פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום הילי,
נראה לי שהגעתם למעגל קסמים של מאבק כוחות שקשה מאוד להפסיק אותו עכישו. המצב החמיר מדי כדי לפתור אותו בעיצה בפורום, ואני ממליצה לך לפנות לייעוץ מסודר.

שלום נילי,
אחד הקריטריונים לדעת אם משהו נשעשה בצורה מוגזמת זה לבדוק האם זה מפריע לתפקודים אחרים. האם זה בא במקום חיי חברה? יש ירודה בלימודים? מזניח את עצמו ואת המטלות נהורמטיביות של הגיל שלו? זה סימן שיש בעיה.
לא הייתי מכנה את זה במילים כמו מסומם וכו', אלא הייתי בודקת למה הוא הגיע למצב כזה? ממה הוא נמנע? ממה הוא בורח? מה קשה לו? ואיך אפשר לעזור לו.

שלום יונית,
קצת קשה לייעץ לך מחוץ להקשר. יש צורך בפרטים נוספים - האם הוא תמיד מתנהג כך או שרק אצלך, האם זה התחיל לאחרונה או שתמיד היה כך.
ייתכן שזה נובע מקנאה בבת הדוד, אולי הוא היה הנכד הבכור והרגיש שסבתא היא רק בשבילו? בכל אופן זה לא מספיק כדי להבין מה קורה. אם תספקי יותר פרטים עליו ועל המשפחה אוי אוכל לסייע יותר.

שלום לך,
אני בהחלט יכולה להבין את הקושי, את מתביישת עצובה וגם מאוכזבת מכך שבנך מעמיד אותך במצבים האלה. זה לא נעים ולא פשוט.
האחיזה זו הצעה רק אם לא ניתן להפסיק את האלימות בדרך אחרת.
כמו כן הצעתי לך עוד כמה דרכי התמודדות.
אם עדיין קשה לך,ואת לא מוצאת את הכוחות, אולי כדאי שתפני להדרכת הורים מסודרת ועיקבית שתוכל לתמוך בך לאורך התהליך שהוא באמת לא קל.

שלום חופית,
תנסי אם את יכולה לתאר את סדר היום שלכם ובאיזה דרכים את נוקטת כשהיא בוכה, למה היא מסרבת בדיוק ומה את עושה עם זה.

שלום,
סדר היום הוא מאוד פשוט - בבוקר היא קמה לפניי (אני כרגע בבית) והיא מגיעה אלינו לחדר בבכי . אני מציעה לה שתיכנס איתנו למיטה והיא "לא"רוצה" אז אני מנסה לשכנע אותה והיא מתעקשת. בסוף אנחנו נהיים חסרי סבלנות מהבכי ומבקשים ממנה ללכת להירגע בחדר והיא אומרת שהיא סיימה לבכות. היום אני כבר מבינה שאני פשוט צריכה מיד לקום אליה ולהתחיל את היום מתי שהיא מתחילה ולא להפך. מתארגנים ונוסעים לגן. אני מחזירה אותה מהגן בשעה 16:00 מגיעים הביתה ואז אני בדרך כלל צריכה להאכיל את התינוק, בעיקרון אין משהו מסודר וקבוע - היא מציירת קצת משחקת במשחקים שלה בסלון, אנחנו גרים במושב אז היא אוהבת להיות קצת בחוץ (אם מתאפשר ואיתי כמובן) , אני צריכה להכין ארוחת ערב, לקלח אותם, טיול עם סבתא באופניים (אנחנו גרים סמוך לאימא שלי), קצת טלוויזיה, בקבוק, סיפור, צחצוח שיניים. שיר ערש על הידיים שלי ואז אני שמה אותה במיטה, נשיקה ואני יוצאת - כמובן שכל זה במקביל לטיפול בתינוק ולהרדים ולהאכיל גם אותו... - היא מתחילה לבכות ולצרוח איך שאני מסתובבת ויוצאת מהחדר וקמה מהמיטה בבכי ודואגת שאראה אותה. איך שאני מתקרבת להחזיר אותה למיטה היא רצה בחזרה למיטה בבכי. אני רוב הזמן לא מדברת איתה בזמן ההחזרה למיטה - לפעמים אני נכנעת מחשש למצוקה נפשית ואומרת לה שעכשיו הולכים לישון ואימא בסלון.
כשהיא בוכה בלי סיבה אנחנו או מבקשים ממנה ללכת לחדר ולהירגע או שאני אומרת לה שכשהיא תסיים לבכות נדבר ואני ממשיכה בענייניי. אם זה בכי שיש על מה לדבר אז אני מסבירה לה מה קורה והיא מבינה ולפעמים מפסיקה מתוך הבנה.
היא מסרבת להרבה דברים בלי סיבה ברורה. היא מכניסה דברים לפה פתאום או בודקת גבולות וכדומה.
כשהיא לא מקשיבה ומשתמשת באלימות (אפילו מכות קלות רק כהתרסה) אני גם משתמשת בפסק זמן.
זה בגדול...:-)

שלום חופית,
לא כל כך הבנתי מה קורה כשאתם באים הבייתה אחר הצהריים והיא מציירת, מסתכללת בטלוייזיה או יוצאת החוצה ואת איתה. איזה סוג של אינטראקציה יש ביניכן באותן שעות? נדמה לי אם הבנתי נכון שאת בדרך כלל עסוקה במקבי עם התינוק באותו זמן, ול אכל כך הבנתי האם זה מאפשר לך לתת לה תשומת לב יותר אישית בחלק מהזמן. למשל לצייר איתה, לשחק איתה, ולא רק להיות ברקע כשהיא עושה את זה. אם זה לא מתאפשר, כדאי לחשוב איך לייצר מצבים כאלה, או כשהתינוק איתך והוא ו/או בנוסף לארגן זמנים שאחד ההורים לבד איתה מדי פעם, או על ידי גיוס עזרה מהמשפחה המורחבת או על ידי תאום חזרת האב מוקדם יותר מדי פעם. אחרת ייתכן ומה שקורה הוא שהיא בעצם אף לא נמצאת במרכז ההתרחשות ולא מקבלת התייחסות אישית שממוקדת רק בה, ולאורך זמן זה בלתי נסבל מבחינתה ואז היא גם לא מסוגלת להחזיק את עצמה יותר ומתפרקת בבכי וגם זו הדרך היחידה שלה לקבל התייחסות אישית, גם אם היא שלילית.
בנוסף כדאי שתחליטי על מה את מתעקשת איתה במסגרת המרד שלה ועל מה לא. עקרונית על מה שלא מסכן אותה ואחרים לא הייתי מתעקשת. חבל לבלות את כל היום במאבקי כוח. כמובן על רחצה, שינה וכו' חשוב להקפיד, אבל אני מתכוונת יותר על כל מיני דברים במהלך היום שאת טוענת שהיא מסרבת להם בלי סיבה ברורה ולא כל כך הבאת להם דוגמאות. הייתי מאפשרת לה את העצמאות שלה אלא אם כן, כאמור זה מסכן אותה.על מה שכן מתעקשים- צריך פשוט להגיד חד משמעית ופעם אחת בלבד שהבכי לא יעזור, וכשתרגע תדברו בשקט, ולעמוד בזה. אני מבינה שאת זה את מיישמת, אני מקווה שבעיקביות.
כדאי גם להימנע מנסיונות לשכנע ולנהל משאים ומתנים ארוכים - או שמתעקשים על משהו -ואז זה לא למשא ומתן או שעוזבים. אחרת זה מייצר מעגל של תשומת לב איפוא שאת לא רוצה לחזק את הדפוס.

היי,
ראשית תודה על היחס המעמיק והאכפתי :-)
אני מנסה לייצר זמן איכות איתה לבד מדי פעם - גם כשהתינוק ישן - היא מקבלת מלוא תשומת לב אפשרית. מדי פעם אני היא ובעלי מבלים איתה לבד. אבל בהחלט אולי כדאי להיות איתה לבד יותר.
הדבר שהכי מפריע לי, כי בסך הכל היא באמת ילדה מדהימה, זה הבכי כשהיא הולכת לישון - היא מקבלת יחס אישי בכל השכבה (אולי בגלל זה היא רוצה שההשכבה תהיה ארוכה ובלתי נגמרת ...אממממ) ועדיין בוכה בכי היסטרי כשאני יוצאת מהחדר. אני פשוט לא יודעת איך עליי לנהוג בעניין ההשכבה... לשבת איתה עד שתירדם (לא מתאים לי כיוון שזה הזמן היחידי שלי לעצמי...) או להמשיך להחזיר אותה למיטה בבכי במשך כ 45 דקות, או בכלל יש פיתרון אחר??
תודה

שלום חופית,
ההשכבה לישון וההתעוררות בבוקר הם בעייתים כי אלה זמני מעבר במהלך היום וזה קשה לכל אחד. גם לנו.
במיוחד קשה ההליכה לישון עבור תינוקת כי זה סוג של פרידה מהיום שמעוררת חרדה וקושי. ייתכן מאוד שבשב הזה את נותנת לה המון תשומת לב להרגשתך, אבל כבר כמהה שזה ייגמר. את זה היא מרגישה, ו"מנגנת" על זה.
תנסי לא לראות בזה משימה שחייבים לקצר, תני לה את הזמן שלה, את לחוצה כנראה לסיים והיא מרגישה את הלחץ שלך. ייתכן שזה לחץ שהיא מרגישה כל היום, כי באופן מסויים את מנסה לתמרן בין המשימות ולהיות יעילה והיא רוצה יחס רגוע יותר, לא כזה שנותנים על הדרך. תנסי לשחרר באותם רגעים. זה לא משהו שאת עושה אלא משהו שאת מרגישה והילדה חשה אותו. בדברים האלה, הדרך הארוכה היא הדרך הקצרה לפעמים ולהיפך. כלומר ככל שלא תנסי לקצר, זה יהיה יותר קצר, באופן פרדוכסלי, כי היא תרגיש שאת באמת איתה והיא תרגע יותר מהר.

שלום יעל,
הלוואי ואפשר היה לתת טיפים באופן כללי בלי להכיר את הפרטים וזה יתאים לכולם. אם הייתי ממציאה פטנט כזה, לבטח הייתי מאוד עשירה עכשיו...
אני מניחה שהעקשנות של ביתך מורכבת אול יגם מחלק מולד אבל גם קשור ה לדינימיקה במשפחה שעליה לא פירטת כלום, ויש להניח שאולי את לא מודעת לה, כמו כולנו - שקשה לנו לראות דברים באובייקטיביות כשהם נוגעים לנו.
באופן כללי שאני יכולה רק להציע לך להחליט על מהשאת מתעקשת איתה בחזרה ועל מה לא, ורק על הדברים החשובים באמת להילחם.
מעבר לזה, לא פירטת מה הקשר ביניכם, וייתכן שהו אמרוכב בעיקר ממאבקי כוח והתעקשויות, ואז השאלה מה נשאר עוד? אולי כדאי לעשות לפעמים דברים ביחד שלא קשורים לוויכוחים ביניכן, פשוט סתם לשבת ולדבר, לעשות יום כיף ביחד וכו'.
אם תרצי לפרט יותר על המשפחה ועל הילדה ולהביא כמה דוגמאות להתעקשויות, אנסה לעזור לך יותר.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום יעלי,
אני בהחלט יכולה להבין אותך. אני חושבת שאת צריכה להגיד על כך משהו. בצורה לא מעליבה כמובן.
את יכולה לבחור להגיד באופן כללי שהמשימה הזו כבר קשה לך מדי (בלי לפרט למה), ואת מבקשת שימצאו לכביסה פיתרון אחר, אם יש לך אפשרות אפשר להציע להם עזרה ברכישת מכונת כביסה.
או פשוט להסביר שכביסה זה דבר מאוד אינטימי, וזה כבר לא כל כך מתאים לשתף באינטימיות הזו את משפחת המוצא, יש להם כבר משפחה משלהם ונראה לך עדיף שהם יהיו עצמאים בעניין.

שלום רותי,
קשה לדעת מראש איך דברים ישפיעו. סביר להניח שיהיה לכך מחיר, מבחינת העובדה שמשאבים של המשפחה יופנו לילדים אחרים, תהיה קנאה, יהיו לפעמים כעסים, יהיו פרידות מצערות וכו', אך גם יהיו רווחים - ילדייך יזכו לקבל דוגמה לנדיבות וחמלה כלפי ילדים אחרים, וייתכן שיווצרו קשרים עמוקים לאורך שנים למרות הזמניות של השהייה.
אין דבר שאין לו מחיר ואין לו רווח, וקשה מאוד לצפות את הדברים האלה מראש, את צריכה לעשות את השיקול שלך מה חשוב לך, מה את רוצה להרוויח ואיזה מחיר את מוכנה לשלם.

שלום דנה,
הדרך שבעלך בחר היא באמת לא הכי נעימה, יכול להיות שכדאי למצות קודם דרכים נעימות יותר, כמו למשל להכין ביחד מדבקות תזכורת על המחשב וביציאה מהחדר, כמו שאנשים מבוגרים לפעמים מזכירים לעצמם ביציאה מהבית - עם מדבקה לכבות את הדוד.

וגם אני שמחה שיכולת לקבל זאת. כבר התחלת את הדרך לשיפור המצב,
בהצלחה.