פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

וזקוק לטיפול רגשי בעקבות התפרצויות זעם, כיצד להכינו לקראת הטיפול? מה מומלץ לומר?

בני כבן 7 (6 ו- 9 חודשים בדיוק). לפני שנה נולדה לו אחות. בני מאוד מאוד עצבני כלפיי וכלפי אביו. אני לא יודעת לשחזר איך כל פעם המצב "מתלקח" אבל זה מתחיל בבוקר כשהוא מתעורר וצועק שהוא רוצה את הפטל שלו ולא מקבל אותו בזמן, זה ממשיך כשהוא לא רוצה לשטוף פנים ולצחצח שיניים וכמובן לא רוצה להתלבש...הכל מתנהל באיומים ובתנאיים מהרגע שהוא קם ועד שהוא הולך לביה"ס.
זה ממשיך אפילו בדרך חזרה מביה"ס כשהוא מתעצבן למשמע שאלותיי על איך עבר היום שלו, זה ממשיך בבית כמובן אם אני לא מסכימה לתת לו חטיף או ממתק, או אם אני לא מסכימה להדליק טלויזיה או לשחק במחשב... וזה ממשיך בערב כשהוא צריך להתקלח.

דוגמא של שיחה: "תיכנס לאמבטיה - לא. תיכנס לאמבטיה - לא נכנס. תיכנס כבר - אמרתי לך לא. תיכנס נהיה מאוחר - ל א נ כ נס !!!"
כמובן שבשלב זה אני כבר כולי עצבנית וצועקת אבל זה לא מזיז לו והוא ממש מתחצף ואומר דברים כמו "אני ארביץ לך" או "אמא מעצבנת" ולפעמים אף בועט בנו.
זה לא דבר חדש וזה לא קשור ללידת אחותו (אותה הוא מאוד מאוד אוהב), הוא תמיד התנהג כך וזכור לי שגם כשהיה בן 3, ממש "פחדתי" ממנו עד כדי כך שרציתי לברוח ממנו. כמובן שלא עשיתי זאת אבל זאת ההרגשה, גם היום.
חבל לי מאוד על המצב כי הוא ממש ילד חמוד ומתוק. הוא מקבל המון חום ואהבה, אני מאירה אותו בנשיקות וחיבוקים, מנשקת ומחבקת אותו בכל הזדמנות. אנחנו פשוט לא מבינים מדוע הוא כל כך כועס עלינו כל הזמן. המצב ממש בלתי נסבל ומאוד קשה לי לתאר אותו.
מה שמשונה, הוא שבגן ובביה"ס, או אפילו אצל חברים שלו, הוא תמיד התנהג ומתנהג למופת, מאוד מנומס, לא מתחצף כלל. יש לו מין "פיצול" אישיות איתנו.החוצפה שלו עברה כל גבול וזה מוציא אותי מדעתי. אפילו סטרתי לו כמה פעמים בשבועיים האחרונים (תמיד הייתי נגד) אבל זה אפילו לא מרגיע אותו (או אותי) והוא ממשיך בשלו, הוא ממשיך לצעוק לצרוח עליי ומאיים "תביא לי את זה או שאני לא אוכל" "תביא לי עכשיו או שאני ארביץ לך" וכו'
אנחנו ממש חסרי אונים. ברור לנו שזה רק משהו איתנו - הוריו כי במסגרת אחרת, הוא ילד אחר לגמרי. אולי פינקנו אותו יותר מדי, אולי קנינו לו יותר מדי, אולי וויתרנו ו יותר מדי .. אין לי תשובה. יש לכם?
לפעמים אני כל כך "מפחדת" להסלים את המצב שכשהוא מתחיל לכעוס ולהתעצבן אני פשוט שותקת ולא מדברת איתו ... השיחות איתו - כשהוא רגוע - לא עוזרות. הצעקות לא עוזרות. האיומים לא עוזרים. כלום לא עוזר. הוא מבטיח להתנהג יפה (כדי לקבל משהו בדרך כלל) ומבטיח שמחר יום חדש אבל זה כל יום כל יום כל יום אותו סיפור. אני מרגישה שאני מאבדת שליטה ולא בא לי להיות איתו יותר - זאת הרגשה נוראית שממלאת אותי ברגשי אשמה כי הוא הבן שלי ואני אוהבת אותו בכל לבי - אבל הוא פשוט מפלצתי איתנו. לא יודעת אם הצלחתי להעביר תמונה שמשקת את חומרת המצב, כי קשה לשחזר את זה. הכל מתחיל מסתם התעקשות שלו לקבל או לעשות משהו. תעזרו לנו בבקשה.

שלום,

ביתי (בת בכורה) בת שנה ושלושה חודשים.
ילדה נוחה ונעימה מאוד, נרדמת עצמאית וכו' ומנגד מקבלת המון תשומת לב מאיתנו ההורים (נמצאת במשפחתון עד 16:00).

כאשר אני או בעלי מרימים/מחבקים תינוק אחר (נניח אחיין בן חודשיים) היא מקנאה ובוכה מאוד.
פעם ראשונה זה התחיל בגיל שנה.

שאלות:
1. האם זה טבעי בגילה הצעיר? הבנתי כי רגשות קנאה מתעוררים בד"כ בגיל מבוגר יותר.
2. אני בהריון - יש לכם המלצות לגבי "הכנתה" לתינוק חדש (היא תהיה בת שנה ושבעה חודשים). האם להקריא ספר? האם לספר על תינוק בבטן? או האם פשוט להציבה מול העובדה המוגמרת (כלומר ,יום לפני פשוט להגיד שמחר יהיה תינוק חדש ולהביאה לבית החולים?)
3. המלצות נוספות לגבי גידול ילדים בטווח קטן? האם להתייחס אליה כאחות גדולה ואליו כאח קטן?

תודה,
סיון

שלום רב לכולכן
ביתי בת השנתיים ושלושה חוד' ילדה נבונה מבינה יודעת לדבר יפה מאוד לגילה בלי עין הרע.
ישנם מצבים שאנו נפגשים עם המשפחה המורחבת ויש אנשים שהיא רואה פעם ראשונה או ראתה נומר לפני חודש או יותר והיא ממש נבהלת מהם היא לא אוהבת אותם ומתחילה לבכות ממש בכי היסטרי , עד שאני לא לוקחת אותה לחדר אחר או ממש מזיזה אותה ממנו (זה רק גברים ) היא לא נרגעת ואז אני אומרת לה זה לא יפה זה דוד אז היא אומרת אני מפחדת ממנו ואני שואלת למה הוא טוב והוא חבר שלנו ובכל זאת היא מתייגת אותו ולא רוצה לראות אותו. מה עושים אני לא נלחצת כל כך אך ברצוני לוודא שזה לא משהו שיכול להחמיר עם השנים..

בני בן שנתיים, נמצא בגן שנה שניה. עדיין אינו מדבר ואינו ממלמל ניגשנו לבדיקת שמיעה ונראה כי יש נוזלים באוזניו.

קיימות תופעות התנהגותיות שאינני יודעת אם קשורות לרקע שציינתי, ילדי מגיב אליי בתוקפנות נוראית עד אשר הנני בוכה מהתנהגותו התוקפנית. הוא מושך לי בשיער מכה בפניי ואף משתטח על הריצפה.



הוא נוטה לשבת שעות ארוכות מול מסך הטלויזיה. כאשר היינו במסיבת חנוכה הוא לא לקח חלק במסיבה ואף היכה אותי בפניי ומשך בשערי. אינני יודעת לזהות את הבעיה ובאיזו דרך לנקוט אשמח לתשובתך המקצועית.

תודה

יש לי ילדה בת שנה וחצי ואני בהיריון בחודש חמישי.
בתי במסגרת של שתי מטפלות עם שני ילדים נוספים כלומר 3 ילדים סה"כ
ילד אחד בן שנה וחצי וילד שני בן 10 חודשים.
בתי מאוד מפותחת, בלי עין רעה, ואני מרגישה שהיא צריכה מסגרת קצת יותר מגוונת עם חשיפה ליותר דברים (כגון גן) אבל הבעיה היא שאני לא יודעת אם אני יכניס אותה לגן באפריל ואני במקביל צריכה ללדת יעשה לילדה טראומה של שינויים (היא תהיה בתשנה ועשרה חודשים) ולעומת זאת אם אני יכניס אותה לגן בספטמבר היא תהיה בת שנתיים ושלושה חודשיים.
אני רוצה לא לפגוע בילדה ולעשות מה שהכי נכון לה.
הייתי מאוד רוצה לקבל את ההמלצה שלכם

שלום.

יש לנו ילדה מתוקה בת שנתיים. בימים כתיקונם נרדמת בגן בצהרים לשעה וחצי ובבית לשנת לילה של 11 שעות ללא שום בעיות (לבד כמובן וללא בקבוק).
הבעיה היא שבימי חופש היא פשוט לא מוכנה להירדם לשנ"צ ואפילו לא להיכנס למיטה. מן הסתם אני לא יכולה להכריח אותה להירדם ולכן אני מתביישת להודות אבל אני מוצאת את עצמי מטיילת איתה בעגלה וכך היא נרדמת. בימים שבהם לא התעקשתי היא פשוט נהיית לא נעימה (כי היא עייפה) לקראת הערב וזה לא כיף לאף אחד מאיתנו.
האם יש לכם רעיונות קצת יותר מוצלחים איך לעודד אותה לשינה בצהרים גם בבית?

תודה!

שלום רב,

בתי בת ה- 4 וחצי טוענת שהיא לא אוהבת את המיטה שלה משום שהיא חולמת בלילות על מכשפות שרוצות לאכול אותה.

ניסיתי להסביר מספר פעמים מספר לילות על כך שמכשפות קיימות רק באגדות, קניתי ספר על מכשפות טובות, נתתי לה את הבובת חתול שלה שהיא אוהבת בטענה שהיא תשמור עליה בלילה כי מכשפות לא אוהבות חתולים. אך....העניין רק התגבר מאז שעברנו דירה (לפני כשבוע וחצי), הילדה פשוט בוכה כל ערב לפני שהיא הולכת לישון, היא רוצה לישון במיטת המבוגרים כיוון שבמיטתה היא חולמת על מכשפות.

האם זה נובע אכן מפחד או שזו מניפולציה לזכות בתשומת לב. האם ישנן דרכים אחרות להתמודדות מול סיוטים בלילה עם ילדים?

תודה רבה

שלום,יש לי ילדה בת שנה ושלוש חודש הבעיה הראשונה שלה שהיא לא רוצה לישון מיטה שלהבחדר רק איתנו (הורים),אפילו להרדים אותה אי אפשר אנכנו מרדימים אותה בסלון או במיטה שלנו ואז מעברים אותה,בשבועת אחרונים היא מצליחה לישון 4 - 3 שעות שם ביגלל שהיא בגן מאוד עייפה כבר בערב.(הם זה פחד נטישה??)
הבעיה השני חדשה בשבעיים אחרונים זה היתפרצויות של צרחות והיסטריה כאילו עצבנית(יתכון למדה בגן?השפעה של הגן?)

בתודה הורים צערים

שלום רב,
אני אמא לילד בן שנה ועשרה חודשים. מדובר בילד מקסים, בעל אופי רגוע ועצמאי. עם אנשים שהוא אוהב הוא מרבה לקשקש, לצחוק ולהתחבק, אבל במקומות יותר ניטרליים הוא בדרך כלל די שקט ורציני. מגיל 9 חודשים היה במשפחתון, בגיל שנה וחצי נכנס לגן, ולאחרונה אף הועבר בהמלצת הגננת לקבוצת גיל בוגרת יותר. זהו ילד ראשון, ומאוד מסקרנת אותי האינטרקציה שלו עם בני גילו. כך, שמתי לב שכשילדים אחרים באים ודוחפים אותו / לוקחים לו מוצץ או צעצוע, הוא פשוט לא מגיב. לא נעלב, לא בוכה, לא מנסה להתגונן או להחזיר, אולי נראה טיפונת מופתע, אבל בעיקר מעביר את זה על סדר היום וממשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. רציתי לשאול עד כמה זה סביר, כי לא ראיתי ילדים אחרים שמגיבים כך, והאם אני אמורה איכשהו להכווין אותו בעניין הזה...
תודה מראש

שבת שלום!!!
יש לי ילד בן שלוש שמגיל מוקדם הוריד את הטיטול עשה את צרכיך בשירותים וכמעט ונגמל גם בלילה.
יש לו אחות בת חצי שנה ולפני כמה חודשים הוא פשוט התחיל לעשות את צריכיו איפה שהוא נמצא ולאחר מכן ביקש טיטול.
זה עבר לזה שהוא התנדנד בין תחתון לטיטול כל פעם משהו אחר ועכשיו הוא לא מוכן לחתונים והוא מבקש רק טיטול.
שאלתי היא האם צריך לתת לו להחליט או פשוט להפסיק לקנות טיטולים??
מה עושים? אני כמובן רוצה לעשות זאת בצורה נכונה ולא משהו שיפגע חלילה בילד.

תודה רבה
יום טוב
עדי

שלום,התינוקת בת שנה ואנחנו לא יודעים עדיין איך זה לישון לילה שלם.כל פעם היה לה משהו אחר ,בגלל לילות של כאבי בטן שיניים וכדומה שבמצב כזה לא יכולנו להשאיר אותה לבכות נראה כי היא התרגלה לקום באמצע הלילה ורוצה לעבור לנידנוד בעגלה לא מוכנה שום דבר אחר! זה אורך בדרך כלל שעתים שלוש עד שהיא נרדמת חזרה עמוק ורק אז ניתן להחזיר אותה למיטה.אני מרגישה שאני מאבדת את השפיות בלילות האלה.. מה אוכל לעשות על מנת להרגיל אותה לישון במיטה כל הלילה? האם כשהיא בוכה צריך להיות לידה גם אם לא מוציאים אותה מהמיטה? האם בכי ממושך עקב עקשנות שלה יכול להזיק לה נפשית באיזשהי דרך?

שלום יש לי ילד בן שנה וחצי וילדה בת 4 כאשר ביתי בת ה 4 בוכה זבמן האחרון על כל דבר מאוד רגישה ושבני חולה היא מנסה לקבל תשומת לב ולהגיד שהיא לא מרגישה טוב ולבכות כיצד הכי נכון להגיב במצבים אלה והאם רגישות יתר היא טבעית?

בתי הבכורה בת 3 וחצי ונולד לה אח לפני 4 חודשים.
יש לציין שקיבלה אותו יפה למשפחה ולא מציקה לו יותר מדי.
בתחילת השנה נכנסה לגן חדש (עם כמה מחבריה)- גן עירייה.
לאחרונה החלה בהתנהגות אגרסיבית ואלימה כלפיי בעיקר, מפגינה כעס חוסר סבלנות (מדובר בילדה שקיבלה ועדיין מקבלת המון תשומת לב).
בעבר היתה בוכה המון "ולימדנו" אותה שיכולה להפגין רגשות במילים- זה הצליח.
כרגע המצב הוא כזה שהיא בוכה על כל שטות (לפעמים נראה שזה עייפות, היות ומאוד קשה לה בלי שנת הצהריים, לעיתים זה מופנה כלפיי) וזה מתחיל מהרגע שאני אוספת אותה מהגן ועד שאביה חוזר בשעות הערב- אז היא גם מאוד עייפה וזה מפסיק.
גם שאני רוצה לשחק איתה (ולמזלי אחיה הקטן ישן ה-מ-ו-ן) היא כועסת וצועקת עליי בלי סוף (דוג': שמתי עליה יד ללטף את שערה והיא צעקה עליי- מדובר בילדה שמאוד אוהבת ליטופים ומגע!, לפנות בוקר התעוררה וצעקה עליי שנתתי לה כוס מים לבקשתה, רצתה כוס אחרת והתחילה לצרוח, לאחר מכן התעוררה שוב וביקשה את השפתון שלה, משלא מצאתי צעקה שוב, היום בבוקר צעקה עליי שאני לא שמה לה את הטבעת היטב- הסברתי לה שהטבעת גדולה לאצבע שלה אך היא המשיכה לכעוס ולהתעצבן וצועקת עליי כמו נערה מתבגרת).
היום פניתי לגננת, אך נראה שזו במגננה ועסוקה בעצמה היות ובפניי טענה שהילדה ממש בסדר .קבעתי שאשוחח עמה היום בערב...
בהמלך שעות הבוקר המאוחרות הרימה טלפון לאמא בגן וסיפרה לה שליאם הרביצה לבת שלה, אך "האגרסיות של ליאם בטיפול" לדבריה.
חשבתי שזה המקום להתייעץ ולא עם הגננת שמשנה את דבריה.. כיצד לנהוג אל מול האלימות כלפיי ועם הצעקות שלה? מתנות ומדבקות כבר לא "עובדות" עליה
אני כועסת עליה מאוד וחוששת שזה משיג תוצאה הפוכה.

בני, בן שנתיים לא מוכן לנעול נעליים ו/או לגרוב גרביים בבית והולך יחף על רצפה קרה. כשיוצאים, הוא מוכן לנעול אך ורק סנדלים (בלי גרביים), וכשנכנסים הבייתה, הדבר הראשון שהוא עושה זה לצרוח שנחלוץ לו את הסנדלים. יש לו מגוון נעליים (ספורט, בית, כפכפים) אך הוא לא מוכן שננעל לו וצורח תוך שמנסה ומצליח להשתחרר מהנעליים/סנדלים. עושה רושם שזה ממש מציק לו שיש לו משהו על הרגל ואני ממש לא יודעת כבר מה לעשות עכשיו, כשנכנסים לתקופה קרה יותר...?