פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום גלית,
לא הנתי מה הקשר לנוירולוג. אני כן חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי, ובמהלך ההכרות איתכם יוחלט האם זה מתאים רק להדרכת הורים או שיש לעבוד עם הילד עצמו. ללא הכרות איתכם קשה לאבחן כרגע את דרך הטיפול המתיאמה ביותר.

אורה שלום,
1. אני חושבת שאי הבאת הילדה לביה"ח לפגוש אותך ואת אחותה, מעבירה מסר לא נכון - לפיו קרה משהו שיהיה לה מאוד קשה ודרמטי לקבל. ההתייחסות לתקופה שלאחר הלידה צריכה להיות הרבה יותר עניינית ואפילו "טכנית" - נולדה תינוקת חדשה, אמא מחלימה בבי"ח ואח"כ אמא נשארת עם התינוקת בבית כשהגדולה נמצאת בגן. ככה הוא מצב העניינים, וכדאי להסתגל על אף הקשיים. כמובן שמבחינת הילדה תהיה חרדה גדולה מאוד, עצב וכעס. הם טבעיים ויש לתת להם מקום ולגיטימציה. אולם מדוע שהילדה לא תפגוש את אמא כמה ימים? ממילא היא תגיע בשעות אחה"צ לביקור יחד עם אבא ותחזור איתו. עדיף כמובן שהשגרה שלה כמה שפחות תיגדע, ושאבא יישאר איתה ולא עם אמא.
אני חושבת שחלק מהמחשבות על אי הבאת ילדים לפגוש את אמא והאח/ות החדש/ה, נובע מקושי של הורים להתמודד עם השינוי ולהעביר אותו בצורה מעובדת לילד.
2. לגבי הגמילה- ראשית לעתים יש שני שלבים בגמילה, גמילה קלה יותר יחסית מפיפי, ואז קושי, חששות והימנעות בגמילה מקקי. אני מפנה אותך בהקשר הזה לעמוד השאלות הנפוצות, שם מפורטים רעיונות להתמודד עם תהליך זה. הילדה שלך בזמן הקרוב עומדת להתמודד עם קשיים רבים בהסתגלות להולדת אחותה ולשינוי שכולכם תעברו, ולכן לא הייתי מוסיפה לה גם גמילת לילה. בזמן הקרוב (לפחות עד הלידה ומספר חודשים לאחר הלידה), כדאי להתמקד בשימור הקיים ולא להעמיס עליה בדרישות התפתחותיות נוספות.
בהצלחה ולידה קלה,
שירי

שלום מירב,
אכן נשמע מצב קיצוני. ייתכן מאוד שזה קשור גם להולדת האח אך עדיין התגובה היא עוצמתית וקיצונית.
נשמע לי שאכן כדאי לבדוק יותר לעומק באמצעות איש מקצוע.
אם אתם גרים באיזור המרכז, תנסו לפנות ליחידת אם-תינוק באיכילוב או ליחידה לגיל הינקות ברחוב אורלנסקי בפתח תקווה. זה שייך לכללית אבל נדמה לי שמקבלים שם מכל הקופות.
אם אתם גרים באיזור אחר נסו לפנות למכון להתפתחות הילד שעובד עם קופת החולים אליה אתם שייכים.

שלום הילה,
נשמע לי שבעניין השיעורים ייתכן שאת מפעילה יותר מדי לחץ. ילדים בכיתה א' עדיין כותבים הפוך לפעמים. זה מסתדר אחר כך. אני מציעה לגבי השיעורים תני לה לבד ורק אם היא שואלת אותך תתערבי. אם יש בעיה - תני למורה להתמודד.
לגבי דברים אחרים - חושב לא להתרשם מהתסכול שלה, אם היא לא רוצה שלא תאכל, אחר כך היא תהיה רעבה. פשוט תפגישו אותה עם התוצאות של הבחירות שלה בלי להתרגש, בלי ללחוץ ובלי לנסות לשכנע. בסופו של דבר היא תעשה מה שמשתלם לה לאורך זמן. אם לא ישתלם לה לבכות ולהיות מתוסכלת - זה ייפסק, אם היא תשיג כך את מה שהיא רוצה - זה יימשך.

מתגובתך אני מבינה שלא מדובר בבעיה שזקוקה לאבחון..פשוט להוריד לחץ?

שלום הילה.
שמחתי לעזור, וכן, התשובה היא להוריד לחץ.

אתם יכולים גם להגיב ולהגיד שאין לכם מענה ושאפנה לכתובת אחרת אבל למה לדלג 3 פעמים?

שלום הילה.
א.בדיוק עניתי לך.
ב. אם את רוצה שהילדה שלך תדחה סיפוקים - אולי כדאי להתחיל מקצת דוגמה אישית.
ג. אני לא יכולה, ולא מספיקה וגם למען האמת לא חייבת לענות להכל ובטח לא בבת אחת. אנחנו עונות בפורום בהתנדבות, ויש לנו עוד דברים לעשות בחיים.

כל השאלות נענו בקפידה חוץ משלי..זה גרם לי לחשוב שהשאלה שלי אולי לא הייתה מספיק מובנת...בכל אופן תודה על התשובה..

שלום הילה,
לא כל השאלות נענו חוץ משלך. כמו כן צורת התגובה שלך לא הייתה לשאול אם השאלה שלך לא מובנת אלא תגובה קנטרנית ורגזנית על כך שמפלים אותך כאילו שמישהו חייב לך משהו. וכן זה מרגיז מאוד אפילו.
לכן התגובה הייתה בהתאם.

אני וכל מי שקורא הודעות בסגנון הזה מתרגז מאוד.
טוב שלא ציפית לקבל תשובה באותה שניה ממש.
גם אני שואלת כאן שאלות ומחכה בסבלנות לתשובות. זה לא עניין של חיים או מוות ואף אחד לא חייב לך שום דבר. את אפילו לא משלמת על זה.

שלום גילי,
עונשים בדרך כלל לא עוזרים והם רק משפילים את הילד. אני ממליצה לכם להימנע.
אם הילד חזר ללכלך את התחתונים אחרי גיל יום הולדת של גיל 5 ייתכן שזה קשור לצורך כלשהו שלו להישאר קטן. תנסו למשל לבדוק מהם המסרים שלכם סביב היותו ילד גדול יותר, מהן הציפיות שלכם. ייתכן שמשהו שם גדול עליו? האם בגלל היותו בן יחיד יש עומס ציפיות מהעצמאות שלו, האינטילגנציה שלו, יכולת ההכלה הריגשית והבגרות שלו?
ייתכן שזו הדרך שלו, הלא מודעת לרמוז לכם שהוא לא עד כדי כך גדול.
ייתכן גם שזו דרך להוציאת תוקפנות שלא מתאפשרת בדרך אחרת, כי אתם כל משתדלים, כל כך אוהבים, כל כך חיכיתם לו 12 שנה, אז אולי אין כל כך מקום ולגיטמיציה להיות לפעמים ילד לא טוב או לא לעמוד בציפיות מסויימות, או לעשות דברים בדרך שלו ולא רק בדרך שלכם?
נסו לחשוב על הנקודות האלה ולשנות בהתאם אם יש מה.
אם דבר לא עוזר - כדאי לפנות לטיפול.

לסמדר תודה על תגובתך המהירה,אנו גרים באזור הקריות וצפונה נשמח לקבל ממך טלפון או הפניה למטפלת באזור מגורנו

שלום גילי,
לצערי אני לא מכירה אישית מטפלים באיזור הזה, אם הילד בגן עירייה אתם יכולים להתייעץ עם פסיכולוגית הגן אם יש לה המלצות, או לפנות למכון להתפתחות הילד של קופת החולים שלכם.
בהצלחה.

שלום דנה,
יש הגיון רב בדיעה הזו, מה גם שלילד חשוב מאוד לדעת מי הוא אביו. עם זאת, תהליך מציאת פרטנר להבאת ילד הוא מורכב ולא פשוט, ואני מציעה לך לחשוב על "דד-ליין" שממנו תשקלי לנסות לבד בכל זאת, אם לא תמצאי פרטנר כזה.
בהצלחה.

אורה שלום,

אין סיבה שלא להביא את הילדה לבית החולים. לא לראות את אמא כמה ימים זה קשה ומתסכל.
את מוזמנת להכנס לאתר שלי ולקרוא על כך מאמר.

לגבי הגמילה- עשי זאת בקצב שלה. זה שיש לידה בקרוב לא הופך אותה לגדולה. תהיו רגישים אליה.
גם על כך את מוזמנצת להכנס ולקרוא מאמר.

מזל טוב ובהצלחה,

נעמה.

שלום אילנה,
אכן בעיה כאובה מאוד וקשה. לא ציינת איזה עוד דברים נעשו כדי לפתור אותה.
למשל לא ברור לי אם נעשה מאמץ להבין מדוע זה קורה דווקא לבן שלך. ואני לא מתכוונת להצדיק מעשים כאלה חלילה, או להאשים את הקורבן. עם זאת, יכול להיות שאם נבין יותר טוב מדוע זה קורה לבן שלך ולא לילדים אחרים, אולי נוכל לעזור לו לעשות משהו אחרת, וכך יוכל סוף סוף להיחלץ מהמעגל אליו הוא נקלע.
ייתכן שבלי להתכוון הוא משדר או עושה דברים, אני לא יודעת מה, כי אני לא מכירה אותו, שתורמים לכך שנטפלים אליו. יכול להיות שלפעמים הוא אומר דברים שמרגיזים ופוגעים, יכול להיות שהוא מתנהג בצורה חריגה יחסית לגיל ולכיתה וכו'.
אני הייתי מציעה להתייעץ על כך עם המורה ועם פסיכולוגית בית הספר, אולי הן תוכלנה לבדוק את זה, לקיים תצפית על הדינמיקה בכיתה ולפענח יותר מקרוב מה באמת קורה שם.
ייתכן גם שיש מקום לשקול לשלוח את הילד לחוג של אומנות לחימה, גם כדי לחזק את ביטחונו העצמי, וגם כדי שיוכל להגן על עצמו במקרים כאלה.
בנוסף בכלל אוי כדאי לטפח אצלו כישורים שיעזרו לו להתבלט בכיתה, במיוחד כישורים ספורטיביים בתחום שקל לו יחסית והוא אוהב, זה בהחלט יכול לשנות את היחס אליו בכיתה.
אם כלום לא עוזר, והבעיה באמת לגמרי לא קשורה אליו, ייתכן ויש מקום לשקול מעבר בית ספר, אם יש אפשורת כזאת באיזור שלכם. לא חייבים לסבול בכוח.
בהצלחה.

שלום,
לא מדוברבילד חריג .מדובר בתלמיד מצטיין ושקט.
המציק הוא ילד אחד- מלך הכיתה שכולם עושים כדברו ורק בני לא עושה מה שהוא לא רוצה לעשות-מעז לעמוד נגדו.
בני גם פיזית יכול להרביץ לו, וגם פיזית הוא לא חריג-מכוער או משהו.
זו בעיה של ילד שרוצה לשבור אותו, ילד אינטיליגנט וחריף שרוב הכיתה רוצה להיות חברים שלו.אך גם לבני יש חברים שפשוט לא יכולים להתנגד למלך הכיתה-ונגררים .
בי"ס הצליח להביא שקט לתקופה אבל הילד ממתין לכל הזדמנות לתקוף ולהאשים את בני.
כמובן שהאמת מתגלה מיד, אך זה פשוט בלתי נסבל .

שלום אילנה,
אני ממש לא טענתי שהבן שלך חריג. בודאי לא שהוא מכוער. וגם אם היה חריג ומכוער, זו לא סיבה לתקוף אותו.
יש הבדל בין לטעון שהילד חריג ולבין להציע שאולי יש דברים מבחינת המיומנויות החברתיות שהוא עושה בצורה לא מסתגלת ובעקיפין תורם לכך שיתקפו אותו.
בכל אופן, אם יש לבן שלך יכולת פיזית להתגונן כשתוקפים אותו, אין סיבה לשלא ישתמש בה. אני לא חושבת שמישהו מצפה ממנו לספוג מכות בלי לחלץ את עצמו אם יש לו את היכולת.

שלום לך,
לגבי השאלה הראשונה, ייתכן שהדרך לקרב בין ביתך לבעלך, לא כדאי שתעבור מייד בתהחלה במטלות מהסוג הזה אלא בפעילות יותר חופשית, של משחק ופנאי כשאין לחץ, ורק אחרי שהי אתרגיש יותר נוח איתו, אפשר יהיה לעבור לדברים אחרים. ייתכן שהיא מרגישה שאו שהוא לא נמצא או כשהוא נמצא הוא לחוץ וחסר סבלנות וזה לא נעים לה.
לגבי השאלה השניה, נשמע שהילדה לא תמיד סומכת עליכם שאתם באמת יודעים מה קורה, וזה אומר שכפי הנראה אתם או את משדרת חולשה לעיתים והילדה מרגישה יותר חזקה ממך וזה מעמיס עליה. נסי לחשוב האם זה נכון, ואם כן מהיכן זה נובע. אולי יש מקום שתפנו להדרכה שבו תוכלו לקבל כלים להיות יותר נחרצים ובטוחים בהורות שלכם מצד אחד ומצד שני, סבלניים ורכים כשצריך.

שלום שירה,
לא ציינת האם ניסיתם לפנות לגננת, או שמראש התייאשתם. אם לא, כדאי קודם כל לנסות את זה. אם זה לא עוזר, או שהיא לא קשובה, או שהיא לא מצליחה, אפשר לפנות, לפסיכולוגית בית הספר, לא כי היא מעל הגננת, ולא כדי לנזוף בגננת בהכרח, אלא כדי להתייעץ אולי היא יכולה לסייע לכם ולגננת להבין את הדינמיקה ולהתמודד איתה.
בכל מקרה, כשמדובר בגן עירוני, יש פיקוח גם של מחלקת החינוך בעירייה וגם של משרד החינוך, ואני מניחה שאפשר להגיע גם לשם, אבל קודם נראה לי שכדאי לנסות לפתור את הבעיה בדרכים אחרות.

היא דווקא קשובה, אך נראה לי שאינה מצליחה דיו. אם בני עדיין חושש מהאלימות המשתוללת, זה אומר דרשיני. את מתכוונת לפנות לפסיכולוגית של העירייה במחלקת גני הילדים? אני לא רוצה שזה יעשה כנגד הגננת כי כוונותיה טובות, האם לדעתך עלי לשתף אותה בכוונתי לפנות?
האם זו תופעה שתואמת את גילאי חמש?
איך עלי להנחות את הילד במקרה שילד אחר מפגין אלימות כלפיו?

שלום שירה,
אני באמת חושבת שזה חשוב שלאת תיפני כנגד הגננת, את יכולה לפנות קודם כל כהורה שהילד שלו סובל, בדיוק עם השאלה שאת מפנה לפורום, למשל איך להנחות את הילד שלך להגיב. ייתכן שאם הפסיכולוגית תתרשם שיש בעיה מערכתית בגן ולא רק עם הילד היא תוכל לעשות עבודה עם הגננת, וייתכן דרך אגב שהיא כבר עושה, ואתם עדיין לא יודעים מזה ולא מרגישים את התוצאות.
אני חושבת שבגיל הזה כדאי להנחות את הילד להגיב באסרטיביות כלפי אלימות מילולית (" אל תדברו אלי כך" וכו') למעט במקרים של אלימות פיזית או שהוא חש איום כי יש יותר ילדים ממנו, או שהוא מרגיש שהוא לא יכול עליהם ואז עליו להפנות את תשומת ליבה של הגננת.

ליטל שלום,
את מתארת התנהגויות אופייניות לגיל שנתיים, שהוא גיל המרד. בנך מתחיל להבין עד כמה הוא ילד קטן ותלוי בכם המבוגרים, ועסוק במאמצים להוכיח לכם ולעצמו שהוא בעצם אינו תלותי אלא גדול ומסוגל לקבוע. כמובן שכשניתן לאפשר לו לחוש עצמאי ובעל יכולת ההחלטה, רצוי לעשות זאת, אולם במרבית המצבים עדיין אתם הקובעים, וטוב שכך.
לכן, כשהוא נוהג בעקשנות ובשתלטנות, רצוי להציב גבולות באופן יעיל ולהמשיך באג'נדה שלכם. אם תהיו מספיק עקביים ותקיפים, הילד בהדרגה יקבל מחדש את סמכותכם. בבית, רצוי שתהיה לו "פינת הירגעות" בה יוכל להירגע ולאסוף את עצמו מחדש. כמו כן, במידה ובסופו של דבר אתם נותנים לו את מבוקשו לפני שביקש באופן נאות, אתם מחזקים את ההתנהגות הדרשנית ואת הבכי.
חשוב לזכור שכל אלו הן בכל אופן התנהגויות נורמטיביות לגילו, ולעזור לו להרגיש במספיק הזדמנויות שגם הוא גדול ויכול לקבוע לגבי חלק מהדברים שקשורים בו.
בהצלחה,
שירי

ראשית, תודה לך על תשובתך.
שנית, הייתי מעוניינת לשאול שוב לגבי שנת הלילה.
ברור לי שזה גיל עדיין הגיוני שהילד מתעורר בלילה, יחד עם זאת, כשהוא קם, כפי שצייני הוא מבקש לשתות בצרחות. ברגע שמביאים לו הוא חוזר לישון. בדר"כ זה קורה פעם בלילה. קרה שגם יותר.
שמנו לו בקבוק ליד המיטה אך הוא מסרב לקחת אותו לבד, רק אם נקום ונביא לו אותו.
ניסינו לתת לו לצרוח ולהבין שאנו לא נגיע ויש לו אפשרות לעשות זאת לבד. הוא צרח במשך יותר משעתים עד שקמנו אליו מחשש שמעיר את השכנים....
מה הפיתרון שנדרש לכך?

ליטל שלום,
שמתי לב שזו הפעם השנייה שאת מזכירה את השכנים בשאלתך. אכן לא נעים כששומעים את הילדים שלנו או אותנו צועקים, אך השכנים לא יכולים להיות גורם משפיע עלייך בחינוך הילד. הבן שלך מוצא דרכים מאוד יצירתיות להפעיל אתכם ההורים, וכנראה שהוא נבון מאוד וקלט שאתם מוכנים להיכנס לסיטואציות לא פשוטות, רק כדי שהוא לא יכעס.
אני ממש לא חושבת שילדים בגילו אמורים להתקשות מאוד לחזור להירדם כשהם מתעוררים בלילה. העובדה שהוא נרדם עם השתיה מרמזת על כך שאין בעיה רפואית או גופנית כלשהיא המשאירה אותו ער וצורח.
הפיתרון למצב הוא, ראשית שאתם ההורים תתחברו מחדש שוב לאג'נדה שלכם כהורים, לאיך שהייתם רוצים שהחיים בבית ייראו, אלו מסרים וחינוך הילד יקבל וכדומה. ומשתחליטו - חשוב לשמור על כך ולהיות עקביים ויציבים בתגובות של שניכם אליו. חשוב להסביר לילד שאמא ואבא ואחיו הגדול, ובעצם כל האנשים, ישנים בלילה ומשתדלים לחזור לישון גם כשהם מתעוררים. רצוי שתסבירו על חשיבות השינה, כמובן במונחים שמתאימים לגילו - מי שלא ישן, לא יהיה לו כוח לשחק בגן, יכאב לו הראש, הוא יהיה כועס ועצוב... וכדומה, מה שמתאים לו ומעסיק אותו. לאחר מכן, אמרו לו שמעתה בלילה, כשהוא קם, אתם תגשו אליו ותרגיעו אותו, ותחזרו מיד לישון. תסבירו לו שיש בקבוק מים לידו, ותנו לו להירדם.
בנוסף, יכול להיות שהילד מבטא בלילה חרדות ופחדים, וזקוק לסיוע שלכם להירדם מחדש. לכן חשוב בעיניי כן לגשת אליו, אולם להרגיע אותו בצורה פשוטה ומהירה, ולחזור לחדרכם. אולי אתם מפרשים גם כצרחות, מה שעבורו מבטא חרדה ורצון עז בנוכחותכם והרגעתכם. כדאי לשאול את הילד מדוע הוא בוכה בלילה ומה יעזור לו לחזור להירדם.
לסיכום - כדאי להתבונן על הנושא גם מהזוית של החרדה שלו, וגם מהזוית של היכולת שלכם להציב גבולות בשלב מסוים, להתנהגות שהיא מוקצנת.
בהצלחה,
שירי

הילי שלום,

נשמע שהבעיה אינה למראית עין. יש קושי רגשי שהילד חווה שמביא אותו למצב זה.
היייתי מציעה לעשות בדיקה מעמיקה יותר.

הדגש עליו דברים: הגיל, אינו רלוונטי.
מסגרת של גן עירייה בדר"כ שונה מגנים פרטיים, אם שם היה. ההתנהלות גם אחרת.

לי זה נשמע הרבה יותר מורכב מהסיטואציה שתיארת.

אשמח לקבל עצה איך אני בודקת זאת?

הילי שלום,

הייתי נותת לך למלא שאלון כדי להבין דברים בסיסיים ואז באמצעות שיחה ניתן היה להציף את הבעיה.
שיחה נכונה עם הגננת יכולה גם היא להועיל.
איני יכולה לכוון בצורה כללית, מצב בו קשה לכם ההורים "לשים את האצבע" לסיבת הבעיה. הטיפול צריך להיות הרבה יותר יסודי.

מתנצלת שלא אוכל לעזור דרך הפורום,

נעמה.

חן שלום,

חשוב לי לדעת איך ביתך מתאקלמת בדר"כ במקום חדש. יש מי שקל לו יותר ויש מי שקשה לו.
אם זו חוויה טראומטית עבורה- הייתי ממתינה עד סוף השנה.
אם לא, ואת מדברת על רצף של שנתיים באותו הגן- ניתן לעשות את המעבר.


חשוב לעשות זאת עם המון רגישות, הכנה מראש, הדרגתיות ואינטליגנציה רגשית גבוהה.
חשוב לא פחות שהפעם תהיה שלמה במאת האחוזים עם ההחלטה.

צעד לא פשוט, אבל שווה מחשבה.

שלום דליה,
לא ציינת איזה סוג של חד הורית את, והאם יש אבא בתמונה. וגם לא ברור באמת מהיכן הפחד הזה בא ואיך הוא נראה לילד רלוונטי לחייו. ייתכן שזה נראה לו רלוונטי כייש אבות קצחו את הנשים שלהם, ואולי הוא חושש שזה יקרה גם אצלכם. אם אין אב בתמונה, ייתכן שהוא חושש באופן כללי שלך יקרה משהו ואז לא נשאר לו שום הורה.
אם תתני יותר פרטים אנסה לעזור לך להתמודד עם כל אחת מהאפשרויות.