשות תוך כדי פניה במקביל לאיש מקצוע לטיפול ו/או הדרכת הורים.
ודבר נוסף, לא הייתי מכנה את הילד בעל "אופי לא סתגלתן מינקות" או "דורשני". אלה מילים שיוצרות קונוטציה שלילית ושמות עליו סטיגמה לא נעימה אפילו אם זה רק בינך לבינך. לילד כנראה קשה להסתגל לשינויים. אנחנו לא יודעים אם זה בגל קושי מולד או בגלל שכהורים בעלי כוונות טובות אך חסרי ניסיון לא ידעתם כשהוא נולד לעזור לו עם שינויים בצורה מספיק הדרגתית או מותאמת לצרכיו.
לכן אני מפנה אתכם לקבלת עזרה כדי שתוכלו לנסות לראות את איך לשפר את המצב. עד שתעשו זאת לא הייתי עושה שום דבר שמכריח אותוח שוב להסתגל לשינויים שהוא לא יכול לעמוד בהם בצורה חדה מדי.

תודה רבה על התשובה.
לו גרנו בישראל הייתי ודאי הולכת לטיפול. הבעיה היא שאני לא רואה כרגע איך לקבל טיפול עבורו. הוא עוד לא שולט בשפה אחרת מלבד עברית. את חושבת שמטפל בילדים יידע לטפל בילד שהשפה בה הם מתקשרים היא מאוד מאוד שטחית (מבחינת הילד)? הוא יודע להבין ולתקשר, אך ברמה מאוד בסיסית. עבורנו, ייתכן ונוכל למצוא משהו, אך מדובר במדינה עם חינוך ותרבות שונים בתכלית, מאוד נוקשה ומדגיש משמעת, אני חוששת מאוד שלא נדע לגשר על הפערים האלה. מה דעתך?

שלום ענת,
קודם כל, לא בטוח בכלל שיש צורך צורך בטיפול עבור הילד, הדרכת הורים הרבה יותר חשוב ויכול להיות שניתן להסתפק בה.
לגבי שפת הטיפול בילד - אני לא יודעת, כיוון שטיפול בילדים הוא לא בשיחה אלא במשחק ויצירה - השפה היא קצת פחות משמעותית כאן. אתם צריכים לפנות ולבדוק יחד עם המטפל הפוטנציאלי את העניין לגופו.

שלום,
נראה שהילדה מצאה נושא מסוים שלגביו היא נמצאת עמכם במאבקי כוח. ייתכן שבקונסטלציה המשפחתית הנוכחית, היא מצאה את המקום האישי שלה בהיבט הלא-בריא הזה, סביב מאבק כוחות לגבי הסידור. אולי הבת שלכם מנסה דרך אי הסידור לשדר לכם שהיא גם ילדה קטנה ולא רק התינוק, ושהיא לא כמו אחותה הגדולה; היא יותר עייפה ורוצה שתדאגו לה ושתסדרו אחריה כמו שאתם עושים לתינוק. הרי ממנו אתם לא דורשים דבר, וגם היא היתה רוצה להיות כזו... כדאי שתחשבו גם עם עצמכם, האם באמת הדרישות הן תואמות לגילה לגבי הסידור. לא תמיד ילדים בגיל הזה מסדרים ממש הכל, אלא ההורים עושים את מרבית העבודה.
אולי אפשר לומר לה משהו סביב הנושא הזה, באופן שמתאים לגילה - אין לך כוח לאסוף, את מרגישה קטנה כמו... ועכשיו את עייפה ורוצה להיות תינוקת שלנו... כלומר, חשוב להיות אמפתיים לתחושה שלה של עייפות ומשאלה שיטפלו בה ולא יבקשו ממנה "דברים של גדולים". ובמקביל, אפשר שוב להדגיש לה גם את מה שהיא מרוויחה בתור גדולה.
באופן קונקרטי, יש שני דברים שניתן לעשות בפועל. ראשית, כדאי לנסות להימנע מעונשים ולעבור לתשבוחות ופרסים כשהיא כן מסדרת ומשתפת פעולה. שנית, אפשר להגביל אותה לשני משחקים, או לשחק בתחום מסוים בבית (למשל, רק בחדר), כדי שיהיה לה קל יותר לסדר אחכ. וכמובן שהסידור צריך להיות יחד עמכם.

שירי

שרית שלום,
הרבה פעמים בחיים יש שינויים שבאים יחד ולא בהדרגה, וילדים מפתיעים אותנו בכמה הם מסתגלים מהר לארגון החדש. הכל תלוי במסר שתעבירו לילדה, ככל שהיא תחוש יותר את החרדה שלך היא עלולה לחוות גם בעצמה חרדה רבה יותר. מידה מסוימת של תסכול, לחץ ופחדים תהיה בכל השינויים הללו, גם אצל בתכם וגם אצלכם ההורים, אולם אפשר לסייע לה למתן זאת.
לטעמי, כדאי להתחיל את הגן החדש בספטמבר, ואז יש יותר סיכוי שבשינוי המשמעותי יותר של לידת האח, תהיה לבת שלך מסגרת תמיכה נוספת בגן, מעֵבר למשפחה.
בהצלחה,
שירי

אנחנו לא יכולים להכניס אותה לגן החדש כי הוא רחוק מהבית שלנו וממקום העבודה, לכן נכניס אותה רק כשנעבור...
במידה וזה כך, לעשות את הכל יחד? זה אפשרי?
אני מפחדת שהיא "תתקלקל" לי...
אולי זה קצת מוזר אבל היא ילדה כלכך טובה ונוחה ואני ממש חוששת שאם נעשה לה את זה היא לא תהיה כמו שהיתה.
ברור שנאהב אותה המון תמיד, לא משנה איך היא תהיה..אבל אני מפחדת שיהיו לי יסורי מצפון וחרטה על זה שגרמתי לה למצוקה...

שלום מאיה,
אלה לא תגובות מוקצנות, אלא תגובות שנובעות ממענה כנראה לא עיקבי שלכם. זו לא מטרה שלכם להרגיע אותו. שיצרח 20 דקות וגם שעה עגולה. אתם חייבים להתעלם. אם תנהיו עקביים, זה ייפסק עם הזמן. נסו לא להתרשם, ולא לתת לו את ההרגשה שאתם חייבים שהוא יירגע כי זה הנשק שלו ועל זה בדיוק הוא מנגן.

שלום דנה,
התשובה היא פשוטה אבל קשה לביצוע. מתעלמים. אם הוא יראה שזה לא עוזר לו, עם הזמן ייפסק. אבל את חייבת להיות מאוד עקבית ולא להישבר. פעם אחת נכנעת לו כדי לקבל שקט, והכל יתחיל מהתחלה.

תודה על התשובה, את הצעתך אני מבצעת מזה הרבה זמן והילד לא נשבר
להמשיך עד שייכנע ?
כמו כן , שאלה למה הוא מבצע זאת רק איתי ?

שלם דנה,
זה כנראה קורה רק איתך כי הוא מרגיש שזה עובד עלייך. אין חוכמות. או שאת לא מספיק עיקבית, או שלמרות שאת כביכול מתעלמת את מראה בכל מיני אופנים שנורא קשה לך לעמוד בזה (עושה פרצופים, נאנחת, מתלוננת וכו'). חשוב מאוד לשמור על קור רוח ועל עיקביות.
גם לא ציינת כמה זה בעינייך "מבצעת הרבה זמן" לפעמים צריך להתמיד שבועות.

שלום לך,
ליבי אתכם, אין ספק שקשה לכם מאוד. יש אפשרות לפנות לטיפול משפחתי שבו כל המשפה נוכחת בטיפול, ואז אולי יקל על בתך להגיע כי המוקד הוא לא רק עליה, או שתפני את לפסיכולוג או פסיכותרפיסט שמטפל גם בילדים אבל גם במבוגרים ושיוכל לתת לך טיפול שמתייחס הן להדרכת הורים לגבי הילדה והן לאבל שלך שיש להניח שגם הוא משפיע על הילדה באופן כלשהו.

שלום ניירת,
לי זה נשמע מספיק ,אבל זו לא שאלה פסיכולוגית, כדאי שתשאלי את רופא הילדים.

שלום אוקסנה,
קודם כל כדאי לכעוס עליו פחות. הכעס הוא לא דרך חינוכית, כשילד עושה משהו לא מתאים, צריך להעיר לו בצורה עניינית, אבל אין טעם לצעוק עליו או לכעוס. זה באמת מעליב שכועסים, וגם לפעמים מפחיד.
כשאת רואה שהוא מגיב כך לכעס שלך, חשוב שאת תנסי קודם כל להרגע מהכעס ואחר כך תנסי להרגיע אותו ולדבר שוב בצורה רגועה.

ענת שלום,
הרגלי אכילה לא מאוזנים כמו של בנך, לא נפתרים באופן מיידי. כעת כבר בוודאי הם מחוברים לתגובות שלכם, שאולי גורמות לו "להתבצר" בעמדתו. אפשר להתחיל להרחיב את המגוון שהילד אוכל, בהקפדה על ארוחות ערב משפחתיות ועל ארוחות משותפות רבות ככל שניתן במהלך סוף השבוע. רצוי שתתנו לילד אוכל מגוון וטעים בשולחן, כשהאחריות שלו היא לנסות ולטעום. הימנעו מלכעוס עליו או "לדחוף" מזונות. כדאי להסביר לו, במקום זאת, את החשיבות של אכילה מאוזנת לצורך גוף חזק ובריא.
באם אתם מרגישים שהרגלי האכילה הקלוקלים נותרים בעינם, אפשר להתייעץ עם דיאטנית, למשל בקופ"ח.

שלום אפרת,
המענה הכי יעיל בנושא הוא קבוצות טיפוליות במיועדות לכך. נסי לחפש באינטרנט "קבוצות למיומנויות חבתרתיות". בינתיים את יכולה לנסות להבין יותר בפרטים מה זאת אומרת האינטראקציה החברתית שלו איננה טובה, איך זה בא לידי ביטוי, האם הוא לא מוכן לוותר ולחלוק, האם הוא לא מבין נכון סיטואציות, האם קשה לו לשלוט בהתנהגותו, האם הוא אלים, ולפי סוג הבעיה לחשוב איך לתת לו כלים חלופיים, למשל איך אפשר להבין אחרת סיטואציות שהוא מבין אותן כאיו הן נגדו אבל זו בעצם לא האפשרות היחידה לפרש את מה שקרה, איך אפשר להגיב אחרת כשפוגעים בו וכו'.

וולי שלום,
נהדר שהבן שלך מאותת לך שהוא מוכן לשלב ההתפתחותי הבא, שהוא גמילה מחיתולים, וטוב שהיו נסיונות להתנסות ויוזמות מצידו בעניין.
אולם כעת עלייך לקחת את העניינים לידיים ולנהל את התהליך, ולא להשאיר אותו בידיו של בנך. את צריכה להסביר לו באופן מאוד ברור ומותאם לגילו שמעכשיו הוא מפסיק להשתמש בחיתול, והוא ילך לשירותים/ישתמש בסיר בכל פעם שיהיה לו פיפי או קקי. הצבת גבולות ברורים והסבר לילד מה מותר ומה לא מתאים מעתה, הם חשובים ביותר!! כלומר, מעתה א-ס-ו-ר לו לעשות פיפי על צעצועים, בוודאי שלא בכוונה! הדבר צריך להיות ברור.
נראה לי ממה שכתבת, שלך ולילד שלך יתאים מאוד להשתמש בטבלה עם "חייכנים" כך שהוא יקבל פרס על כל כמה פעמים בהם עשה את צרכיו בשירותים או בסיר. כמובן שחשוב שאת ואביו של הילד תהיו מעורבים שניכם בגמילה, תקחו את הילד מדי כחצי שעה (בתחילת התהליך) לשירותים ביוזמתכם וכדומה, על מנת שהגמילה תתבצע במהירות ובקלות יחסיות.
שירי

תודה תודה!! איזו מתנה שיש כזה מקום לפנות אליו בעת הצורך.
יישר כח!

שלום לך,
אנא כיתבי לי את איזור מגורייך כדי שאוכל להמליץ לך.

אנו גרים באשדוד
תודה

שלום לך,
את יכולה לפנות למרפאה לבריאות הנפש של משרד הבריאות באשדוד, יש להם מרפאת ילידם מצויינת ואני מניחה שאפשר לקבל שם הדרכת הורים, ובחינם.
תתענייני גם בעירייה, אם קיימת במחלקת הרווחה תחנה לייעוץ זוגי ומשפחתי, גם שם אפשר לקבל בודאי הדרכת הורים במחיר מסובסד.
בהצלחה.

שלום אורי,
אכן הילדה עברה המון מעברים בזמן קצר וזה ממש לא מומלץ.
אם אין בעיה בטיחותית או של חלילה התעללות אולי כדאי לא להעביר, כרגע ולחכות שבשנה הבאה יהיה יותר טוב עם צוות חדש.
כמובן שזה תלוי בגם בסיבות לכך שאתם לא מרוצים והילדה לא מרוצה ואיך זה באת לידי ביטוי. הםא בוכה ולא רוצה ללכת לגן? האם אין לה שם חברים? אם בסך הכל מתסגלת יפה, לא הייתי מטלטלת אותה שוב.