פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,
לגבי מקרה מספר 1 לא הבנתי. את טוענת שהם התעלמו מהודעות הילדה על צרכיה ולא החליפו לה חיתול. כלומר היא לא עשתה במכנסיים אלא בטיטול, אם זה אכן כך, אז בסך הכל יש כאן תהליך גמילה לא מוצלח שלא מנוהל נכון, אבל לא בטוח שזו התעללות. אם הילדה היא בלי טיטול, מתריעה על צרכיה, ובכל זאת מתעלמים ממנה והיא עושה במכנסיים ליד אנשים והדבר גורם להשפלתה, אכן יש משהו לא טוב, ולא ברור לי ממה הוא נובע ולמה ההורים נוהגים כך.
לגבי מקרה מספר 2 - לגבי צפייה בטלוויזה - יש דעות שונות ונוהגים שונים ונראה לי קצת מוגזם לקרוא לזה בהכרח התעללות.

שלום!
הבהרה לגבי המקרה הראשון:

בניוסיון לגמול את הילדה מהחיתולים, הילדה ביקשה לסיר ( שההורים שלה יורידו לה את התחתונים)
והיא ביקשה לבחור תחתון חדש.
כל פעם זאת היתה " אזעקת שווא" והילדה לא באמת היתה צריכה לשירותים, עד שהיה " אזעקת אמת" שבה אחי אמר לה לשבת על הסיר עם התחתון והיא סרבה, עד שהיא עשתה את צרכיה בסלון.

ביום ההולדת היה לה חיתול, והילדה התריע שיש לה פיפי ולא החליפו לה חיתול, עד שהיא לא יכלה להתאפק ועשתה את צרכיה ליד כל האורחים.

אז את אומרת שזאת לאו דווקא התעללות. נכון?

שלום לך,
סליחה לא הבנתי, באמת. הרי כל פעםן שלילד יש טיטול והוא עושה בו את צרכיו, זה בדרך כלל ליד אנשים, בשביל זה יש טיטול כדי שאפשר יהיה לעשות בו את הצרכים. טיטול מחליפים אחרי שנעשים בו הצרכים לא לפני. זה לא נקרא שהיא עשתה את הצרכים לפני האנשים, והם נזלו לה על הריצפה והיא התביישה, אלא היא עשתה בטיטול כמו כל ילד שעדיין לא נגמל.
באמת שלא ברור לי איפה את רואה כאן התעללות.
גם לגבי הסיר - אז אבא שלה לא נתן לה לבחור תחתון חדש והיא התעקשה אז שיצא לה בסלון - זה לא שהתעלמו מקריאתה לעשות את צרכיה אבל לא נכנעו לתכתיב שלה בעניין תחתון חדש, למה הם חייבים לספק לה תחתון חדש אם הישן עדיין נקי והיא לא עשתה את צרכיה, גם כאן לא ברור לי איפה ההתעללות. אולי לא הבנתי משהו, אם נראה לך שלא הבנתי, אנא חדדי שוב.

שלום!
שלוש פעמים שהייתי בנוכחותה הילדה אמרה " פיפי", והחיתול ספג וספג וספג עד שלא יכל להכיל יותר נוזלים והצרכים שלה נזלו על הריצפה ליד האורחים ואז היא בכתה.

מה דעתך? האם זאת התעללות?

שלום לך,
אכן מה שאת מתארת לא נשמע טוב, ייתכן שמדובר בהזנחה, או במקרה הגרוע יותר התעללות. זה מחייב אני מניחה בדיקה יותר מעמיקה ממה שיש לי כלים לעשות דרך הפורום.

איזה דבר הזוי ומוזר
כתבתי פה הודעה ואני רואה שזו שכתבה לפניי שרשור ארוך כתבה באותו השם ואותם פרטים שלי
הייתכן?

תודה

קוראים לי נועה אגמית,2 שמות....
לכן במכתב נקראתי אגמית(חתימה שלי)אבל רשמתי עצמי דווקא כנועה שיהיה רשמי...


שבת שלום

מחכה לתגובה

שלום נועה (אגמית),
יכול להיות שהשנה הלימודים קצת יותר קשים, וייתכן שאת דוחה את ההתכוננות למבחנים כי את סובלת מחרדת בחינות, או מתופעה שנקראת "דחיינות".
ייתכן שכדאי לך לפנות לשירות לייעוץ לסטונדט שהאוניברסיטה שבה את לומדת ולבדוק האם אכן את סובלת מהתופעות האלה, זה קורה להרבה סטודנטים.
אם כן, אז הטיפול בכך הוא יחסית קצר ופשוט.
אם לא, אז אוי כדאי לבדוק יותר לעומק מה הבעיה.
קצת נשמע לי שאת בודדה, יכול להיות שפיתרון טוב הוא לנסות ללמוד עם עוד חברים, זה מכניס למסגרת ולמשמעת וגם יותר כיף ויותר קל.
בהצלחה

היי סמדר
אינני סובלת מחרדת בחינות חלילה,אני יודעת מה זה...ושלא נדע...בה"ש זה אפילו לא בכיוון-להפך אני תמיד הגעתי למועדי א בכל ה3 שנים שלי ותמיד ב90 מאה תודה לאל,
אולי זה החום-אולי החדר הצפוף הקטן אולי רמת הקושי באמת למרות שזה לא מזיז לי כלכך..ואני כן לומדת טוב במהלך כל השנה
למה את קוראת חרדת בחינות ואיך מטפלת?אולי זה ל מה שאני מתכוונת...
דבר שני-איך משתמע מזה שאני בודדה
דווקא לא...אני יש לי המון חברות בה"ש,אנייוצאת בחמישי שישי שבת....אתמול יצאנו לטיילת אכלנו לזניה וכו,באיטלקית בת"א,עירינו.
רוב חבריי בבסיס סגור בצבא קבע או שבאונ רחוקה כמו ב"ש חיפה ואני בת"א...לכן נפגשים אחת לשבוע אך אני מקפידה מידי יום לפחות שעה שעתיים ללכת לצאת קצת בין אם לסבא וסבתא בין אם עם אחותי,עם שכנים חברים וכו-לבד זה לא מתאים לי...
אוהבת ללמוד לבד זה כן-אך זה בגלל שתמיד שלמדתי עם חברים הרגשתי שני מלמדת אותם יותר מה שזה עוזר לי ואז כולם קבלו ציון טוב על חשבוני והרגשת י טיפה לא פאר-זה מה שקרה בעבודות הגשה ובלימוד לבחינות הרגשתי שמשקיעה זמן ללמד אחרים נושא 1 מ12 למשל נתקעים בו כי הם לא מבינים ואז לא מספיקה ללמוד ונופלת אני אז הפסקתי..אם יש מקצוע שיש בחורה חרוצה שאפשר לסמוך אני דווקא כן עושה זאת למשל עשיתי זאת בביוכימיה שהיה כבד לכולנו והיה עמוס מצגות וחומר ואז למדתי כן עם חברה טובה אצלי בבית ואצלה.
איך עוד ניתן להסביר את התופעה הזאתי?אני באמת רוצה ללמוד-הנה -עכשיו ישבתי בחדר עם מאוורר(בית ללא אפשרות לחיבור מזגן)וקראתי 12 דפים מ40 בערך ב5 שעות זה מעצבן...פתאום הספק נמוך וחוסר רצון ....מאידך חשק עז ללמוד-רוצה-רוצה מאוד תמיד רציתי ותמיד עשיתי ותמיד הצלחתי ומאיין זה בא?אולי לקראתסיום התואר!?אוףףףףף
מה עושים?
באיזו דרך לפתור
יש לך אולי רעיון?
זה תמוה ומוזר הקטע הזה
שמעת על מקרים כאלו?

שלום נועה אגמית,
אני שמחה לשמוע שאת לא בודדה. חרדת בחינות זה לא דבר נורא ואיום. בכל אופן אם אין לך, אז את צריכה ללכת ולבדוק בייעוץ מסודר ממה מדובר כי קשה לענות בפורום באינטרט במה מדובר.

היי סמדר
רציתי עוד לשאול-מהי תופעת הדחיינות כפי שכינית אותה קודם,וכיצד מטפלים,
וגם לשאול כיצד לבדוק לעומק מה שאמרת-אם זה לא חרדת בחינות בדקי לעומק...איך ומה מו מי וכו?
ודבר אחרון-כפי שפרטטי באימל ההקודם לך...למה את חושבת שאני בודדה?למה זה משתמע ...פשו זה לא ממש נכון...וזה מלחיץ שמישהו חיצונית חושב כך...
לא לכולם יש חבר לחיים בגיל 24...מתי שהשם ירצה אז זה יבוא...מי יתן אולי הראשון יהיה גם האחרון-בית וילדים ומשפחה זה דבר מאוד חשוב שכל בחורה רוצה להקים...אל דאגה
בעה"ש אופטימית..יהיה טוב

שלום נועה (אגמית),
תופת הדחיינות הי אתופעה שבה רוצים כל הזמן לדחות מטלות. זה נובע מחרדה מתהמודדות עם החומר בדרך כלל.
אם את פונה לייעוץ לסטודנט, ושם מתברר שאת לא סובלת מחרדת בחינות או מדחיינות, הרי ששם באמצעות הייעוץ אפשר לברר יותר לעומק מאשר אפשר בפורום הייעוץ ממה נובע הקושי שלך.
התרשמתי שאת בודדה, כי לא שמעתי מהתאור שלך שאת מבלה עם חברים ונשמע לי שאת מתמודדת מאוד לבד ואין לך עם מי לחלוק. אני ממש לא חושבת שאת חייבת בן זוג או משפחה, אף אחד לא חייב באף גיל. עדיין, בלי שום קשר לזה, נראה לי שיותר נעים ללמוד לבחינות ביחד. זה הכל, זה כל מה שהתכוונתי, אין צורך להילחץ:-)

שלום סמדר
קודם כל תודה רבה לך על ההתייחסות
אני מקווה שלא התרשמת ממני לרעה אלא להפך לטובה.
יש לי חברים-אם כי מעטים
היולי 3 חברות ממש הכי טובות מגיל ילדות-1 מהן נסעה להונגריה ללמוד רפואה-מה שאני בחרתי לעשות בארץ וניתקה קשר מלבד אימל אחת לשנתיים בקושי,
אחת מהן לומדת בב"ש עברה לשם ולא חוזרת תלאביבה ובקושי שומעים ממנה
1 מהן טסה לאמריקה גם כ ן ללמוד רפואה
זה היה חלום של ארבעתינו להציל חיים וללמוד רפואה-גם היינו במדא ובצבא במלחמה...
מאוד מאוד חשוב לי להצליח במקצוע שלי.אני נורא אהיה עצובה אם זה לא יקרה
אולי יש משבר סמוי שאינני מודעת לו-בגלל שאין לי חבר והחברות הכי טובות עזבו ונעלמו,אולי בגלל החום והחדר הקטן
\מקווה מאוד שזה לא חרדת בחינות
דחיינות האמת היא שלא אופיינית לי וזה מוזר לא שמעתי על זה אף פעם-להפך מאופיינת בה"ש בחריצות ותמיד עושה בזמן ולפני הזמן הכול ומצטיינת בזה...
(כמובן חלילה לא רוצה שישתמע משיחה זו כל סימן של יוהרה או שחצנות כי זה רחוק ממני...בבקשה...
אז בקיצור-אאם כבר פותח תאת הקלפים-שירן רינת ואוסנת היו לי חברותי הטובות משך למעלה מעשור
-פרח הייתה שכנה שלי,היא הייתה ישנה אצלי אוכלת אצלי יוצאת איתי ואני אצלה-היינו ממש כמו אחיות בנות בית זו אצל זו מלבד ה3 שסיפרתי לך שהן עמיתות לסיה"ס ולשכונה..
פרח לא הייתה תלמידה טובה והייתה גם שובבה אך הייתה באה מבית חד הורי אביה נפתר שלא נדע שהייתה קטנה ולכן אימצתי אותה כחברה הכי הכי טובה ובהכול הייתי לצידה...יום אחד היא פשוט נעלמה...לא ראיתי אותה יותר(אני מדברת על חברה שהייתה בקשר יומיומי 4-5 שיחות ליום והייתה אצלי רוב הזמן).אחיה אמר שנסעה לצפון להכיר חברה חדשה ושרוצה לנתק קשר עם כל עולם התלאביב ומאז נעלמה.הוא טען שהיא בסדר אך החליפה אלפונים ועשתה אותם חסויים ולא רוצה קשר עם הסביבה.
דבר נוסף,תמיד הייתי חברותית מאוד וע היום-תמיד הייתי בחוגים,נוער שוחר מדע,פעילויות,התנדבויות,חניכה והדרכה וכיוצא בזה.בה"ש מאז ומתמיד מאוד פעילה וחברמנית.אם זו הייתי משקיעניתוחרוצה והתרחקתי מתופעת ילדי הרחוב שהייתה נגררת בכתה שלנו לרדת עד אל תוך הלילה למטה שהייתי בתיכון-הורי לא הסכימו לזה ובצדק מודה להם עד היום על כך
אחכ בצבא הכרתי עוד מלא חברות-בתום השירות כל אחת הלכה לדרכה ורובן כמובן בגל ששירתתי צפונה היו צפוניות כך שמעט מאוד קשר נותר אלא עם 1 או2...קשה מאו כשאת מרכזניק מלבד אימליים ופייסבוקים לשמור על ט'צ...מה זנקרא\בקיצור עכשיו באונ יש כמה וכמה חברים עמיתים למקצוע....זה לא שאתה לבד
רק שוב-רוב חבריי ממוקמים רחוק ולכן מרבה להיות בבית עם המשפחה עם החברים ומידי פעם בסופשים לצאת ולהיות עם חברה...אך מעט...
אני מקווה שזה לא נקרא בדידיו תאני בןאדם מאוד חברמ...לא רוצה שישתמע הפוך...
ולנושא הבא-לגבי הבחינות....תופעת הדחיינות נשמעת תופעה מעניינת-ממה זה בא?למה כמה איך?האים זה כאשר בן אדם דוחה רק בחינות או את הכול?
המשך אימל2

המשך:
אני מה זה מקווה סמדר-לבוא ולכתוב לך בעה"ש ב"נ בעוד זמן מה שכל מועדי ב הסתיימו בציון גבוה...
אני בן אדם מאמין-ומאמין מאוד...אמן סלע שכן יהי רצון...
האים התופעה הזו נראית לך מוזרה או חריגה-בענין הלימודים,בענין החברים?
זה קצת מלחיץ אותי..
גם שאני נעשיתי כזו...ושוב-יש רצון-ורצון עז...ועדיין שומרת קשר למדא ללימודי מדע לסרטימדע להכול.ץ...
יש לי סבא עד120 שיהיה לי בריא אמן!מסבירה לו על כל הצילומי רנטגן שלו...הלכתי לתערוכת עולמות גוף למרות שזה גופות...כל מה שנקרא רפואה מדע נמשכת אליו-מתנדבת עם ילדים...מאוד אוהבתאת זה -תפור עלי רפואת ילדים-מוקוו ה מאוד להגיע לשם
בקיצור...אבל צריך ציונים
איך את מסבירה את ההצטיינות17 שנה ברצף ואז פתאום בום...מעין נפילה דווקא כשצריך ציונים הכי גגבוהים בליבת התואר הכבד הזה שנקרא מדעי הרפואה?
האים נתקלת במקרים כאלו אצל עו ד אנשים-ואיך טיפלת?
מה את מציעה לעשות?
האים יש לך גם דרכים לפתוח חברה חדשה או לתת דרכי התנהגות מסויימים בחברה ,כדי שחברתית אצליח יותר,חוץ מחוגים,התקרבות לאנשי ם וכו?
תמיד תמיד הייתי חברמנית ופתאום כש3 -4 חברות הכי טובות עזבו כאילו"חרב עולמי"-בכוונה מקצינה אבל יש פעמים שהגעגוע אליהם זה חסר נורא ואני לא הצלחתי להכיר חברים יותר טובים מהם...
עד היום...
אבל מקווה בעה"ש שיהיה בסדר ואדע להכיר כמה שיותר אנשים ויהיה לי חבר ויהיו חברות וחברים ויהיה בסדר
אני מקווה שתוכלי לעזור
אני מה זה מרגישה לא משהו עכשיו-כואב לי שקורה ככה
אני לא צריכה יעוץ פסיכולוגי או משהו כזה-בעצמי אפילו לומדת חוגים בפסיכולוגייות השונות במסגרת לימודי רפואה...
פשוט רוצה עצה חברית ככה מלב אל לב...
כבעלת תואר מכובד,כאמא,כצופה מהצד,כאיש צוות כמה שרק תרצי-איך היית נוהגת אם זו הייתה ביתך/חברתך/ וכו מה היית מציעה
תודה רבה רבה הן על הסבלנות הן על התייחסות לכל שאלה שהפניתי פה
תשובותייך חשובות לי\שוב תודה סמדר
כל טוב

שלום לך,
נועה, את בסדר גמור, הכל בסדר. נראה לי שפשוט מה שקרה לך הוא שפעם ראשונה בחיים משהו לא הולך לך כמו שאת רגילה. עד עכשיו כנראה הכל הצליח. את לא רגילה לזה ואת לא מכירה את עצמך ככה, לא מבינה מאיפה זה בא ואולי יש לך דאגה שמשהו לא בסדר.
האמת היא שיכול להיות שמה שקורה לך הוא דווקא טוב. בן אדם שכל הזמן הכל מצליח לו - לא מתמודד אף פעם עם כישלון, ואת זה גם צריך לדעת לעשות. לומדים מזה המון דברים. כשתהיי רופאה, לא הכל יצליח לך, גם אם תעשי הכל 100 אחוז. ומה תעשי אז? איך תתמודדי?
טוב מאוד שזה קורה וקורה עכשיו.
זו הזדמנות בשבילך להכיר עוד חלקים בעצמך ולהכיר את עצמך במצבים שאליהם את לא רגילה.
חרדת בחינות זו לא מחלה, דחיינות לא קשור לעצלנות או לחריצות אלא לחרדה ובכלל להרגיש מצוקה ולחפש עזרה פסיכולוגית זה לא אומר שאת לא בסדר.
לדעתי כל אדם זקוק לפסיכולוג בתקופות מסויימות בחיים, פנייה לפסיכולוג דווקא מראה על בגרות, על אחריות, ועל הכרה בזה שאני לא מושלם, מותר לי להרגיש חרד לפעמים, או עצוב, או בודד או סתם לא להבין מה קורה לי, ולסמוך על מישהו מנוסה שזה המקצוע שלו לעזור לי.
יותר מזה, אני חוושבת שמי שמתעתד להיות רופא חשוב מאוד שיתנסה בטיפול פסיכולוגי, כי זה עוזר להכיר את עצמך לעומק, מעבר למה שלומדים בקורסים לפסיכולוגיה, ולמי שעובד עם אנשים זו התנסות מאוד מאוד חשובה.
אני מציעה לך לפנות לשירות לייעוץ לסטונט באוניברסיטה שלך, בלי בושה. הטיפול שם מסובסד. ולהתחיל שם בירור יותר מעמיק - מה קורה לך בדיוק, למה דווקא עכשיו, וכו' ולאט לאט גם יסתמן, כך אני מאמינה, הפיתרון.
בהצלחה.

טוב,
שלום סמדר,
תודה על ההתיחסות,
תשובתי היא כזו,
יותר נכון כמה דברים להסביר-ולהם אבקש התייחסותך,
זה לא הנכשלים הראשונים שלי,
במהלך השנתיים הללו היו מלא מועדים שקבלתי מהם נכשל ואז עשיתי מועד ב והגיע 90-100 כי דחפתי עצמי ללמוד וללמוד טוב\אחת הבעיו תהיא שיש לך 17 בחינות בתוך שלושה שבועות-5 מבחנים בשבוע 4 בשבוע או 2 באותו יום או יום אחרי יום ואז למעשה כשאתה צריך ללמוד בקורס רפואי למשל 3 קלסרים מלאים של 100 עמוד ואתה מספיק רק חצי אתה נופל ונכשל,כשלפעמים ולרוב ממוצע הכתה נושק לנכשל...
את מבינה סמדר?זה לא שהכול הצליח לי בחיים...בביהס התיכון זה יחסית "קל" כי יש לך מורים שתומכים ולוח מסודר של בחינות לא רבות וכו,ביסודי קלי קלות בצבא אין בחינות וכו למרות שגם שם הגעתי להצטיינות יתרה,וקבלתי אות במלחמה..
בקיצור אני מה זה לא בן אדם מושלם-לא שואפת למושלמות ולא מאמינה בה...רק אלוהים הוא מושלם..לדעתי לפחות.
אני רק פשוט רוצה לדעת כיצד לנהוג ומה לעשות
השירות הזה שאת אומרת באוניברסיטה אצלינו דווקא לא ידוע לי...אבל אני לגמרי מאמינה שאני לא צריכה אותו...
מה שכן-רוצה מאוד להתייעץ בדבר טיפים ממך-גם על התנהגות עם חברים
אחרי שאתה מאבד 4 חברים הכי הכי טובים ונשאר כמעט ללא חברים-ברור שיש יחסי אנוש וכו אבל לא כמו חברים טובי םשל בית
לפעמים אתה מרגיש שאין לך כלכך עם מי לצאת ולבלות פרט לאחד 2 שכשהם לא יכולים אתה תקוע...לםפעמים אתה מתגעגע למה שהיה אז...
באלך שיהיה לך כבר חבר ואתה מתקשה למצוא-כי אתה ילד טוב,כי אתה ילד של בית כזה ולא רוצה להיות היום כמו כל השאר-בארים פאבים תולעות לילה של מועדונים,אני מהילדים הטובים של פעם-ילדי בית בה"ש...ככה חינכו ואיני חושבת שזה רע...תקני אם טועה
אז בקיצור-מרגישה עכשיו כאילו חרב עולמי,חברים טובי םבקושי 1-2 וכולם רחוקים,חבר טרם יש,הלימודים פתאום החשק ירד-אז מה כבר נשאר ממני
אוף
לעצתך אודה
כל טיפ וכן כל התייחסות לכל דבר שכתבתי יעזור
להכול-לגבי 3 המיילים האחרונים...
תודה

שלום נועה,
תראי, לפעמים יש תקופות בחיים שמסתיימות, זה כואב ועצוב,יש געגוע וזה טבעי, אבל כל סוף הוא התחלה חדשה, ואת יכולה וצריכה למצוא דרכים להתיידד עם אנשים חדשים, בכיתה, בקפיטריה, בסיפריה, בבריכה וכו'.
בטוח שיש אנשים נחמדים וסולידיים כמוך שישמחו להכיר אותך ולהתיידד איתך.

שלום סמדר
תודה על המחמאות,
אני אנסה כמובן
אני מנסה כל הזמן
מקווה ילך
קרה איזה קטע לא נעים שנה שעברה בכתה,
אנחנו כתה מאוד מאוד גדולה-מחזור של יותר ממאה חמישים איש השנה,
ומה שקרה כולם חברים של כולם וכולם מכירים את כולם
הייתה איזו עבודה עם משקל מאה אחוז ציון ובפירוש כתוב היה שכל חשד העתקה ייפסל לכל הצדדים ויחשב עבירת משמעת עם העפה מהאוניברסיטה
ישבתי על העבודה למעלה חמודש וחצי ובסוף ביקשה חברה לכתה להעתיק,ברגע שאמרתי לא,אמרתי שאני מוכנה לשבת איתה אחהצ ולעזור לה פרט לפרט לסייע למצו א חומר לעזור בתרגום האנגלית וכל מיני אך לא לתת מן המוכן את שלי כי זו עבירה ואינני מוכנה להזיק לי ולה בייחד,
אז היא שנחשתבת שם למלכת הכתה כמו שאת יודעת...גרמה לחרם כתתי שמאז קיים עלי כבר שנה וחצי...
יש מספר אנשים טובים שלא התייחסו לחרם הזה ועדיין ידידים אבל הם ידידים בשקט ובסמוי וזה נורא מרגיז...אתה חבר אמיתי או לא חבר?אני ממש מרגישה שנה ג רפואה גנון....פשוט גנון ...לעיתים אנשים מתנהגים יותר מידי בצורה מזוויעה
אני מסנה לשנו תאת עצמי-לפעמים אולי להיות גמישה יותר,לעזור יותר,לתת יותר,אבל אני לא יכולה יותר ממה שאני יכולה,ואני עושה מעל ומעבר לכולם עוזרת נותנת וכו אבל לעיתים נפגעת מזה\באיזו דרך את מציעה לנסות ולעבוד על עצמי ולשפר את עצמי?האים הבעיה היא בי?
אני מאוד זקוקה עכשיו לחברים,לחבר,להצלחה בלימודים
הלימודים היו ועדיין כל חיי או לפחות חלק חשוב וגדול מאוד בחיי אחרי משפחה ובריאות...ואם עכשיו גם זה אין אז מה נשאר?
לא חבר לא חברות טובות לא משפחה?
תמוה\מה עושים?
בברכה
תודה סמדר
פשוט תודה

שלום נועה,
אני לא מספיק מכירה אותך כדי לדעת אם הבעיה היא בך או לא. טוב שלא נתת לאותה בחורה להעתיק. כל הסיפור נשמע קשה מאוד, חרם זה דבר מאוד קשה. בכל אופן יש אפשרות להתחבר גם עם אנשים מחוץ ללימודי הרפואה - בספריה בקפיטריה וכו'.
אני מקווה שעם הזמן גם תצליחי להתברג טוב יותר מבחינה חברתית גם בכיתה עצמה.

שלום סמדר
כמה דברים שאני יכולה לספר לך על עצמי-עלמנת שאולי כן תוכלי לזור ולסייע וכן תכירי אותי יותר מקרוב,
אני בחורה חרוצה,אחראית,אוהבת מאוד לעזור לכולם,שקטה,ביישנית,חברמנית מאוד,וכדומה עוד רבה תכונות-סבלנית וסובלנית מאוד מאוד..יודעת להקשיב.
בגן תמיד היו לי מלא חברים-תמיד ההורים הקפידו לקחת אותי לחברים ושאני אביא הבייתה אלי חברים,תמיד עשו לי מפגשי חברה,לקחו אותי ורשמו אותי לחוגים ועוד
בביס יסודי אותו כנל
היה איזה קטע לא כיפי כזה של חרם שתמיד עושים על איזה ילד מסכן שנתפס קורבן ביסודי גם כי הייתי ביישנית וכו אך תמיד מצאתי חברים מכתות מקבילות שכנים מכתה מעל כתה מתחת וכו ככה סיימתי בהצטיינות ביס ועליתי לתיכון
בתיכון היו לי מלא חברים-אוור אוור-גם מהכתה וגם מחוצה לה,גם שם באמצע כתה יאו יא לא זוכרת כבר מאותן סיבות של כל מיני חברה קנאים וכאלו...עשו חרם לא נעים אבל אחכ אט אט הם הבינו מ אני ומה אני והייתי חזקה והתמודדתי תמיד דווקא כן יצאתי לטיול נתי גם אם הייתי לבד באוטובוס כן יצאתי עם חברים כן הלכתי למסיבות כתתיות דווקא-אפילו שהייתי לבד-אבל תמיד תמיד תמיד מצאתי חברה -אם לא בכתה שלי אז במקבילה ואם לא שם מעל ומתחת!
היה לי טוב.
בצבא היו לי מכל מקום מלא חברים גם בטירונות גם בסדיר.הייתי סהכ במשרד עם כמה בנות שתמיד יש קנאה ותחרות על מי תעשה יותר תורנות מי תבוא מוקדם מי תישאר מאוחר תמיד ניצלו אותי ונפלתי קורבןעדיין תמיד מצאתי חברים מסביב דרך חדר אוכל דרך תורנויות דרך בנינים אחרים דרך כל מיני ...ואף פעם לא התלוננתי...כמו כן בצבא ובכלל ביסודי תיכו ןתמיד היו לי את אלה הביתיות שסיפרתי עליהן קודם לכן-תמיד הייתי מוקפת חברה ולא התרגשתי משום חרם או התנהגות רעה של אחרים כלפי,הכוח שלי היה ההצלחה בלימודיםף,משפחה חמה ואוהבת ושכנים טובים וחברים טובים מהצד...
באוניברסיטה שנה רשונה כך היה כולם אהבו אותי עזרתי לכולם נתתי לכולם נפגשתי אחהצ עשו לי גם מסיבת הפתעה ביומולדת וכל מיני
גם פה לצערי רדף אותי החרם המטומטם וזה היה פעם גם במקום עבודה שעבדתי בו 3 חודשים לפני צבא אותי ואת עוד חברה עשו עליה ככה ניצולים וחרמיםפ
אבל זה רק בגלל שאנחנו ילדות טובות של בית\
אני חונכתי טוב.למזלי דור העבר..שאני כה גאה בו-לא אוהבת בה"ש לא מועדוני לילה לא פאבים בארים לא התקהלות רחוב,לא סיגריו תלא שתיה חריפה לא אוכל חריף כדומה...בה"ש...
אני שואלת אם הבעיה היא בי כי כל אותן מסגרות בהם הייתי תמיד בגלל שהייתי הטובה והחומודה ניסו לנצל(לא תמיד הצליחו אך זה דיי פוגע רגשית גם שאני חזקה ומנסה להיות עור של פיל וכן יצאתי לטיולים וגדנא ומסיבות כתתיות ובעלו תפוטנציאל חברה גם אם לא עם כתתי שלי אלא עם המסבבים)ובגלל זה תמיד רדפו והייתי קורבן..
מנסה לשנו תעצמי אולי אני לא טובה...אני רק לא מבינה איפה-יש לי בטחון עצמי,סבלנו תוסובלנות נכונות לעזור הקשבה כבוד לחבר ולאזרח בסביבה ומה רק לא...משגע...
עכשיו...המשך הודעה2

המשך:
אז עכשיו שבה"ש מסיימת אוטוטו תואר ראשון בציפיה לעלו תהלאה לגבוה ביותר,
כשאין כמעט חברות ואין חבר עדיין ולהורים שעובדים קשה(גרה בית)לא תמיד יש סבלנות ויכולת קשב וכו...בצדק...וגם הלימודים-זה שובר אותי
אז מה את מציעה בכל מקרה לעשות
איך לנהוג איך להתנהג
איך לא להשבר
איך להיות טובה יותר בלי שזה יפגע בי -איך להשתנות
מקבלת כל ביקורת בונה
אני כזו
יודעת להקשיב-פחות נותנת ביקורת לאחר אבל יודעת להקשיב לשלו

מקווה לעזרתך
ממני
אגמית..
הפעם בשם הזה

ותודה על הכול...

סמדר בוקר אור
ראיתי שדילגת על ההודעה שלי,
ולא הייתי בטוחה אם זה כי לא הספקת לענות או כי התפספסתי משם

שיהיה לך יום מקסים
אודה להתיחסות

אגמית(נועה)

שלום נועה,
תראי, אם הנושא של החרם חוזר בחייך מספר פעמים, אז כנראה שכן יש קושי חברתי שקשור אלייך. מהו אותו קושי, אני לא יכולה לדעת דרך הכרות בפורום, כמה שתנסי לפרט לי זה לא כמו להכיר בצורה מסודרת, דרך טיפול.
לכן אני חוזרת וממליצה לך לברר לגבי טיפול. נראה לי שהבעיה כאן היא קצת יותר מורכבת ולא נכון להמשיך ולהתייחס אליה רק בדרך הזו, פה.
גם נשמע לי שאת כרגע במצוקה מאוד גדולה ומגיעה לך עזרה יותר רצינית ויותר מסודרת.
אשנח אם תנסי לפנות, ותעדכני אותי אם זה הצליח או אם יש בעיה ואנסה לכוון אותך יותר.
בהצלחה.

שלום סמדר,
אז ככה,
לגבי טיפול-להערכתי אין זו דרך הנחוצה לי,כיוון שאני מודעת למספר דברים ממאוד מאוד קריטים
אז א-בכל מקום בו יש חברה,תמיד יהיה מישהו רע שינסה לקלקל,
בכל חברה יש את הילד הטוב-הביישן החרוץ החברמן-שינסו לרמוס ולקלקל לו מקנאה
אני גרה בעיר בשכונה שאנשים בה הם לא מי יודע מי ומי,בה"ש אני באה ממשפחה טובה ומחונכת ומחנכת,
האנשים שלמדו איתי בביה"ס התיכון היסודי וכן בבסיס הצבאי בו שירתתי קרוב לביתי,הם אנשים ש90 אחוז מהם הם אנשים לא רוצה להגיד תת רמה חלילה או לזלזל אבל,יש המרבים לקנא,לנבל את הפה,להתנהג בכל מיני צורות משונות
בכל מקרה-לא טיפוסים שאהבי,או אני אוהב.
דבר נוסף,אני מאוד לא מבינה,יותר נכון מודאגת מזה שאת חושבת שאני במצוקה.אינני במצוקה חלילה,
אני פשוט לא מבינה רוצה לדעת לברר אם נראה לך שיש עוד מצבים בהם סטודנט,לרפואה,בעל ציונים מאוד מאוד גבוהים השבח לאל,ילד טוב מבית טוב אחראי חרוץ סלבני עוזר לזולת וכו-נתפלים בו כלכך בכל מיני מקומות אליהם הולך...
הקטע הוא שלרוב זה מכל מיני סיבות
נגיד ביסודי-אז החרם החל בכתה ו אנחנו אז היינו א עד ח טעד יב,זה החל בגלל שהיו לי משקפיים וקינו אותי משקפופרית ואז הייתי מקבלת מאיות בשפע והכתה הייתה תת רמה אז שקבלתי מצטיינת כתתית נתםלו לי וכו,
ככה זה היה אבל התמודדתי עם חברים אחרים מכתות מקבילות עם הרבה בטחון עצמי ודחיפה כן לצאת לטיולים שנתיים כן ללכת למפגשי חברה כן להמשיך וללמוד וללכת בדרך הטובה ולא להיות ילדת רחוב כמו השאר...אגב מיסודי זה חברה 1 שלי אשת מחשבים בכירה וכל השאר שלא נדע ולא נדבר חלילה לאן הגיעו היום...
בתיכון:החרם היה בגלל שהייתה חברה טובה שלי כל כתה ט (תיכון אצלינו זה היה ט-יב),וחברה נאמנה וכולם אהבו אותי ואותה וכו-ובכתה י אמא שלה חלתה שלא נדע והייתי לצידה ברגעים הכי קשים הייתי כל יום אצלה ואיתה ואז כל השאר בכתה חשבו שאני כל הזמן רק איתה ועשו עלי חרם ועזבו אותי וגם נידו אותה ...מסכנה...היא פרשה כך ממסגרת לימודים בכתה י...והיו םאנו כבר לא בקשר אל מאחלת לה כל טוב והצלחה
בצבא...זה היה בגלל שהמפקדת שלי היא הייתה דודה של אחת הבנו תאו ויטמין פי פרוטקציה וכל התורנויות והענינים נפלו עלי-אבל תמיד תמיד הייתי מוקפת חברה-הכרתי בנות חדשות הכרתי חברים מאגפים אחרים מחדר אוכל ממטבח מתורנות וכו אף פעם לא הייתי לבד...שהשתחררתי תמיד היו לי ...לא 1 אלא 12 13 חברות טובות טובות תמיד יצאנו בילינו נהנינו וכו
עכשיו באונ החרם הזה קרה רק בגלל השטות של החוסר רצון לתת להעתיק עבודה רפואית שישבתי עליה ימים כלילות חודש וחצי כמעט וקבלתי מאה...בה"ש.
\בקיצור אז החרם-תמיד הייתה לו סיבה וזה רדף אותי אך הצלחתי לצאת מזה..תמיד מוצאים קורבן חלש וטוב ומזלזלים ומלגלגים...
הקטע הוא שחשבתי שת"א אונ טובה ויש שם אנשים על רמה...נראה שלעיתים טועים...לא כולם רעים אך רוב חבריי אינם מהכתה אלא מחוצה לה...המשךב2....

שלום אניהו,
לא תארת את היחסים שלך עם האם ומשפחתה. אם היחסים סבירים, אז אולי כדאי קודם כל לברר מה קורה, לשתף אותם במצוקה של הילד ולבקש עזרה במשותף.
אם הבעיה של הילד נובעת ממה שקורה בבית, כדאי שהעזרה שמקבלים תכלול התייחסות לעניין הזה, ולצורך כך רצוי שיהיה שיתוף פעולה של האם.
אם האם רואה כמוך שיש בעיה, אתם יכולים לפנות ביחד לייעוץ והדרכת הורים ולקבל הכוונה איך לייצב את המצב בבית של אישתך מצד אחד ואיך לעזור לילד בזמנים שהוא נמצא אצלך מצד שני.
אם היחסים הם לא טובים,או שהאם לא מסוגלת בגל מצבה הנפשי או הבריאותי ואין דרך להשיג שיתוף פעולה כרגע, ואתה מתרשם שהילד נמצא בסיכון ריגשי והדרדרות, ייתכן שאין ברירה אלא לפנות לגורמי הרווחה, לפקידת סעד לסדרי דין במחלקת הרווחה העירונית במקום מגוריו של הילד, ולהתייעץ איתה מה עושים במקרה כזה.

שלום שירי
חרדה מזרים בגיל זה היא נורמלית ומהווה חלק התפתחותי תקין. תני לה את ההגנה לה זקוקה ובמקביל שדרי לה שאת סומכת על יכולת ההתמודדות שלה ומאמינה שהיא יכולה. הבטיחי לה את קרבתך גם אם היא קצת מתרחקת ותני הרבה מחמאות כאשר מתגברת על חששותיה. כשתרגיש מוכנה תתרחק ותתמודד. סבלנות.
אל תתרגשי מטיפת חלב. הם לא צריכים להדאיג אותך. הם לא נותנים לך או לה ציון.
העובדה שמסתדרת יפה בגו ובבית היא החשובה. תהני ממנה.

שלום שרון,
אתם יכוים לפנות להדרכת הורים אצל פסיכולוג או פסיכותרפיסט. את יכולה לבדוק האם קיימת אופצהי ש הדרכת הורים במכון להתפתחות הילד בקופת החולים אליה את שייכת, או לחפש באופן פרטי. אם הילד מתחיל גן עירייה את יכולה לשאול את פסיכולוגית הגן יכול להיות שהיא תוכל לתת הדרכה כזו או להפנות אותך לגורמים המתאימים באיזור מגוריכם.

שלום אוקסנה,
את מוזמנת לפנות אלי.

אם יש אפשרות לשאול דרך אחד מאופציות? MESSENGER, ICQ, SKYPE או דואר אלקטרוני. תודה

שלם אוקסנה,
את יכולה לפנות למייל שלי: [email protected]

שלום מרי,
אתחיל מהשאלה השניה. מי שאחראי, קודם כל להסביר לילדה על החברה של האב הוא האב בעצמו. אינני יודעת מה היחסים בין שני ההורים, ומה מידת שיתוף הפעולה, אך נראה לי שיש מקום לתת לאב את הכבוד והקרדיט להסביר על החיים שלו בעצמו. מסר שבא מהצד האחר גם יכול גרום להקטנת האב בעיני הילדה וגם יכול להיות פחות מדוייק ופחות מעודכן, כי יש דברים שרק האבא יודע להגיד לגבי החיים שלו, ההחלטות שלו והחברה שלו.
אם יש שאלות ספציפיות שהילדים שואלים את אמא שלהם לגבי החברה של האבא, אם תכתבתו אותן בצורה מדוייקת אוכל להתייחס.
לגבי השאלה הראשונה, זה נכון שזה לא הדבר הרצוי. עם זאת, התערבות שלך, בתור האמא של גרושתו באופן שבו הוא מקיים את ההורות שלו, היא גם לא דבר רצוי. אני מבינה שייתכן שאת רק שואלת ולא בהכרח תעשי את השיחה איתו עצמה, אבל עדיין, המעורבות שלך אפילו ברמת השאלה כאן, יש לה משמעות לדעתי.
את העניין הזה כדאי לקיים בעדינות רבה, ולהציע לו לבדוק את העניין ולהתייעץ לגביו, עם גורמים שהוא בוחר ושמקובלים עליו.

שלום רב
בהמשך לשאלתי הקודמת, ברצוני לציין שהיחסים ביני לבין הגרוש של בתי תקינים בהחלט,
גם החיסים של בתי ובעלה לשעבר תקינים, ואין בדעתי לנהל לו את החיים בשום תחום .
האמת, מה שעמד לנגד עיני זה אך ורק טובת הילדים .
פניתי לפורום על מנת לקבל כלים מתאימים כיצד להתנהג עם הילדים, מה מותר לעשות ומה לא, מבלי לפגוע באף אחד.
ברצוני להוסיף אם ואכן יש דופי בהתנהגות האב , אין בדעתי להעיר לו בעצמי.
מצפה לתשובה ====תודה מראש===

שלום מרי,
אני שמחה לשמוע שהיחסים תקינים, זה תמיד טוב. אם כך, אז עניתי לך, אכן זה לא מצב רצוי לישון ביחד.
לגבי מה ההסבר שצריך לתת לילדים על החברה של האב - אני פשוט לא חשובת שצריך לתת, אם הילדים לא שאלו. זאת משום שאני מניחה שהאב מסביר. בדיוק כמו כשיהיה חבר לאם לא תצפי שהאב ייתן לכך הסבר, אלא תדברו על כך בעצמכן עם הילדים.
אם הילדים כן שאלו אתכן, אנא צייני מה בדיוק הם שאלו ואשמח לסייע. או שתפרטי יותר למה את חושבת שאתן צריכות להסביר, מה החשש שלך בדיוק?

שלום נועה,
קשה לי להתייחס לגיל מדוייק וגם לנושא הבטיחות כי זה תלוי בהמון גורמים. זה תלוי בהבנה של הילד, עד כמה הוא ממשומע ועד כמה הסביבה מותאמת ובטיחותית. יש ארגון שנקרא "בטרם" במניעת תאונות ביתיות עם ילדים ואוי כדאי לכן לעיין בתאר שלו באינטנרנט כדי לקבל תשובה לגבי בטיחות בבית עם ילדים ומה כדיא לעשות כדי להפוף את הסביבה של הילד בבית לבטיחותית.
לגבי הצרכים הפסיכולוגים, שוב זה משתנה ותלוי בילד, אבל בעיקרון ילד אמור להיות יכול הליות לבד כשאמא בבית אבל לא לידו לפרקי זמן משתנים לדעתי כבר מגיל 3 ואפילו קודם, בהנחה שסוגיית הבטיחות פתורה. זוהי יכולת שמתפחת עוד בגילאים מוקדמים יותר כשהילד מתחיל לזחול וזקוק לכך שהאמא תישאר במקומה אך בקשר עין איתו. העילמות של האם היא מזיקה באותו שלב, אך גם חוסר יכות שלה לתת לו להתרחק היא מזיקה.
הילד צריך לדעת שכשהוא יצטרך את אמא היא תהיה זמינה לו וזה בשליטתו. אם הו ארוגעו ובטוח בכך, ויש לו יכולת להעסיק את עצמו, זה בסדר גמור שלאמא אין קשר עין מתמיד איתו כל הזמן. אם הוא קורא לה והיא לא שומעת ולא באה, והו אלא יודע איפה היא ואיך להגיע אליה, זו בעיה. מצד שני, זו גם בעיה בהחלט אם אמא נמצאת לידו כל הזמן ולא מאפשרת לו תנועה חופשית בחוץ וגם בבית. זה משדר חרדה, חשדנות כלפי העולם, ומגביל מאוד את ההתפתחות של הילד.

שלום סיגלית,
אם את רוצה להיות רגועה יותר, את בהחלט יכולה לקחת את הילד לאבחון, אך מהתאור שלך פה פחות נשמע שזה קשור לאוטיזם, כיוון שאת מתארת שזה משהו שקרה בשנה האחרונה, בדרך כלל, ככל הידוע לי אוטיזם לא מתחיל בגיל כזה. יש מצבים שילד מתחיל התהפתחות רגילה ובערך בין גיל שנה לשנתיים חלה נסיגה לאוטיזם אבל לא ידוע לי שזה קורה בגיל 10. יותר נשמע לי שיש פה קושי ריגשי, שכדאי לברר ממה הוא נובע. קודם כל נסי לדבר איתו - איך הוא רואה את המצב, איך הוא מתאר סיטואציות חברתיות, איך הוא מבין אותן. ייתכן שהוא מבין מצבים חברתיים בצורה לא נכונה, אבל זה לא חייב להיות בגלל אוטיזם, זה יכול לנבוע מחוסר ביטחון, מחסך במיומנויות חברתיות, מצורת חשיבה מרוכזת בעצמי ועוד.
לכן כדאי שתנסי לברר יותר לעומק מה בדיוק הוא מבין, ממה הוא נפגע, איך הוא מגיב, תנסי לדבר איתו על כך, שאוי אפשר להבין דברים בעוד דרכים, אולי ההשערות שלו לא תמיד נכונות ללמה אמרו לו משהו או עשו משהו, איך אפשר להגיב אחרת, נסי ללמד אותו מיומנויות טובות יותר להתנהלות בחברה. גם כדאי לחשוב מה קרה בשנה האחרונה שגרם לשינוי, האם קרה משהו במשפחה, בכיתה חבר טוב שעבר לעיר אחרת והשאיר אותו לבד, וכו'.אם את מרגישה שאת ל איכולה או לא מצליחה, אפשר בהחלט לפנות לטיפול פסיכולוגי, כמו שהרבה הורים אחרים עושים עם ילדיהם, זה לא חריג ולא נורא ובטח לא מעיד בהכרח על אוטיזם.

שלום דנה,
תראי, אין כאן נכון או לא נכון חדש משמעי. באופן עקרוני עקרוני עדיפה יציבות ועיקביות. אם סבתא נמצאת בבית פעם אחת כשגם אתם נמצאים, וניגשת ומשכיבה וזה עובר בסדר, ניתן לאפשר זאת מדי פעם, אם הילדה מתנגדת לזה לא הייתי מכריחה.

שלום לך,
תראי, את לא יכולה לרצות בשביל הילד שלך, הוא ילד כבר די גדול, ואי אפשר לעשות דברים ללא רצונו.
מתוך דברייך לא ברור איך הילד הגיע למצב הזה. מה בהתנהלות שלו גורם לכך שהוא תופס מקום חברתי כל כך קשה.
יכול להיות שהוא אומר שלא איכפת לו כי הוא לא יודע ולא מאמין שאפשר לעשות משהו כדי לשנות את זה והוא מיואש.
האמת היא שיש מה לעשות, אבל לצורך כך צריך לצאת מההסתכלות שלפיה הוא קורבן והילדים מציקים לו ולהבין מה מתוך כל הדבר הזה כן תלוי בו ומה הוא לא עושה נכון.
ההסתכות הקורבנית זו הסתכלות שאת מחזקת כשאת מתערבת בענייניו כלפי חוץ אך לא עושה בדיקה כלפי פנים, איפה הוא יכול להשתנות ולא הכיתה.
נסי לדבר איתו על כך שיש דרכים להתמודד, ואם לא תצליחו לבד תפנו לייעוץ ותלמדו לאט לאט מה צריך לשנות כדי שיהיה לו יותר קל להתחבר, אבל הוא צריך לרצות בכך, את לא יכולה להכריח אותו. את יכולה רק להסביר לו שיש תקווה, המצב לא אבוד, ואם הוא יבחר לשתף פעולה תוכלו להתקדם.

שלום נועה,
לא ציינת בת כמה הילדה. אני מבינה שגם לך אין כל כך מושג מה עושים בבדיקה הזו, והאמת שגם לי אין. אני לא רופאה. לכן, קודם כל כדי להתמודד עם הפחד שלך כדאי לנסות להשיג מידע, כשיש לנו יותר מידע יש לנו גם יותר שליטה בנעשה ואנחנו פחות חסרי אונים. כדאי לדבר עם הצוות הרפואי ולנסות להבין טוב טוב מה בדיוק הולך לקרות, כמה זמן זה נמשך, האם זה כואב, וכו'. אם את מאוד חוששת, ייתכן שכדאי שאו שלא את תלכי עם הילדה אלא ההורה שיותר רגוע, אם יש כזה, או שהוא או מישהו אחר מהמשפחה או החברים שאת סומכת עליו ילווה אתכם. כשאת תהיי יותר רגועה, גם לילדה יהיה הרבה יותר קל.
כך ששלב ראשון בהכנה של הילדה הוא להכין את עצמך, מבחינת מידע, ליווי והרגעה של עצמך. גם אם את באופן סמוי לחוצה, הילדה קולטת את זה.
לגבי ההכנה של הילדה, לא ציינת את גילה, אך באופן כללי רצוי להסביר לה בדרך שמובנת לה מה הולך לקרות, בצורה עניינית, בלי דרמה, כדי שגם לה תהיה שליטה והיא לא תרגיש אחר כך מופתעת ומרומה, זה רק יגרום לתגובה קשה אחר כך. אפשר להבטיח פרס כלשהו קטן ,אחרי הבדיקה אם היא תתגבר יפה, ולדבר על כל העניין כסוג של אתגר ולא כמשהו נורא ואיום.

שלום
הבדיקה היא בדיקה רקטאלית,לא נעימה
משכיבים את הילדה עירומה בפלג גוף תחתון על הצד במיטת הטיפול,הרופא מחדיר כפפה משומנת לפי הטבעת בחוזקה ולוחץ על הבטן כדי לבדוק את האיזורים הללו,
האמא היא זו שתלווה,האמא לא משדרת לחץ או פחד אפילו בסמוי.
פשוט מאוד מדובר בילדה בת10-ילדה טובה-נבונה-חרוצה-אחראית-מתוקה-טובה טובה טובה טובה אין מילים.הלוואי כולם כמוה.
מאידך,מרגע ששמעה על מה שתצטרך לעשות מרופא המשפחה בעצמו,אפילו רמז והסביר בעדינות יתר,היא פשוט יצאה מהחדר,הלכה הבייתה0הבית סמוך למרפאה)והתחילה לבכות,הסתגרה בחדרה-לא משתפת פעולה עם כלום-לא אוכלת כמו שצריך-רק מעט ,שותה המון,אבל כל הזמן בוכה.יש ימים ספורים עד הבדיקה.הילדה הסטרית,מבוהלת,בוכייה,בקושי מדברת,לא מוכנה לקבל שום דבר-לא חיבוק,לא שיחה אמהית,כלום,או ישנה או בכוה
משהו נורא,לא יודעת איך להתנהג איתה
תמוה לי
עזרתכם חיונית
תודה

שלום נועה,
עכשיו התאור שלך נשמע אחרת.
את הדברים על שאמא, כלומר את בעצמך משדרת לא המצאתי, רק ציטטתי אותך, את אמרת שאת חרדה אך באופן סמוי, ניסיתי להפנות את תשומת ליבך לכך שגם אם את מרגישה דברים באופן סמוי ילדים חשים בזאת. לרוב אנחנו ל אערים למה שנאחנו משדרים באופן סמוי, אפיוח אם אנחנו אנשים נורא אובייקטיבים לגבי עצמנו.
זה דבר אחד, דבר שני את היא שכתבה שאת לא יודעת אם זה כואב וכמה זמן זה נמשך, ולכן המלצתי לך לברר יותר.
אז מסתבר שאת יודעת יותר במה מדובר. וטוב שכך.
התגובה של הילדה אכן קשה, וייתכן שהיא לא קשורה רק לפחד מהבדיקה אלא למשהו שמתקשר לה לחדירה לפרטיות שלה.
לכן הייתי מנסה לדובב אותה יותר, לנסות להבין מה בדיוק כל כך מרתיע אותה, אולי יקל עליה אם הבדיקה תיערך על ידי אשה ולא על ידי גבר?
ייתכן שיש כאן משהו נוסף שלא קשור רק לבדיקה, ולכן נראה לי שאין ברירה אלא להניח כרגע לבדיקה ולנסות לברר אותו, כי אחרת זה לא ילך.
יכול להיות שצריך להוריד רגע את איום הבדיקה כדי להשיג קצת ספייס לבירור יותר מעמיק של התגובה שלה.

שלם ד"ר סמדר
תודה ראשית על המענה
אכן כתבתי את הודעתי השניה ביותר מידע כיוון ששוחחתי עם הגסטרו והסביר יותר,
אז ככה,
חייבים לבצע את הבדיקה כמה שיותר אבל כמה שיותר בהול דחוף מהר שלא יגרום נזק בלתי הפיך.
הילדה כמו שאמרתי ילדה מקסימה,טובה,אחראית,חרוצה,מתוקה באמת מותק של ילדה-בד"כ מתקרבת לאמה ככל האפשר מספרת הכול פתוחה וכו
מעטים הפעמים שראו אצלה בכי,צעקות בכלל לא,חרדה אף פעם לא.פעם ראשונה שקורה כזה דבר.
חדירה לפרטיו ת אכן זו הבעיה שלה אבל יותר מעצם חדירה לפרטיות היא פוחדת מהכאב.
על הרופא המליצו כאחד הטובים בארץ,
הצעתי רופאה-היא לא מוכנה בכלל לדבר-זה לא עצם העניןשל גבר/אישה אלא עצם הבידקה עצמה-פחד מכאב,מסבל,
נכון להרגע מאוד מאוד קשה להרגיע.
מסתגרת בחדרה,בוכה,מיללת,אפילו עד כדי כך צורחת,-בטרם בכלל נגעו בה.
היות ולא ניתן לדחות הבדיקה-אם אני אסביר לה שמוכרחים היא תלך-היא לא כזו-אפילו שהייתה צעירה יותר פחדה מבדיקות דם וחסון ולמרות שבכתה ולא רצתה ללכת כשירדתי למטה ופתחתי האוטו היא אכן באה ולא סרבה-למרות הבכי וההשתללות כי היא יודעת שזה נחוץ
לכן אני חושבת שהיא תגיע לטיפול אך בהיותה במרפאה לא תסכים לשתף פעולה
עיקר החשש הוא חוסר הרצון לשכב,להוריד מכנס,להוריד תחתון אחרכך,לפתוח רגליים,כל זה אלו דברים אומנם איטימיים אבל ממש ממש מחייבי שיתוף פעולה
אין לי מושג מה לעשות איתה
הרופא בשיחת הטלפון אמר שפשוט נגיע והוא יסתדר-שאלתי-איך תסתדר אם עם האמא שהיא הכי קרובה אליה היא לא מאפשרת לה אפילו לשוחח לחבק לדובב להסביר להרגיע וכו-אמר-נפעיל טיפה לחץ,נשכיב אותה כמו גדולה,נחזיק צד אחד את צד אחד אני נוריד לה,נחדיר ונשחרר אותה-יהיה בכי-יהיה כאב אבל היא תרגע אחרי מספר דקות מועטות וגם תרגיש יותר טוב כיוון שיתנו טיפול
מחשות ודרך הפה סירופים וכו היא עוד מוכנה,חוקן-בכלל-עושה את המוות
על כל מקרה אודה לתשובתך עזרתך והשתתפותך בענין
תודה
שבת שלום ומבורכת

שלום נועה,
קודם כל אני לא ד"ר:-)
טוב עשית שביררת יותר. כדאי גם לברר כמה זמן לוקח כל העניין. אני מבינה שזה דחוף ואי אפשר לדחות. לכן כדאי לדבר עם הילדה, שאת מתארת כילדה מבינה, להסביר לה מה קורה, ולהגיד לה שעכשיו נחשוב ביחד איך אפשר לעבור את העניין הזה במינימום סבל.
קודם כל כדאי ללמד אותה הרפיית נשימה. כשהגוף רפוי יותר, גם הכאב פחות מציק. הטכניקה של הרפיית נשימה על רגל אחת היא שצריך לנשוף נשיפה ארוכה פי שניים מזמן הנשימה. למשל לספור 4 נשימות שאיפה ושמונה נשיפה, לכל אדם יש קצב אחרשנוח לו, יכול להיות למשל 3 ל6 או חמש ל-10 או גם 2 - 5 זה בסדר העיקר שנוח לה. דרך מצויינת נעימה וקלילה להתאמן על כך היא באמצעות בועות סבון. לקחת משחק כזה של ייצור בועות סבון, שאפשר לקנות בכל קיוסק או חנות צעצועיםן בשלושה שקלים ולהתאמן על ניפוח בועות כמה שיותר גדולות - זה מכריח אותה לנשוף זמן רב וזה מייצר אפקט מרגיע בגוף. אפשר גם לשחק בזה כל המשפחה, ולעושת את זה בהומור ובלי לחץ. גם חשוב ללמד אותה להרפות שרירים - כי אם היא תכווץ את האיזור גם יכאב לה יותר, פשוט על ידי תרגול כיווץ והרפייה של השרירים בכל הגוף וגם באיזור הזה - לעשות כאילו היא מתאפקת לפיפי וקקי ולהרפות, כך למשך חמש או 10 דקות מספק פעמים ביום עד לבדיקה.
אפשר לנסות לדבר איתה על כך שכל הבדיקה לוקחת כך וכך זמן (נניח רבע שעה, עשרים דקות ,אחרי שתבררי כמובן), וזה הרבה יותר מהר מכל הזמן שאנחנו משקיעים בלפחד מזה...
וגן ללמד אותה לחשוב על משהו אחר בזמן הזה, כלומר לעשות הרפייה בזמן הבדיקה, לנשוף לאט ולחשוב על משהו אחר - על תכנית אהובה בטלוויזה, על הפרס שתקבל אחר כך וכו'.
זה מה שאני יכול להציע כרגע. אני א יושעת אם אתם פונים לרופא הזה באופן פרטי, אב אם הבדיקה מבוצעת בבית חולים יש גם מחלקה לפסיכולוגיה רפואית בבתי חולים ואולי אפשר לבקש להתייעץ גם איתם.
בהצלחה.

שלום סמדר,
הבדיקה לא מבוצעת בפרטי,זה בקופת החולים הרגילה,\
משך הבדיקה 5-10 דקות ואם יש שת"פ אז אפילו 2-3 דקות
הענין הוא שהילדה כלכך מפוחדת,מבוהלת,הסטרית\בוכה וכו שקשה לתרגל איתה את כל מה שאת אומרת כיוון שבקושי להכניס לה אוכל/שתיה לחדר היא נותנת-לא לשוחח איתה לא לחבק אותה לא לקנות לה פשוט מוזר\
הילדה באמתבאמת ילדה נבונה,טובה מקסימה...חיי םשלי..
ואגב =היא גם מספרת הכול פתוחה חברמנית וכו
מהשכן,אני כמעט משוכנעת שהיא תגיע לבדיקה-למרות שהיא משדרת דובי לאלא כזה,כמו שאומרים.היא לא כזו שעושה בעיות,כלומר,היא יודעת שזה לבריאותשלה-היא כן תלך,כן תגיע לעניות דעתי,מה שכן איך שאני מכירה את הענין היא לא כלכך תרצה לשת ף פעולה,אם נחזיק אותה אפילו היא תבכה,תצרח בקולי קולות,די-די או איה-איה משהו בסגנון ולא ממש תיתן לבדוק אותה,אם כן זה יהיה פלא,
ההסטריה שהיא נתונה בה בשבוע הזה ובטח עוד יותר ביום הבדיקה-זה בדיוק מה שאני רוצה איתך להתייעץ בו.
אסור לדחות.חייבים מייד.כמה שיותרמהר.מאידך,לא רוצה שהילדה תסבול.
אמרו שזה לא תמיד בדיקה כואבת אלא רק לא נעימה בגלל החשיפה וכו והתנוחה וקצת הנגיעה,אבל זו בדיקה קצרה.לא מצליחה להסביר לה...
תכלס תיאוריטית אם יחזיקו אותה אפילו בלחץ/כוח,יעשו לה וישחררו אותה,היא תבכה תבכה תבכה אבל בסוף זה יגמר מהר-מה שאחרי זה פשוט יהיה בטח בכי וחוסר הסכמה לדבר וברוגז כזה,
אני כבר מבולבלת
אוף..
לעזרתך אודה
נועה

שלום נועה,
ברור שאת כל מה שאני הצעתי אפשר לעשות אחרי שהיא נותנת לדבר איתה. יכול להיות שצריך להניח לה קצת עד שהיא תצא מהחדר. בסוף היא תצא, היא בעצמה תהיה זקוקה לחברה, לאוכל, לשתיה למשהו. תנסי להרפות עכשיו, וחכי שהיא תיגש אלייך מיוזמתה, לחלוק את החרדה והמצוקה שלה. תניחי לזה ותעסקי בעצמך בדברים אחרים עכשיו.
יכול להיות שגם הבעיה הגופנית שלה בעצמה, שקשורה לצירות יש לה גם קשר לענייני שליטה, לחץ וחודרנות, אולי זה לא מקרי שהיא פיתחה את הסימפטום הזה, אני לא מכירה אתכם ואני לא יודעת. בכל מקרה אין ברירה כרגע אלא להרפות ולחכות בקשת עזרה תבוא ממנה. לא לדפוק לה על הדלת, לא לקרוא לה מבחוץ, וגם לא להתנפל עליה כשהיא כבר כן יוצאת. תנסי לעזוב אותה בשקט עד מחר אפילו אם יש צורך או כמה שזה ייקח. תמתיני שהיא תיגש אלייך ותבקש עזרה. ואז תדברי איתה על כל מה שהצעתי. אין ספק שהסבל עד עכשיו כבר יותר גדול מהסבל שמסבה הבדיקה עצמה, ועדיף לכולם כבר להיפטר מהעניין. את כל זה תוכלי לומר לה כשהיא תיע מיוזמתה עם מוטיבציה משלה לפתור את העניין.
בהצלחה.

שלום סמדר,
אף פעם לא לחצנו
אף פעם לא נכנסנו לה לחדר כוח
הבכי ההיסטריה הצעקות הפחד זה נשמע עד לבחוץ-לחדר שלנו הסמוך
זה נמשך כה כבר שבוע וחצי בערך
בספק אם תבוא ותיזום פגישה או שיחה אישית איתי ביוזמתה
היא ילדה גדולה,
שירותים פיפי מים וכו לוקחת לבד
בכל מקרה כל פעם שיצאה והתקרבה היא רק קבלה חיבוק,עידוד,לא הפוך
קנו לה דברים-היא לא לקחה...גם כן מוזר

מקווה שיהיה בסדר
עדכני אם י ש דבר נוסף לעשותו

שלום נועה,
תראי, משהו פה לא מסתדר לי. את רוצה לומר לי ששבוע וחצי הילדה מסתגרת בחדר ובוכה בהיסטריה ולא דפקתם בדלת? לא ניסיתם להיכנס? לא ניסיתם אינספור פעמים לדבר איתה כשיצאה או כשנכנסה?
אני לא טענתי שנכנסתם לה לחדר בכוח. את זה לא אמרתי. אבל אני מתארת לי שבמצב כזה, קיימת אווירת לחץ בבית אם אתם רוצים וגם אם לא. זה טבעי ונורמלי וזו לא טענה אליכם.
אני מודה שאני לא לגמרי מבינה מה קורה כרגע והאם כ זה קשור באמת רק לבדיקה. ילדה שמסתגרת שבוע וחצי בחדר ובוכה בהיסטריה היא ילדה במצב מאוד לא טוב, שזקוקה לעזרה דחופה.
חלק מחוסר ההבנה שלי נובע ממגבלות הפורום, קשה להבין את כל הפרטים בהודעות קצרות, כשאני לא רואה את האנשים והשיחה נעשית במקוטע.. אך חלק מחוסר ההבנה שלי נובעת גם לדעתי כי נאמרים דברים ואחר כך מוצגת סתירה שלהם. כמו שהיה בתחילת ההתכתבות, כאשר ציינת שאת חרדה באופן סמוי ואחר כך הכחשת את זה. אני מבינה גם שאת מקבלת את דברי כביקורת, וגם זה קצת מקשה על ההידברות הכנה והפתוחה בינינו.
אין לי כוונה לבקר אותך, אלא רק לעזור.
שתי אפשרויות כרגע - אם את בטוחה שהילדה תגיע לבדיקה עצמה - אז זו בחירה שלה לא לקבל עזרה, ויהיה לה קשה ולך יהיה קשה לראות את זה - אך זו בחירתה. את רק יכולה להציע עזרה. לכן אם היא תהיה ברוגז איתך אחר כך כמו שציינת שאת חוששת - אז היא תהיה. אולי גם את לא צריכה להתייחס לזה כל כך - כי את עשית כמיטב יכולתך.
אפשרות שנייה, שתפנו, בלי קשר לבדיקה, או לאחריה, לקבלת עזרה מקצועית.

בוקר אור לך סמדר
כתבתי את ההודעה לא לפני כשבוע וחצי אלא פחות
המצב הוא 3-4 ימים בערך +_ מעת החמרתו.
סתירה של הנאמר בדברים היא לא במכוון-אולי לא יודעת להסביר עצמי ברגעי הלחץ כמו שצריך
אז ככה,
בואי נבהיר אחת ולתמיד את המצב נכון לעכשיו
אתמול בלילה הצלחתי לפתוח שיחה עם הילדה,
אמרתי לך,היא ילדה מקסימה,חיים של אמא,אף פעם לא התנגדה/סירבה לשום דבר-תמיד פתיחות ושת"פ מלא,מספרת הכול להורים מתייעצת וכו,
בקושי שרואים ילדה כזו בוכה ובכלל מסתגרת ככה
בלילה,נכנסתי לחדר כדי לראות מה קורה-בשעה מאוחרת,חשבתי שהיא ישנה,
בקיצור,מסתבר שלא,
בקשתי לשוחח איתה-ראיתי שיחסית רגועה,
עלו בשיחה מספר דמעות אבל הצלחתי לשחרר ממנה קצת מידע על מה מפריע
הטעות מלכתחילה-הייתה ההלחצה של רופא המשפחה-שהיה צריך לספר לאם-מה יעשו לילדה,אך לילדה בשלב ראשוני להגיד לא שזו בדיקה לא נעימה כואבת קשה וכו אלא דברים אחרים.
אז קודם כל היא נלחצה מעצם העובדה של הנאמר שיכאב לה,יהיה לה לא נעים,בדיקה קשה וכו-כאשר מסתבר משיחה עם הגסטרו וכירורג ילדים שזו שטות של 2-3 דקות אם כי בהתחלה מאוד לא נעים אך רק ל2 דקות כמו כאב של זריקה ולא יותר.
לאחר מכן-בעיה נוספת-עצם היותה צריכה להתפשט,להוריד מכנס תחתון מול גוף זר,-לא משנה לה אם רופא/רופאה-בשבילה זה אותו דבר-היא יודעת שמנסים לעזור לה-אם זה היה מקל עלי ההייתי מבקשת רופאה-אבל זה לא זה....הענין של חדירה לאינטימיות של בן אדם
דבר נוסף-הדברים הוצגו עלידי המתאר לראשונה שהיא תשכב על הצד ויחדיו אצבע עם כפפה משומנת בחוזקה וילחצו על הבטן בקיצור לא לענין-זה הפיץ הסטריה בילדה.....
דבר נוסף-הקטע שאמרו שלא ממש אפשרי להפסיק באמצע אם כואב אולא נעים אלא מבוצע אחתש תיים וזהו..
בקיצור כל זה יצר אצלה אתההסטריה.
הסברתי שהבדיקה עם המלווה-אם/אחות/מה שתרצה,הסברתי שיכולה להביא דובי/משהו שנוח לה ורוצה,הנחתי לנשימות שאמרת...עמוקות וכו,
הצעתי פרס צ'ופר בסוף...
הילדה מבינה מספיק מה קורה פה-זו לא ילדה שצריכה פסיכולוג זו ל א ילדה שתקנה עצמה בפרסים-היא אמרה לי לבד-שאיננה רוצה לא דובי לא צ'ופר לא פרס
היא הבטיחה שתבוא לבדיקה כמו ילדה טובה ובוגרת,רק מה שיהיה בפנים אנחנו לא יודעות,ייתכן ותצעק ייתכן ותבכה ייתכן ומהפחד/לחץ גם לא תסכים לשתף פעולה....
הילדה אמרה שבשום פנים ואופן לא מוכנה להתפשט...
אמרתי שאם זה תחת שמיכה מאחורי פרגוד רק עם האמא,
וכו-לא משנה לה...התחיל בכי שוב
בקיצור-עצם ההסתגרות בחדר אולי נראתה או נשמעה קצת מוזרהלא התכוונתי להגיד שמסתגרת ללא סוף חמישה ימים אלא פשוט שנמצאת בחדר רוב היום-יוצאת לאוכל פיפי שתיה וכו יש לה טלויזיה מחשב בחדר וספרים שהיא מאוד אוהבת-זה לא שהיא לא עושה כלום-פשוט הרבה היא נראתה במצב רוח מנכוס כזה מבוהלת מפוחדת בוכייה כלומר כל פעם שמישהו נכנס שידרה דמעות-הרבה דמעות-שלא הצלחנו להרגיע-נראה כאילו היא דיימינה איזה סרט רע כאילו כל כניסה=המשך בהודעה2 איןמקום

המשך:
נראה כאילו כל כניסה שלנו לחדר שידרה כאילו הולכים להפשיט או לבדוק אותה או לא יודעת מה-מן הסטריה כזו ...
בקיצור-המצב היה נורא
אתמול קצת השתחררה ונרגעה מעט...
עדיין אבל קשה מאוד לראות אותה בצורה כזאתי של כל פעם שיוצאת את רואה דמעות,או שלא כלכך מוכנה לדבר איתך או עם הסביבה....
מה דעתך סמדרוש?את עודדת מאוד,
אולי השפעתך מרחוק עודדה ועוררה קסם גם אצל הילדה?
אם כי הילדה לא יודעת שאני כותבת לך ולא מקבלת בכל מקרה שידור של לחץ או כל דבר אחר אלא בכלל כעצתך אני עסוקים בשגרת יומיומינו ומניחים לה ובעצם הכי פחות משדרים לחץ,בכל פעם שבאה אלינו מיוזמתה מקבלת חיבוק נשיקה-לא מזכירים את האירוע של השבוע הבא...
אני מבחינת הצעתי לה לדחות בכמה ימים להרגעה וכו או להמיר גבר באישה בודקת-לא זה מה שמפריע לה ולכן בהסכמתה לא ביצענו דחיה...


לתגובתך אודה
כלטוב ושבת שלום

שלום נועה,
כל הכבוד, משהו השתחרר אצלכם כנראה. טוב מאוד שהצלחתם לדבר קצת. אני מאמינה שעכשיו הילדה תבין לאט שמה שהיא חשבה שהוא איום ונורא הוא רק שתיים שלוש דקות וגם יש לה כלים כדי להתמודד, וגם היא בעצמה לא ביקשה דחיה, ובצדק לדעתי, כמה שיותר מהר להיפטר מזה זה יותר טוב.
נראה לי שנכון לעכשיו עשית כל מה שניתן, אם הילדה תזכיר את הנושא שוב, תוכלי להזכיר לה את מה שביכולתה לעשות כדי להירגע. מעבר לזה לא נראה לי שיש סיבה להמשיך ולדון בזה כרגע אם היא לא מעלה את זה.
בהצלחה.

שלום לך סמדר
הילדה מהתחלה הסכימה לשתף פעולה בענין לבוא להבדק-זה כן כי היא יודעת שהדבר נחוץ לטיפול בבריאותה ובכאב
מה שכן-מה שיהיה בפנים-זה מה שאיום ונורא כי היא בטוח תבכה ותעשה שם צרות
האים בשלב זה מה שאת מציעה לעשות שם זה כן אחרי שהוא נועל את הדלת(לפרטיות הילדה כמובן),לתת לו להחזיק,להוריד לה ולהחדיר,בכוח-גם אם לא רוצה,ובוכה וצועקת ומשתוללת,אך אחכ להרגיע אותה לתת לשכב,לנוח בחדר התאוששות,לאכול משהו קל ולשתות ולנסות להרדם ולהרגע\,או שפשוט להגיע ואם לא תיתן לבדוק אז לעשות משהו אחר?להניח לה אולי?הרי אם תגיע סתם ולא תיבדק התור הבא ייקבע מאוד רחוק וזה מאוד מאוד חשוב והיא בעצמה יודעת שהיא צריכה את זה
אם כן מה עושים

שלום נועה,
זו שאלה קשה מאוד, ופה תצטרכי להפעיל שיקול דעת. לפעמים במצבים של חירום רפואי אנחנו מכריחים ילדים לעבור טיפולים כואבים נגד רצונם. האם זה מקרה כזה, האם זו בעיה של חיים או מוות? האם זו בעיה שגורמת למשהו בלתי הפיך שילווה ואתה כל החיים ויגרום סבל רב?- אני לא מספיק מתמצאת ואני לא יודעת כמה זה מצדיק שימוש באמצעים כאלה של הפעלת כוח. אם את סומכת על הרופא בעניין הזה, מה טוב. אם לא, או שאת לא בטוחה שזה מצדיק את זה, תישמעי לאינטואיציה שלך.

שלום סמדר
ראשית תודה לך על כל שרשור ההודעות פה וההתיחסות חמת הלב...
אני שמחה שיש אנשים שמזדהים עם כל מיני מצבים ושמוכנים לעזור
בכל מקרה מבולבלת מאוד בענין
אגיד לך גם למה
פניתי למספר אנשי מקצוע רפואיים
כירורג ילדים אחד אמר שזו בדיקה לא קשה לא מסובכת טיפה לוחצת טיפה לא נעימה אך חייבים לעשותה
חלילה חלילה חלילה ולא לחשוב על זה לעולם!!!לא עני ןחיים ומוות אלא רק פתרון לכאב שיש לה כרגע...וזה יקל המון-יצטרכו רק להוריד ..ללחוץ מעט על הבטן..להחדיר יד עם כפפה משומנת מספר שניות להשאיר למשש ולהוציא...יש ילדים שבוכים ומרגישים עם זה לא טוב-יש משתוללים צורחים לא משתפים פעולה,ויש ילדים בוגרים וטובים שסובלים בשקט...הוא טען שהבדיקה הכרחית ודחופה לפתרון הבעיה
כירורג ילדים נוסף אמר אותו דבר
גסטרו ילדים אמר שלא דחוף ושכיום יש גם אפשרות לדחות -קודם לשוחח איתה ואז לכשתסכים לבצע בעדינות...בעיה היא שהילדה אךף פעם לא תסכים לזה-לא רק זה שיחות אינסוף רק מושכות ענין זה כמו מסטיק
דבר שני,\גסטרו בת-רופאה אמרה דווקא שלא תחדיר שירות,היא כן תשיבףתלחץ על הבטן בל להוריד תחתון או משהו ואם תרא ה שצריך אז תבצע..
אני כבר לא יודעת-מה זה מבולבלת...אם צריך ולא נעשה לה...אחכ יכול להחמיר והיא תבכה יותר ולא נצא מזה...אם לא צריך וסתם הכאבנו לה..כואב הלב
אני לא משוכנעת שלגמרי יש ביד ההחלטה מה לעשות איתה
ברור שאני אחבק אותה ואקנה לה מה שתרצה אחכ ואביא לה צעצועים או ספר אוכל דבר מרגיע אחר וגם אהיה ליידה בבדיקה וגם אחזיק אותה ואסובב לה ראש שלא תראה מה עושים לה ואם תבכה אתן יד וחיבוק חזק...ברור...אבל השאלה באמת אם לעשות לה בכוח תוך הפעלת לחץ???!!!
בוא נגיד ככה...מה את היית עושה במקומי-א מה היית מייעצת לעשות?
זה ייקח ממש 2-3 דקות ולא יותר אפילו פחות-אבל אם היא מסרבת וקשה לתפוס אותה ובוכה גם אז השריר הופך נוקשה וקשה יותר להחדיר ואז אם אמור לא לכאוב זה יכאב לה וכל מיני תסבוכים כאלו ואחרים....
מבקשת שוב לעצתך
סמדר-את מקסימה...אין מילים.תודה לך.

שלום נועה,
תודה על המחמאות, אני שמחה לעזור. אני אענה לך בכנות, אם זו הייתה הבת שלי, ולא בטוח שזה מתאים גם לבת שלך, אבל שאלת אז אני עונה, הייתי אומרת לה כך:
תראי, חייבים לעשות את זה, כל העניין יצא כבר מכל פרופורציה, והסבל שאת חווה כרגע מרק לפחד מזה הוא יותר גדול מהעניין עצמו.
עכשיו הבחירה בידייך, את יכולה לעבור את זה קל או קשה.
אם את רוצה לעבור את זה קל את צריכה להרפות, לחשוב על משהו אחר, ואם את רוצה אני אלמד אותך טכניקות להרפייה.
אם תכווצי, רק תכאיבי לעצמך יותר. את כבר ילדה גדולה, בת 10, מה שתבחרי ישפיע על איך שתעברי את זה.
ועוזבת את העניין ולא חוזרת אליו אלא אם זה ביוזמתה- עד זמן הבדיקה כמובן.
ומבצעת את בדיקה כבר. לדעתי טראומה יותר גדולה ממה שכבר היא בעצמה עשתה מזה - לא תיגרם לה.
בהצלחה.

היי סמדר
תודה רבה\כהורה אתה רוצה תמיד שיהיה הכי טוב לבן או לבת שלך
אתה תעשה הכול כדי לעזור -מתך גם מחוייבות
העני ןשל הלחץ -אצל ילדה כזו מקסימה(את לא מכירה אותה אבל כל מי שמכיר אותה וודאי גם אם את היית מכירה אומר אותו דבר-פשוט נהדרת-אין מילים)נבע מאותו תיאור איום ונורא ראשוני של הבודק הראשוני שנתן את ההפניה-הוא טען שזה יכאב,יהיה לא נעים,שילחצו לה ויכאיבו לה ויורידו לה ככה ויעשו לה ככה ומאז ההסטריה הגיעה...
זו פשוט דנה אחרת ממה שאני מכירה,לא דנה שלנו
בקיצור בואי נקווה לטוב ונהיה בקשר ב"נ אחרי הבדיקה
אם יש לך עוד עיצות אני אשמח אשמח מאוד אם תתני
אני גם אשמח לדעת אם כאם נוהגת ונהגתי נכון
אם הסבל שנגרם ליללדה הוא גם חוץ מהפחד שיצרו בה התנהגות שלה
אשמח לדעת אם את מכירה מקרים דומים בהם ילדים נבונים טובים ובוגרים נלחצים ככה מבדיקות או בוכים
או לא משתפים פעולה ואיך זה נגמר בסוף
תודה
\שבועטוב
נועה

אגב סמדר,
הזכרת -אם ביוזמתה,
אז באמת,אם ביוזמתה פונה הילדה-שואלת,מבקשת משהו,מתיעצת,וכו-מה עושים בענין
היא ת אמת מספרת הכול,
יכול להיות גם קיצונית שפתאום ערב לפני בדיקה תבוא אלי תרצה לחבק ולשבת לייד/עלי ולשוחח איתי ולמשל תבכה מאוד ותגיד שהיא מפחדת
מצד הילדה זה מובן-זה לא נעים שאתה שוכב על הצד-פלג תחתון עירום לגמריו מתעסקים לך באיבר כה אינטימי,
מצד שני זה נורא צר ונורא לא מביך לצד הרופא כי הרופא רואה כאלה עשרות ביום,"טוסיקים עירומים" של ילדים-הלוא הוא גסטרו ילדים ונוער.
אז באמת -איך את מציעה עכשיו במקרה כזה לנהוג?
מצד שני איך לנהוג עם הילדה ברגע שפונה אלייך ומדברת איתך מרוצה שלה אפילו עם בכי,
כיזה בטח לא יהיה בנועם -היא כן תרצה חיבוק ונשיקה ודיבוב לטעמי אך תבכה,ותדבר בבכי או בקול משדר פחד או טורדנות-אז איך באמת לנהוג?
מצד שני,איך אפשר גם ככל שקרוב לבדיקה להרגיע,לנסות לשכנע שתחשוב על משהו אחר?זה כלכך מפחיד אותה-כיוון שהמטפל הראשוני הפחיד אותה שזה משהו........

שלום סמדר
אשמח למענה
נראה מה יהיה היום בלילה,אבל ברמת העקרון אפשר לראות הירגעות קלה אצל הילדה
נשימות נשיפות-לא תאמיני,נכנסתי לחדר עצמי בלילה וראיתי שהיא מתרגלת לעצמה...אפילו מתוך שינה...היא ילדה מקסימה...כבר אמרתי לך...היא גם יודעת מה חובה עליה ומה בחירה לה..היא נבונה..
ז פשוט לא נעים והיא צודקת..וההיסטריה היא מאופן הצגת הדברים בשוגג כנראה מלכתחילה אך מי יודע...הרופא לא התכוון ככה לעשות והוא גם כרגע לא יודע מה גרם בעצמו כי זה עבר מזמן ...מקווה לטוב.
בכל מקרה הילדה טיפהלה נרגעה...טיפהלה הורידה מהלחץ.
מה שכן-ניתן לראות שהיא כל הזמן באה ומבקשת חיבוק-כל הזמן-הרבה מאוד...כשהיא מחבקת-היא מחבקת חזק...היא מבקשת שישבו ליידה....רק אני
היא בוכה..עם דמעות........ומבקשת חיבוק שוב ושוב.אמא תחבקי אמא תחבקי.היא לא מוציאה יותר מילה.
כנראה שהיא מבינה מה היא אמורה לעשות.היא עיין מבוהלת מפוחדת ממה שיהיה אך יודעת כנראה שאין ברירה ולדעתי היא תעבור את זה כמ ו גדולה=אני רק מקווה.
אני כל הזמן אומרת-דנה יהיה בסדר דנוש תירגעי הכול יעבור בשלום-כמו גדולה,זה לא יכאב,זה יהיה קצר,זה לא נורא....אני מסבירה שאהיה לידה ואחזיק אותה...אמא תחזיק...אל תפחדי...וכו
היא לא עונה לי...היא בוכה..
זה לא ממש קל הסצנה שנוצרה פה.
מצד אחד מובגנת כן התנהגות של ילדה נבונה...באמת נבונה.חמודה.שיודעת מה טוב לה.והיא גם מלכתחילה הבטיחה שתגיע ...לקופת החולים לביצוע הבדיקה.מצד שני יש משהו בלחץ שלה...כל ילד היה מפחד מהלא נודע לו ובמיוחד אם לא המעיטו בסיפוריםפ ואמרו שעלול לכאוב
בשלב זה מה תוכלי להציע לי לאור כל המיילים האחרונים שטרם הספקת בטח לענות?
אני כותבת פה כבר במייל 3 ברצף למרות שלא ענית רק כדי לעדכן..
באמת נקשרתי אלייך מאוד גם בלי להכיר-את עוזרת המון
אשמח להתייחסות
כל טוב ושבועטוב

שלום נועה,
אני אשמח אם תעדכני אחרי הבדיקה. באמת העיצה הכי טובה שאני יכולה לתת היא לנהיח כמה שיותר לנושא.
אם כבר דיברת עם הילדה על עניין הנשימות ולנסות לחשוב על משהו אחר, אז אין יותר מה להגיד.
אני הייתי אומרת לה שבעצם זה שהיא חושבת על זה כ כך הרבה היא מגבירה את הפחד של עצמה, ואולי במקום לדבר על זה תוכלו לתרגל ביחד נשימות ולחשוב על משהו אחר. למשל תתחילו לדבר על שמלה שראיתן בחנות או על תכנית טלוויזה לא משנה מה. בקיצור לשדר משהו שלא הולך עם ההיסטריה שלה, אלא קצר ותכליתי, של כמה שפחות לעסוק בזה, כבר עסקתם בזה מעל ומעבר, וזו דוגמה קלאסית של משהו שפחד ממנו יותר גדול מהדבר עצמו.

שלום סמדר
כותבת לך בתודה רבה,
הילדה נרדמה עלי כרגע.........
כותבת תוך כדי.......
תראי-המצב מורכב רק בגלל הסיבות הבאות,
ככה,
מה שקורה הוא שבעצם לא כלכך קל לדבר עם הילדה
מה שקורה הוא שהיא נפתחה מבחינת לצאת מהחדר ולא להסתגר כי היא מאוד קשורה לאמא שלה ואוד מספרת הכול פשוט הכול ובאיזהשהוא שלב הפריע לה ככה לשמור בבטן אז באה אלי בחיבוק גול ופרצה בבכי,
אז ככה,
כמו שאמרתי ,ההתנהגות כרגע מובעת בכ ך שבמשך כמעט כל היום מהבוקר עד הלילה עכשיו,היא באה אלי המון-פשוט המון,ורק אומרת-אמא תחבקי אמא תחבקי,תחבקי חזק תחבקי חזק,
ובוכה...היא פשוט בוכה לי....בוכה בצורה חזקה.........
אני כל הזמן מרגיעה-דנהלה,דיי מותק יהיה בסדר,דנהלה את תעברי את זה כמו גדולה,דנהלה את מפחדת יותר מאשר מעשית ה יכאב-זה לא כואב,זה לא יכאב,תירגעי,נשימות מאמי נשימות,
ובכי בכי בכי בכי,כשאת מנסה להשתיק-לתת כוס מים,ללטף,ללחבק ולהסביר שהכול יהיה בסדר היא כאילו שומעת אותך,מפנימה,אבל בוכה בכי גם אם בסמוי.היא לגמה היום למשל כוס מים,הפסיקה לרגע לבכות והדמעות המשיכו לרדת תוך כדי שהיא מחבקת...לא בכי קולני,היא רוצה כנראה להראות כלפי וכלפי הסובב בוגרת ולא קטנונית אך זה כנראה הסטריה של פחד.
איך באמת בערב 2 לפני בדיקה אפשר ככה להרגיע?
אם היא שוכבת עלי ידי או עלי ואני מחבקת אותה,אם היא כן שותה מים לאט לאט,כן מסכימה ביס מפה ביס משם חתיכת עוגה חתיכת לחם דייסה חמה ומתוקה וכל מיני,אפילו תה חם שיעזור לבטן,
כן מביעה בוגרות ונכונות לעבור את הבדיקה בשלום-איך ממשיכים מכאן
כבר לא יכולה לראות אות ה בוכה ככה
מאיפה נפל עלינו כזה דבר.?
ניסיתי אגב כשישנה בחדר,לשים מעין מגבת רטוב וקרירה טבולה ככה במי ברז קרים על הבטן שיקל לה,
זה עזר לה
יש לה את המשחה שמורחים לה,את יודעת איך היא צורחת?!לא מילה....אבל היא יודעת שזה מרגיע ולכן....היא פשוט צועקת 2-3 שניות ואז מרגישה הקלה נוראית פלאים ונרגעת....
יש גם את הנוזל מהפה,זה כמו טעם של פטל,אין תלונות זה המזל....
הכי חשוב שהיא תהיה בריאה ותעבור בשלום ותרגיש טוב
מקווה שלא בלבלתי לך הרבה את המוח,
תביני את הצד שלי
מקווה שמבינה...בטוחה ש מבינה...
מאוד מאוד עוזר שיש מי שמקשיב גם אם בשלט רחוק
שולחת לך חיבוק מפה
ומדנה הקטנה...שישנה פה על ברכיי

שבועטוב
\נועה

שלוםסמדר
בקרוב הבדיקה
אשמח מאוד להתייחסותך
ושיהיה לכולנו בהצלחה
אשוב ואעדכן,
נועה

שלום נועה,
בהצלחה בבדיקה, זה בסדר להרגיע אותה באופן שאת עושה, תנסי קצת פחות להתרגש מהעניין, נשמע שייתכן שהבת שלך עושה קצת דרמה מכל הסיפור, תראי אם את יכולה להוריד ווליום קצת, לא הולך לקרות אסון כל כך גדול, זה לא נעים אבל גם לא עד כדי כך נורא.
ושוב בהצלחה, אשמח להתעדכן בהמשך.

שלום לך סמדר
למה מתכוונת לכאשר אומרת להוריד ווליום?
ואילו מבין דרכי ההרגעה בהם נהגתי התכוונת שאמשיך ושהן בסדר

אוטוטו זה קורה...

תחזיקי אצבעות

כלטוב:)

שלום סמדר
המשימה בוצעה בהצלחה,
את לא מאמינה איזה ילדה מקסימה ובוגרת ישלנו!!!
פשוט לא יאמן
דנה אמרה לאמא שהיא תעשה את הבדיקה,גם אם יכאב.
זו הייתה החלטה שלה
במרפאה היא עדיין הייתה לחוצה...היא רעדה מפחד...כל הדרך חיבקתי אותה,ניגבתי לה את הדמעות-הזכרתי נשימות עמוקות,מחשבה על דברים אחרים נחמדים.היא לא רצתה שום מתנה ושום דובי איתה.פשוט הלכה.
היא הסבירה בדרך בנסיעה שהיא מאוד מפוחדת גם מהחוסר פרטיות למטה שם...וגם מהכאב שתיארו לה מלכתתחילה בביקור אצל הרוםא הבודק הראשוני,
היא נלחצה גם מזה שלא יודעת בדיוק מה יעשו לה וכל אחד אומר משהו אחר...קיצר תגובות לגיטימיות לילדה.....
הגענו פנימה...הוא נעל את הדלת...אני חיבקתי אותה כל הדרך כל הדרך ממש....לפני הבדיקה שתינו כוס מים,שתפנו לה את הפנים ונכנסנו.
אני והילדה.זהו.
הרופא תחילה שוחח ושאל כמה שאלות,הוא קרץ לי-הוא ידע כבר במה מדובר ועל כל ההסטריה וכו וכו וכו,
אמרנו לה לשכב......היא שכבה.....
כשהדוקטור התקרב היא מה זה בכתה.....אבל איזה בכי...את לא מאמינה.....
דמעות ככה גדולות ועצובות....
בכל מקרה,נתנו לה מים,הרגענו אותה.הרופא היה חמוד.הוא אמר לה שעד שתירגע הוא לא עושה כלום.
היא לאט לאט הפסיקה בבכי אבל ירדו דמעות-בשלב מסויים הוא ביקש פשוט שאחזיק אותה כששכובה על הצד,הוא שאלאת דנה אם הול בסדר,אם מרגישה טוב.
הוא ביקש מדנה לסובב את הרא ש ולחשוב על משהו טוב אחר,אני החזקתי את הילדה,עדיין חיבוק חזק חזק והיד אוחזת.
אמרתי לה להיות גיבורה,לנשום ולנשוף ולנסות להרגע,כל זה תוך שהרופא כבר מכין את כל הכלים לטיפול....
הרופא התקרב ולחץ לה על הבטן-התחיל ללחוץ ללחוץ-איזה צרחות,אימים,היא בכתה...ממש צרחות אימים..לחץ לחץ 2-3 דקות הוא בדק-מישש פה מישש שם
הילדה בכתה אז הוא לא יכל לשאול אם כואב באיזור זה כאוב באיזור שם פשוט איפה שכנראה מאוד מאוד כאב לה היא צרחה חזק יות,ממש צרחות אימים......
בתום הלחיצות פשוט נתנו לה כוס מים......עדיין שוכבת...=>אמרו לדנה לא לזוז ואז הוא אמר לה שמתחילים בבדיקה בחלק הלא נעים,אז שתנסה לא לחשוב על זה וייגמר מהר....
הוא הוריד לה תחתון-ושוב כמובן-נחשי....בכי עז.....0לא ניסתה לברוח,לא השתוללה...רק בכתה...אבל בט בצדק לא?)ואז הוא החדיר לה את מה שצריך,בדק,לחץ וסיימנו.היו צעקות-הרבה צעקות-הא צעקה נורא.....אבל בסו ף זה נגמר...כשסיים השאיר אותה בהתאוששות כמה דקות...הורה לעזוב אותה לרגע.היא כמובן ביקשה אמא אל תלכי אמא אל תלכי......
נשארתי איתה.....פשוט הרימו לה את הבגדים ויכלה כבר לשבת/לשכב מה שרוצה.......
היא בחרה לשכב-מאוד כאב לה אחרי הבדיקה-לחץ שם באיזור..
בסופו של דבר הוא אמר לה שהייתה בוגרת וגיבורה......קבע תור לביקורת עוד אקס זמן....שבוע וחצי 2......בטח סיוט חדש....מקווה שלא.....אבל היא יודעת שזה נחוץ וכמה נחוץ.הרופא אחכ רצה לדבר איתי אך היא לא נתנה לעזוב אותה....אז בסוף הוא דיבר ליידה.המשךב2

בקיצור -המשך
נתן לילדה משחה,חוקן-הוא אמר שנצטרך מספר פעמים ביום שהיא תשכב ככה כמו ששכבה היום ושאמא תששים לה את הצינור עם המזרק(בלי מחט כמובן),עם החומר בתוך פי הטבעת
הוא הסביר לילדה כמה זה חשוב...הילדה עדיין הייתה בשלב האיה איה איה איה כנראה מאוד מאוד כאב לה..ובשלב הבכי ההסטרי שלא נפסק.
בקיצור מקווה שנעמוד בזה...
לאחר מכן נתן סירופ כזה שיכול להקל מאוד
נתן הוראות למאכלים דיאטיטים למצב....
(ילדה רזה דווקא...זה שם הכינוי לזה),
אמר לשתות תה חם,מים קרים,
נתן עוד כמה הוראות ואז שחרר אותנו.............
הילדה מהזה הייתה בבכי,לא משנה כמה חיבוק כמה נשיקה כמ ה יד אוחזת-זה נועה כואב לי אמא כואב לי וכו,התייעצתי עם הרופא-אכן מצב לא נעים-הבדיקה עצמה אינה כואבת אך בגלל מה שהיה כנראה כאב ואמור לחלוף בתוך שעות בעזרת הטיפול הנלווה
נתנו לילדה עוד לשכב שם כמה דקות...בזמן שאני פה בלפטופ ישנה על ברכיי,
הרופא עודד שהכול בסדר ויהיה עוד יותר בסדר.
זהו-היא שתתה קצת...ניגבנו פנים דמעות ויצאנו
עכשיו היא רדומה עלי,,,זה פשוט מדהים-היד לא עוזבת........(איך ילדים קשורים להורים ככה חחח),

סמדר הילדה הזו באמת מקסימה-את צריכה להכיר אותה...בכל מקרה אם בכתה אני מאמינ ה שבאמת מאוד מאוד כאב לה...את יודעת איך זה היום-צריך לחפש רופא טוב בפינצטה...אחד אומר ככה אחד אומר ככה.אמרו שלא יכאב בסוף כן כאב אמרו שלא תסבול כן סבלה חלק אמרו חייב חלק אמרו לא חייב-שמחה שנגמר בשלום
על כל מקרה תודה רבה על הכול\את היית ממש מקסימה-היית פה לעזר לנו ועכשיו שדנהלה תקום אני אולי גם אספר לה..(מה את אומרת),
אולי כבר נצחק על מה היה ואספר איך התייעצתי וכו
מה שכן-אני כן הייתי שמחה א תמליצי מה לעשות-אם בוכה עוד פעם,אם לא מרגישה טובףמעבר לפאן הרפאי גם המעשי כדיצד להרגיע חוץ מנשימות,איך לנהוג איתה...ובטיפול הבא..מה מו מי .....ואם שוב יקרה סרט כזה.אבל היא צודקת...הלוא היא שכבה כמו ילדה טובה ורק שהחדירו היא כלכך אבל כל כך צרחה ככה שאני בעצמי עמדתי לבכות.
אני קונה לה מתנה גדולה-היא לא רוצה כלום אבל מגיע לה...אולי משהו שישמח אותה...א ם יש לך רעיון תגידי לי ואשמח
מה את אומרת על הילדה?נכון שהיא מותק?
גיבורה...?
טוב סמדרוש אז תודה על הכול מותק,ממש ממש תודה
כתבתי לך 2 מכתבים ארוכים-ממש פרט לפרט
הפניתי שם שאלות וכל מיני דברים
אשמח להתייחסותך לכל דבר בכל 1 מ2 המכתבים תוך חווד כללי שלך טיפים כללים אי ךלנהוג מה לעשות וגם מה את חושבת על דנוש שלי והאים נהגה בסדר ואני נהגתי בסדר ומה בהמשך
תודה
ערבטוב
נועה.
למרות

שלום נועה,
כל הכבוד, עברתם את זה, וזה יפה מאוד. אני באמת מציעה להוריד קצת הילוך, זה נשמע מאוד מעייף.
אני חושבת שההמשך יהיה יותר קל, כי היא כבר יודעת במה מדובר.
אולי כדאי לחזור קצת לשיגרה ולהתרגש פחות. לשדר לילדה שזה באמת יפה מאוד, וצריך לעשות את מה שצריך לעשות, אבל יש עוד כמה דברים בחיים, יש תכניות טלויזיה, יש חברים, יש הכנות לשנת הלימודים, קצת לרדת מהעיסוק בנושא.
שוב בהצלחה.

שלום לךסמדר
היאם את חושבת שנועה כאמא נהגה בצורה הנכונה כלפיה?
האים את חושבת שהילדה באמת הייתה בסדר-ושבאמת כאב לה מסכנה ולכן היא בכתה?
ךעבור לסדר היום אני מייד עברתי לאחר ההקלה-היא עדיין לא...קצת קשה לשכנע..היא דברה בטלפון עם איזו חברה אבל אחכ שוב היא שוכבת...כי אמרו ל ה לנו ח בגלל הכאב אבל למעשה היא רוב הזמן איה איה או בכי או כאלו
איך נוהגים מכאן?
עוד דבר-הענין של החוקן,העני ןשל המשחה העני ןשל הטיפול הבא-איך מסבירים?היום היה סיוט=את לא מיבנה איזה הכנות הלך פה איתה בשביל שתסכים להכנס...יותר נכון נכנסה ביוזמתה כי היא נבונה ויודעת שיעזור לה אך צרחה ולא נתנה ממש לדבר אליה או לבדוק אות ה ולכן הפעלנו קצת לחץ וכוח......
מה לדעתך אפשר לקנות לה כדי לשמח אותה עכשיו?
\איך עוברים את השבוע כשבסופש שוב היא תיזכר לי בזה שביום שלישי יש לה תור ותעשה פה גיהנום?
עם הרוםא היא בכלל לא רצתה לדבר-לא בטלפון לא פנים אלפנים -כאילו הבגינה כעס כלפיו-הוא היה אבל ממש חמוד ובסדר
איך ממשיכים מכאן
הצילו סמדר:)

שלום נועה,
אם היא לא רוצה שתיקני לה, זה לא טוב שתיקני לה. אני חושבת שיכול להיות שכואב לה אבל גם יש תוספת תבלין של דרמה לכאב. תנסי קצת פחות לשתף פעולה עם הדרמה שלה. את יותר מדי מתרגשת כשהיא בוכה ונכנסת לזה. תעזבי באמת, תפסיקי להיות עסוקה כל דקה מה קורה איתה. תציעי לה לעבור לעניינים אחרים, ואם היא כן עושה את זה או לא - אל תתערבי. תתעסקי את בעניינים אחרים ולא רק בהאם היא בוכה או כואב לה כעת, זה מגביר את הבכי שלה. באמת נראה לי שמספיק כבר.

היי סמדר
אני מחוברת כבר כמה שעות לרשת
תודה על התגובה המהירה-ישר שאת עונה זה מהבהב לי....
קיצר-כמה שאלות מרכזיות,
אז ככה,
ראשית-דנה היא ילדה שחונכה לא להיות מפונקת,והיא באמת כזו-אחרונה שתתפנק-אחרונה שתבכה על סתם.
דנה בוכה רק שלא טוב או לא נעים לה,ובדרך כלל מספרת לי הכול ופתוחה בפניי.
נראה כאילו הענין הזה באמת הטריד אותה גם פנימית אבל יותר מכל גם הכאיב לה באמת..כי היא הגיעה לבדיקה רגועה,מוכנה הייטב,נפשית,פנימית,אבל ברגע שנגעו,היא צעקה וצרחה-הצעקות ממש היו אנחות כאב,זה לא הייתה צעקה רגילה של אוף אמא לא בא לי להבדק.אני מכירה את הילדה הזאת היטיב.
אני לא יודעת אם לשכב עלי מכאב והרגשה לא טובה זה נקרא שהיא מתנהגת ב"פלפל" או מתפנקת עליי,
היא באה מעצמה,אינני יכולה לזרוק אותה-מה עושים לדבר כזה?אומרים לילה לא עכשיו?זורקים אותה ככה על כל הכאב-היא תבכה עוד יותר,
דבר נוסף-איך להוריד ווליום כמו שאמרת?האים כאמא לא נהגתי או נוהגת נכון?האים היא כבת לא נוהגת בסדר?
הילדה לא מפריעה לי לסדר היום-לבשל לערוך קניות לקרוא,ממש מותק,בקושי שומעים אותה,
היא שוכבת מאז שהגיעה,פשוט שוכבת,אבל כאשר היא אחרי חוקן/משחה/טיפול ואחרים היא ממש ממש צורחת ובוכה מכאבים ולכן אני נשארת ומחבקת,
חברה טובה באה לבקר,הבאתי לה עו ד מישה שהכירה בטיפול,שישהב שם לייד באותו הגיל בערך,
הילדה פשוט עכשיו חלשלושה מכאב וגם מבפנים ממה שעברה כנראה ,
אז איך ממשיכים מפה?לסדר היום עברנו מזמן-גם אני גם היא
אבל-איך עושים לילדה חוקנים 3פעמים,איך מורחים משחה איך מטפלים ביתית איך מרגיעים בבית?
יותר מכל איך מגיעים לעוד סיוט כזה שבוע הבא?
היא מרגישה הרבה יותר טוב אחרי הטיפול-לדעתי...כי נתנו תרופות שיקלו......
הלחיצות שעשו לה הכאבים ,זה שנגעו לה על איפה שכבר קודם נורא כאב גם אם מוכרחים זה נשאר לה
מה את אומרת עכשיו?
תודה על הכול סמדר
אגב-למה לא לקנות אם היא לא רוצה?
ואיך לנהוג ולפעול כעט?
ואם הילדה באה מיוזמתה איך לנהוג?
ואם מזכירה את הנושא איך לחמוק?
וכשמקבלת טיפולים איך להרגיע?
ולסיכום איך את היית נוהגת בסצינה הזו אם זו את היית במקומי

בברכה,

ערבטוב
נועה

שלום נועה,
יש לכבד את רצונה אם היא לא רוצה שיקנו לה. פשוט לתת כבוד למה שהיא מבקשת.
אני לא אומרת שתזרקי אותה אבל תנסי לשדר יותר ענייניות. זה הכל.
איך לפעול כעת? בקור רוח וענייניות - מה שצריך לעשות עושים, בלי יותר מדי עניין. אם היא עושה עניין, תני לה, אבל אל תעשי בעצמך. מאותה סיבה לא לקנות מתנה זה שוב להעצים את הדרמה. במיוחד אם היא לא רוצה.
את לא צריכה לזרוק אותה אם היא באה אלייך אבל את יכולה לחבק אותה ולכוון אותה למשהו אחר וגם להראות לה דוגמה איך את עסוקה בעניינים אחרים.
תראי, אני חושבת שדי מיצית את מה שיש לי להנחות אותך כרגע, תנסי להרפות גם מהמחשב ליום או יומיים, ותעדכני אותי בהמשך.
בהצלחה.

למה להעביר אותו לאמבטיה הגדולה אם כ"כ לא טוב לו.
הוא תינוק נורמלי לחלוטין ולא טוב לו עם הדוש. למה לעשות משהו בכוח ולא לספק את רצונו. תהיו קצת יותר רגישים וסבלניים, גם זה יגיע.

לגבי הקורס שחייה- אני בעד חוג שכזה כל עוד הילד מתחבר לכך. אם הילד צורח, זה לא נשמע כמו כיף גדול. לא חייבים, לא מוכרחים...
לפני שמוותרים ניתן לעשות שם רק דברים שהוא אוהב. אנחנו לא מכינים אותו לאולימפיאדה. אם זה לא עובד, תתאפקו קצת עד שיגדל קצת ותחפשו חוג אחר.

וד"א- אני לא פסיכולוגית.

שלום טלי,
השאלה שאת שואלת היא שאלה רפואית, אנחנו לא רופאות ולא יכולות וגם אסור נו ענות לך בעניין כזה. כדאי שתפני לרופא שרושם לכם את הריטלין עם השאלה הזו, ותבדקי איתו האם זו תגובת לוואי לריטלין ואם כן מה ניתן לעשות מבחינה תרופתית בעניין הזה.
אחרי שתבדקי את זה לשביעות רצונך, אם המסקנה תהיה שזה לא קשור לריטלין אלא זהו עניין פסיכולוגי, את יכולה לפנות שוב לפורום עם פרטים יותר מלאים על הילד, על המשפחה, על הסיטואציות שבהן זה קורה וכו', וננסה לעזור לך.

שלום בקי,
תראי, לגבי הטיפול בקנאה של אחייניתך ואופן הצבת הגבולות עבורה, כדאי שאמה תתייעץ באופן נפרד. לא מתפקידך לחנך אותה.
עם זאת יש לזה נגיעה אלייך בעניין השימוש בחפצים של בנך, וכאן נשאלת השאלה לא מה נכון לגבי האחיינית, אלא מה נכון עבורך ועבור התינוק שלך, האם זה מפריע לך? האם זה גורם נזק להרגשתך? אם כן - אז זכותך לאסור זאת או להגביל כראות עינייך.