פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ליאת,
נשמע שאת חושבת שאת מבינה מה היה הגורם הריגשי לרגרסיה אצל ביתך אבל את לא מתייחסת אליו. אם את חושבת שזה נובע מקנאה, או מרצון של בתך להיות תינוקת שוב, או לקבל יותר יחס, כדאי לדבר איתה על כך, ובאהדה. לדבר איתה על כך שאולי לפעמים נמאס לה להיות גדולה, אולי בא לה להיות קטנה כמו האחייניות, אולי היא מרגישה שפחות שמים אליה לב וזה נורא עצוב לה בלב וקשה לה. דרך אגב - בקשר אלייך היא צודקת. אין סיבה שתתני לה להרגיש שהאחייניות גוזלות ממך תשומת לב שמגיעה לה, את לא אמא שלהן אלא אמא שלה ולה את חייבת קודם. אפילו שהן נורא חמודות, אולי כדאי שתתאפקי כשאת לידה, היא לא חייבת להיות עדה לזה מצידך, על אנשים אחרים במשפחה אין לך שליטה אבל לגבייך היא צודקת, בהחלט הגיוני לצפות ממך לתת לה עדיפות.
כדאי גם שתקדישי לה זמן איכות איתה לבד. אם ההכרה בקושי שלה וההתייחסות לא עוזרת ייתכן שיש עוד גורמים שאת לא יודעת עליהם ואז כדאי לפנות לאיש מקצוע.

תודה על התשובה. אך רציתתי להגיב שאני לא מתעלמת ממנה ליד הקטנטנות אלא מתייחסת אליהן כפי שמתייחסים לתינוקות בגילן. הרי אי אפשר להתעלם מהן, למרות שניסיתי את זה...
האם את מציעה שלא אלך לבקרן?

שלום ליאת,
לא, אני לא מציעה לך שלא תלכי לבקרן, אלא רק שתמתני את תגובות ההתפעלות שלך מהן ליד הבת שלך.

שלום ליאת,
את מתארת ש"שנכנסת לסרטים" כלומר את מכירה בכך שיש משהו מוגזם בתגובה שלך בשלב הזה. זה רק יום ראשון בכיתה א', זה לוקח זמן להכיר חברים, אין צורך להילחץ ולהלחיץ. ההגדה ש מה זה "זורם" היא יחסית והיא עניין של טעם. לא הבנתי מהפרטים שתארת אם לילד חסרו חברים בגן. האם הרגיש בודד? האם הרגיש דחוי? האם הייתה בעיה בעניין?
יכול להיות שהוא בורר את חבריו בפינצטה אבל עדיין יש לו מספר חברים והוא מרגיש בסדר עם זה, ויכול להיות שקשה לו מאוד להתפשר, והוא נשאר בודד. התמונה לא כל כך ברורה מהתאור שלך כרגע.
לגבי התגובה שלו לאלימות. לא הבנתי למה את אומרת שהוא לא מתמודד. לפנות לבן הדוד שלו זה סוג של התמודדות, אולי במקרה זה היא לא עזרה, אבל אחד לא אומר שלהחזיר לאותו ילד זו התמודדות טובה יותר והיא הייתה מתבררת כיעילה אם היה נוקט בה. הוא לא מכיר את הילד עדיין, ואם זה ילד מאוד אלים שבאמת לא כדאי להתעסק איתו? הבן שלכם מחושב וחכם והתגובה שלכם הייתה קצת אימפולסיבית בשלב הזה. תנו לילד להכיר את השטח, ללמוד, להתנסות ולטעות, ואז אפשר לחשוב ולנתח מה קורה, מה הן דרכי התגובה המתאימות בכל מקרה, לא בטוח שעל אלימות צריך לענות באלימות. אולי כדאי לבחון כל מקרה לגופו - מתי להתעלם, מתי לפנות לעזרה של מבוגר ומתי להעמיד גבול ולא לוותר.
קחו לכם ולא זמן לחשיבה ותשתדלו לא להגיב בפעולה מייד לפני שיש חשיבה קודם וכך גם למדו אותו.

תודה על תשובתך. לגבי הגן-כן היו לו חברים מעטים מאוד: אחד שהיה איתו בגן בגיל 3 ועוד שניים שהתחבר אליהם כי היו חבריו של אותו ילד שהכיר...ואת צודקת הוא אכן בוחר אותם כמו פינצטה...
אך בכל זאת הייתי רוצה שתתני לי סןג של תדריך מדוייק למקרה הילד שקילל כי אני בטוחה שזה יקרה עוד המון פעמים...

שלום ליאת,
התדריך הוא ללמד אותו להעריך את הזירה. קודם כל עליו להכיר את הילדים לא לכל ילד ולא לכל סיטואציה מגיבים אותו דבר.
קודם כל הוא צריך ללמוד להעריך את הסיכון - האם הילד הזה חזק ממנו? האם הוא מכיר את הילד כילד עם בעיות התנהגות? האם שווה להסתבך איתו?
אם מדובר בילד שהוא בדרך כלל ילד בסדר, שלפעמים אפילו הם משחקים ביחד והוא מקלל אותו - פשוט צריך להגיד - בלי קללות, אל תדבר אלי ככה.
אם זה ילד מכיתה אחרת, שהוא בכלל לא מכיר, שפשוט עבר בסביבה וחיפש מלחמה - לא בטוח שכדאי בכלל להתייחס, לשם מה? ייתכן שרצוי להתעלם.
אם ההתעלמות נעשית בצורה מושכלת ומתוך בחירה ושליטה - זו לא חולשה, וזה לא אמור להפוך אותו לקורבן.
התנהגויות שהופכות ילדים לקורבנות מועדפים לאלימות הן התגרות בתוקפן מצד אחד אך מצד שני לבכות ולעשות דרמה כשהם מקבלים תגובה, או אחד מהשניים. אני לא שומעת שזו ההתנהגות של הבן שלך.
הוא לא בורח ולא פחדן, ואין סיבה לחפש עימותים שלא לצורך. בטח לא על קללות. אם מתנכלים לו ממש, כלומר חוטפים לו דברים או מרביצים לו - כאן שוב צריך להעריך האם זה ילד שאפשר לפעול מולו, קודם כל הוא צריך להגן על עצמו במידת האפשר ואחר כך, כן, הוא צריך לדווח על כך למבוגר.
אם אתם רוצים אתם יכולים לשלוח אותו לחוג של אומנות לחימה כלשהי, רק אם הוא רוצה כמובן.

תודה רבה על תשובתך,שמחתי לקרוא אותה.
ודרך אגב הוא היה שנתיים בקארטה אך כפי שציינתי הוא לא ילד כוחני לכן הוא לא נהנה שם כל כך. שלחתי אותו לשם לצורך התקדמות מוטורית. השנה הואט כבר מתעקש שלא ללכת אז הפסקנו כי זה באמת לא הסגנון שלו.
שתהיה לך שנה טובה

שלום חגים.
סעי לשלום וחיזרי בשלום.
לך הולך להיות יותר קשה בלעדיו מאשר לו בלעדייך.
תני הזדמנות ומקום לאבא שלו. הוא יסתדר.
תהני בחופשתך ותנשמי הרבה.

שלום דין,
יש בהחלט דברים שניתן לעשות כדי להקל על הילד, למשל להכיר לו את הילדים, להסמיןם ילדים לשחק איתו אחה"צ ולבוא אליהם, לדבר איתו על כך שגם בגן הקודם הוא לא הכיר בהתחלה ועכשיו הוא כבר כן מכיר, אותו דבר בודאי יקרה לו בגן החדש, כי הוא נשאר אותו ילד נחמד ומקסים וזה רק פחד קטן של התחלה ואחר כך הוא עובר.

שלום סמדר,
קודם כל כדאי לאבחן זאת בצורה מקצועית, אומנם לך נראה שייתכן ומדובר במתח, אך יכולה להיות סיבה אחרת שקשורה בעיניים, או שהוא סובל מטיקים. כדאי לפנות לרופא משפחה ולבדוק במה מדובר ואם יש צורך לקבל הפניה לרופא ספציפי - נוירווג או רופא עיניים.
אם תישלל סיבה רפואית, זה לא יעזור אם תעירי לו כי זה לא רצוני, ואם זה נובע ממתח וממשיך ומפריע כדאי לשקול פניה לייעוץ יותר מסודר.

שלום אלינור,
את צודקת, שימוש כזה מצידכם באוכל גם מעודד אותה לעשות כך בעצמה וגם לא מלמד אותה התמודדות אחרת.
בחיים יהיו לה עוד התמודדויות, מה שהיא לומדת ממתן במבה במצב כזה הוא שבאמת המצב נורא, אי אפשר לחוות קצת מצוקה ולעמוד בה, והדרך להתמודד כשרע היא לאכול.
תמיד עדיפה נחמה אנושית על פני נחמה שהיא חפץ או אוכל.
כרגע זה עוד לא כל כך נורא כי היא רק בת שנה וחצי, בהמשך כדאי לנסות להימנע מזה.

שלום דנה,
אני לא יכולה לדעת מה ההסבר לתופעה בלי להכיר אתכם. ייתכן שההסבר נעוץ בקשר ביניכם או באירוע ספיציפי שקרה באותו שבוע שאת אולי לא שמת לב איו אבל על ביתך הוא השפיע.
נסי לקרוא בעמודת "שאלות נפוצות" את התשובה על פחדי ילדים, ואם הבעיה ממשיכה להציק ולא נפתרת, אולי כדאי לשקול פניה לטיפול.

שלום עינב,
זה לא נכון שהילד לא רוצה אותך, עובדה שכשאתם ביחד - הוא כן נהנה להיות איתך. ההשערה שי הי אשהייתכן וההתנהגות הזו כן קשורה להריון, למרות שנדמה לך זה התחיל לפני שהוא ידע. גם אם הוא לא ידע שאת בהריון בדיוק, הוא בודאי שם לב בתחילת ההריון שאת עייפה יותר, פחות פנויה אליו, אוי לא תמיד מרגישה טוב וכו'.
בנך נכנס לתקופה האדיפלית בהתפתחות, בתקופת הגיל הזו ילדים נהיים מאוד מודעים לכך שאבא ולאמא יש קשר מיוחד, שהם, הילדים לא תמיד חלק ממנו. זה מעורר אצלם קנאה, וגם התפכחות מהאשליה שהם מרכז העולם. פתאום הם ערים לאפשרות שאבא ואמא היו שם עוד לפניהם, הם לא תמיד היו, ולא מהם התחיל העולם. חלק מהתוצרים של אותו קשר מיוחד שיש להורים בלעדיהם הוא ההריון. גם אם נדמה לנו שאם לא הסברנו או לא רואים הילד לא מבין - זה לא כל כך מדוייק, כי משהו הוא כן מבין, למרות שהוא אולי לא יודע לשים זאת במילים. לכן בגיל הזה רואים הרבה פעמים ילדים מעדיפים הורה אחד על פני השני, כדי לנסות ו"להפריד" את הזוגיות הזו בין ההורים ולהידחף באמצע. מה שבנך עושה הוא יוצר "זוגיות"עם כל אחד מההורים בנפרד - כשהוא איתך הוא איתך לחוד וכשהוא עם אבא הוא איתו לחוד.
את לא יכולה לשלוט על ההעדפה הזו שלו, וגם אין טעם להיעלב ממנה, אבל אתם בהחלט לא חייבים לשתף איתה פעולה.
כלומר הוא יכול להעדיף את מי שבא לו, זו זכותו, אתם אנשים בוגרים ואתם לא אמורים להיעלב מילד, אבל אתם תענו לזה רק אם זה מסתדר עם מה שנראה לכם נכון באותו רגע.
כלומר אם החלטתם על סידור עבודה שבעלך מכין ארוחת ערב או יוצר עם הכלב ואת מקלחת את הילד - זה מה שיהיה, גם אם הוא יצרח וישתולל, הוא לא באמת יכול לשנות סדרי עולם עד כדי כך ולקבוע לכם מה לעשות, אבל מצד שני אין טעם לכעוס עליו או להיעלב ממנו.

שלום אתי,
לא תמיד ילידם יודעים להצביע על הסיבות שלהם למצוקה. בכל אופן אכן יש מצוקה מתבטאת דרך הגוף. לכן כדאי לקחת אותה לפסיכולוג/ית או פסיכותרפיסט/ית שעובדים עם חרדות בשילוב ביופידבק, כי באופן הזה חלק מהטיפול משלב גם הרפייה בעזרת הנשימה ובשיטות אחרות. אני לא מכירה מטפל באיזור נתניה, אך את יכולה לחפש בגוגל את האתר של אגודת א.י.ל.ים, זו האגודה המקצועית של מטפלי הביופידבק ולחפש שם ברשימות המטפלים שלהם מישהו באיזור נתניה שמטפל בילדים.

ביתי בת 7 וחצי
לאחרונה סיפרה לי שיש לה הרבה אנחות (לוקחת נשימות עמוקות לעיתים תכופות)
ובאמת במעקב אחריה ראיתי שאכן כך
מה הסיבה לכך ?
אני מודאגת מאוד
תודה

שלום ליאת,
לא סיפרת שום פרטים על המשפחה והילדה, כך שאין לי ממש דרך אפילו להתחיל לשער מה הסיבה. אני מניחה שהיא חווה מצוקה ריגשית כלשהי, מסיבה כלשהי. כשאנשים נמצאים בלחץ או בחרדה, הדבר מתבטא לעיתים בתחושת מחסור בחמצן.
תנסו לברר וןלהבין טוב יותר מה בחייה יכול לגרום לה לכך - האם שינוי כלשהו במפשחה - הולדת אח, מעבר דירה, משבר במשפחה חס וחלילה, או האם יש קושי לימודי, קושי חברתי, וכו'.

:)

קיבלת תשובה.

שלום דנה,
ייתכן ששאלתך לא נקלטה מסיבה כלשהי, אנא חיזרי עליה שוב ואנסה לענות.

שלום רותי,
נראה לי שחשוב שתדברי עם הגננת בגן, בגיל הזה גננות ומטפלות אמורות להיות מיומנות בתמיכה בתהליכי גמילה, אחרת איך לדעתך ילדים נגמלים? לא הולכים לגן?
תנסי לראות איך זה עובד, נשמע שהילד בשל לגמילה, אין סיבה לא להמשיך זאת לפי מה שתארת.

שלום לך,
קודם כל לא רק הפניה שלךלא זכתה לתגובה. יש בפורום פניות רבות ולא תמיד אנחנו יכולות להספיק הכל. דבר שני, מניסוח הפניה עולה שאת פונה לעוד הורים ומבקשת לדעת אם למישהו קרה מקרה דומה, לא היה ברור שאת רוצה התייחסות ממנהלות הפורום.
ולגופו של עניין: כן, גיל 10 זה גיל סביר בהחלט לשלוח ילד עם מאמן וקבוצה. כמו שזה סביר לשלוח אותו לטיול שנתי מטעם בית הספר עם הכיתה והמורה, או עם המדריכים בצופים והקבוצה של הצופים. ילדים יוצאים לטיולים בגילאים כאלה ליותר מיום אחד, רחוק מהבית.
השאלה אם את מכירה את המאמן וסומכת עליו. חשוב שתציידי את בנך בהוראות מה עליו לעשות במקרים מסויימים - נניח אם הוא לא מרגיש טוב, או הולך לאיבוד, או שמישהו מציק לו. את ההוראות האלה חשוב לתת לא כשאת משדרת לחץ, היסטריה ודאגה - אלא בצורה עניינית שמשדרת לו שאת סומכת עליו, שהוא יכול לבד, ובסך הכל הוא אמור ליהנות ואין סיבה שמשהו לא נעים יקרה.

שלום יניב,
הפרעה אובססיבית קשורה בדרך כלל לרמת חרדה גבוהה. ניתן לטפל בה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, לעיתים זה מועיל לשלב טיפול תרופתי. בכל אופן חשוב שבטיפול שיהיו מעורבים ההורים כיוון שיש דברים שצריך לעשות בבית ולשנות בבית כדי שהאובססיה תדעך.

תודה על התייחסותך. כרגע נקבע לו תור לאיבחון פסיכיאטרי אך אין ספק שהילד חרד וחסר ביטחון עצמי. כמובן שהגורם טופל כהלכה. תודה!!!

שלום לך,
קשה לי על עפ"י הנתונים שמסרת לדעת אם זו בעיה שהיא מעבר לסקרנות מינית. התופעה עצמה שתארת היא לא חריגה. לא ברור לי מה ההיקף שלה, האם זה גורע מתפקודים אחרים שלו, וכו'. אם את מרגישה שזה מעסיק אותו יותר מדי, אולי יש מקום לבדוק את זה יותר.
כדאי גם לבדוק האם עובר בבית או במקום אחר מסר כפול - מצד אחד דיבור מילולי שמנסה להגביל זאת אך מצד שני התנהגות שגורמת לחשיפת יתר למיניות, אם דרך הטלוויזה או באופנים אחרים.

שלום לך,
תראי, ברור שאני נגד הסתה של הורה נגד הורה אחר. זו לא הדרך. עם זאת הגרוש שלך לא לגמרי טועה. אכן בעלך הוא לא אבא שלה. אין מה לעשות, יש לה רק אבא אחד וזה לא הוא. וזה לא משנה עכשיו עד כמה אבא שלה מעורב בחיים שלה ואם הוא משלם מזונות או לא וכו'. הוא האבא. לצפות מהילדה שתקרא לגבר אחר אבא זה מבלבל ולא אמיתי וגם דורש ממנה להעליב את אבא שלה ולבגוד בו. וזה לא פייר להעמיד את הילדה במצב הזה. תארי לך שלגרוש שלך הייתה חברה וביתך הייתה נדרשת לקרוא לה אמא כל פעם שהייתה מגיעה לשם, והאישה הזו היית אומרת מה דעתה על כמות הצפייה שלה בטלוויזיה, על ההגיינה שלה ועוד הערות חינוכיות כאלה ואחרות לגבי הבת שלך, שאולי מנוגדות לדעתך וכו'.
יכול להיות שיש מקום שתיגשו לייעוץ שיעזור לכם להגדיר באיזה דברים יש מקום למילה של בעלך בנוגע לילדה מתוקף זה שהוא גר איתכם ובאיזה דברים הוא לא יכול לקבוע כיוון שהוא לא אבא שלה. זה דבר מאוד מסובך, כי החיים באמת מורכבים, הוא באמת גר איתכם ונמצא איתכם כל הזמן. ברור למשל שאם הילדה עושה רעש שמפריע לו לנוח - מותר לו להעיר לה, אבל אני לא בטוחה שזה עניינו להגביל את שעות המחשב שלה או להעניש אותה.
לכן נראה לי שכדאי שתקבלו ייעוץ מסודר לגבי העניין הזה ולגבי סמכות הורים והצבת גבולות בכלל.