פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום רב
יש לי ילד בן שלוש מאוד שבספטמבר נכנס לטרום חובה. עד עכשיו הוא היה בגן פרטי.
בתקופה האחרונה בכל פעם שהוא נאלץ להיפרד מאיתנו הוא נכנס לבכי היסטרי,משתולל ואף מרביץ לעצמו וממש קשה להרגיע אותו בכי שממש מטריד אותי...
זה לא היה כך בעבר ובנוסף הוא לא עבר איזה משבר שעזבנו אותו לבד או משהו...ההפך אנחנו משתדלים להשאיר אותו בדרך כלל עם אחד מאיתנו. ככה פתאום זה התחיל ללא כל סיבה מוצדקת..{נולדה לו אחות לפני כמעט שנה אני לא חושבת שזה קשור הוא מקבל אותה מאוד יפה ,והיחס כלפיו לא השתנה}.
זה קורה ששמים אותו בגן או בבית כאשר אחד מאיתנו נאלץ ללכת. אז מצד אחד הוא רוצה ללכת עם אבא ומצד שני הוא רוצה להישאר עם אמא ולבסוף שנשאר עם אחד מאיתנו הוא ממש נכנס להיסטריה שאי אפשר להשתלט עליו!! אוטוטו הוא נכנס לגן חדש מה יהיה אז...?
יש לציין שאני תמיד מדברת איתו ומסבירה לו מה הולך להיות ולא מסתירה ממנו דבר {כמובן שבשפה בוגרת שמתאימה לגילו.} וגם כשאני נאלצת ללכת אני תמיד מסבירה לו שאמא ואבא חוזרים ולא עוזבים אותו ושנפרדים נותנים נשיקה וחיבוק ואומרים שלום יפה הוא תמיד אומר שהוא לא יבכה אבל כשמגיעים לסיטואציה זה לא כך...
אני ממש מוטרדת מהמצב בייחוד שהוא הולך להיכנס לגן חדש!
אשמח לעצה
בתודה מראש מורן

סמדר שלום,
אנו משפחה בת 4 נפשות כלומר יש אח נוסף בן 1.8.
כאשר רשמתי שאנו לא אוהבים שהיא ממושמעת מדי, התכוונתי בכך לומר שהילדה לא מרביצה לא משתוללת מעבר לנורמה כלומר מאוד מסגרתית-שעל פניו נראה כסוג של חוסר בטחון שאולי נוע מפחד גיל הזה.
כאשר היחדה הולכת לחרות או בעיקר כאשר החברות מגיעות אליה, היא משחקות צורה נפלאה, הילדה מאוד אדיבה ומרשה לשחק בצעצועים שלה, מכבדת בממתקים,אך כל זה טוב ויפה עד שמגעים לכך אז יש את כל הסנריו המקדים לא רוצה שיבואו אליה, לא רוצה ללכת לאחרים, כאשר כל זה מלווה צורה מאוד כעוסה שזה הגיע לרמה שכל החברות שלה לא רוצות לוא אליה בגלל שמרתיע אותם הכעס שלה. כמובן שזה רק עד שמגיעים אליה או להפך.
תודה מראש

בתי בת 10 ,ויש לה צורך לעיתים לרצות אחרים. זה מתבטא ברצון שלה לחלק מתנות, לקנות דברים לחברות ויכול גם להתבטא בנתינת תשובות שהיא יודעת שהמאזין ירצה לשמוע..ועוד... היא מנסה לרצות גם מבוגרים, לא רק ילדים. זה מתבטא גם בשקרים קטנים של יש לי.... הייתי... סיפורים שהיא ממציאה אולי כדי למצוא חן בעיניי מישהו. תמיד הסברתי לה שחברים לא קונים בכסף.. ואם מישהו לא רוצה להיות חבר שלה - מפסיד ושיש הרבה ילדים שירצו להיות איתה בשל מה שהיא ולא בשל מה שהיא נותנת או בשל כך שהיא מרצה מישהו.
יש לה מטפלת באומנות ששמה על כך את האצבע. המטפלת הביעה את דאגתה בשל זה, אך לא היה לה זמן לדבר איתי על כך. עד שנגיע לשיחה ייקח זמן ואני מאוד מוטרדת מן התופעה.
שאלתי היא מה הם הגורמים לירצות לרצות? ואיך אני יכולה לעזור לבתי מצידי?

העניין מעיק עליי מאוד..
אשמח לתשובתכם
רוני

שלום רב
יש לי ילד בן שלוש מאוד שבספטמבר נכנס לטרום חובה. עד עכשיו הוא היה בגן פרטי.
בתקופה האחרונה בכל פעם שהוא נאלץ להיפרד מאיתנו הוא נכנס לבכי היסטרי,משתולל ואף מרביץ לעצמו וממש קשה להרגיע אותו בכי שממש מטריד אותי...
זה לא היה כך בעבר ובנוסף הוא לא עבר איזה משבר שעזבנו אותו לבד או משהו...ההפך אנחנו משתדלים להשאיר אותו בדרך כלל עם אחד מאיתנו. ככה פתאום זה התחיל ללא כל סיבה מוצדקת..{נולדה לו אחות לפני כמעט שנה אני לא חושבת שזה קשור הוא מקבל אותה מאוד יפה ,והיחס כלפיו לא השתנה}.
זה קורה ששמים אותו בגן או בבית כאשר אחד מאיתנו נאלץ ללכת. אז מצד אחד הוא רוצה ללכת עם אבא ומצד שני הוא רוצה להישאר עם אמא ולבסוף שנשאר עם אחד מאיתנו הוא ממש נכנס להיסטריה שאי אפשר להשתלט עליו!! אוטוטו הוא נכנס לגן חדש מה יהיה אז...?
יש לציין שאני תמיד מדברת איתו ומסבירה לו מה הולך להיות ולא מסתירה ממנו דבר {כמובן שבשפה בוגרת שמתאימה לגילו.} וגם כשאני נאלצת ללכת אני תמיד מסבירה לו שאמא ואבא חוזרים ולא עוזבים אותו ושנפרדים נותנים נשיקה וחיבוק ואומרים שלום יפה הוא תמיד אומר שהוא לא יבכה אבל כשמגיעים לסיטואציה זה לא כך...
אני ממש מוטרדת מהמצב בייחוד שהוא הולך להיכנס לגן חדש!
אשמח לעצה
בתודה מראש מורן

בני בן 6 סובל לאחרונה מחרדות.הוא מתקשה ללכת לישון בחדרו ומתעורר בלילה ובא למיטתי בטענה שיש לו סיוטי לילה. בשעות היום הוא מתפקד היטב, אך מבטא חרדות כגון: אני לא רוצה להיות מבוגר, אלא למות צעיר כדי שלא אצטרך לפגוש גנבים וכו'.
הוא ילד מאוד רגיש ומאוד אמוציונאלי.
אני לא ממש יודעת מה לעשות וכיצד להגיב.
אודה לסיועכם.

שלום רב,

רציתי להתייעץ בנוגע לבני בן ה-6 וחצי, מזה תקופה רצינית של מספר חודשים שיש לו תקלות ובריחות של צרכיו. אני חייבת לציין שבאופיו הוא ילד עדין ורגיש ובעבר זה התחיל לו במעבר בין גן פרטי לגן טרום חובה ונפסק לאחר כחודשיים שלושה.
אני ואביו גרושים אך אני לא יודעת אם יש קשר בין השניים. המערכת יחסים בין האב לביני מצוינת אם זה משנה. ניסיתי לנהוג בו בשיטת "פיפי פרס" על מנת שיפסיק אך זה עוזר לתקופה של שבוע ואז חוזר חלילה.

האם תופעה זו נובעת מהשינוי במצב המשפחתי ואם כן הגיוני שזה נמשך לתקופה של כ"כ הרבה חודשים???

בוקר טוב ותודה מראש על עצותיכן

לילדה שלנו, בת שנה ותשעה חודשים, נולד אח לפני כחודש. ככל הנראה זה מה שגרם לה להתחיל להאריך את ההליכה לשינה בצורה בלתי נסבלת. בנינו תוכנית לשיפור המצב, אך מאחר והייתי כבר על סף משבר אחד מהצעדים שנקטנו היה שוחד - אם היא הולכת לישון יפה היא מקבלת כף גלידה וניל בבוקר. כמובן שגם אנו מסבירים לה כמה זה חשוב לישון טוב וכו' אבל בינינו, נראה לי שהגלידה יותר מעניינת אותה מהקשקושים שלי. עכשיו אפשר להגיד כבר שבעית השינה נפתרה ורק תהיתי איך אמורים להפסיק את ההרגל הזה של הגלידה. מה דעתכן?

יש לי ילדה בת 4.5 וילדה בת 3 ואני בהריון מתקדם, הבעיה הינה עם הילדה בת 3 כאשר נאסר עליה דבר מה היא מתפרצת בבכי שיכול להמשך שעה אך הבכי מלווה בכח שמפעילה הילדה עם גופה בכך שהיא מחזיקה בחוזקה את הבגד שלי או של בעלי, הרגליים שלה מפעילות כח לכיוון הגוף שלי או של בעלי, או חפץ כל שהוא, יכולה לעשות זאת קרוב לשעה על מנ ת לקבל את מה שהיא רוצה, או באם קיבלה עונש לא לצפות בטלויזיה ההתנהגות חוזרת על עצמה, התנהגות זו כמדי יום וזה יכול להיות גם בשעת לילה מאוד מאוחרת 01:00 לפנות בוקר שבו קמה מהמיטה שלה בבכי כשניסיתי לדבר אליה בכל דרך שהיא היא לא מנסה להבין ואז מתחילה מסכת הבכי ותפיסה והתנגדות גופה כלפינו. אני מנסה בכל דרך שהיא להבין אותה גם אם זה כרוך ביותר תשומת לב אליה, מקבלת את כל היחס ממני ומבעלי ולפעמים יש מקרים שהגדולה שלי שמה לב לכך, חשבתי תחילה שאולי חסר לקטנה תשומת לב אך לא נראה שזו הסיבה, מבחינת ענישה לא מצאתי את הכלי הנכון (פינת חשיבה, איסורים כל שהם) היות וכל אמצעי ענישה שבה היא נענשה היא לא לומדת ממנה וחוזרת שוב על אותם הבעיות. בתקופה האחרונה ההתקפי הזעם והתפרצויות בכי בגלל איסור או בגלל בקשה שלה לדבר מה שנענה לשלילה מלווה בכל השלב שציינתי לעיל וזה בא לידי ביטוי כל יום, אבקש את הייעוץ המתאים לטיפול במקרה זה. תודה

יש לי ילד בן 5 וחצי, הוא ילד מקסים, חכם מאד וחברותי, יש לו כשרונות רבים והוא תאטרלי מאד- אוהב להציג ולשחק, ויש לו חוש הומור מאד מפותח. לאחרונה אני מודאגת מאד, שכן אני מרגישה שיש לו בלבול מסויים בזהות , הוא מתחפש בכל הזדמנות שיש לו לבת עם שמלה ונעלי עקב, מכריז שהוא אוהב צבע וורוד וסגול, לא אוהב משחקי כדור, ובימים האחרונים הוא אפילו אמר לי שלא בא לו להיות בן. יחד עם זאת, בגן יש לו חבר טוב שהוא משחק איתו הרבה, (למרות ששאר חבריו בגן זה מהבנות יותר.). הוא אמר לי לאחרונה שהוא רוצה שארשום אותו לחוג ג'ודו, הוא משתובב ומשחק לפעמים גם ב"אגרסיביות" של בנים שובבים עם אחיו התאום, בקיצור אני מאד מבולבלת ומודאגת. אציין כי אחיו התאום הוא הקיצוניות ההפוכה: מאד "גברי" בהתנהגות, משחק במשחקי "לחימה", כדורגל וכיו"ב. האם עלי לפנות לייעוץ? האם יש סיבה לדאגה הרבה שלי בגיל הרך שלו? מה לעשות? עוד אציין כי אנו משפחה חד הורית (ללא אבא), אם כי לילדים יש דמות סב קבועה ודמות דוד שהם קשורים אליהם.

בס"ד

אני מחפש פסיכולוגית ילדים בבאר שבע לטיפול בשני ילדים (אחים) בני 6 ו7

שלום,
לגבי ביתנו בת ה-4, כל פעם שאנו מגיעים לקחת אותה מהגן ורוצים שתלך לחברה או להבדיל להזמין חברה הביתה אזי היא מתחילה לומר לילדים בצורת כעס כי היא לא חברה שלהם או שהיא לא רוצה שהם יבואו אליה, בנוסף אין לה חברה טובה ממש בגן וגם זו שהיתה יותר חרה שלה לאחרונה הן משחות פחות,
אך כשאנו שואלים את הצוות הם טוענים כי היא חברה של כולם וכי היא תמיד משחקת עם הילדים וכולם משחקים איתה.
אותה תופעה חזרה בגן הקודם הגננת טענה כי היא משחקת עם כולם אך כחברה טובה אחת לא הייתה לה כמו כן עיקר חבריה בגן הם בנים ולאו דווקא הבנות.
האם זה קשור לביטחון עצמי נמוך? איך כדאי לנו לנהוג בנושא? האם עלינו ללחוץ עליה יותר ללכת או להביא חברות? או יותר להרפות?
אנו יודעים כי בגן הצוות אוהב אותה וטוען אפילו שהיא ילדה ממושמעת מאוד שאינה חורגת מהכללים(משהו שאנו לא כל כך אוהבים).
תודה מראש!

שלום רב,

ברצוני להתיעץ עמכם בנוגע לבן משפחה בן 7.5 . מדובר בילד מדהים, מלא חן, חכם מאד ואינטילגנט. לילד אחות בת 8.5 , אח בן שנה וחודש ותינוק בן 5 חודשים.
בסביבות גיל 3 , החל הילד לכסוס צפורניים , עד כדי פציעה בעצמו. ההורים שמו לב מיד לענין, וניסו לבדוק מה מפריע לילד אך ללא הועיל.
לאחר מכן הילד עבר ללעיסת הכיפה שלראשו.
הההורים המודאגים, שלא הבינו מה גורם לתופעה של "לעיסת" הכיפה , פנו לגננת וניסו לבדוק מה לעשות. אך כל הסביבה הרגיעה אותם שזה יעבור מאליו.
והנה לפני כ 7 חודשים , החל הילד "לאכול" את חולצותיו. הוא ממש נושך את החוצה וקורע ממנה קרעים. כל שיחות ההורים עם הילד ועם הגננות לא העלו דבר. ברצוני לציין שכאשר הוא מנשק את אחיו הקטנים הוא ממש "שואב" אותם , ( זה מציק לקטנים )
אנו מעונינים לדעת מה גורם לילד להתנהגות שכזו, ברור לכולנו שמשהו מציק לו והוא זקוק לעזרתנו. אך איננו יודעים איך לעזור לו.
נודה לכם אם תתנו לנו הסבר לתופעה זו, ותפנו אותנו לאיש מקצוע שיוכל לעזור לנו.

תודה מראש
המשפחה

יש לי 2 ילדים, ילדה בת 3 ותינוק בן 7 חודשים.
יש לי בעיה עם הילדה הגדולה, היא ילדה מאוד מאוד מאוד עקשנית. אם אינני מרשה לה משהו מסויים היא צועקת ובוכה ומשתוללת ואינה שומעת בקולי בכלל. אני מבקשת ממנה להיכנס לחדר והיא לא נכנסת עד שאני מכניסה אותה בכח והיאיוצאת ככה לפחות עשרות פעמים מבלי להיתייאש אחרי מלחמות אני מצליחה להרגיע אותה או שהיא נירגעת לבד היא באה לבקש סליחה ולתת לי נשיקה אחרי חצי שעה לא מקובל עליה עוד משהו האסרתי עליה הכל מתחיל מהתחלה כאילו היא שכחה את מה שדיברנו ואת הסליחה שהיא ביקשה.
הילדה בגן גם מתנהגת כאילו היא השולטת על הילדים היא לא נותנת לאף ילד שלא ניראה לה לשבת בכסא לידה בריכוז או שהיא חייבת לקבל את הפתעת היומולדת ישר בסוף היומולדת ולא כשההורים באים לקחת את הילדים כפי שנהוג בגן. מיותר לציין שהיא עושה אותו הדבר גם לבעלי.
אפשר פשוט לומר שהיא "לא רואה אותנו ממטר" למרות שהיא נענשת ( אני מחרימה לה משחקים שהיא אוהבת , לא יורדת לגן שעשועים וכו'). הילדה פשוט עקשנית מאוד מאוד, למרות שהיא נענשת לא אכפת לה ,מה אפשר עוד לעשות? איך אני יכולה להשתלט עליה ולגרום לה להיות ממושמעת?

שלום רב.

לפני כשבועיים פרצו לנו לבית (ב-4 לפנות בוקר).
בעלי ראה את הפורץ, ונתן צעקה.
הילדים התעוררו כתוצאה מהצעקה ונבהלו מאוד.
מאז הם פוחדים מאוד מאוד.
ילדי הם בני 7,10
בתי בת ה-7 פוחדת (עד כדי כך שלשרותים היא לא הולכת לבד)
בני בן ה-10 פוחד, אבל פחות מראה (והוא "בכאילו" גיבור שלא מפחד).

כתוצאה מכך, שמנו אזעקה בבית והסברנו להם שאין מצב שיכנסו שוב פורצים בלי שהאזעקה תופעל.
(כך שאם היא לא פעלה לא היו גנבים)
לא משנה כמה אחנו מסבירים להם, שום דבר לא עוזר.
הם פוחדים מאוד, בתי בוכה המון ולא זזה לשום מקום בלי שאני צמודה אליה.

שאלתי האם יש "פתרון" / רעיון / דרך כדי להסביר ולהוכיח להם שאין מה לפחד והכל כתמול שלשלום ?!.

אנא עזרתכם.
תודה רבה

הי סמדר,
שאלתי מופנית אליך כיוון שאני עוקבת אחר תשובותיך זה זמן רב ומעריכה אותן מאד.

יש לי בן בכור שחגג 4 לפני מס' שבועות. יש לו אח בן שנה.
הבכור שלי ילד מקסים, נעים הליכות, רגיש, מביע אהבה (אומרים לי גם מהגן) אוהב ומוצלח במשחקי דמיון והמחזה, שר רוקד, ממושמע. ילד מתוק. כל האמהות בגן אוהבות אותו.
השבוע כיוון שאין מסגרות לילדים התארגנו מס' אמהות לקייטנת אמהות כל יום לוקחת אמא אחרת את הילדים אליה ומפעילה אותם.
לילדי יש בגן (אנחנו גרים במושב קטן ואין מבחר רב של ילדים) חבר אחד שאיתו אוהב לשחק והשאר בנות,, אבל באופן כללי הוא משחק עם כולם והגננת מאד מעריכה את זה ומדגישה את זה כחוזקה שלו כי הוא לא תלוי בילד אחד על מנת להיות "מאושר"ותמיד יש לו עם מי לשחק אם הוא רוצה.

אני יודעת שאת הילדים שנמצאים בקייטנת אמהות הוא לא כל כך אוהב, אך פעם לא נענה לשאלותי אם רוצה להזמין אותם או ללכת אליהם. יצא שיש בקייטנה 2 בנות שהוא חבר טוב שלהן ו3 בנים שהוא לא כל כך מסתדר איתם.
וכשהילדים היו אצלי גם הבנתי בדיוק למה הוא לא מסתדר איתם. הם וולגריים, מרביצים ומכים, צעקניים, מקללים, חוצפנים (גם לילדים וגם למבוגרים) ילדים ללא גבולות.(כן, אני יודעת שהם רק בני 4 אבל בכל זאת זה נראה לי מוגזם).
כיוון שבני הוא ילד בעל אינטיליגנציה רגשית מאד גבוהה ורגיש באופן כללי הוא בוכה בקלות כשנעלב ולא יודע כיצד להתמודד עם סיטואציות חברתיות של דחייה. (גם אני כזו, נעלבת בקלות).
כל פעם שהעליבו אותו או שרצה לעשות משהו ולא הצליח לסחוף אחריו את שאר הבנים המאד דומיננטיים הוא נעלב ורץ לחדר השינה שלנו -ההורים, ובכה .(שמענו אותו בוכה בסלון). לאחר שנרגע לבד או שהלכתי אליו וחיבקתי אותו הוא חזר והמשיך די כרגיל אבל יכולת להבין שהוא לא רוצה אותם שם ומבין שאין לו ברירה.
שאלתי היא האם יש מקום לחיזוק רגשי לילד? האם לעשות זאת לבד (כמו שאני עושה עד עכשיו בחיזוקים רגשיים על הצלחות, מחמאות והבעת אהבה, עזרה באינטראקציות חברתיות) או לפנות למטפלת ביצירה ותחומים דומים על מנת לחזק אותו?
הדעות של הגננת והפסיכולוגית בגן לא חד משמעיות, כלומר, הציעו לי ללכת אבל לא אמרו לי שהן חושבות שהוא חייב את זה.
חשוב לי לציין, שבעקבות סיבות שונות ואחת מהן היא המרקם החברתי המצומצם שיש במקום מגורינו אנחנו עוברים לישוב קרוב אך הרבה יותר גדול עם מבחר אפשרויות חינוכיות רבות יותר ואיכותיות יותר. אני חוששת שיהיה לו קשה עם השינוי.
אני מתנצלת על האורך אך ניסיתי להביע את עומק הענין, ואת הרגשתי הקשה בנוגע לרגישות שלו ששוברת אותי.
הילד כמו ילד, מבין את זה ולמשל כשהיה בקייטנת אמהות אצל אחד מהילדים האלה שאני יודעת שהוא לא מסתדר איתם התקשרתי פעמיים במהלך היום לשאול את האמא מה שלומו, והוא שאל אותי: אמא למה את מתקשרת כל כך הרבה פעמים?
אני יודעת שאני מעבירה לו חרדות חברתיות מילדותי (חרם וכד') אבל אני דואגת לו לכן אני פועלת כך.