פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום,
רציתי להתייעץ בקשר לבת שלי בת 3 (יש לי עוד ילדה בת 6 הרבה יותר קלה ופחות עקשנית)
היא ילדה מאוד עקשנית מאז ומתמיד היא הייתה ככה וזה רק מחמיר ככל שהיא גודלת
אם לא עושים מה שהיא רוצה היא מתחילה לבכות,משתטחת על הרצפה,בועטת
אומרת שהיא לא אוהבת אותנו ולא חברה שלנו וכו'...
הבעיה העיקרית היא בבקרים לפני היציאה לגן היא עושה המון סצנות עם הלבוש
רוצה ללבוש בחורף קצר ובקיץ ארוך,לא רוצה כל מה שמציעים לה ומתחילה בבכי
היא רוצה לשים את התיק של הגן על הגב ולא מוכנה להוריד אותו גם בנסיעה ומבקשת שנחגור אותה ביחד עם התיק.
כל פעם אני מאחרת לעבודה בגלל זה.
בגן כשאני מביאה אותה אני נפרדת ממנה בחיבוק ונשיקה והיא עושה לי שלום מהחלון ומיד אח"כ מתחילה לבכות ומבקשת שאני יחזור כי היא רוצה לשתות מיים
כשאני אומרת לה שהסייעת תתן לה היא מתחילה שוב לבכות וכו'...
מה עושים?????????

אני ובעלי אובדי עצות לאחר ששמנו לב שבתקופה האחרונה בננו התחיל לשחק עם איבר מינו ולא מוכן להגיד לנו מדוע. אני נתקלתי במקרה בילד אחר בגן שמתנהג כך והוא יותר גדול ממנו, יש לי מלא חששות שאולי קורים דברים לא ראויים בגן בקרב הילדים גם אם זה מתוך משחק. מה עליי לעשות? לפנות לגננת? עם מי אני אמורה לדבר
בכל מקרה גם איך גורמים לו להפסיק ?

שלום,
בתקופה האחרונה, מידיי מספר לילות, ביתי מתעוררת בבכי היסטרי, כשאנו מנסים להרגיע אותה היא עוד יותר מתפרעת והיסטרית. זה נראה כאילו זו לא היא אלה משהו שמשתלט עליה. היא נרגעת רק אחרי 3-4 דקות של היסטריה שכוללת התפרעות על המיטה, זריקת חפצים (כרית, בקבוק מים וכו') לכל עבר וצרחות (לא רוצה, לא בא לי וכו').
התנהגות כזו כבר היתה לה לפני כשנה בערך ועברה. היא נרגעת רק כאשר אני לוקחת אותה למיטה שלנו והיא מקבלת בקבוק שוקו (מה שבד"כ אני לא מרשה בלילה).
כשאני מנסה לבדוק איתה בבוקר מה קרה, היא אומרת שרצתה שוקו. גם כשהיא כבר ישנה במיטה שלנו ראיתי שמתוך שנה היא לא שקטה, אבל כשחיבקתי אותה לפני שהתעוררה היא נרגעה.
בעבר חששתי שאולי היא סובלת מסיוטים שנובעים ממשהו שקורה לה במשך היום אך בדקתי לעומק בגן ואני יודעת שגם שם וגם בבית היא מרגישה בטוחה ואין שום בעיה.
חוץ מזה הילדה מתנהגת מצוין (בהתאם לגיל), היא שתלטנית יחסית אבל אנחנו מציבים לה גבולות די ברורים.
האם זו התנהגות נורמלית ? האם מצריכה בדיקה כלשהי ואיך מתמודדים בהתקפת היסטריה כזאת ?

ביתי בת השש לא רוצה ללכת לגן!!!!! וזה משהו קבוע שקורה כל שנה.....היא ילדה חברותית במיוחד ואהובה מאוד עד שהילדים רבים מי ישב לידה וכמה שזה נשמע מצחיק זה ממש מציק לה כל שנה יש לה סיבות למה היא לא רוצה ללכת ומשיחות שערכתי עם הגננות הם ממש לא מבינות מה קורה לה הם משבחות אותה מאוד מכל הבחינות אני לא יודעת אם זה קשור אבל היא הבכורה, היא תחרותית ומצליחנית חיבת להיות בטופ יכול להיות שזה קשה לה ומעיף אותה...זה רק השערה אני לא יודעת מה לעשות כל בוקר היא לא מרגישה טוב....היא סופרת את הימים מתי כבר יהיה חופש אחרי חופשות שבתות קשה לה מאוד לחזור דיברתי איתה הרבה והיא לא יודעת להסביר כלום היא רק אומרת שיש בגן מקומות קבועים והיא לא מסכימה לזה (אין לה בעיה עם הילדים שיושבים לידה) אני פוחדת מה יהיה שנה הבאה בבית הספר היא ילדה שאוהבת חופש מרחב יצירתיות ולא מסגרות לעומת זאת היא ילדה טובה וממושמעת מה עושים?

ביתי בת ארבע ילדה עדינה ואצילית מאוד ממש "נסיכה" אחריה בת שנתים "ג'דה" הקטנה כל הזמן חוטפת לגדולה , מכה ,נושכת אותה סוחבת לה שערות והגדולה...צורחת !ניסיתי לאמר לה שהיא הגדולה ויש לה יותר כח והיא צריכה להגן על עצמה נתתי לה את האוקי להחזיר לה אבל שום דבר לא עוזר היא לא עושה כלום רק צורחת יש לצין שהיא אכן ילדה עדינה שמתנהגת בעדינות עם כל הסביבה וגם עם בת השנתיים לפעמים נראה שהיא ממש מאפשרת לאחותה להכות אותה כי היא אפילו לא מנסה לברוח רק צורחת כמו כן הקטנה אלימה רק כלפיה יש לה אחות בת שש והם "חברות טובות" וגם בגן לא התקבלו תלונות מיוחדות...אני לא יודעת איך להפסיק את מעגל האלימות...הצרחות...איך לגרום לבת הארבע לא להיות חסרת אונים? האם להגן עליה או לא? לתת לקטנה למרוט אותה ולא להתערב? לעצור את הקטנה? להעניש אותה? אשמח לקבל תגובתכם תודה!

ד"ר שירי יקרה,
ראשית תודה על תגובתך.
אכן "עלית" עלי במהרה טיפוס שרגיל להיות במיטבו ובשליטה בכל מה שנגעתי בו עד כה.
והעניין הזה מפיל אותי ממש לקרשים.
בננו הוא ילד נבון מאוד שמרגיש מהר מאוד מה יכול להוציא ואתי משלוותי.
אשמח שנגש בעלי ואני להדרכת הורים.
יש לך המלצה טובה מאוד כלשהי בצפון ?
תודה רבה
שירה

בני בן 5 משחק בתדירות די גבוהה ילדה בת 7,כאשר משחקים לרוב מתרכזים במשחקי משפחה .
פעם אחת מצאתי אותו משחק במחשב במשחק של צביעת אצבעות בלק .

האם יכולים להיות השלכות בט"ק או ארוך .

נ.ב בגן ילד משחק עם בנים במשחקי בנים

ביתי התחילה גן חדש וכשבועיים לאחר מכן התחילה להרטיב בלילה, לפעמים גם פעמיים בלילה. פעם אחת אפילו ברח לה קקי. יש לציין כי היא ניגמלה מחיתול בגיל שנתיים ועשרה חודשיים ולא היו הרטבות לילה מאז. כבר שלושה חודשים מאז שהתופע התחילה. אנחנו מנסים לא לעשות מזה עיניין רציני כדי שהיא לא תיקח את זה קשה, ואנחנו גם מנסים לתגמל אותה במדבקה ומתנה אם היא לא מרטיבה. דבר אשר לא מוכיח את עצמו.
נשמח לקבל יעוץ והכוונה על מנת לטפל בבעיה
תודה רבה
אפרת

בתי תחגוג יום הולדת ארבע בחודש הבא. אני מתלבטת אם לחגוג לה את היום הולדת במסגרת משפחתית, או לילדים מהגן. האם יש משמעות כלשהי לבחירה?

אציין כי היא התחילה השנה גן חדש ועוד אין לה חברים קרובים בגן. כך שמצד אחד, יום הולדת למשפחה הוא מעין מפלט בטוח, מצד שני, דווקא יום הולדת לילדי הגן נראה לי חשוב, כי זה הילדים שהיא איתם כל יום. והיא בכל זאת מכירה את הילדים די טוב, אם כי כאמור אף חבר קרוב עדיין.

האם יש מקום לשאול אותה? או שזה סתם יסבך אותה זכות הבחירה. וחוץ מזה שהיא עלולה לבחור ביום הולדת למשפחה רק מתוך פחד כלשהו מלחגוג עם ילדי הגן ואני לא רוצה לעודד את הפחד הזה. בקיצור - מה דעתך? אודה להתייחסות. אציין כי שנה שעברה לא חגגנו כי לא היינו בארץ.

בני בן השלוש יודע לדבר היטב. אולם הוא רגיש במיוחד וקצת חרדתי. מספר פעמים אני ערה למצבים בהם ילדי ננשך בחוזקה או הוכה על ידי חברים מהגן אך הוא לא אמר דבר. הערתי לצוות אך הם טענו שלא שמו לב ומכיוון והוא לא בכה ולא אמר מילה, הם לא יכלו לטפל בכך. כמובן שהראתי להם את הסימנים ובני גם הצביע על הילדים התוקפניים. לבני גם יש קשיי פרידה בבוקר. הוא לא ממש אוהב ללכת לגן. הוא גם לא אוהב לספר במיוחד שום חוויות מהגן. אני ממש צריכה להתאמץ ולתקשר עמו. כואב לי הלב ליראות את בני סובל ולא מגיב כשמתנכלים לו. שוחחתי עימו רבות על כך. ביקשתי שיגיב שידבר שיצעק שיחזיר אבל זה לא עוזר. הגננות לא מסייעות לי. מה אוכל לעשות כדי לגרום לו להתמודד ולדבר בגן (באופן כללי הוא ממעט לדבר ולשתף גם בגן) בבית הוא כמובן פורח ומוציא את היכולות שלו החוצא. אני ממש רוצה עצות טובות ועזרה!!! לא יכולה לראות אותו לא מגיב למכות ולכך שחוטפים לו דברים

אני אם ל-2 בנים בני 8, גרושה מאביהם כשנה וחצי. האב מקבל את הילדים לכל סוף שבוע שני ויומיים באמצע השבוע. לאחרונה, אני רואה שינוי בהתנהגות הילדים, הם מבוהלים כשהם חוזרים ממנו ולא ממש רוצים ללכת אליו לשבתות.
פניתי לייעוץ באחד מבתי החולים בארץ ושם, הפסיכולוג קבע שאביהם של ילדי, מסית אותם קשה כנגדי עקב שנאה שהוא חש כלפי. בנוסף אני רואה המון סימנים למסוכנות מצידו ואני חוששת לשלוח אאליו את התאומים.
הפסיכולוגית המליצה לי לוותר לו כמה שיותר על מנת שמפלס השנאה שלו אלי ירד ובעקבות כך ההסתה מצד האב. אני אינני מסכימה בשום פנים ואופן לכך וחושבת שאם אדם זה אלים ובעל הפרעת אישיות (כהגדרתה של הפסיכולוגית) אינני רוצה שילדיי ילכו אליו כלל. אבל היא בשלה וההמלצה שלה לפקידת הסעד היא לא לצמצם או לשנות כלום בהסדרי הראיה.
כיצד אני תוקפת את ההחלטה הזו? האם אני יכולה לבקש חוות דעת שניה מפסיכולוג אחר בבית החולים או מחוצה לו?
אני חוששת מאד לילדי. !!!!

שלום
אני מעוניינת להתייעץ אתכם על בעיה שמלווה אותנו מזה כמה שנים עם בננו הבכור בן ה-6 וחצי (יש לנו בן נוסף בן 3 וחצי).
הבן שלנו החל כיתה א' השנה, ומאז ומעולם היה רגיש, ובעל סף תסכול נמוך יחסית במקביל לצורך להצליח בכל דבר/להיות ראשון... למשל, כמישהו מבני המשפחה משחק איתו משחק תחרותי, והוא לא מנצח- הוא מתפרץ בבכי ו"שובר את הכלים".
אותו דבר לגבי חוג כדורסל- אם הוא לא מצליח משימה כלשהי שהמאמן נותן (למשל, לא מצליח לקלוע לסל כשיש תחרות בינו ובין ילד נוסף)- הוא יכול לפרוץ בבכי.
אמרנו לו ש"לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים", ואנחנו מנסים לשדר לו שאנחנו מבינים את ההרגשה שלו וכו' (כמו שאומרים "בספרים"...)- אבל זה לא עוזר, והתגובה חוזרת שוב ושוב. זה נראה שהוא פשוט לא שולט בתגובה שלו. ויש בזה גם משהו קצת לא נעים, (אני מודה), כשיש אנשים נוספים בסביבה שצופים ב"סצינה" שהוא עושה...
אני יודעת שזו תגובה נפוצה אצל ילדים קטנים, אבל אני מסתכלת מסביב ונראה לי שהתגובה שלו קצת קיצונית יחסית לגיל שלו.
רציתי לשאול אתכם אם זה קשור לגיל וזה יעבור...? או שצריך ללכת איתו לטיפול?
ומה אפשר לעשות בינתיים כשנתקלים בתגובות הללו בבית?

שלום לך אני פניתי כבר אליכן בעבר בנושא של גמגום בני-להזכיר - כאשר חווינו מתח בבית אני ובעלי לפני כחודשיים (היו מריבות בבית) בי החל לגמגם(הוא בן 3.3) .(זהו ילד שמדבר שוטף מגיל שנה ו 9 ללא בעיות). כמובן שזה כבר עבר כשהתחלנו לטפל בבעיות בינינו ומאז הכל כשורה. כמו כן במאי 2009 כאשר בעלי נעדר הרבה שעות בגלל עבודה בני גם גמגם אך זה עבר מיד כשבעלי חזר.

אני מציינת זאת כיוון ששנה הבאה יהיה בן 4 , כעת הוא בגן פרטי טוב עם 24 ילד גננת ו 2 סייעות.הוא אוהב את הגן טהצוות ויש לו חברים. אולם שנה הבאה יהיה בן 4.2 וממוצע הגילאים יהיה 3.5 (אולי ישארו 2 בני גילו) .הם לא יהיו קטנים מידי בשבילו? הוא מאד מפותח רוגניטיבית.. רציתי להשאירו שם שנה נוספת עד לחובה כי אני חוששת שמעבר לגן עירוני יהיה לו קשה ויגמגם.(יש לו בטחון עצמי הוא חברותי אך רגיש מאד) האם יש לי ממה לחשוש? כמו כן בעזרת השם בחורף הבא נרחיב את משפחתנו ויצטרף תינוק ואני חוששת ששני שינויים בטווח של חצי שנה יקשו עליו מה דעתך?

האם זה "בסדר" להשאירו שם עם הצעירים ממנו בהנחה שהבוגרים יעזהבו? האם להעלות אותו לעירוני ? בהתחשב במכלול הגורמים שציינתי. תודה

שלום,
בני בן 3 וחצי והשבוע אני והוא עברנו לבית הוריי אחרי שהיינו גרים עם האבא במשך כחצי שנה לפני שבועיים האבא נעצר ולכן היינו צריכים לעזוב את הבית בו היינו חיים בשכירות, היום אנחנו חיים אצל הוריי שהוא בית מלא בחום ואהבה והילד לא מראה סימנים כל כך שחסר לו משהו או שהשינוי קשה לו גם שיתפתי אותו במעבר לקחתי אותו לבית הקודם וסיפרתי לו שאנחנו עוזבים ועוברים לסבתא וסבא וכל החג היה לו ממש כיף אך היום שחזרנו מהגן הוא לא רצה להיכנס ואמר שהוא רוצה ללכת הביתה והסברתי לו שזה כבר לא הבית שלו ועכשיו הבית של סבא וסבתא זה הבית שלנו אז הוא אמר " כן יש לי בית" ורצה ללכת לבית הקודם...הדבר מאוד כאב לי וצרם לי לשמוע אותו שבכל זאת הוא נפגע מהשינוי.
איך מתמודדים עם השינויים האלה מה אומרים לו?
אשמח אם תוכלו לעזור..

בתי בת ה 12 מזה חודש מתלוננת על פחדים ומחשבות מפחידות בלילה וכן נדמה לה שכל הזמן יש מישהו שרודף אחריה בדרכה מבית הספר, בבית ובכל מקום....דירנו ארוכות בנושא ולאחר כמה ימים אמרה שעקב שיחתינו הוקל לה לפני כשבוע התארחנו אצל הורי ואז כשהלכה לישון פתאום פרצה בבכי ורעד וסיפרה שהיא פוחדת מאד ומרגישה שהיום משהו רע יקרה לה והלילה היא תמות. היא נמנעת מלעלות לקומה העליונה של הבית כשאני לא בבית . ברצוני לציין שבתי היא ילדה נורמטיבית וחברותית ולפני כשנתיים פנינו לטיפול פסיכולוגי לאחר שסיפרה שיש לה חברים דמיוניים מה שלא היה אופיני לגילה.
האם צריך לפנות בשנית לטיפול?