פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום אפי,
נראה שאתם משדרים חולשה רבה לילדה. כאילו אם היא בוכה זה סוף העולם, וצריך להתחנן, ולעשות כל מיני דברים רק שלא תבכה. למה בעצם? באופן הזה היא משיגה המון התייחסות כשהיא בוכה, גם אם ההתייחסות שלילית.
תנסו הרבה פחות להתרגש מהבכי שלה. גם אם הוא לוקח חצי שעה וגם אם יותר. אל תדאגו, זה לאט לאט יפסיק לקרות אם היא תראה שזה לא מעורר תגובה מיוחדת אצלכם.

שלום לך,
זה לא מוקדם מדי. יש ספרים די טובים שעוזרים להסביר לילדים איך באו לעולם, אולי כדאי לקנות ספר כזה ולקרוא ביחד. אני מניחה שהנושא מסקרן אותה ממזמן, וייתכן גם שהיא יודעת יותר ממה שאת חושבת.

שלום סיוון,
כנראה שבכל זאת יש בעיה. זה לא אומר כמובן שאתם הורים לא טובים או משהו, אבל משהו בכל זאת לא עובד. עשיית צרכים באופן הזה, מעידה על משהו שכדאי לבדוק בטיפול מסודר. אני לא יכולה לדעת בלי הכרות איתכם ממה זה נובע אצל הילד הספציפי שלכם.
בנוסף, מה שאת מתארת, זה לא בדיוק בריחת צרכים. זה לא שבאמת בורח לו, זה נשמע שהוא הולך לשם במיוחד כדי לעשות את זה.
באופן כללי, יש בעניין הזה הרבה תוקפנות, וזה מעלה אצלי את השאלה מה יחסכם בבית לתוקפנות ואיך הילד אם בכלל יכול או מעז להתנגד לכם לפעמים.
יכול להיות שזו הדרך היחידה שהוא חש שבה הוא יכול להביע את מחאתו על משהו.
ייתכן שזה קצת מסתדר עם ההצהרה שלך בתחילת השאלה, שבה תארת איך הכל כל כך בסדר, ואת לא מבינה מה יכולה להיות הבעיה. אולי זו הבעיה, אם נוצרת אווירה שבה לילד אסור להתלונן או להרגיש מצוקה כי אתם נורא דידיקטים ונותנים המון חום (אני בכוונה מקצינה, אני מבינה שאולי זה ל אבדיוק ככה) יכול להיות שאם בכל זאת קשה לא משהו אין לו דרך להראות את זה ואז זה יוצא בדרך הזו.

בהמשך לתגובתך, אין התנגדות מצידו בדר"כ בבית, ז"א שכל אחד יודע את מיקומו והגבולות מאוד ברורים, יחד עם זאת מגיל מאוד קטן היו לו התקפי זעם- ז"א כשהוא כועס על אחותו למשל שהיא מרעישה שלא בכוונה כשהוא צופה בטי וי או משחק הוא יודע שזה לא מקובל להתנהג באלימות/ אגרסיביות אז הוא נכנס להתקף זעם בינו לבין עצמו (כמו אובד עצות שמצד אחד הוא רוצה שקט כאן ועכשיו ומצד שני הוא יודע שאני עלולה לכעוס עליו אם הוא ינהג בתוקפנות- יצעק עליה וכו'). הוא מפגין מידי פעם סוג של אגרסיביות, אז בעצם מה זה אומר? שהוא מנסה למשוך תשומת לב מאיתנו?

העלית נקודה חשובה שלא בחנתי אותה לעומק, הוא אמנם ילד טוב שהולך בתלם, עוזר ומשתף אך יכול להיות שיש לו כעסים פנימיים. אני אבדוק את עצמי.

סוג של איזה טיפול מקצועי היית ממליצה?

שלום סיוון,
אני לא חושבת שהו אמנסה למשוך תשומת לב במובן הרגיל של תראו אותי, אלא תראו דברים מאוד מסויימים שאתם לא מוכנים לתת להם מקום. תראו את הכעס שלי, גם הוא חשוב.

שלום הודיה,
לא הנבנתי מי השווה? האם אתם מדברים על משפחה? על חברים?
אני חושבת שקודם כל צריך להעיר לאותם אנשים שאתם לא מוכנים להשוואות האלה. אם אתם רוצים ילדה עם ביטחון עצמי, קודם כל צריכים להיות לה הורים עם ביטחון עצמי. מעבר לזה כדאי להדגיש בפניה בהזדמנויות שונות מה היא כן עושה טוב, ולחזק אותה על כך הרבה.

קודם כל תודה רבה שעניתם לי אתם עושים עבודת קודש.שאנחנו נימצאים אצל המשפחה תמיד יש את ההשוואה מי מהילדים יודע יותר טוב?מי מפותח יותר וכאלה
לעמים יש אפילו את ההשואה שלי יש את הדברים הכי מדהימים שקשה למצוא ורק לי יש את הכי יפה והכי שווה זה מאוד מפריע לי שיש את ההשוואה הזאת
אבל אפשהו אני מדחיקה וכרגע זה פגע בילדה הקטנה שכל הביטחון שלהנהרס כי לגלגו לה
ברור שאני כעסתי.ועמדתי בשבילה ישר ולא נתתי להם להמשיך אבל זה כבר היה מאוחר מידי.כי ביתי הייתה בסלון עם הדודים וכל הילדים ואני עזרתי לאמא שלי במטחבח עם עוד אחות.כששמעתי את זה רצתי ישר וחיבקתי אותה ואמרתי לדודים שזה לא במקום אתם צריכים לשחק איתה ולא לבחן אותה ברור שהילדה תמיד רואה אותי ואת בעלי עם ביטחון תמיד לא משנה עם זה בשכונה שכולם אוהבים אותנו,או בסופר או בקניון שמחמיאים לנו ואז מתחילים סתם לפתח שיחה
בכל אופן הילדה מאוד חכמה ונבונה האם יש דרך מהירה להגביר את הביטחון בחזרה ?
אני פשוט מודאגת מאוד

שלום הודיה,
לא, זה לא היה מאוחר מדי. עצם זה שהילדה ראתה אותכם מגינים עליה ולא מוכנים לזה יותר זה כבר מחזיר לה את הביטחון.
מעבר לזה רק לתת חיזוקים חיוביים כמו שציינתי קודם. אין פטנט אחר.

הני שלום,
מצד אחד את מתארת התנהגות נורמטיבית לילדה שנמצאת בגיל ההתבגרות, במיוחד בשלב המוקדם שלו - מצבי רוח משתנים, צעקות ועוד. מצד שני, רימזת שאולי ההתנהגות הזו קיימת מזה זמן רב "מאז שנולדה".
מתבגרים נוטים לכעסים ולהתקפי זעם, כמו ילדים קטנים, והתגובה שלך צריכה להיות עניינית. אפשר ורצוי לבקש ממנה להוריד את עוצמת הצעקות, להירגע בחדרה או במקום אחר, ולפנות אלייך שוב כשהיא נרגעת, אולם חשוב לזכור שגם מידה מסוימת של ביטוי הכעסים היא חשובה. דווקא ברגעי החום והרכות ביניכן, ניתן לדבר איתה על היחסים בבית, מה מפריע לה ואיך היא חושבת שניתן לשפר את היחסים.
עדיף שלא להיגרר לעימותים קנטרניים עם הילדה ולענות לטענותיה באופן ילדותי וכועס, כי אז אין ספק שהדבר מחזק את הכעס שלה. אבל גם מומלץ שלא להתעלם וכן לתת לה תחושה שההורים איתה בגיל הלא-פשוט הזה.
שירי

ממתינה לתגובה.תודה

רונית שלום,
לעתים רבות גמילה מפיפי "זורמת" בקלות בעוד שלגבי הקקי יש חששות ופחדים של הילד שגורמים להימנעויות ולעצירויות. אני מפנה אותך לעמוד השאלות הנפוצות, שם מפורט מידע על קושי בגמילה מקקי.
בהצלחה,
שירי

שלום נעה,
הילד מתגעגע למה שמוכר. אני מניחה שבשל דרך הפרידה לא היה עיבוד שלה, ואולי לא נעשתה פרידה מסודרת. אם אי אפשר לחזור וליהפרד ממנה בצורה הולמת, אפשר לתת לו לצייר ציור שמיועד לה, גם אם לא יימסר לה, אלא רק בצורה סימלית, יתאר את הגעגוע שחש, וכן ללוות זאת הצורה מילולית - כמה באמת קשה לשנות גן שרגילים אליו.
לגבי המשחק שהוא משחק, אכן זו דרך לעבד, ואפשר לעזור לו על ידי השתתפות פעילה במשחק למשל לדבר את מה שהדובי מרגיש, "אוף, לא נעים לי, כל היום צועקים עלי פה" וכו', באופן הזה את עוזרת לו להחזיק גם את התחושות שלו כשצעקו בגן וכך הוא יכול להתחבר בצורה יותר מלאה למכלול החוויה שעברה עליו ולעבד אותה.
מעבר לזה כדאי לתת זמן להתסגלות שלו לגן החדש ולסייע לו בה (להזמין ילדים הבייתה וכו') אני מניחה שעם הזמן התופעות האלה יתמתנו ויחלפו.

שלום אסתריקה,
עונשים, ועוד מהסוג שנתתם הם באמת פיתרון לא יעיל. לא כל כך נכון להעניש ילדה בתחום שכן הולך לה בו, התחום החברתי, על כשלים בתחום אחר. כשילדים מפריעים בשיעורים מקצועיים זה בדרך כלל לא מעיד על כוונה רעה, אלא על כך שהם קושרים לדמות קבועה, וכשהיא מתחלפת יותר קשה להם להחזיק את עצמם.כשאני הייתי ילדה, בכיתה ב' היו שיעורים רק עם המחנכת, והיה בזה משהו יותר נכון מבחינה פסיכולוגית. בכל אופן הזמנים השתנו. לכן הייתי מציעה לכם לפנות לפסיכולוגית בית הספר ולהתייעץ איתה איך בית ספר יכול לעזור לילדה בשיעורים שבה קשה לה. למשל לתדרך את המורות איך להתייחס אליה ולעזור לה להרגיש יותר מוחזקת, למשל על ידי נתינת תפקידים בכיתה, חיזוקים חיוביים וכו'.

תודה על תשובתך, הפנה לבית הספר לקבל ייעוץ.
רשמת לי שעונשים בכלל ובפרט מהסוג עונש שנתנו לה לא יעיל, אודה לך אם תייעצי לי באיזה עונש לנקוט במידת הצורך.

שלום אסתריקה,
תראי, באופן כללי אני לא מאמינה בעונשים בכלל. הם משפילים את הילד ולא משיגים את מטרתם בדרך כלל. אני מעדיפה חיזוקים חיוביים כדי להגביר התנהגות חיובית על חשבון ההתנהגות השלילית, וכן סמכות הורית ברורה ונחרצת, אין צורך בעונשים. הדבר הכי קרוב לעונש הוא להפגיש את הילד עם התוצאה הטבעית של מעשהו - אם הוא לא הכין משהו, או שכח למשל - אז לא יהיה לו, וכו'.

ניהאי שלום,

אני מאד מאמינה במעשה ותוצאותיו. כלומר: אם הילד שפך את הבמבה, לא יקבל במבה אחרת. לא יהיה לו. זאת התוצאה של מעשיו.
הרעיון הוא לא להעניש אלא ללמד מה התוצאות של המעשה.

בנוסף, בעיניי נורא חשוב ללמד ילד להכנס לחדר להרגע. בגיל כזה נכון להכנס איתו. הוא יכול גם לשחק בחדר. המטרה היא לעצור את הסיטואציה.וללמד אותו לקחת פסק זמן.

בהצלחה!

נעמה.

שלם קרן,
לא ציינת מה גיל הילדה, וגם לא ציינת מה השאלה שלך בעצם. הרי לנו דרך לדעת אם האמא נותנת ריטלין או לא, זו אפשרות, אבל לא אפשרות בלעדית.
אני גם רואה לנכון לציין שסוג כזה של מעורבות שנדרשת מאיתנו בתוך סכסוך גירושין ששמענו רק צד אחד שלו, וגם לא צד שהוא הורה, היא בעייתית בעיני.
נראה לי יותר נכון שההורים יגיעו להסכמה ביניהם על גורם טיפולי שיוכל להבין טוב יותר מה קורה ומה פשר השינוי בהתנהגות שלה.
אם הילדה מסרבת להגיע לאביה, יש בהחלט מקום לפנות לעובדת הסוציאלית המתאימה כדי לטפל בהסדרי הראייה.

שלום הילה,
את מציינת בעיה ואחר כך מציעה שני פתרונות, אבל לא בטוח שהם יחידים שקיימים. מה עם לברר יותר לעומק מה קורה עם הגננת? אולי יש עוד ילדים שמתלוננים? אולי לגננת יש הסבר אחר? את יודעת, אם הוא משתלב חברתית ייתכן שזה מצביע על כך שלא כל כך רע לו, ילד מאוד חרד, לא פנוי לשחק עם ילדים. האם גם את חווה את הגננת כמפחידה? האם את חשה שיש סודות שהילד מסתיר ממך בעניין? אולי עבר עליו משהו? אם כן, מעבר גן הוא לא הפיתרון, כי גם עם המצוקה לא נמשכת הילד נשאר עם משהו לא פתור, ועם תחושה שהוא לא יכול לספר זאת למבוגרים.
לכן נראה, לפני שמקבלים החלטה חסר כאן בירור הרבה יותר מעמיק של הבעיה.

האם יהיה נכון לשאול אותו? אם הוא מפחד מהגננת??
לגבי שאלתך כן, ישנם ילדים נוספים שמפחדים ממנה.

שלום הילה,
כן, בהחלט, את בלאו הכי מתרשמת שזה המצב, ולכן כדאי מאוד לדבר על כך בגלוי. גם הוא ירגיש הקלה, גם אם היא לא תפתור את כל הבעיה מכך שאפשר דבר על זה איתך ולא צריך לחשוש.

שלום חן,
זו התנהגות שבמידה מסויימת אופיינית לגיל הזה. גיל 3 נחשב לתקופה ששייכת לשלב האדיפלי, כלומר שילדות מעדיפות את אביהן ובנים את אמא, ובו זמנית הם לפעמים נורא מעליבים את ההורה השני ודוחים אותו לעיתים (לא תמיד).
כמובן, אם זה נעשה בהגזמה כדאי להעמיד לזה גבולות. אם זה מפריע לבעלך, אני מציעה שתקחי צעד אחורה, ותוותרי באופן זמני על תפקידך כמעמידת הגבולות היחידה בבית, אם זה מפריע לו, תני לו להעמיד את הגבול. לפחות כשהוא מרגיש שהיא נדבקת אליו יותר מדי. כל עוד את לוקחת את כל האחריות במקומו, הוא לא נדרש להתמודד עם אמירת לא, אבל אם זה מפריע לו, אולי זה יעודד אותו לעשות זאת.

שלום לך,
קשה לנבא מראש בשלב הזה אם זה יעבור מעצמו או לא. זה עוד מוקדם מדי. יש באפשרותכם לקרוא בעמודת שאלות נפוצות את התשובה על פחדי ילדים ולראות אם יש שם משהו שאתם יכולים ליישם.
כדאי גם לחשוב מה אתם מרגישים אחרי הפריצה. יכול להיות שכרגע רק הילדה מבטאת חרדה בעוצמה כזו, אבל אולי כולכם לא רגועים (אפשר להבין) ואולי אם תקדישו קצת זמן ומחשבה להרגעה שלכם, זה יכול להשפיע גם עליה.
גם לא כתבתם דבר על חרדות קודמות של הילדה. בדרך כלל, כאשר יש התפרצות של חרדה סביב אירוע מסויים יכול לעצביע גם על נטייה מוקדמת לחרדות. האם יש לה פחדים בלילה למשל? או פחדים נוספים?
אם כן ייתכן שכן כדאי כבר בשלב הזה לפנות לטיפול, כי אז ייתכן וכדאי לטפל באופן כוללני בנטייה של הילדה לחרדה, ולא רק עקב המשבר הנוכחי.

תודה סמדר.

שרה שלום,
יש כמה כיווני חשיבה שעולים בעקבות הדברים שכתבת: טמפרמנט מסוים של הילד שדורש התארגנות מהסביבה כדי להגיב אליו באופן מותאם (הרי בבית מתפקד טוב יותר מאשר בגן, כנראה שאת עושה משהו אחרת מהגננת), וייתכן גם שרמה כלשהיא של קשיי קשב וריכוז. בנוסף יש לשקול את הצרכים הרגשיים שלו ובאיזו מידה מקבל להם מענה או נאלץ לשקר כדי להיות מסופק. בוודאי יש עוד נושאים שקיימים ברקע.
לאור הנתונים שמסרת, אני ממליצה לפנות להתייעצות מסודרת עם איש מקצוע, פסיכולוג או פסיכותרפיסט המומחה בילדים, כדי להבין ממה נובעת התנהגות הילד, וכך תדעי איך להגיב אליו.
בהצלחה,
שירי

שלום רונית,
אם קבעתם תור לטיפול ריגשי, אין טעם לקבל עיצות מעבר לכך. המתינו בסבלנות להכרות של המטפל או המטפלת איתו.
כל עיצה שתינתן כרגע יכולה לעמוד בסתירה או לבלבל את ההנחיות תקבלות מאוחר יותר לאחר הכרות ממושכת עם הגורם הטיפולי, זה לא נכון לערבב טיפול ועיצות מהפורום ביחד.
אתם בדרך הנכונה, עוד קצת סבלנות.בהצלחה.