פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום הילה,
אני לא ממליצה להגיד לו שאת כועסת עליו. זה בהחלט עלול לעשות את הפעולה ההפוכה.
עם ילד בן 5 אפשר כבר לשבת שיחה ולדבר איתו בלי כעס, על כך שאתם מבינים שקשה לו, כי הוא היה הכי קטן, והוא מקנא באחיו, וזה טבעי ונורמלי. כדאי לתת הכרה לתחושות שלו ולעודד ואתו להביע אותן מילולית וכך הוא יוכל להיות פחות לבד איתן, וזה כבר אמור להפחית חלק מהאלימות. את האלימות עצמה, באותו הרגע יש להפסיק מיד ובנחרצות, אבל זה לא קשור לכעס, לצעקות או לענישה. פשוט להגיד "לא" קצר ברור ונחרץ, ולהפסיק פיזית את האלימות.
לגבי דיבור לא יפה רצוי פשוט להגיד שזו מילה לא יפה ולהתעלם. כנ"ל מבכי רב שנראה לך לא בפרופורציה למה שקרה. ככל שתתייחסו פחות להתנהגויות השליליות כך לא יהיה להן קהל והן יפחתו.
כמו כן רצוי לתת לו זמן איכות לבד ולאפשר לו מפעם לפעם התנהגות תינוקית אם בא לו - לשתות מבקבוק, לזחול, לדבר כמו תינוק וכו' ואחר כך לחזור להיות ילד גדול.

שלום קרן,
כדאי להתייעץ עם פסיכולוגית הגן , וגם לקבל ממנה מלצה לגבי שירותים טיפוליים באיזורכם, או שהיא יכולה להיפגש איתכם מספר פעמים לצורך הדרכת הורים אם היא מתרשמת שזה מספיק ויש לה אפשרות.

שלום נעמי,
מדובר בילדה מאוד קטנה. המשחק שלה כרגע לא נועד כדי להתחבר עם הילדים האחרים, אלא נועד לבטא את העולם הפנימי שלה.כשאתם מסבירים לה שהילדים לא אוהבים את זה אתם נותנים הסבר שמתאים לילדה בוגרת יותר.זה לא ממש מעניין אותה כרגע, למרות שבלי קשר היא בודאי תעלב אם ילדים לא ישחקו איתה, אבל היא קטנה מדי מכדי לעושת את החיבור בין הדברים. החיקוי של הגננת בא לענות על צורך פנימי שלה. ילדים שמשחקים בצורה חזרתית שוב ושוב משחק שיש בו המון צורך בשליטה, מבטאים באופן הזה את הצורך שלהם בשליטה שנועד להגן מתחושת חוסר אונים מסויימת. זהו משחק של דמיון אומנם, אבל ברוב המקרים הוא חוזר על עצמו שוב ושוב ללא יצירתיות וגיוון (זה לא אומר שהיא לא יצירתית). זהו משחק שמעיד על מצוקה ועל חרדה. אני ממליצה לבדוק יותר לעומק, את הסיבות לכך. או בעצמכם או בעזרת איש מקצוע בהדרכת הורים.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_הורים_לתינוקות_הורים_לפעוטות' id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום בת שבע
רצוי מאוד מאוד שבנכם יראה אתכם בסקייפ. לילדים בגילו אין תחושת זמן. הוא לא יכול להיבן שתחזרו. והוא בהחלט עלול לחשוב שאתם בכלל לא קיימים כל הזמן הזה ונעלמתם לעולם. אין לי מושג האם זה יגרום לו לבכות ולהקשות על הוריכם בעקבות זאת או לא, אך עדיין זה הדבר הנכון לעשות.

תודה על התגובה המהירה. האם כדאי שאשאיר חולצה שלי (עם ריח שלי, למרות שזה לא חפץ המעבר שלו)? כמו כן, יש קושי בתהליך ההרדמות שלו. מוכן ללישון רק אם אני נמצאת לידו. אם אינני הוא בוכה מאד. השאלה היא: האם הבכי וזה שאינני לידו ישאירו סימני טראומה כלשהם או יהוו טראומה עבורו? זה מתסכל מאד לשמוע אותו בוכה בכי אמיתי וסובל .מה ניתן לעשות שגם הורי לא יחוו את הקושי וימתנו את הבכי ואת תהליך השינה? אני מאד נסערת וזה מקשה עלי להביע את מבוקשי. תודה בת שבע.

שלום בת שבע,
תראי, זה לא גיל מומלץ לנסיעה כזו. לא שאלת אותי אם לנסוע או לא, לכן לא ארחיב בעניין הזה. אבל זה בהחלט לא מומלץ.
אין לי פטנט לגבי ההורים שלך, מעבר לדברים הרגילים שעושים, מחבקים, שרים שיר ערש מעמעמים את האור ו...מרדימים ילד.
כן יכול להיות מועיל שתשאירי בגד עם ריח שלך, להזיק זה בטח לא יזיק.
בהצלחה.

שלום יאיר,
בגיל הזה גם אצל פסיכולוג ילדים העבודה היא באמצעים עקיפים של משחק ויצירה ולא של שיחה ישירה. כך שמהבחינה הזו אין הבדל.
הקושי שהילדה עומדת בפניו כרגע יכול להיות מטופל גם אצל מטפל באומנות וגם אצל פסיכולוג.
נראה לי עדיף שתפנו לטיפול במסגרת ציבורית ולא פרטית. זאת מכיוון שסכסוך גירושין יכול לעיתים רבות לקשיים בקיום הטיפול בגלל חוסר התאום בין ההורים, ובמסגרת ציבורית יוכלו לעזור לכם במקרה כזה ביעילות רבה יותר מאשר מטפל פרטי.
אם תפנו אכן לשירותי בריאות הנפש, זו ממילא לא תהיה בחירה שלכם אם תקבלו פסיכולוג או תרפיה באומנות, וזה בסדר גמור, כי זה לא בהכרח מה שמשנה כרגע.

שלום טלי,
את החלק של החיזוקים החיוביים אתם כנראה מיישמים יפה אבל מה שאתם כנראה לא עושים זה להפסיק ולחזק את ההתנהגות השלילית. הפסקת התנהגות שלילית היא על ידי התעלמות ממנה. זה מאוד קשה לביצוע, כי כנראה נורא חשוב לך להסביר לו למה הוא לא יקבל משהו, או שנורא חשוב לך שהוא יפסיק לבכות ויתן לך להשחיל מילה. למה בעצם? כאן מאוד חשוב לא להיכנס למשחק שלו. את לא מנהלת איתו דיון או ויכוח ולא מסבירה לו למה. מצד שני, גם אין צורך לצעוק. מספיק להגיד פעם אחת "לא" קצר והחלטי וזהו. שימשיך לבכות. לא מתפקידך לרצות אותו או להרגיע אותו ברגעים כאלה. הוא יישאר לא רגוע ולא מרוצה עד שהוא יבין שזה לא מזכה אותו בתשומת לב וזה מה שיפחית את הדרמה. כמובן שברגע שהוא מתנהג בצורה מסוכנת - או מציק לאחיו - חשוב שההתנהגות תופסק. גם את זה עושים בצורה החלטית וקצרה, בלי הסברים, בלי נאומים, בלי התחננויות ובלי דרמה. אומרים לו "לא" ואם יש צורך מרחיקים אותו פיזית שוב ושוב מהמקום, אבל לא נכנסים לצעקות, הטפות מוסר, וכו'.
אם הוא מתלכלך בכוונה -שיתלכלך, המטרה של ההתנהגות היא להשיג התייחסות שלך, אם זה לא יקרה, ההתנהגות תפחת מאליה עם הזמן.

שלום שלי,
אני לא כל כך מבינה על בסיס מה ההשערה שמה שמציק לה קרה דווקא בגן. לפעמים מציקים לילדים כל מיני דברים, זה לא חייב להיות "אירוע" וזה לא חייב להיות בגן. הייתי מנסה לשאול אותה האם משהו מציק לה בלב, או מנסה לדובב אותה באמצעות בובה או ציור האם לדעתה משהו מציק לבובה או לגיבור הציור. אני חושבת שלא חייבים כרגע בהכרח לפנות לייעוץ פסיכולוגי אבל כן להתייחס לכאב הבטן כאיתות מצוקה כלשהו כי אחרת הילדה עלולה לקבל את הרושם, באופן לא מודע, שלא באמת רוצים לשמוע על המצוקה שלה. גם אם לא יצא שום דבר מהבירור הזה, חשוב שהוא ייעשה כדי לשדר לילדה שרגישים אליה ומוכנים להקשיב לה גם כשקורה משהו לא נעים.
אם זה יחזור בכל זאת, אולי אפילו באופן אחר (כאב במקום אחר בגוף שאין לו הסבר פיזיולוגי, למשל), אז כן כדאי יהיה לפנות לייעוץ יותר מעמיק.

שלום אפרת,
חשוב להבין יחד עם בנך מדוע קשה לו להשתלב. יכול להיות, כמו שאת בעצמך מבינה דרך העניין של משחקי המחשב, שהוא רוצה שילדים ירצו אותו, אבל הוא לא באמת מעוניין להיות איתם, יותר מעניינים אותו דברים אחרים. זאת אומרת שהתסכול שלו הוא בעיקר כי הוא רוצה להרגיש יותר רצוי לא בגלל שהוא בהכרח מרגיש בודד או מעוניין באינטראקציות עם ילדים. חשוב לחדד את ההבדל הזה אם הוא באמת קיים. כי זה לא אותו הדבר לרצות שירצו אותי ולרצות באמת להיות עם ילדים. יכול להיות שמשחק אמיתי עם ילדים בניגוד למשחב דורש ממנו ויתורים והתאמות לרצונות של אחרים, דורש ממנו להתמודד עם תחרות ועם קצב של אחרים, ועם המחשב או עם עצמו יותר נוח לו. חשוב לברר מה הוא עושה כשהוא עם אחרים שגורם לכך שלא יזמינו אותו. האם הוא שקט ונמנע ורק רוצה לסיים כבר כדי שיוכל לחזור למחשב? האם הוא לא מוצא דרך של פשרה בין הרצון שלו לרצון של אחרים ורב או משתלט? יכול להיות שהוא פשוט חסר ביטחון ומתקשה לקחת מקום, לעמוד על שלו, לתרום לסיטואציה מיכולתו ודיעותיו ואז ילדים פשוט לא מרגישים אותו, לא מכירים אותו באמת ולא חשים צורך להזמין ואתו ולהיות איתו?
חשוב לברר טוב מהיכן נובעת הבעיה כדאי שניתן יהיה להציע דרך להתמודד איתה.
בנוסף, בגיל הזה ילדים מתחילים להיות פעילים בתנועות נוער. כדאי לברר האם יש סניף של תנועה כלשהי בקרבת מגוריכם, יכול ליהות שפעילות קבוצתית מובנית תקל עליו להשתלב.

שלום דנית,
באמת זה חשוב ויפה שבתך מספרת לך דברים. זה אומר שהיא פתוחה וסומכת על עזרתך. אני חושבת שמקרים כאלה חשוב לתת לילד הכרה בכך שזה באמת לא נעים, את זה בטח עשית. להשתדל לא להגזים ולא יצור דרמה ולבכות יחד איתו. אחר כך לתת פרופורציה, למשל להגיד, זה לא נעים אבל זה עובר, מחר הם ישכחו וכן ישחקו איתך. ודבר שלישי, להציע לה אם קורה כזה דבר, לחפש לעצמה משהו אחר ומישהו אחר להיות איתו. היא לא חייבת דווקא את שתיהן באותו רגע אם הן לא מעוניינות. זה לא אומר שהיא מייד תיישם, היא עוד ילדה קטנה, וסביר שגם בפעמים הבאות שזה יקרה היא תגיב אותו הדבר וזה בסדר גמור. כל ילד אחר היה נעלב גם. אבל באופן כללי כדאי לתת לה כיוון של דרך התמודדות ולחזור על האופציות האלו, עד שהיא תגדל מספיק ותפנים ותוכל להתמודד לפי ההנחיות שלך.

שלום מירי,
ודאי שזה נורמלי. היא לא חייבת להתחבר דווקא עם הילדות האלה, כשאין לה שום מבחר. אולי הן במאת לא מתאימות לה? זה מאוד קשה להתחבר כשאתה בעצם קשור לחברים מהמסגרת היומית. כל עוד הילדים עדיין מבקרים במסגרות באיזור הקודם חשוב לנסות להפגיש ואתם עם חבריהם מהמסגרת היומית גם אחה"צ, אחרת זה יוצר בידוד.

שלום מירב,
ייתכן שהילד שלך סובל מבעיה תחושתית. יש ילדים שהעור שלהם רגיש יותר למגע של בדים מסויימים. אם זה כך הוא לא אשם בזה ואין טעם להעניש אותו. כדאי לגשת לרופא עור ולנסות למצוא לזה פיתרון, אני מקווה שיש, או להתייעץ עם מרפאה בעיסוק.
נשמע לי שיש לך ילד מוכשר עם הרבה מוטיבציה לספורט ועם כישרון ללימודים, אבל יכול להיות שהוא מרגיש לא מובן, וזה חלק ממה שגורם לו לא לתת אמון בהורים ובמורים ולהתנהג כך אליהם.
אם את מפרשת את כסיסת הציפורניים ואי לבישת הגרביים כמשהו אישי נגדך, את לא יכולה להיות קשובה לכך שיש בעיות שמציקות לו והוא לא מתכוון בהכרח לעשות דווקא. כסיסת ציפורניים מעידה על מתח שהוא נתון בו, ולא על רצון לזלזל בך. כנ"ל עניין הגרביים - הוא סובל מבעיה ובמקום לעזור לו מנסים להילחם בו ולמנוע ממנו משהו שהוא אוהב.
זה לא נראה לי נכון למנוע ממנו לעסוק בספורט שהוא כל כך מושקע ומצטיין בו, גם אם עקב כך נגרמת הזעה ברגליים.
העניין שאני מנסה להעביר לך הוא שאולי כדאי להתייחס לכל העניין כבעיה משותפת שמנסים להתמודד איתה ביחד מאשר כמלחמה נגד הילד.

שלום מיכל,
נשמע שאכן הילדה לא מסתגלת כרגע למסגרת הזו. מה הסיבה אני לא יודעת. אם זו סיבה שקשורה לטיב המשפחתון והתפקוד בו, או לכך שהכנסתה לשם ל אנעשתה בצורה הדרגתית מספיק, או שפשוט הילדה לא בשלה לסוג כזה של מסגרת.
ילדה בת שנה וחודשיים עדיין לא אמורה להרגיע את עצמה. ולכן אני לא יודעת אם היא מפסיקה לבכות פשוט נמתוך תשישות או ייאוש או מסיבה אחרת. הייתי מנסה לדבר עם המטפלות אולי אפשר למצוא דרך אחרת לעזור לה להרגע לא על ידי חיבוק בהכרח, אולי להתקרב אליה עם משחק, לנסות להסיח את דעתה וכו'. אם זה לא עוזר והיא ממשיכה לחזור הבייתה עם סימנים כאלה, בלית ברירה הייתי שוקלת להוציא אותה משם אם יש לכם אפשרות.

היי סמדר

תודה על תגובתך המהירה.
אני ממש עם דמעות בעיניים. הידיעה כי הילדה שלי אולי סובלת ולא יכולתי למנוע את זה ממנה קשה מאוד.

אני אקיים שיחה עם המטפלות ואשקול את ההמשך

בברכה

מיכל

שלום מיכל,
זו באמת תחושה קשה, אבל חשוב שתדעי שקל יחסית לתקן פגיעה אצל ילדים כשהם עוד קטנים והם משתקמים מהר, ומאחר ולילדה שלך יש אמא רגישה חמה ואיכפתית אין לי ספק שגם אם היה לה קשה בגן זה בודאי בטל בשישים יחסית לשאר הזמן שעובר עליה.

שלום גילי,
אני חושבת שאת צודקת, ייתכן שמדובר בסוג של התנהגות אובססיבית. זו התנהגות שנובעת מחרדות. זה שהיא מצליחה להימנע מכך בחוץ זה סימן מעודד. אולי כדאי לדבר איתה על כך שזה לא מתאים, ולנסות לעבוד איתה על דרכים אחרות להרגע, למשל לדמיין משהו נעים, או לשחק עם בובת פרווה, או להגיד לכם שהיא לא רגועה כדי שתוכלו לשוחח על כך ולהבין מה קורה לה וכו'.
אם אתם לא מצליחים והתופעה ממשיכה ו/או מתגברת כדאי לפנות לטיפול.

שלום רותם,
פשוט לנסות להסביר לאמא,ביוזמתך, לא לחכות שזה יבוא ממנה, להראות לה והלסביר שלא אתה בחרת את הסרטונים ומה אתה כן בחרת לראות, ואיך קרה שבכל זאת הסרטונים היו שם.