פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

מורן שלום,
בלתי אפשרי לתת חוות דעת כפי שביקשת ללא היכרות עם הילדה, ולכן אענה לך באופן מעט כללי יותר.
במידה ולבתך אין קשיים חברתיים ניכרים, ואת לא חוששת שהיא תתקשה ביותר מבחינה רגשית ליצור קשר עם ילדים חדשים, הרי שנראה לי שהמלצת הגננת על הפוטנציאל הקוגנטיבי של בתך והתאמתה לקבוצה של ילדים מעט מבוגרים יותר, היא זו החשובה. לא הייתי מעבירה את הילדה גן רק כדי להתרחק מבת הדודה, שכן את אומרת שבכל מקרה הן חברות קרובות.
אולי את מבטאת בשאלתך עוד היבט שלך כאמא מול הדודה הקרובה - אולי קשה ואף מעורר אשמה להכיר בעובדה ששתי הבנות אינן באמת "תאומות" וזהות, אלא שלכל אחת מהן יש מעלות וקשיים שונים וייחודיים לה. ייתכן כי בעצם העובדה שבתך תעבור גן, את חוששת שיצוצו מודעות להבדלים, קנאה, תחרותיות וכדומה. אלו הם רגשות טבעיים בין ילדות, ובין האמהות של ילדות אלו, וכשהקשר המשפחתי הוא מספיק קרוב והדדי, אזי ניתן להתמודד עמם בהצלחה. ובוודאי שאין זו סיבה לעכב את ההתפתחות הקוגניטיבית של בתך.
בהצלחה,
שירי

שלום לילך,
אני לא חושבת שזה עניין של הסבר. חלק מההתנהגויות שתארת הם אכן מוזרות, וכדאי תיגשו איתו לאבחון, אולי במכון להתפתחות הילד מטעם קופת החוליםשלכם באיזור מגוריכם. קודם כל צריך לדעת ממה ההתנהגויות נובעות כדי שיהיה אפשר לטפל בהן.
בהצלחה.

שלום
גם לבתי יש תנועות ידים מהירות ממוקדות לאיזור הרצפה כאשר היא מתרגשת (לדוגמא עומדת לזכות בתחרות, לעשות משהו חדש וכ..), תופעה זו לפחות בשנה וחצי האחרונות לעיתים יותר ולעיתים פחות, בשלב זה הסביבה עדיין לא הגיבה אך אני חוששת שבעתיד יכולים להציק לה על כך, שאר התפקודים נראים לי נורמלים. אגב לאחותה התאומה אין את זה.
כשואלת לפני, האם לפנות לעזרה? מי הכתובת?

שלום לכן,
נראה לי שכדאי להתחיל מרופא ילדים, אולי צריך הפניה לנוירולוג, ייתכן שמדובר בטיקים שמאפיינים תסמונת טורט, אולי יש הסבר אחר, אבל נראה לי שכדאי לבדוק את הכיוון הרפואי קודם כל ואולי אחר כךל את הכיוון הפסיכולוגי אם יהיה צורך.

טוביה שלום,
לילדים לוקח זמן עד שהם מצליחים לפתח שליטה בשלפוחית השתן בזמנים ממושכים, כמו שנת הלילה. אם אתם רואים שעדיין "בורח" פיפי, חשוב מאוד לקחת אותה לשירותים לפני שאתם הולכים לישון, כדי שתתרוקן לפני השינה. קשה "ללמד" לשלוט בלילה כדברייך, כיוון שעל גוף הילדה להיות מודע לרמזי המלאות של שלפוחית השתן, וזהו תהליך שדרוש לו זמן רב יותר.
שירי

שלום כרמית,
לא כל כך הבנתי מה זאת אומרת טון חלש. האם זה קורה לה רק בכיתה? או שתמיד הקול שלה חלש, וקשה לה לדבר יותר בקול רם באופן כללי.
אם זה משהו שקורה רק בכיתה ייתכן שזה קשור לסוד של חרדת קהל, ואז לא יעזרו ההסברים כמה זה חשוב, היא מבינה כמה זה חשוב, בגלל זה היא נלחצת ולא מצליחה.
יכול להיות שכדאי במקום להסביר לה לבדוק איתה את נושא החרדה. האם היא מתביישת? האם היא חוששת ממשהו? האם נדמה לה שהיא יכולה לטעות? שיצחקו עליה? האם קרה לה פעם משהו כזה? רק על ידי דיבור גלוי על העניין אפשר להתחיל לפתור אותו.
ואם זה אכן העניין, יכול להיות שכדאי לדבר איתה על כך שמותר לטעות, שכולם טועים לפעמים, אם טועים אז אפשר גם לתקן וכו'.
אם זה לא עוזר ועדיין התופעה מאוד מפריעה, אפשר לפנות לטיפול בחרדת קהל, זה יכול להיות טיפול קצר מועד, מומלץ טיפול קוגנטיבי התנהגותי בשילוב ביופידבק.

תודה סמדר על תגובתך.
לדעתי לא היה אירוע משמעותי שבו צחקו על תשובה שלה, היא בדרך כלל עונה נכון. לפעמים גם איתנו בבית היא פתאום מדברת בקול שהוא כמעט לחישה למרות שאנחנו משדרים לה המון ביטחון ביכולות שלה.
הייתי מעדיפה לא לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לא לשדר לה שאנחנו חרדים מהמצב. האם ישנן דרכים עקיפות להתמודד עם בעיות מהסוג הזה?

שלום כרמית,
זה שהיא בדרך כלל עונה נכון זה לא אומר שהיא לא חרדה לטעות. דווקא ילדים שהם תמיד נורא מוצלחים החרדה שלהם מכישלון יכולה להיות מאוד גדולה, כי הם מפחדים לאכזב ולא לעמוד בציפיות. ייתכן שגם מולכם בסיטואציות מסויימות עולה החרדה הזו.
לכן, אני מציעה לך לשים את ההנחות שלך בצד כרגע ולנסות לבדוק איתה בכל זאת. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים דברים לגבי האנשים שאנחנו אוהבים ומכירים אבל אחר כך מגלים שהתמונה קצת יותר מורכבת.
זה לא אומר שאתם חייבים לפנות טיפול, גם בתשובתי הראשונה זה לא מה שאמרתי, זו אפשרות אבל זה לא חובה. אבל כן כדאי שיהיה דיבור כלשהו באופן גלוי על הגורמים לבעיה ולא רק על הפיתרון שרצוי.
כמובן שיכולים להיות גורמים אחרים מלבד מה שציינתי. יש למשל אנשים שמדברים בשקט כדי לאלץ את הסביבה להתאמץ להקשיב להם, וזה בעצם סוג של מאבק שליטה, אבל זה נראה לי פחות הסיפור פה.
יכול להיות שיש סיבה אחרת למה שקורה שאני לא יכולה להעלות כרגע בדעתי, בכל אופן אין פטנט קסם לפתור את הבעיה בלי להבין את מקורה, ולכן כן הייתי מציעה לכם לשאול אותה. יכול להיות שלא תהיה לה תשובה והיא לא תדע לענות , אבל עצם ההתעניינות שלכם ופתיחת הפתח שאתם פותחים להקשיב לקשיים שלה ולא רק ללחוץ עליה לפתור אותם, יכולה להביא להתקדמות כלשהי שתגרום לכך שבהמשך יצוץ ממנה דיבור על מצוקה כלשהי או על קושי, שאם הוא ידובר הוא גם יקל על הסימפטום הזה.

שלום גלית,
אם הילדה שואלת, נראה י נכון לא הלשאיר אותה לבד עם זה, בשביל זה יש לה הורים, כדי שהיא תוכל להתייעץ איתם. הייתי בודקת האם בכל מקרה עיצה זה מה שמתאים או שאפשר לחשוב איתה ביחד ולשאול שאלות מכוונות כדי שתוכל להגיע לחלק מהמסקנות בעצמה.

שלום קרן,
מעניין שאת שואלת האם לא להזכיר את אבא. האם הילדים לא שואלים בעצמם? הרי הם יודעים שיש להם אבא באיזה שהוא מקום? אם הם לא שואלים זה בגלל שילידם מבינים טוב מאוד בחושים שלהם, גם אם אנחנו לא אומרים להם כלום שיש נקודות רגישות שלא מדברים עליהם. זה לא אומר שהם לא חושבים על זה ומי יודע מה עובר להם בראש. לכן האמת היא תמיד הכי טובה, כמובן בצורה שמותאמת לגיל.
אני לא יודעת מה הפשע שבעלך ביצע, ואיך אפשר לספר עליו בצורה יחסית כללית ובלי פרטים.
באופן כללי אפשר לומר שאבא עשה טעות, ולכן עכשיו הוא נמצא בבית הסוהר. זו טעות של מבוגרים, זה לא שאם הם יעשו טעות עכשיו יכניסו אותם לבית הסוהר אלא רק מבוגרים יכולים ללכת לשם. עכשיו אפשר לתת הסבר כללי על מהות העניין - למשל אבא לקח משהו שלא שלו, למשל השתמש בחומרים שאסור להשתמש בהם, וכו'. אם העבירה שלו כרוכה באלימות, צריך יותר להיזהר כי זה עלול להפחיד אותם לגבי יחס אלים שהם עלולים לקבל ממנו, אוי אפש רלהגיד שאבא טעה ופגע במישהו, ועכשיו הוא לומד איך להיזהר.
יש להם אבא, וכדאי לדבר איתם גם על הזכרונות החיוביים ממנו, להראות תמונות וכו'.
לגבי לנסוע לבקר אותו, זה תלוי בתנאים שם. בארץ אני יודעת שיש עובדות סוציאליות שמתאמות את הביקורים האלה ושנותנים להם תנאים, אולי לא מי יודע מה אבל כל זאת חדר פתוח, בלי הפרדה פיזית בין האסיר למשפחה, אפשר להביא משחקים, לשחק על הריצפה או על שטיח, וכו', אני לא יודעת איך זה בארה"ב. תנסי אם את יכולה לברר בשירות הסוציאלי של אותו כלא, או שבעלך יברר, איך אפשר לקבל שם ילדים ואולי אפשר גם שם להתייעץ איך לספר להם, אני מניחה שלעובדים סוציאלים בכלא גם יש בכך נסיון.
בהצלחה.

שלום לך,
הדרכת הורים זה סוג של עבודה טיפולית עם ההורים על המקומות והדברים שקשים להם בהורות. לכל הורה קשה משהו אחר, יש כאלה שמתקשים לשים גבולות, יש כאלה שקשים להם דברים אחרים. מי שנמצא בהדרכת הההורים זה המטפל - פסיכולוג או פסיכותרפיסט, וההורים.
זה דבר מאוד מומלץ כשיש קשיים בהורות או עם הילד, וכדאי בהחלט לקבל הכוונה ועזרה.

שלום לך,
זה לא רק מצבי רוח מה שאת מתארת, אלא זה חוסר יכולת להסתגל ולהתפשר עם רצונות של אחרים, וזה דבר שפוגע בו חברתית, ואם הוא לא יצליח להתפשר, לוותר, לקחת יותר בקלות ולהתגמש הבעיה החברתית שלו תחמיר. הוא כבר סובל מכך, והוא עלול לסבול יותר.
לכן אני כן ממליצה לפנות לטיפול.

שלום,

אצלינו בעיה דומה, גם גילו של הילד זהה.
האם תוכלי להמליץ פסיכולוג ילדים באיזור ירושלים, אליו נוכל לגשת בנדון לצורך קבלת הטיפול ?

תודה,
רגינה

שלום רגינה,
לצערי אני לא מכירה באיזור ירושלים, תנסי להתייעץ עם פסיכולוגית בית הספר.

שלום יעל,
אכן יש פה בעיה, אבל אני לא יודעת אם בעיה של עקשנות אלא של חוסר ביטחון עצמי וביטול עצמי של הילדה הזו למולך, ושל חרדה מאוד גדולה לאבד אותך. זה לא אומר שאת לא אוהבת אותה או לא נותנת לה ביטחון, את זה אני לא יודעת , אבל אין ספק שיש כאן משהו לא פשוט, ואני מאוד ממליצה לכם ללכת לטיפול, אולי טיפול משפחתי, כי נראה לי שזה משהו שקשור לקשר ביניכן ולקשרים במשפחה.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=268 id=link]הורים לתינוקות, הורים לפעוטות[/a].

שלום דורון,
קשה לדעת האם הילד לא מעוניין בקשר איתך בגללו או בגלל אימו. אתה מציין שיש משפט כרגע ואנחנו לא יודעים איזה מסרים עוברים אליו מהאם לגבי הקשר איתך, איזה דברים נאמרים עליך שם וכו'. ייתכן שהילד שלך נמצא שם במצב של קונפליקט נאמנויות קשה מאוד בינך ובין אמא שלו, והוא הישרדותית נאלץ לספק את את אמא שלו על חשבונך כי איתה הוא נמצא ואם היא לא תהיה מרוצה הו איסבול הרבה יותר מאשר אם אתה לא תהיה מרוצה. זה אומנם לא הוגן כלפיך ומאוד מאוד מכאיב, אבל אנחנו לא מצפים מילד קטן שיהיה בוגר והוגן אנחנו מצפים שיגן קודם כל על עצמו מבחינה פסיכולוגית. מהסיבה הזו, בגלל שאני לא יודעת מה המצב שם, לא ייתי נכנסת איתו למאבקים, אך מצד שני לא מוותרת עליו. כלומר ממשיכה לפנות אליו, "לחזר" אחריו, להיות שם בשבילו באופן שאתה יכול, אבל לא להביע כעס, עלבון, התעקשויות וכו', כי ייתכן שהוא לא אשם בנתק שנוצר.
יכול להיות שהמצב הזה עוד יימשך שנים לצערי, ואתה נדרש כאן לסבלנות רבה ואורך רוח. כשהוא יגדל הוא יודה לך.

תודה על התשובה. מאוד חשוב לי להבין מה עובר במוחו והייתי מעוניין לדעת האם זו האפשרות היחידה / הסבירה ביותר בעינייך או שיש סיבות שכיחות נוספות שבגללם ילדים במצבו לא רוצים לדבר עם אביהם ? אציין שהקשר עימו נמשך עד עכשיו, ובהתחלה בצורה אינטנסיבית על פי דרישתו.

תודה

שלום דורון,
ציינתי במפורש שאנחנו לא יודעים מה קורה שם, בעיני זו אכן הסבירה ביותר, אך זה לא אומר שבמקרה שלכם אין אפשרות אחרת, מכיוון שאנחנו עוסקים באנשים ולא במדע מדוייק, ואני לא מכירה אתכם.

האם סביר בעינייך שברצון לצמצם את הקשר הוא אומר לי "אני רוצה להתחיל דף חדש, הזכרון שלך מפריע לי לעשות זאת " ?

האם עבור הילד שמירת קשר עם האב היא דבר חשוב, לא משנה מה האם אומרת ? אני פשוט כל הזמן שומע ממנה כמה טוב לו.

שלום דורון,
לא, לא סביר בעיני, קצת קשה לי להאמין שאלה מילים של ילד בן 4.5.
שמירת קשר עם האב היא דבר חשוב מאוד, אלא אם כן מדובר באב פוגעני ומזיק.

שלום אסתר
לא הייתי מכבידה עליה עם כל המעברים בבת אחת.
נעם תחילת נשנה נסי לשכב איתה בחדרה עד שתרדם ואז לצאת לחדרך. בהמשך ובהדרגה חשוב להיגמל גם מהרגל זה.
בהצלחה

שלום יעל. את צודקת שלא כדאי לעשות את כל המעברים בו זמנית. תעשי קודם רק את מה שחייבים. מעבר למיטת נוער והפסקת ההרגל עליו את מדברת חשובים אבל הייתי מחכה איתם עד שתתרגל לשינויים האחרים. למרות שמעבר הדירה הוא כאילו הזדמנות לעבור מיטה ולשנות הרגלים - לא הייתי עושה זאת. סבלנות.
בהצלחה ותתחדשי

ראשית, תודה על התגובה המהירה.
אני רק רוצה לוודא שהבנתי אותך נכון. לדעתך, צריך לחכות עם המיטה ועם ההרגל של הגעתי אליה לפנות בוקר. את חושבת שקודם כדאי שתתרגל לבית ולגן ורק אז את שני הדברים האחרים?
תודה, יעל

ראשית חשוב להגיד כי ילדים רבים סובלים מפחדים וחרדות, הרבה יותר ממה שנדמה. יחד עם זאת את צודקת שצריך לראות כיצד להפחית את התופעה ולא לשמר אותה. נסי לחשוב איתו מה יוכל לעשות כדי לא להיזדקק לך בלילה. קני לו פנס שיוכל להדליק בחושך, ספר או תשבצים שיוכל להעסיק עצמו במיטה כדי לא להתרכז בפחד, תני לו מוזיקה מרגיעה עם אוזניות שיוכל לשמוע אם שקט לו מידי והבטיחי לו פרס (שתתאמי עימו מראש) על כל לילה בה מתמודד בעצמו ולא קורא לך.
בדרך זו תקני לו כלים להתמודד לבד ואז גם החרדה עצמה תפחת בהדרגה.
במידה ואין שיפור כדאי לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי ו/או להדרכת הורים על מנת להבין את הקושי הספציפי של בנך ולסייע לו.

תודה תודה תודה על התשובה המהירה...
כל דבר אשר יצריך ממנו להתמודד לבד בלילה לא יעזור , אך בהחלט אחשוב על איזשהוא פרס שידרבן אותו לכל לילה ופרס יותר שווה אם יחזיק מעמד לתקופה...
שאלה נוספת שרציתי לשאול, האם לדעתך צריך לדבר על כך או כמה שפחות? כלומר, במידה ומדברים על הבעיה לדעתי הבעיה מעצימה (ולראייה שיצא לי גם להיות חסרת סבלנות לצערי בלילות טרופים אלו..)
או שכדאי באמת לא לעשות "עניין" ולתת לתקופה לחלוף?
מה דעתך?
ושוב תודה על התשובה ,קצת נרגעתי מהמשפט הראשון שלך שכנראה יש ילדים רבים עם פחדים רבים
ואנחנו לא לבד....:)
ערב טוב...

כלב שיישן לידו .
גם יהיה החבר שלו / השומר שלו
ובמקום להעיר אותך יעיר את הכלב...
בהצלחה