פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

יולי שלום,
ממה שתיארת נראה שלבת שלך קשה מאוד לבטא את הקשיים שלה בדרכים "תקשורתיות" ו"מובנות" לסביבה, ובאמצעות הבכי והצרחות היא מבטאת את רגשותיה והעדפותיה. כדי שתוכלו לסייע לה לפתח יכולת להרגיע את עצמה וגם לבטא באופן טוב יותר את מה שעובר עליה, הדבר מתחיל בכך שתהיו פנויים. גם אתם עברתם שינויים רבים לאחרונה, ולא ברור מי נמצא בבית בבוקר כשהיא מתעוררת, איך אתם מגיבים כשהיא כועסת, כמה את ובעלך שותפים בהרגעה שלה וכדומה.
הדבר הראשון שחשוב, הוא להיות בטוחים שבתכם מקבלת מספיק זמן אישי ובלעדי עם כל אחד מכם בנפרד - ללכת איתה לגינה אחהצ לבד לשעה, לקרוא איתה סיפורים בחדר כשההורה השני מטפל באחיה ועוד פעילויות שמתאימות לכם ולה. רק כשאנו יודעים שהילדה מקבלת מספיק השקעה אישית עם כל הורה, הצבת הגבולות תהיה יעילה. כשהיא צועקת, עליכם להתכופף אליה לגובה העיניים ולומר משהו בסגנון: "אני לא אוכל לעזור לך כשאת צועקת, תגידי עוד פעם בצורה נעימה שאני אבין", וגם אפשר להדגים לה איך מנסחים בקשה באופן נעים יותר. לאחר מכן, חשוב שתציבו גבולות, כך שאם היא בוכה, תשלחו אותה לחדר לדקה-שתיים, עד שתירגע. במקביל, הכרחי שתעודדו אותה ותחמיאו לה בכל פעם שהיא מבטאת את בקשותיה ורצונותיה באופן תואם יותר.
בהצלחה,
שירי

שלום,

בהמשך להודעה הקודמת - בני בן ארבע וחצי אובחן כבעל הפרעה באינטגרציה חושית. מטופל ע"י מרפאה בעיסוק שעפ"י המלצתה כדאי לשלב גם טיפול פסיכותרפי לילד והדרכה הורית.

אשמח לקבל המלצתכן לפיסכותרפסטית באיזור השרון חדרה/פ"ח.

תודה רבה

אני מבקשת תגובה. האם לא ניתן להמליץ???

שלום קטי.
פרסמת את הודעתך רק לפני מספר שעות ומייד את דורשת תגובה. אם לא נענית עד עתה כדאי להמתין קודם כל. ייתכן שאף אחת ממנהלות הפורום לא מכירה מישהו שעונה על בקשתך, עדיין לא עבר מספיק זמן, וייתכן שלא כולן ראו את הבקשה, וגם אם יראו לא בטוח שהן מכירות, כך שאם אין מענה, ייתכן שאין תשובה, תנסי לחפש במקמות נוספים.
בהצלחה.

סמדר שלום,

ראשית תודה על תגובתך.

שאלתי מדוע לא עונים כיוון שראיתי שעניתם לשאלות אחרות שנשאלו לאחר מכן.
גם תשובה שלילית על אי יכולת להמליץ זה בסדר.

אני מודה לכם על האתר המקצועי ומקווה שתעזרו לי במציאת פסיכותרפסטית.

שבת שלום ומוברכת

שלום יעל,
יכול להיות שאם הילד ביקרותי כלפי ילדים אחרים, הוא גם ביקרותי כלפי עצמו. האם זה נכון לדעתך? והאם יש לך השערה ממה זה נובע?
האם מדובר בילד בכור, שלוקח את החיים מאוד ברצינות, חש אחראי לכל דבר וגם נורא הישגי?
אם זה הכיוון, זה טוב שאת מעבירה לו מסר להתפשר, אך זה לא מספיק. יש מקום לברר כמה הוא דורש מעצמו, האם זה הכרחי, האם אתם מעודדים את זה בלי לשים לב, האם יש לכם ציפיות כאלה ממנו באופן סמוי או גלוי וכו'.
אם זה לא הכיוון, את יכולה לנסות לתקן אותי ולשתף בפרטים יותר מלאים ומדוייקים אודותיו ואודות המשפחה, ואנסה לעזור יותר.

סמדר,
תודה על תגובתך. להלן התייחסות שלי
בני הוא ילד שני במשפחה. יש לו אחות הגדולה ממנו ב- 3 שנים.
שני ילדיי הם מאוד תחרותיים (ילדתי אף עוסקת מס' שנים בספורט בתחום תחרותי ובני מתחיל גם הוא להיכנס לענף זה. ההבדל בניהם שהוא בקבוצה והענף שלה הוא יחידני).
הקשר בינהם לרוב לא ממש טוב. הם נוטים לריב הרבה ולהתווכח. יש בניהם מתח רב וגם זה מאוד מתסכל אותי - איני יודעת איך לגרום להם לשתף פעולה.
הבן מאוד ביקורתי כפי שציינתי כלפי אחרים אך יחד עם זאת מאוד ביקורתי כלפי עצמו. הוא מאוד מסודר ונקי, אוהב שהכל במקום ואף עוזר יותא מאחותו בסידור הבית. דבר בולט אצלו (מתחיליעם בקרוב טיפול ריפוי בעיסוק) הוא נושא האוכל. בני רגיש מאוד לריחות ומאכלים שונים. אינו אוהב לשבת בחברת ילדים ו/או אנשים שאוכלים בצורה לא נעימה כגון עושים רעשים בזמן האוכל, אוכלים בפה פתוח וכו'.
הבן טוב מאוד בספורט ואף מודע לכישריו. הוא מקבל פרגון רב מאביו וגם ממני, אך יחד עם זאת אני כל הזמן מדברת איתו שאחד הדרכים להצלחה היא לא רק כישרון אלא גם התנהגות חברתית ויצירת קשרים טובים בפרט שהוא עוסק בתחום קבוצתי.
אני מאוד חוששת שיגיע לכיתה א' ויצור סביבו סביבה "עויינת" ויהיה לו קשה אח"כ לתקן את הנזקים שיעשה.

שלום יעל,
אני מצטרפת לדבריה של נעמה. אני רוצה להוסיף שנשמע שהביקורתיות והשאיפה לסדר אצל בנך יכולה להיות מוזנת ממקור חרדתי וצורך בשליטה (הצורך בשליטה הוא הגנה מפני החרדה). ולגבי הדבר הזה ייתכן וכדאי לפנות לטיפול עבורו או הדרכת הורים עבורכם או שילוב של השנים לפי החלטת המטפל.

שלום יעל,

תוותרי על השיחות הרבות איתו. עברי לסיפורים, להמחזות או למשחקים.
כששומעים סיטואציה על גוף שלישי יותר קל לנו להפנים את הלקחים.

עבדי על דוגמא אישית. תצרי מצבים, כדי שילמד מהם תגובות נכונות.

זו הדרך.

אם תראי שטיפים אילו לא מספקים, שווה לגשת להדרכת הורים מסודרת.

בהצלחה!

נעמה.

שלום טלי,
הפיפי שמתפספס לא קשור לגמילה. הוא קשור למצוקה נפשית שהילד חש כרגע, סביב משהו, שהוא אולי לא יודע להגיד. זה יכול היות משהו שקשור להולדת אח, או לשינוי אחר שחל בחייו. לכן כדאי לחשוב מה קרה בתקופה האחרונה ולמה הוא מגיב. אפשר גם לנסות לשאול אותו - האם הוא עצוב, כועס או פוחד בגלל משהו. יכול היות שהו אלא ידע לענות, אך זה עדיין לא אומר שאין בעיה.
אם תספקי יותר פרטים עליו ועל המשפחה (בלי קשר לגמילה), אולי אוכל לסייע יותר.

הדבר היחיד שעולה בדעתי הוא שבחודש זה הוא הלך לקייטנת גן. קייטנת גן נמצאת בתוך מבנה של גן עירייה אך צוות וילדים שונים (35 ילדים) וממקור ראשון אני יודעת שבין אנשי הצוות יש מתחים מי מובילה את הקבוצה. יכול להיות שהמתח הזה משפיע על הילדים? היה גם אירוע אחד שכעסו על הילד מאד. האם יכול להיות שזה מה שמשפיע עליו?
בשנה שעברה הוא היה גם בקיטנת גן והוא מאד נהנה בה ולא זכורים לי אירועים של בריחת פיפי בלילה.

שלום טלי,
תראי, אני לא יודעת. אם את מתקשה להבין מה קורה, ניתן כמו הצעתי בכל זאת לבדוק עם הילד, גם הוא לא ידע לענות מיד, ייתכן שבימים הקרובים יבואו ממנו אמירות בכיוון שכדאי להיות רגישים אליהן. אם את עדיין לא מצליחה, נראה לי שכדאי לפנות לייעוץ מסודר, שיכלול הכרות מעמיקה אתכם ויאפשר להבין את מה שאתם כרגע מתקשים. חשוב לא להזניח את זה.

שלום ליאור,

הילד עבר שינוי שלא פשוט לו.

אין סיבה "לעצור" את הכעס, כמו שאת מגדירה אותו. אם התנהגותו השתנתה, למרות השינוי, הילד זקוק לגבולות ברורים.
זה מה שייתן לו בטחון. את מוותרת לו בשל קשיי המעבר וההריון, אבל הוא לא רוצה את זה. הוא רוצה אמא חזקה שתשדר לו שלמרות חוסר היציבות בסביבתו, מנק' מבטו, יש לו אמא חזקה שתעצור אותו ותוכל לעזור לו להתמודד עם כל קושי.

קראי בבקשה מאמרים בנושא של סמכות וגבולו באתר שלי.

בהצלחה!

נעמה.

תודה לך נעמה אך אני מוצאת את עצמי פתאום כל הזמן רק כועסת עליו הוא יודע מה אסור ומה מותר והוא פשוט עושה דווקא ואני לא רגילה לכעוס עליו ככה אפילו שהוא מבקש משהו קטן כמו מים הוא מבקש את זה בבכי ואני לא מבינה למה???

שלום פנינה,
מנוחה זה חשוב, אך לגבי הילדה בת השנה וחצי 6 ימים זה בעייתי מאוד. זהו גיל שבו משמעות הזמן לא ברורה לה ומבחינתה היא יכולה לבלות זמן רב בתחושה שלא תחזרו לעולם, וזה אכן עלול לפגוע בה, וגם בכם כשתחזרו כי סביר להניח שההתנהגות שלה תהיה לא פשוטה, בכי,בעיות שינה בלילה, חרדת נטישה וכו'.
אם אפשר לפצל את החופשה לשני סופי שבוע - זה עדיף.
אם אי אפשר ואתם נחושים לנסוע, רצוי שהילדים ובמיוחד הקטנה יעברו כמה שפחות שינויים ויהיו כמה שיותר בתוך סביבה מוכרת - אם הסבתא יכולה לבוא אליכם זה עדיף, אם לא, אז לקחת כמה שיותר דברים מוכרים - פיג'מה, מצעים, צעצועים וכו' מהבית שיהיו איתם שם. כמו כן כדאי וחשוב לשמור על קשר טלפוני או אינטרנטי מדי יום.

לי יש שני ילדים האחד בן שנתיים ו-3 חוד' והקטן בן 7 חוד'- חשבנו לצאת לסופ"ש ל-3 ימים בלי הילדים ואני מאד מתלבטת- האם בגילאיים האילו זה קריטי לעזוב אותם ל-3 ימים?

שלום קרן,
לגבי הילד הגדול זה תלוי ברמת ההבנה וההתפתחות שלו, ואם אפשר להסביר לו שאתם נוסעים ותחזרו. לגבי הילד הקטן - לדעתי מאוד מאוד לא מומלץ.

פנינה שלום,

אני מאד מסכימה עם סמדר.
את מוזמנת לקרוא כתבה בנושא אליה התראיינתי בעיתון "להיות הורים". זה מופיע באתר שלי ב"מהתקשורת".
בהצלחה!

שלום לך,

החלוקת גילאים מאד לא פרופורציונלית בעיניי. אם יש אופציה אחרת, היא עדיפה.

שלום גלית,
אין כאן נכון ולא נכון באופן חד משמעי, אלאל יותר חשוב ה השאלה האם הם מעוניינים בכך? האם זה מעניין אותם? האם זה על חשבון חוג אחר שבו הם מעוניינים? לא הייתי מכריחה. אם זו חוויה טובה וכייפית בשבילם וזה נעשה בלי לחץ, לא נראה לי שיש עם זה בעיה.

שלום סוזי,
החרדה שאת מתארת היא מאוד אופיינית לגיל כיוון שביגל הזה ילדים מבשילים מספיק להבין את הסופיות של המוות וזה מפחיד אותם.
העוצמה שאת מתארת היא אכן לא פשוטה, ואתם יכולים לנסות להעזר בעמודת "שאלות נפוצות" בשאלה העוסקת בפחדים של ילדים כדי לראות אם יש שם משהו שיכול לעזור לכם.

שלום לך,
אני הייתי רוצה להציע פרשנות קצת שונה. ראשית לא נראה לי שצריך להחליף גן, זה לא דבר שאופייני רק לגן הזה ושאתם יכולים להבטיח שלא יקרה בגן אחר.
אבל אני לא בטוחה שזה העניין. צריך גם לקחת בחשבון שהילד שלכם נכנס לשלב שמכונה בפסיכולוגיה השלב האדיפלי. בשלב הזה, שמתחיל בערך בגיל שלוש ולעיתים מעט מוקדם יותר, הילד מעוניין לנצח את אביו ולהתקרב לאימו.
השאיפה הזו מעוררת חרדה רבה, כי הילד מגלה תוקפנות ותחרות אצל עצמו, וזה מפחיד אותו. כלומר מצד אחד יש רצון להשיג את אמא ולנצח את אבא אך מצד שני, אוי ואבוי אם זה יתממש, כי הילד הוא רק ילד והוא רוצה שני הורים חזקים עם זוגיות חזקה מעליו. זו אחת הסיבות לכך שרמות החרדה עולות בגיל הזה.
הצירוף של הגיל הזה, ושל העובדה שבנכם הוא ילד יחיד, שגם כך ההורים כרגע רואים אותו כ"נזר הבריאה" ולכן אולי מעט מוחלשים מולו, יחד עם הסצינה שבה הוא נמצא יאתכם במיטתכם ונהיה חלק מהזוגיות שלכם, הוא צירוף שבהחלט מעורר את רצונו לפגוע באבא ולנצח אותו. זה טבעי מאוד, קורה להרבה ילדים בגיל הזה, הם כועסים על אבא, לפענים זה נדמה כאילו הם שונאים אותו ואוהבים רק את אמא וכו'.
הייתי מציעה לכם לא להתרגש, לא להעביר אותו גן, להעביר אותו חזרה למיטתו, ולהציב גבולות ברורים, כשלילד יש יותר מדי כוח במשפחה זה מגביר את החרדות שלו מהכוח של עצמו, הוא זקוק להורים חזקים ממנו.

תודה רבה סמדר. קיבלנו ממך תשובה מקצועית וממצאה, היא עזרה לנו לראות את הבעיה בזווית אחרת ולהתייחס אליה בהתאם.

שלום עופרי,
אנחנו כמובן לא יכולים לדעת מהיכן באים החששות, אנחנו יכולים רק לשער. ייתכן שהילד היה עד לדאגות וחוסר ביטחון כלכלי ותעסוקתי שאת חשת לאורך השנים, גם אם לא דיברת על כך איתו ישירות. הוא כנראה שם לב שהחלפת עבודות, שהיית מודאגת איך לסיים את החודש וכו', ילדים קולטים דברים מהאווירה בבית גם אם להם לא חסר כלום.
חשוב מאוד להבהיר לו שיש דברים שהם לא דאגות שלו, הוא צריך לדאוג ללימודים שלו ולחיי החברה שלו, זו המשימה שלו בגיל הזה, והמשימה שלך היא בין השאר לדאוג לפרנסה וזה לא עניינו איך את עושה את זה. מעבר לזה לא הייתי נכנסת איתו לדיון, אלא סוגרת את העניין בכך, כי כל דיון בעניין נותן לו הרגשה שהוא חלק מיחידת המבוגרים בעניין הזה וזה לא בריא. הוא צריך להבין ממך באופן חד משמעי שהדאגות האלה והנושאים האלה הם מחוץ לתחום עבורו.
זה שהוא מספר את זה לאביו, זה עניין שלו ושל אביו, גם לזה אין לך מה להתייחס.
בנוסף חשוב להקפיד גם על הגבולות בשאר הנושאים בבית, ייתכן שהילד שלך מקבל הרגשה שהוא "הגבר" הקטן בבית בהעדר אביו, הווא דואג לך. גם זה לא דבר בריא. הוא ילד קטן ולא גבר, וההבדל בין הורים לילדים בבית צריך להיות מאוד ברור לו.
הוא צריך לישון בחדר משלו, במיטה משלו, אם זה לא כך ולא לאפשר בשום פנים ואופן שינה משותפת איתך (אני לא יודעת כמובן אם זה נעשה או לא אך במשפחות חד הוריות דברים כאלה קורים לפעמים והם מאוד לא בריאים ולכן אני מוצאת צורך לציין) וכמו כן אין לשתף אותו בדאגות שלך והתלבטויות שלך לגבי פרנסה, בני זוג, ועוד עניינים שהם של מבוגרים.

שלום לך,
תראי, אני אל כל כך בטוחה שאת חייבת להתערב בזה. בודאי שלא להעניש אותה, כי זה לא מביא לתוצאות וזה כן גורם נזק ומשפיל אותה.
היא תלמד לבד דרך הקשיים עם החברות שלה. נשמע לי שבכל זאת החברות שלה ממשיכות לאהוב אותה, כי כנראה יש בה דברים כייפים, ויש להן מה להרוויח מהחברות הזו. לכן, אם כבר הסברת לה איך את רואה את זה - כאן הייתי עוצרת ונותנת לה ללמוד מהחיים.
רק אם זה יהיה איכפת לה - היא תתגייס לשנות את זה, לא דרך שטיפת מוח ולא דרך עונשים. וזה יהיה איכפת רק אם היא תשלם מחיר חברתי. כרגע לא נשמע לי שהיא משלמת.
אם זה יקרה, והיא תבוא אלייך בטרוניה מדוע בנות רבות איתה או מתרחקות ממנה - אז זו תהיה ההזדמנות שלך להסביר לה שוב, בלי כעס, רצוי בלי נאומי תוכחה - את הקשר בין ההתנהגות שלה להתרחקות של החברות, ולתת לה לבחור מה יותר חשוב לה - לשמור את הצעצועים לעצמה או את החברות. אני לא בטוחה שזה בכלל יגיע לידי כך כי החברות שלה נהנות מיתרונותיה האחרים. אף אחד לא מושלם, בוטוח שגם לחברות שלה יש כל מיני חסרונות, והיא משלימה איתם גם.
ויש גם סבירות שעם הגיל זה יעבור.

שלום לך,

כן, זה יותר מידי הדרגתי. אנחנו לא רוצים לגרום למצב בו הילדה תראה אותך כחלק מהנוף בגן, נכון?

זה נורא חשוב להגיע לזמן קצר, שעתיים- שלוש ולתת לילדה להתרגל למקום. אחרי יומיים, תהיי שם איתה, אבל שהמטפלות יטפלו בה ולא את.

רק אח"כ השאירי ליום חלקי.

תני לצוות טיפים, מה הילדה אוהבת ומה ממש לא. שיכירו אותה קצת יותר.

תקראי בבקשה פירוט על כך באתר שלי. יש מאמר בנושא.

יפה שאת מודעת. בהצלחה!

נעמה.

שלום יעל,
פשוט מסבירים לו, מה ההתנהגות התואמת. קודם כל כדאי לומר לו שאתם מבינים שזה מסקרן אותו וזה טבעי. ואם הו ארוצה לשחק עם איבר מינו מותר לו לעשות זאת, כאשר הוא לבד ובפרטיות. ליד אנשיםאחרים לא משחקים בזה, וגם בגלל שמדובר בילדה קטנה ממנו בהרבה, ולכן מתקשה לסרב לו ו/או להבין את משמעות הסיטואציה, אתם אוסרים עליו לישון לידה ולשחק איתה משחקים מיניים. צריך להסביר לו שסוג כזה של משחקים הוא לא מתאים.