פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

בני בן שנתיים ושבעה חודשים. לפני שלושה חודשים התחלתי בתהליך גמילה. בתחילה הגמילה הייתה מצויינת (רק במשך היום), וכאשר הוא היה צריך קקי או פיפי הוא ביקש, והלך לשירותים בלי בעיה. בשלב מסויים (אינני זוכרת כמה זמן אחרי תחילת תהליך הגמילה) הוא הפסיק להודיע שהוא צריך פיפי והחל לעשות פיפי בתחתונים. כאשר אני לוקחת אותו לשירותים (מבלי שהוא מבקש זאת) הוא עושה פיפי בלי בעיה. יש לציין שמקרה שיש לו קקי הוא מבקש ללכת לשירותים ועושה בלי בעיה

אינני יודעת ממה יכולה לנבוע תופעה זו, וכיצד עלי להתנהג כאשר הוא "מפספס" (בעקבות מאמרים שקראתי בנושא אינני כועסת עליו במקרים אלו, אלא מציינת שבפעם הבאה יודע לי).

אודה לכן אם תייעצו לי בנושא

היום חברה סיפרה לי שבני {בן 4 בגן עירייה}שנמצא עם בתה באותו גן , הוריד לה אתמול את המכנסיים ונגע לה בעיבר מין. קשה לי מאוד להאמין כיוון שאנחנו הרבה מדברים איתו ומסבירים לו על הנושאים האלה. אפילו שיוצא לו לראות את הבטן שלי הוא אומר " אמא תכסי זה לא צנוע" או שהוא יוצא מהמקלחת ובתי בת השנה נוכחת בחדר הוא אומר" תלבישי אותי מהר זה לא יפה שהיא תראה לי, זה לא צנוע"
שאלתי אותו על זה והוא טוען שזאת ילדה נוספת שמשחקת איתם כל הזמן.הוא טוען בתוקף שזה לא הוא.
אני נסערת מאוד ולא יודעת איך להגיב . מול החברה ומול הגננות וחסר לי ישצא לו שם של סוטה כי גם ככה הוא מרביץ ונושך ילדים בגן וכולם כבר מתרחקים ממנו.
החברה מסננת את השיחות שלי ולא מוכנה לדבר איתי על הנושא. זרקה לי את הפצצה והלכה.
אשמח לקבל תגובה דחוף. תודה

שלום,
הבן שלי היום בן שנתיים ושלושה חודשים.
התחלנו את הגמילה לפני חמישה חודשים (בדיעבד הסתבר שמוקדם מדי)
הלך קשה,אבל הצלחנו- כמעט: הילד היה מבקש כשהוא איתנו, אבל בגן היה בורח לו כמה פעים ביום.
-לפני כשלוש שבועות החלפנו גן. נושא הגמילה בשעות יום (בזמן שהוא ער) השתפר פלאים. לא בורח לו כמעט בכלל (פספוס בנושא ממש נדיר אולי פעם אחת בשבועיים האחרונים).
אבל בזמן שינה- גם צהוריים בגן וגם בלילה בבית. - בורח לו כמעט כל פעם. בייחוד בזמן שנת צהריים בגן.
הגננת ממליצה לי לשים לו חיתול לשעות שינה. אני מתלבטת נורא- חמישה חודשים בלי ליתולים ועכשיו להחזיר לו - אני פוחדת שזה יחזיר אותו אחורה בנושא הגמילה. מצד שני - הוא מתעורר כמעט כל פעם רטוב ...
(יש לציין שלפני המעבר לגן בזמן שינה היה בורח לו רק לעתים רחוקות)

בני בן 6 חודשים, ואביו (הפרוד ממני מזה חודשיים)מתעקש שיישן אצלו מספר לילות בשבוע. אני מואד קשורה לילד ולא מצליחה להסתגל לשינת תינוק כה קטן מחוץ לבית בלעדי. האם תחושותי נכונות? מאיזה גיל מומלצת שינה בנפרד מהאם? אם בכלל?

שלום, בני בן ה חמש ו 8 חודשים מתנהג באלימות אגרסיביות ופראות לעיתים תכופות, ההתנהגות הזאת חוזרת על עצמה מגיל קטן מאוד וכל הזמן חשבנו שזה ישתנה לטובה עם הגיל. בבית יש לו אח גדול בן 11 והוא מתנהג כרגיל לגילו.
ההתנהגות שלו מתבטאת בהצקות, בפראות בדיבור לא יפה בתנועות גוף מאיימות וכו'
אנחנו כל הזמן מנסים להסביר לו ולהראות לו איך מתנהגים וזה מחזיק בדיוק שעה עד שהוא חוזר לסורו. אני מבקשת לציין שבבית אצלינו אין אלימות כלשהיא וגם לא בסביבה הקרובה משפחה מורחבת וכו'. ניסינו לחשוב אולי זה גנטיקה ואנחנו לא מצליחים לחבר אף בן /בת משפחה שמתנהג או יתנהג כך.
בשנה הקרובה הוא יעלה לכיתה א' ואני חוששת מאוד מהמשך התנהגות זו. אציין כי היו מס' תלונות על ההתנהגות שלו מצד הגננת במהלך השנה.
אנא ייעצו לנו מה לעשות ולמי לפנות כדי לשפר את המצב.
תודה

שלום רב,
ילדי בכיתה ב בבית הספר ממלכתי דתי.הוא מחונך,בריא וילד טוב.הבעיה שהוא מביא בפני הינה סוג של חוסר התחברות עם הילדים בהפסקות ובשיעור ספורט.משמע,הילדים משחקים כדורגל כל הפסקה ובשעור הספורט וילדי לא מתחבר למשחק הזה,ומתלונן שמקללים שם ומפילים אותו לריצפה.ועל כן הוא מוצא את עצמו בודד בהפסקות ואף ללעג מצד הבנים והבנות.ניסיתי לגרום לו "לאוהב" את המשחק אך החמוד בשלו לא מתעניין.ואני שואל מה אפשר לעשות כדי לחברו יותר לחבורת המשחקים או לעזור לו כדי שירגיש יותר טוב בהפסקות.תודה רבה שלומי

בני בכיתה א' בתחילת השנה הוא לא נכנס לכיתה והיה יושב במסדרון התגברנו על הבעייה ועכשיו הוא נכנס אבל הוא יושב בכיתה לבד צמוד ללוח ולא מוכן לשבת ליד אף אחד מהילדים ולא להצטרף לאף קבוצה .
לילד טוב עם זה זאת בחירתו
לי בהתחלה זה הפריע אבל השלמתי עם זה
אתמול היינו ביום הורים ולמורה זה מאוד מפריע שהוא נבדל חברתית
בהפסקה הוא משחק לבד
מה לעשות?!
אני מציינת שהוא תיאום - אחיו התאום מקובל חברתית
שנה שעברה הם היו בגנים נפרדים וכן היו לו חברים והיה משחק איתם

שלום,
יש לי שתי ילדות הראשונה - בת שלוש וחצי, ילדה מאודדומיינטית בבית וקצת חסרת ביטחון כשיוצאים מהמסגרת הקבועה שלה או כשנפגשים עם אנשים חדשים. בגן היא מהילדים היותר בוגרים ועצמאיים ( לפי הגננת לא רק לפי האמא הגאה :) ) אע"פ שהיא מהקטנים יותר.
השניה, עליה אני ארצה לדבר - בת שנה ושלוש, ילדה מקסימה שלא עוזבת אותי לרגע. היא יורדת ממני מדי פעם לשחק קצת או להשתולל עם הראשונה, בל היא המון עלי.
הילדה הקטנה יותר, נכנסה בספטמבר לגן. ההתחלה היתה קשה מאוד. היא בכתה המון ואז יום אחד היא התחילה ללכת ברצון. היא מגיעה ונותנת לגננות חיבוק גדול. ואני הייתי מאושרת עד הגג.
לאחרונה הפנו את תשומת ליבי לעובדה כי הילדה הקטנה מעבירה את מרבית זמנה בדגן בבהייה בכלום. התחלתי לעשות ביקורות פתע וראיתי שבאמת רוב הזמן היא כאילו עומדת בצד. נראה כאילו היא מחפשת את עצמה ולא מוצאת.עוד לא דיברתי עם הגננוץ על כך, אני קבעתי פגישה למחר.
רציתי להתייעץ ולשאול, מה אני עושה אל בסדר??
ברור לי שאתם לא רואים את כל התמונה בבית, אבל אולי אני גורמת לקטנה לחיות בצל הגדולה? למה היא כ"כ קשורה אלי? ואיך אני משחררת אותה? ואם תוכלו.... מה אני יכולה לבקש בגן שיעשו איתה? האם זה נכון לבקש שיפעילו אותה כשהיא ככה? מה להגיד לגננת ואיך פעול בבית...
ואולי זה משהו בריאותי???
תודה

שלום וברכה.הילד שלי בן שנה ו4 חודשים. הוא נולד במשקל ממוצע אך מהר מאוד גדל וטיפס הרבה מעבר לממוצע. כרגע הוא שוקל כ-14 ק"ג. הוא ילד פעיל מאוד, לא יושב כל היום אם כי טרם התחיל ללכת. הוא מאוד מאוד אוהב לאכול. הסיבה שאני פונה איננה שהוא ילד יחסית גדול אלא דפוס האכילה שהוא אימץ. הוא איננו מסוגל לראות אוכל מבלי שיתנו לו גם כן. אני לא מתכוונת בזמן הארוחות אלא מעבר, בכל שעות הערות שלו. כאשר הוא רואה משהו (עכשיו הוא גם יודע איפה האוכל נמצא) הוא זועק שייתנו לו. אם אומרים לו שלא, שסיימנו ואכלנו מספיק.. הוא צועק, בוכה, מרביץ ממש בתסכול גדול. אני ממש לא רוצה למנוע ממנו אוכל, זה דבר בסיסי וקיומי אבל נראה שזה חורג מהנורמליות. בגן מרגיעים אותו כל הזמן עם אוכל.. מה אוכל לעשות? אני מקווה שהצגתי את הדברים באופן שממחיש את המצב..תודה.

שלום,
יש לי ילדה שעלתה לכיתה א' ופתחה רגישות אלי בצורה מאוד קיצונית ,כשאני מגיעה לבית הספר לקחת אותה היא בוכה שאיחרתי למרות שהגעתי בזמן פשוט פתחו את השער מאוחר יותר.היות וזה כך היא כל הזמן עסוקה מתי אמא תגיע ומתי יגמר השיעור
כדי שאמא תקח אותה.
אני לא יודעת מה לעשות נסיתי הכל פניתי לבתי הספר דברתי עם היועצת ויש לה חונכת עכשיו.המצב אינו משתפר מה לעשות אשמח לעזרה

שלום, ביתי בת ה-6.5 עלתה השנה לכיתה א' והיא חווה קשיים חברתיים. בן זוגי ואני הבנו זאת מתוך דברים שהיא מספרת והמחנך של הכיתה השלים לנו את התמונה. מדובר בילדה חברותית, חייכנית, נבונה, ללא כל בעיה לימודית. היא הגיעה לכיתה עם חברים בנים, אבל הם טרודים בלבסס את מעמדם בכיתה החדשה, והיא מוצאת את עצמה לבד. בפועל עוגן מסוים בכיתה מכנה אותה בשמות גנאי, האחרים מצטרפים, לא משתפים אותה בהפסקות. אנחנו משתדלים בבית לעטוף אותה בהרבה אהבה, לא לחקור יותר מדי, ולהרבות בסיפורי ילדות שלנו על קשיים שהיו לנו (מדהים כמה זה משפיע עליה...), משתדלים להזמין לפה ילדים מהכיתה כדי שיכירו אותה. אבל התחושה שהיא שבינתיים זה לא עוזר. הבוקר בישרתי לה שאנחנו אוספים בצהריים ילד אחר מהכיתה ונביא אותו הביתה והתגובה שלה היתה "מסכן, הוא צריך לחזור איתי". הלב שלי נקרע. זו ילדה שלא היתה לו שום בעיה עם דימוי עצמי. להיפך! עצה?

ערב טוב,
אני אמא לשלושה ילדים בן 8.5 בן 6.5 ובת 3. אני דיי טרודה לאחרונה בעקבות התנהגותו הייחודית של בני האמצעי. הדברים היו קיימים תמיד אך באופן מינורי יותר. לאחרונה, שמנו לב, אני ובעלי, שהילד עסוק מידי בכל מה שקשור לאברי המין הנשיים והזכריים. הוא מרבה להשתמש במילים : "בולבול" ו "ציצי". נוהג לצחוק בהתלהבות כאשר הוא רואה אישה עם חזה גדול בטלוויזיה (דבר שהגדול בכלל לא שם לב אליו). הוא נוטה לעיתים לגעת לעצמו באיבר המין ולחשוף אותו בפני בני המשפחה המצומצמת. כמובן שאת כל הפעולות הללו הוא עושה עם המון צחוק ילדותי והומור, אך משהו באנטואיציה שלי אומר לי שזה חריג. אני דיי חוששת לגבי התנהגותו כאשר אנחנו לא נמצאים בקרבתו ודואגת שהוא עלול לעשות מזה סוג של משחק כאשר הוא נפגש עם חברים מחוץ לבית. אין לי מושג איך להתמודד עם זה ואיך להתייחס לזה. על אף שהתגובה האנטואטיבית שלי כשהו נוגע בעצמו היא לומר לו שדברים כאלה עושים בפרטיות ולא לעיני כל.
איך להתייחס לזה? איך להגיב? מה לעשות? אשמח לקבל את עצתכם.

שלום לך אני גננת משלימה בגן ל 32 ילד בני 3-4. בגני יש ילד אשר מתקשה להשתתף במפגשים ותמיד חייב להתעסק עם דבר מה(בנייה הרכבה).

כאשר העברתי מפגשים עשירים בהמחשה ודרמה הוא היה קשוב יותר וגם ישב לידי באותם מפגשים כך שמקדתי אותו באופן מיוחד. אנחנו צוות של 2 וכשאני במפגש הסייעת צריכה להכין את הגן ליצירה ,לנקות אחרי ארוחת הבוקר כך שאני לבד.(אין לי אפשרות לשנות דבר בסדר יום כי אני רק משלימה ).

אני משתדלת להושיב אותו סמוך אליי ולהשתדל להפעילו אך לעיתים ממש קשה לו ואיננו מסוגל לשבת יותר ואז חשבתי להפנות אותו למשחק הרכבה שקט באחת הפינות (שלא ימשוך את תשומת לב של שאר הקבוצה)כי להחזיקו"בכח "כשאיננו מרוכז זה מיותר בעייניי.(במשפחתו יש כבר אחות ואבא עם בעיית קשב כך שהוא כבר "מאובחן"למרות שלא אובחן ממשכי בגילזה אין אבחונים).

האם אני נוהגת נכון עימו? אינני רוצה לוותר לו ולהוציאו משמפגש אלא אני מנסה למשוך אותו כמה שיותר על ידי הושבתו לידי ,פניה אליו (לא רק אליו כמובן),ואם אני רואה שכבר ממש ממש קשה לו אני מפנה אותו למשחק הרכבה שקט.

האם אני נוהגת נכון? לא רוצה לגרוום לו אוול ולהוציאו ל "עונש" כי קשה לו להיות קשוב., או לחילופין לתת לו סתם להסתובב בגן כפי שעושה הגננת הקבועה. אני כאמור לבדי על 32 ילד אין לסייעת אפשרות לשבת לידו ולתווך לו כל הזמן.

אשמח לדעתך ולהדרכתך המקצועית

שלום,
אני מחפשת מסגרת טיפולית קבוצתית באיזור רחובות עבור ילד בן 10 אשר מתקשה ביצירת קשרים עם ילדים בבית ספרו עקב תגובותיו תוקפניות. אשמח מאד לקבל יעוץ על מקום שיאפשר טיפול בתוך קבוצה עם ילדים נוספים.
תודה.

הגננת של הבן שלי אומרת לי שביומיים האחרונים הוא לא רוצה ללכת להיות על הרצפה אלא רק בעגלה! וכשמוציאים אותו הוא תחיל לבכות ורץ בחזרה לעגלה (הוא בן שנה שנה ו5 חודשים) שבוע שעבר הוא היה חולה וגם בבית הוא רצה הרבה לשבת בעגלה. מה זה יכול להיות? או שהוא סתם עייף?