פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום יש לי לד בן 6 ו8 חודשים בגדול ילד רגיל נעים יחד עם זאת קצת תחרותי והשגי לדעתי, דבר הגורם לעיתים להמנעות ועיתים לאכזבה שמשהו אחר מנצח וכו ,אגב הוא הצעיר בכיתתו,... ישלו אח בן 3 ותשעה חודשים.
יחסית מסתדרים לאחרונה החלו מריבות אחים...
לאחרונה היתה תקופה בה הגדול היה עצבני מהרגיל וזה נרגע, הוא מאוד אוהב משחקי מחשב למיניהם ושיחק במשחקים לא לגילו והתגאה בזה עד ששוחחנו והגבלתי אותו.
לשאלתי :היו פעמיים שהוא יה מתוסכל ולא רצה לשתף ואמר אני רוצה למות והדבר החמור הוא שהוא הוציא סכין ממגירת המטבח תוך שהוא מסתכל עלי בחשש ונראה בודק את תגובתי, הוא מיד החזיר את הסכין ולא חזר על זה, שוחחנו על כך שהוא נרגע.
שאלתי אם זה מצריך ללכת לאיש מקצוע או האם יש משהו לעשות כדי לעזור לו ברגעי מצוקה?
תודה אמא מודאגת.

שלום
הילד שלי בן 3 ושלושה חודשים, אני והאבא גרושים
בערך לפני שבועיים אמר בפעם הראשונה "אמא נכון שלאמהות מותר להרביץ"
שאלתי אותו איזה אמא מרביצה והוא נתן את השם של אשתו של אבא שלו
שאלתי איך היא מרביצה אז הוא הראה שהיא נותנת מכות על הילד ואמר גם בטוסיק
אח"כ התחיל להגיד שגם אמא (אני) מרביצה
בזמן האחרון הוא גם לא רוצה ללכת לאבא שלו ואפילו השכנים שאלו אותי למה הוא לא רוצה ללכת ואם קרה משהו, האבא עצמו סיפר שהוא לא ניגש אליו בגן (בורח) ושאל אם קרה משהו בבית
היום הוא שוב חזר על הסיפור הזה שלאמהות מותר להרביץ ושוב חזר על השמות
ואמר גם שאמא מרביצה.
אני מעולם ומקווה שגם לעולם לא הרמתי עליו יד , הוא יקר לי מפז בן יחיד
נכון שלפעמיים הוא מתנהג לא יפה אבל אני מדברת איתו ומסבירה לו ורק ככה הוא מבין
שאלתי אותו אם הוא בכה אז הוא ענה לא ואמר שהוא הסביר לה (לאשתו של אבא) שאסור להרביץ.
מה דעתך? אני פוחדת שמבלבלים לי את הילד. מצד אחד אמא לא מרשה שירביצו וזה איסור חמור מבחינתי , מצד שני בבית של אבא נותנים מכה (אני מניחה שלא מתעללים) פה ושם
ועוד מאשתו של אבא שזה לדעתי כל כך משפיל (יש לציין שהיא בטוחה שהיא אמא שלו)
איך אפשר לדעת האם הילד דובר אמת (אני מניחה שכן) אבל בוודאות, כתוב שחור ע"ג לבן
האם צריך ללכת לפסיכולוג ילדים? האם צריך אישור האבא? כמה פגישות? מה ההשלכות?
הסיפור הזה כבר חזר על עצמו בעבר וברגע שדיברתי עם האבא הוא ישר גונן על אשתו
והאשים אותי שאני ממציאה ורוצה לסכסך ולעשות בעיות והאמת אני פוחדת מאחר והבן שלי הולך לשם שוב.
אנא תשובתך, האם יש פתרון או שהילד שלי צריך להמשיך לסבול (פשוט בלתי אפשרי)

שלום רב אני אמא לתינוק בן שנה וחצי.
עד היום התינוק לא היה בגן הוא היה בבית איתי. ואני צריכה להתחיל לעבוד בתחילת אוגוסט
ובגן שהוא אמור להקלט אליו בספטמבר אין אפשרות שהוא יכנס אליו עכשיו.
יש לי אפשרות להכניס אותו לגן אחר למשך חודש ובספטמבר הוא יתחיל את הגן שרשמתי
אותו. השאלה שלי היא האם זה יהיה יכול לגרום לילד איזשהיא תחושה של חוסר עקביות, חרדות
או משהו בסגנון....
אודה לכם מאוד אם תשיבו לי על שאלתי

שלום רב,
אנו זוג עם שני ילדים בת 4 ושנה ושמונה חודשים.
לאחרונה (אני מציין לאחרונה מכיוון שהיא הייתה בעברה מלאת ביטחון), ביתנו כל הזמן בוכה/מיללת על כל סיבה שלא תהיה לדוגמא: אם נוגעים בה בלי כוונה אפילו לא ברמה של מכה היא מתחילה לבכות כנ"ל בהתנהגות חברתית אם היא מתווכחת עם ילדה ונוגעים בה היא ניגשת או לסייעת או אלינו(במידה ואנו נמצאים) ובוכה היא נגעה בי היא לקחה לי ומשדרת לנו חוסר ביטחון.
יש לציין כי יש לה חברים בגן אבל לאחרונה אנו מתחילים לראות שינוי גם מבחינת החברים.
הדבר הגרוע מכל הוא בבית כאשר כל בקשה שלה נעשית בבכי, כל חפיפת ראש במקלחת, מלווה במאמץ וצרחות, כל השכבה במיטה צורכת המון אנרגיה של שלושה ואף 4 סיפורים, כדי לא להגיע למצבים של בכי.
בקיצור אנו מתחילים לחוות חוסר בתקשורת מול הילדה ואנו חסים חוסר תסכול רב עקב הדברים הללו.
יש לציין כי מעבר לכך שהצטרף אליה אח קטן העברנו אותה גמילה ממוצץ ובקבוק, ביתנו היא ילדה חכמה ומקסימה בעלת תקשורת ברמה גבוהה שאנו חשים שהתחילה בה ירידה.
אנו כבר פשוט לא יודעים מה לעשות ומפחדים שאנו פשוט מאבדים את התקשורת עם הילדה.
תודה מראש!
שי

שלום דוקטור.

ברצוני לשתף אותך בתופעה חדשה שגילינו אצל הבת (בת שנתיים באוגוסט), רעד ועצבים.

לאחרונה שמנו לב (משהו כמו חודשיים) שכאשר היא לא מקבלת משהו, או שלוקחים למה משהו מהיד, או שמשהו פשוט לא נראה לה.

היא פשוט חוטפת עצבים ממש כמו אדם בוגר, אני מדברת על כך שכל הגוף הופך למקשה אחת ומתוח, ממש הופכת לעגבניה אדומה וכולה רועדת מעצבים. כאשר ברקע מלווה הקול רררררר .

התופעה בהחלט מדאיגה אותי, במיוחד כאשר היא עושה זאת לפעמים ללא סיבה (סתם נושכת משהו למשל מוצץ שלה) , אנחנו מוטרדים ונשמח אם תנחי אותנו מה לעשות, אם ניתן לעשות משהו.

בברכה,

איילת

בס"ד
שלום רב,
בני (ילד בכור בן שנתיים ושמונה מבין ששניים אחיו בן 11 חודשים) בשבועות האחרונים פיתח התנהגות ופחדים מוזרים
1.מלהיות לבד.
בכל פעם שהוא נשאר באחד מחדרי הבית לבד הוא מתחיל לצרוח שהוא לבד או שהוא רץ בהיסטרעה אחרי. וגם אם אני מבקשת ממנו או שהוא רטצה להביא משהו מחדר אחר הוא לא מוכן ללכת בלי ליווי. כשאני שואלת אותו למה הוא אומר שהוא מפחד להיות לבד כי תהיה אזעקה (אין לי מושג ממה זה)
עלי לציין שהוא נמצא במעון במשך היום שם התנהגותו רגילה לגמרי ובאופן כללי זה ילד שמקבל הרבה מאד תשומת לב וחום
2. בנוסף כשאנחנו יוצאים יש לו פחד קיצוני מלהתקרב לכביש, ואפילו ללכת על המדרכה ליד הכביש הוא לא מוכן אלא רק בידיים. (האם זה יכול להיות קשור לעובדה שסיפרנו לו הרבה סיפורים על זהירות בדרכים)
האם העובדה שהוא שומע בבית הרבה את המילה מסוכן ביחס לכל מיני דבריעם היא זו שיכולה ליצור אתצ הפחד מלהיות לבד, כי לא נראה לי שיש קשר.
תודה

הבת שלי היא בת 4 תמיד הייתה ילדה חמודה ושמחה, חברותית אבל לאחרונה היא חווה תופעות חריגות בהתנהגות שלה שאנו לא יודעים כיצד לעזור ולשנותן.

בשנה האחרונה היא הפכה להיות יללנית גדולה, בכיינית ועושה סיפור מכל מכה, פצע ונגיעה בה, אבל עד כה זה היה בגדר הסביר ותפס רק 10% מהטענות שלה. כעת התחושה שכל התקשורת מולה סובבת סביב הניסיונות להרגיע אותה או להתעלם מהבכי כדי לא לתת לו לגיטימציה. ומילא ההתנהגות הזו הייתה רק בבית היא גם בגן – כאלו ההנהגות החברתית שלה מתדרדרת - על ילדים שמשחקים איתה היא כל הזמן צועקת, כל נגיעה בה מלווה בבכי ש"היא הכאיבה לי, היא דחפה אותי, היא אמרה לי משהו רע".
אנו מנסים השכם וערב להסביר, לבאר, להתעלם מהיללות ומהבכיות: מהכואב לי, מציק לי, העלבת אותי... ולנסות להחזירה לתלם, אבל התחושה שזה מתגבר ומתעצם מדי יום.

גרוע מזה אני חשה כי הביטחון העצמי שלה נמוג, במקום להתפתח היא הופכת למשהו פחות מפותח, במקום ללכת קדימה היא הולכת אחורה.
אין לה כוח לספר לנו איך היה בגן (היא פשוט משתמשת במונחים הללו של "אין לי כוח, אספר אח"כ) ואם היא מספרת לנו דברים זה תמיד סביב "הרביצו לי, קבלתי מכה, אני חולה". שברוב המקרים הסיפורים לא אמיתיים.

מה עושים????

אחד מקרובי משפחתי, ילד בן 11 חמוד, פיקח ונורמטיבי בדרך כלל, סובל לאחרונה מפחד מוות. מעסיקה אותו מאוד המחשבה שהוא ימות פעם ושזה יהיה בלתי הפיך. הכלום שבא אחרי המוות מפחיד אותו. הפחד תוקף אותו אחת ליום או אחת לכמה ימים והוא מתאר תחושות גופניות שמתלוות למחשבות האלו (אני לא זוכרת את הפרטים - אולי כאב ראש, בחילה, קושי לנשום, בכי).
לא נראה לי שהפחד שלו זוכה לאמפתיה מבני משפחתו.
היום בחגיגת יום הולדת הוא עשה לכל המשפחה הצגת תיאטרון בובות שעסקה בנושא .היתה שם ילדה שמתה והגיעה לגיהנום, שם פגשה בשטן שהחליט להחזיר אותה לחיים כי היא לא עשתה מעשים רעים בחייה. אחרי ההצגה הוא פרץ בבכי ונצמד לברכי אמו. היא דרשה ממנו להפסיק לבכות ולהפסיק לחשוב מחשבות כאלו.
כיצד ניתן לעזור לו והאם מדובר בתופעה נורמלית לגילו?

שלום רב וערב טוב,
ביתי בת שנתיים ו4 חודשים, מזה כמה ימים היא פוחדת להתקרב ולהכנס למסדרון הבית, לחדרה, לחדר שלנו ההורים ולמקלחת, ברצוני לדעת האם יש דרך מסוימת להתגבר על הפחד ומהי הסיבה לפחד הפתאומי.
תודה מראש על התשובה ושבוע טוב, אור.

שלום,
בני בן השש וחצי עולה לכיתה א',
בגן הוא היה משחק עם כל הילדים, ובמתקנים משחק גם עם ילדים שהוא לא מכיר.

כשאנחנו הולכים ברחוב,
הוא ממש נבהל כשרואה ילדים אחרים, ונצמד אלי או אל אמא שלו, ואפילו מוציא לפעמים תגובת "או או".
יש לציין שמספיק שהוא ישמע את הילדים צועקים אפילו מבלי שיראה אותם.

לפני כשנתיים עברנו לגור בעיר אחרת (שבה אנו גרים כעט),
באחד הפעמים הראשונות שיצא עם אמו לטיול בסביבת הבית, קרה מקרה שבו ילד אחד התחיל לזרוק עליהם נפצים ולקלל אותו ואת אמו.
אני חושב שמאז הוא התחיל לפחד מילדים אחרים.

בעוד חודש הוא עולה לכיתה א', ויהיו שם ילדים מכיתות גבוהות יותר, ולא רק ילדים בני גילו כמו בגן,
ואני מפחד שהוא לא יסתדר שם, דבר שכנראה יפגע לו בלימודים.

בני בן 5 שיחק עם בת אחי מבת ה - 8 בשקט בעוד הן סוגרים את הדלת. הדבר הדאיג אותי ונכנסתי לחדר ראיתי את שניהם על הרצפה בעוד בני ללא תחתונים. שאלתי מדוע התפשט והוא ניסה להמציא משהו וכשאמרתי לו שלאמא ואבא מספרים הכל ולא מסתירים הוא אמר "טוב אספר את האמת" וסיפר שהם רצו לגעת אחד לשני באיבר המין (קרא לזה לגעת ב"פרטי").בנוסף לאחר מכן סיפרו שהם תכננו שכולם ילכו לישון יעשו זאת בלי שאף אחד ידע. (זאת היתה שבת שבת אחי הצטרפה לישון אצל סבתא וסבא יחד איתנו.).
בכל אופן הסברתי לבני שזה טבעי ושאני יודעת שזה נעים לו אבל שאני לא מרשה להתפשט ושהוא יכול לגעת בעצמו ולעשות כל מה שגורם לו הנאה כשהוא לבד בחדרו ולא להרשות לאחרים לגעת בו או לגעת באחרים. למחרת בבוקר הוא ניסה שוב להתחיל בזה ובת אחי שהיא גדולה יותר אמרה לו שאסור כי לא מרשים. ברור לי שהנושא טבעי מה עליי לעשות והאם נהגתי בסדר?

האם ילד בן ארבע יכול לזכור מקרה טראומטי
שקרה לו בגיל שנה וחצי והדבר ישפיע עליו?

ביתי בת שנה ושבעה חודשים ומגיל שלושה חודשים אמא שלי מטפלת בה יחד עם שלושה ילדים כאשר אחת בת גילה ושתיים נוספות בנות שנה בערך. במשך החצי שנה האחרונה בערך כאשר ביתי נמצאת בבית של אימי בשעות הטיפול שזה משמונה עד ארבע היא לא מסכימה לאף ילד לגעת בכלום ופשוט תצורחת ובוכה אם מישהו נוגע במשהו. המצחיק כאן זה שהיא אפילו מתעתבנת כאשר אחת הילדות נוגעת למשל בעגלה או במשחק של מישהי אחרת היא לא מסכימה לה וממש בוכה ומתעצבנת. היא פשוט זוכרת מה של כל אחד ומבחינתה כפי שזה נראה היא לא מסכחמה שאף אחד יגע בדבר שלא שלו אפילו לבעלי היא לא מסכימה לגעת לי בפלאפון או בצרור שלי של הרכב וחסר שמישהו אחר אפילו אמא שלי תיגע לי בפלאפון כי מיד יתחילו צרחות היסטוריות ברצוני לדעת איך אפשא להסביר לילדה על חלוקה כלשהיא ושפחות תתעצבן והאם יכול להיות שילדה בגיל כזה יכולה לזכור דברים קטנים ששיכים לכל אחד כי אני לפעמים ממש מתפלאת מהזיכרון שלה.(שאני מקפלת כביסה היא בעצמה יודעת להפריד בין הבגדים שלי ושל בעלי, אפילו בנעליים היא מבדילה אפילו אם אחת האחיות שלי נועלת נעל שלי היא פשוט צורחת עד שהיא גורמת להן להוריד את הנעל)
אשמח לדעת איך אוכל להסביר לה איך לחלוק או משהו אחר שיעזור כי בספטמבר הקרוב אני מכניסה אותה לראשונה לגן ןאף במקביל אמורה ללדת אני אני מאמינה שיהיה לי שמח בבית.
(סליחה על האורך אבל אני כבר לא יודעת מה לעשטת עם הריזות של הילדה)

שלום רב, בני, בן שנתיים חצי במשך היום הולך עם תחתונים, הוא יודע בשביל מה צריך סיר, מה עושים באסלה, אך לצערי לא מוכן לעשות פיפי לא באסלה ולא בסיר. ברגע שאני מזכירה לו שצריך לעשות פיפי הוא בשמחה רץ אל הסיר, נעמד מעליו ולא עושה כלום. ( בשלב כל שהוא כאשר אף אחד לא רואה אותו הוא עושה פיפי עלהריצפה)
כאשר הוא לבוש בתחתונים הוא גם לא עושה פיפי מספר שעות.
מה לעשות?

שלום,
הבת שלי בת שנה ועשר. היא הולכת לישון בין שבע וחצי לשמונה בערב וקמה כל יום בחמש בבוקר.
היא קמה עם אנרגיות ופשוט רוצה לשחק.
גם אם היא הולכת לישון בשתע ואפילו עשר היא תקום גג בחמש וחצי.
אנחנו מנסים "להכריח" אותה לישון, מחזירים אותה למיטה וכו'.
היא מנסה להירדם אבל פשוט לא מצליחה.
במהלך הלילה היא לא קמה בכלל.
האם יש על מה להיאבק?

תודה רבה ,