פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום מיכל,
ייתכן שמה שקורה הוא שאת מרגישה בודדה במשפחה שלכם, וקשה לך כרגע לקבל שבתך לא יכולה לשתף אותך בחיי החברה שלה כפיצוי לבדידות שלך ולא להתמסר לקשיים שלך. היא נמצאת בגיל שבו עליה להתרחק מעט מהמשפחה ואפילו קצת למרוד, כדי לחוש את העצמאות שלה. הי אלא מעוניינת שתהיי נחמדה או מרצה עבור החברות שלה או שלא תהיי כזאת, האי פשוט רוצה שתניחי להן.
ככל שאת תלחצי, כך היא תתרחק. התגובה של בתך נראית לי בריאה ובמקום. עם זאת אני מבינה שהיא קשה לך מאוד, כי חיי המשפחה שלך לא מספקים וכנראה שבתך הייתה נחמתך היחידה והקשר איתה משתנה. וזה כואב לך ועצוב לך. אפשר להבין את זה.
תראי, היא לא אשמה שהיא בת יחידה ושהוריה לא מסתדרים, וזה לא הוגן לשים את זה על כתפיה.
ייתכן שחשוב שאת תארגני לעצמך תמיכה עבורך, אם של חברות, ואם של טיפול, ותחשבי מה את רוצה לעשות אם בכלל לגבי שיפור חיי הנישואים שלך,מגיע לך בהחלט שיקשיבו לך ויתייחסו אלייך אך זה לא קשור אליה, היא צריכה לחיות את חייה ואת צריכה לשמוח שיש לך ילדה בריאה עם כוחות שעושה את מה שמתבגרים אמורים לעשות בגילה.
בעתיד הקשר שלכם ישתנה שוב, וייתכן שתחזור קרבה מסויימת, אם כי לא כמו כשהיא הייתה ילדה והייתה תלויה בך.

שלום לך.
קודם כל בודאי שלא להפליק! בשום פנים ואופן. לא מחנכים לאי אלימות על ידי אלימות. זה גורם להשפלה ונותן דוגמה גרועה מאוד למה שרציתם למנוע.
כשהוא מרביץ צריך לעצור אותו מייד, קודם כל בטון תקיף וברור ואם זה לא עוזר אז על ידי עצירה פיזית, אך לא פליק. צריך להחזיק אותו מאחור ולתפוס את ידיו משולבות מקדימה. להסביר לו שתשחררו רק כשהוא יירגע.
אחרי שהוא נרגע אפשר לדבר איתו ולתת לו כלים אחרים להתמודדות עם תסכול. קודם כל על ידי הכרה למה שתסכל אותו (זה באמת מעצבן שהמשחק נפל לך) ואחר כך לתת דרכים חלופיות איך לנהוג במקרה כזה בלי קללות ומכות (אפשר להרים, אפשר לשחק במשחק אחר, אפשר להמתין, אפשר לבקש מאמא וכו').
כמו כן כדאי לדבר איתו על כך שקשה לו בלב בתקופה החארונה, מצד אחד הוא אוהב את האח שנולד לו ומצד שני אולי הוא מרגיש שהדברים הם לא כמו קודם, ואולי הוא מרגיש קצת לבד.
לכן כדאי לבלות איתו זמן איכות שלו בלבד, בלי האח, מדי פעם ולהעניק לו תשומת לב אישית.

שלום מיכל,
מאוד קשה להתייחס ללא כל פרטים נוספים על הקשר ביניכם. צורך בפרטיות מסויימת בגיל ההתבגרות הוא טבעי מובן ושכיח בהחלט. אפשר להבין גם שהבת שלך לא מוכנה שתנהלי שיחות עם חברותיה מאחורי גבה, איך את היית מרגישה במקרה כזה?
עם זאת גם אפשר להבין אותך, את נשארת מנותקת ואולי גם דואגת.
אם תצייני קצת יותר בפרטים על הקשר ביניכן בעבר ובהווה ועל המשפחה באופן כללי אולי אוכל לעזור יותר.

שלום הילה,
ייתכן שמה שחסר במאמצייך, הוא לא רק להגיד מה לא אלא לתת לו כלים מה כן הוא יכול לעשות כשקשה לו והוא כועס.
הדרך היא קודם כל לתת להכרה ללגיטימיות של הכעס שלו, לתת לו מילים ואחר כך להציע דרכי פיתרון אלטרנטיביות.
למשל: זה עיצבן אותך שהמשחק שרצית היה תפוס. אתה צודק, זה באמת מתסכל. עכשיו בוא נראה מה אפשר לעשות בפעם הבאה במקרה כזה: אפשר להמתין שמשחק יתפנה, כי בסוף לילד השני יימאס לשחק בו, אפשר לשחק בינתיים במשהו אחר ואחר כך לחזור ולראות אם המשחק פנוי, אפשר לבקש, אולי הילד ירצה להתחלף וכו'.
את ההסבר הנ"ל כדי לערוך אחרי שהילד נרגע ולא באמצע ההתפרצות.
בהצלחה.

שלום לך,
את מוטרדת בצדק. אכן הנסיעה בעייתית עבור התינוקת, ועוד יותר בגלל שאחרי זה היא נכנסת לגן.
חלק מהבעייתיות נובעת בדיוק בגלל שאין דרך להכין ילד בגיל הזה לנסיעה כיוון שמושג הזמן לא ברור לו, והיא עלולה לחשוב שאת לא תחזרי בכלל. כל הסבר הוא לא מוחשי בגיל הזה עדיין אפילו אם היא קצת מבינה.
רצוי מאוד לקצר את הנסיעה או לדחות אותה לפחות. שיחה טלפונית וסקייפ לדעתי לא יקלו ולא יקשו,
אלא כל הנסיעה היא מאוד לא מומלצת.
צר לי.
סמדר.

שלום שלומית,
לא נתת כל פרטים כך שקשה לדעת במה מדובר. נסי לתאר מעט יותר את הילד, את משפחה, מתי הוא נגמל וכו'.

הוא הקטן מבין 4 האחים , מטיטולים נגמל בגיל שנתיים ומהנקה רק לפני כחצי שנה.
הילד מאד קשור אליי ורוצה להיות כל הזמן קרוב אליי ,
הילדים בינהם מהבוקר עד הלילה כולם ביחד וכל הזמן במלחמות בינהם
ביני ובין בעלי כמעט ואין ויכוחים ובמידה ויש לא נעשים בקרבת הילדים

שלום שלומית,
נשמע שזה יותר קרוב לחרדה, יש משהו בגמילה ממך באופן כללי שלא נעשה טוב והוא נשאר במצב קצת תלותי מדי לגילו, ומתקשה להתרחק ממך ולהשיג עצמאות.
אני מציעה שתפני לייעוץ בעניין.

שלום איילת,
קצת קשה לדעת למה לקשור את זה כיוון שלא נתת פרטים נוספים על הילד ועל המשפחה. זה אכן מעיד כפי הנראה על מצוקה כלשהי שלו, וצריך לברר יותר כדי לדעת מהי.
לא הבנתי כל כך מדוע בגיל 5 הילד ישן עדיין עם טיטול. בהרטבת לילה כדאי לטפל. השארת הילד עם טיטול מעבירה מסר שהוא עדיין תינוק ומהווה התעלמות מהקושי שלו להיגמל.
כעת קודם כל צריך להבין ממה נובעת המצוקה של הילד ואז לראות איך פותרים את שתי הבעיות.

שלום לך,
נשמע לי שזה אכן מעבר לנסיגה חברתית, את מתארת גם השמנה וגם דיכאון וגם תגובות בכי, ונראה לי שלא רק שאסור להניח לזה, חשוב לפנות לייעוץ ובהקדם.

שלום סמדר,
ראשית, תודה על המענה.
שנית, איך ומאיפה מתחילים לחפש ייעוץ? לאיזה סוג של ייעוץ היית ממליצה לנו ללכת?
שלישית, רציתי לציין כי אני מאוד נהנית ומעריכה את תשובותיך הענייניניות והמעניינות בפורום זה.

שלום לך,
ראשית תודה רבה על המחמאות:-)
קיימות מספר אפשרויות לקבלת ייעוץ בהתאם לאפשרויות ולהעדפות שלכם. ראשית קיים השירות הציבורי, שהוא ברובו בחינם, בכל איזור או עיר גדולה יש מרפאה לילדים ולנוער של משרד הבריאות, היתרון הוא שזה בחינם או מאוד בזול וכן שיש שם צוות ומסגרת מסודרת שמחזיקה את הטיפול. החסרונות שם שהטיפול מוגבל בזמן, לעיתים יש תור המתנה ואתם לא יכולים לבחור את המטפל.
אופציה נוספת היא טיפול מסובסד של מטפלים שנמצאים בהסדר עם קופת החולים שלכם. לרשימת המטפלים אפשר להגיע דרך אתר האינטרנט של הקופה אם אתם במכבי או בכללית או דרך הפניה מטעם הקופה אם אתם בקופה אחרת. היתרונות כאן הם שיש לכם יותר אפשרות לבחור מטפל, והמחיר מסובסד. הסבסוד הוא לזמן מוגבל בלבד, לא בהכרח לכל זמן הטיפול שיידרש, ולעיתים יש גם רשימת המתנה אם כי פחות.
ויש כמובן את האפשרות לפנות באופן פרטי, כאן אין רשימות המתנה ואין מגבלת זמן, אתם יכולים לבחור את המטפל אך זה יותר יקר.
כדי לקבל המלצות על מטפלים באיזור מגוריכם אתם יכולים להתייעץ עם הפסיכולוג של המסגרת החינוכית של הילד, או עם מכרים מהאיזור, וכמובן יש אפשרות לפנות גם לאחת ממנהלות האתר אם יש מישהי שעובדת באיזורכם ופנויה לקבל.
בעיקרון אני ממליצה לכם לחפש פסיכולוג קליני או פסיכותרפיסט (עובד סוציאלי בעל תואר שני שסיים בית ספר לפסיכותרפיה) שעובד עם ילדים.
יש אפשרות לטיפול בילד עצמו בשילוב הדרכת הורים או הדרכת הורים בלבד, בלי לערב את הילד.
בהצלחה.
בהצלחה.

שלום חיה,
אם ברור לכם שיש קשר הרי שדרך ההתמודדות אמורה להיגזר מזה. אם יש קשר להולדת האח, הרי הילד מנסה להגיד לכם משהו דרך החזרה להרטיב.
הוא אומר לכם שגם הוא רוצה להיות לפעמים תינוק, שגם הוא זקוק לתשומת לב, שהוא מקנא, שהוא כועס (מכאן ההתרסה), ולכן הדרך בה אתם אמורים לנהוג אמורה להתייחס לכל התחושות האלה שלו. אם תוכלו לדבר איתו על כך, אולי הוא יוכל לבטא את עצמו במילים ולהרגיש מובן ולא לבטא את עצמו דרך הפיפי וההתרסה, שזה מה שהוא עושה כרגע.
הייתי מדברת איתו על כך שמצד אחד הוא בטח מאוד שמח שנולד לו אח, והא אוהב אותו, אך מצד שני, ייתכן שלפעמים הוא כועס נורא, שהאח הזה מושך כרגע הרבה תשומת לב, ולכן הוא מרגיש שפחות מתייחסים אליו, וגם הוא בא לו לפעמים להיות קטן ותינוקי, ושיפנקו ואתו ויחליפו לו ויתעסקו איתו וכו'. והוא גם קצת צודק, זה עדיין מגיע לו קצת וזה בסדר להרגיש את כל הדברים האלה הרבה ילדים מרגישים אותם כשנולד להם אח. ולכן החלטתם שמדי פעם תפנקו אותו, ותתנו לו זמן לחוד, רק איתכם, לעשות כיף ביחד. ולפעמים גם מותר לו לחזור להיות תינוקי, להתפנק אצל אמא, ולעשות דברים של תינוקות, ואחר כך כשיתחשק לו הוא יחזור להיות ילד גדול בן 3, כי גם להיות גדול זה כיף.

שלום רותי.
אני מאמינה שבשנה הראשונה עדיף לילד להיות עם אימו בבית (במידה והדבר מתאפשר כלכלית ובמידה ווהאם לא מטפסת על הקירות).
גם אם לילד יהיה מעט יותר קשה להתרגל - את עושה את הדבר הנכון.
רב הסיכויים שגם בגיל שנה ההסתגלות תהיה תקינה ותיקח עד שבועיים.
אין מה לדאוג מעכשיו....

בכל גיל או שלב תיתכן הסתגלות קלה או קשה, אי אפשר יהיה לצפות בכך. ולפי ניסיוני כאמא וכגננת, עדיף להשאיר את ילדך בבית כמה שיותר אפילו עד גיל 3 או 4 - אין בכך שום נזק, נהפוך הוא באם את אמא סובלנית וסבלנית עם יכולת לחנך את בנך, אזי ..אין צורך בדמות חינוכית אחרת כמו גננת.ויתירה מכך, אם הילד נמצא באינטרקציה יומיומית עם ילדים נוספים בני גילו אפילו שעה אחת ביום, אזי עשית את מלאכתך. אין צורך, בכמות ילדים "אסטרונומית" בגני ילדים הכל נעשה "מסחרה"..וזה לא לטובת הילד באופן חד משמעי. וכלכלית??!! הכל שטויות!!תמיד אנחנו מוותרים בחיים, וכל ויתור בא על חשבון ויתור אחר...(תזרמי עם רגשותייך ואל תתני לאף אחד לערער את מחשבותייך וכוונותייך לגבי עתיד ילדך. בהצלחה, מיכל (אמא, גננת)

שלום אייל,
קשה כרגע לדעת אם זה יעבור או לא כי זה תלוי בהרבה מאוד גורמים. אני לא חושבת שצריך ללחוץ עליה לדבר בטלפון, אך כדאי שאתה תהיה בקשר עם גורם ייעוצי שיעזור לך לקבל החלטות איך לנהוג במקרים שונים, כיוון שבתקופה הקרובה יהיו כל מיני אתגרים ובכל אחד מהם ייתכן שתידרש תגובה אחרת - בחלק מהמקרים יהיה נכון להתעקש ובחלק לא.
בייעוץ מעמיק יותר ניתן יהיה להבין את מלוא מורכבות העניין ולפי זה להחליט. זה לא כל כך ברור כרגע למה הילדה מסתייגת מהקשר איתך - אולי מרגישה שהיא מבולבת בין שני הבתים ורוצה סדר ולא לערבב כשהיא אצל אמא לדבר איתך, אולי היא חוששת שבזמן שהיא לא תהיה עם אמה בן הזוג יתפוש את מקומה ואולי היא מקבלת מסרים מבלבלים מאמה או מבן הזוג לגבי הקשר איתך, אני לא יודעת כי אני לא מכירה, ולכן לדעעי תצטרך עזרה זמן הקרוב, גם כי זה בודאי עצוב ולא פשוט עבורך.

שלום ליאת,
מהתאור שלך קשה קצת לקבל רושם ממה הבעיה נובעת. תנסי אם את יכולה לתאר קצת יותר דוגמאות, סביב מה מוקדי החיכוך בבית, תתארי דוגמה או שתיים לקושי שהיה היום או אתמול, מה קרה, מי הגיב איך, מה היה קשה, איך הגבתם, מה קרה בתגובה לתגובתכם וכו' על מנת שאוכל להתרשם יותר ואנסה לעזור לכם.

שלום דבי,
אני לא יכולה לדעת ממה זה נובע, גם כי אין לי פרטים עליכם ועל הילד. אני משערת, על סמך הפרטים המעטים שזה יכול להיות משהו שקשור לחרדה מלכלוך, או (וזה לא סותר) משהו שנועד באופן לא מודע לגייס אותך לתפקוד יותר שמאפשר לו רגרסיה לגיל קטן יותר.
נראה לי שלא כדאי להענות לבקשה שלו שתנקי עבורו אחרי שכבר למד לעשות זאת לבד.
אם החרדה היא בלתי נסבלת והמצב מחמיר ומתפשט לעוד תחומים (או של חרדה מלכלוך או של נסיגה בתפקוד העצמאי שלו, או שניהם) כדאי לפנות לטיפול.
במקבי בידקו האם קרה משהו לאחרונה שיכול היה לגרום לנסיגהאו לחרדה - הולדת אח, שינוי כלשהו במשפחה, חרדה מפני עליייה לכיתה א'? וכו'.

שלום לך,
מה שאת מתארת אינו פחד מהפרשות הגוף, אלא פחד של ילדים רבים מהרגע שהקקי, הנתפס כחלק מהם - עוזב את הגוף שלהם. יש ילדים זחווים זאת בהתחלה כסוג של התפרקות של עצמם. אנא עייני בעמודת "שאלות נפוצות" בתשובה המתייחסת לכך.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].