פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לכם ביתי בת 16 מאז ומתמיד סרבה ללכת לבית הספר אינה יוצאת אם חברות בעיקרון אינה יוצאת בכלל לבד רוב הזמן בבית ניסיתי לקחת אותה לפסיכולוג אך היא מסרבת בכל תוקף השנה נשארה כיתה והמצב הולך ומחמיר אינה רוצה להירשם לחוגים ולכל דבר אחר וכל החופש יושבת בבית ומסרבת אפילו לרדת למטה ניסיתי הכל אני חסרת פיתרון עירבתי מבית הספר בשנה שעברה אך לא יכלו לעשות מאום עירבתי חברות שיקראו לה לצאת אך אמרה שמרגישה שלא רוצים אותה מה עושים אנא עיזרו לי כואב לי מה שעובר עלייה בתודה שרה

שלום אני רוצה אם אפשר עזרה יש לנו בעיה במעברים
אצל הילד

שלום לך,
בתי בת 5 ושלושה חודשים בת יחידה שמעדיפה סבתא אחת על פני השניה . זה בא לידי ביטוי ביחס שונה ומעליב.הסבתא הנערצת (חמותי) יש לה עוד 4 נכדים והיא סבתא מאוד מפנקת ,לאימי ביתי הינה הנכדה היחידה ולכן גם היא מאוד מפנקת. משום מה הבת שלי מעדיפה את חמותי ואף מציינת שהיא אוהבת יותר את סבתא דינה(חמותי) והיא לא יודעת מה הסיבה.אני מודעת לזה שלא אוכל להשתלט על ההעדפות מה שמכאיב לי זה ההתנהגות הלא תמיד נעימה והחוסר כבוד שלעיתים מלווה בסלידה שמעציבה אותי נורא.אשמח אם תוכלי לכוון אותי איך מתמודדים עם סיטואציה כזו עצוב לי מאוד על אימי שזו נכדתה היחידה שהיא מאוד מאוד אוהבת.

שלום,
ביתי בת 3 ו4 חודשים, מאז ומתמיד יש לה קשיים עם מעברים... באופן כללי אוהבת להיות בבית משחקת עם עצמה יפה במשחקי דמיון וכו ולא משתעממת ואוהבת גם בילויים בחוץ א-ב-ל כל יציאה מהבית מלווה בקושי רב... היא דורשת לדעת בדיוק לאן הולכים ומי יהיה שם ואם זה לא מוצא חן בעיניה היא לא מוכנה ללכת, מסרבת לנעול נעלים ולצאת ופורצת בבכי... וגם אם זה למקום שהיא רוצה ללכת ומתלהבת עדין היא מתנהלת באיטיות רבה עד שמוכנה לנעול סנדלים להחליף בגדים אם צריך ובכלל להתארגן ולצאת וכל פעם כאילו מוצאת סיבה להתעכב אם זה ע"י לבחור לקחת משהו לדרך ולהחליף אותו וכדומה...
אתמול הייתי חייבת לצאת לקנות משהו בסופר לארוחת הערב והיא רק רצתה לטייל בחוץ ולא הסכימה שניסע והייתי צריכה לוותר... או שלשום שרציתי נורא להיפגש עם חברים בקניון או בגן שעשועים והיא לא הסכימה ורצתה להישאר בבית...
איך אפשר להתמודד עם זה בצורה שתקל עלינו את החיים? שתקל עליה את היציאות?
אוסיף רק שמתבטא גם קושי במעבר השני כשצריך לחזור הביתה אבל במינון הרבה הרבה יותר נמוך... לפעמים היא בעצמה מבקשת כבר לחזור הביתה...

בני אוטוטו בן 4 ולאחרונה משהו השתנה אצלו מבחינה התנהגותית.
בגן - בחודש האחרון כל יום היה מרביץ בגן. כמעט כל יום זה היה לילדה ספציפית אבל לא רק. זה הגיע למצב שהילדים שלהם הוא מרביץ היו נכנסים בבוקר לגן, כשהיו נכנסים לגן והיו רואים את הבן שלי בגן, היו מתחילים צרחות ובכי. כל ילד היה אומר בבכי לאמא שלו שהוא לא רוצה להיכנס לגן כי הבן שלי שם.
חוץ מזה יש לי עוד בת קטנה בגיל 1.5 שגם אליה הוא החל להיות יותר אלים, יותר מציק וכו'. זה יכול להגיע למצב שהיא עומדת על ידו והוא דוחף אותה חזק ו/או בגן הוא רואה שהיא שוכבת על הדשא הוא מתיישב עליה.
כל הדברים האלה חדשים בשבילי - לא מכירה אותו ככה.
השבוע למשל באמצע ארוחת צהריים עם הילדים בגן - הוא ירק על כמה ילדים את האוכל.
בגן הבטיחו לי שאף ילד אחר לא עושה את זה כלומר שאין לו ממי ללמוד.
איך יודעים אם זה קשב וריכוז?
כמו כן הוא עדיין לא גמול - אנחנו לא מצליחים לגמול אותו, הוא לא מראה סימנים שהוא מבין או שהוא בעניין. (אני לא יודעת אם יש קשר אבל היתה לו התפתחות מוטורית גסה מאוד מאוד מאוחרת. החל ללכת עצמאית רק בגיל שנתיים וחודשיים).
אשמח לקבל תשובה בנושא

שלום

ביתנו בת 2.5 והשנה הייתה בפעוטון קטן של פחות מעשרה ילדים. אנחנו לא ממש מרוצים מהגן (לא דברים מזעזעים אלא אוסף של דברים קטנים כגון: חוסר נסיון והכשרה של הצוות, תכנים שאינם מתאימים לגילאים הבוגרים יותר, "עיגול פינות" בכל מיני נהלים והבטחות שהם בעצמם הבטיחו, בנה של בעלת הגן נמצא בגן).
מצאנו גן אחר, הרבה יותר גדול ומסודר (24 ילדים בקבוצה) ונרשמנו אליו, אבל עכשיו אנחנו מהססים אם לעבור לשם באמת.
יש לציין שלושה דברים: אמורה להיוולד לנו עוד בת באמצע אוקטובר, ביתנו קצת פסיבית ביחסיה עם ילדים אחרים (לא עומדת על שלה, נסוגה כשיש קונפליקט עם ילד אחר), ובגן הנוכחי אין אפשרות להישאר מעבר לשנה הבאה ואילו בגן החדש יש.

אם נישאר, אז נישאר עם כל הבעיות שמניתי (יכול להיות שגם בגן החדש נגלה בעיות...) וכן נצטרך להעביר אותה גם בסוף השנה הבאה.
מצד שני, אם נעזוב, אז לביתנו יהיו שני "משברים" סמוכים: מעבר לגן אחר ולידת אחותה. בנוסף, היא תהיה בקבוצת ילדים גדולה פי כמה ממה שהייתה רגילה.

הגן הישן מבטיח שקט תעשייתי כאת, גם לנו וגם לה, אך בטווח הארוך הוא פחות טוב (תכנים, צוות) ואילו הגן החדש יהיה משבר בתקופה קשה גם ככה ולכן פחות טוב בטווח הקצר אך עדיף בטווח הארוך.

היינו רוצים לשמוע את דעתך / דעתכן בנושא, בתקווה שהיא תעזור לנו בהחלטה.

תודה

בתי בת שנתיים ותשעה חודשים מתעוררת במהלך שנת הלילה כ-4 -5פעמים
(בפעם הראשונה לאחר 3 שעות שינה ואחר כך בפרקי זמן קצרים יותר).
היא מתעוררת מוודאת שאני לידה (אם לא קוראת לי אליה או באה אלי)
ואז חוזרת לישון .
מגיל של מס' חודשים היא היתה חרדה שאעזוב אותה בשנתה(היתה נרדמת במהלך הנקה, כשהנחתי אותה במיטתה היתה מתעוררת מייד או לאחר 45 ד' ומחפשת אותי)
עד לפני שבוע ישנה איתי ולאחרונה מוכנה לישון בחדר עם אחותה בת השש.

(יש לציין כי בגיל 11 יום עברה ניתוח קטן +אישפוז לילה בביה"ח בליווי צמוד שלי.ויש לה בעיה בריאותית המלווה בבדיקות חצי שנתיות בביה"ח.ביום יום חיים תקינים ללא מגבלות)

מה עלי לעשות על מנת שתישן רצוף?

שלום וברכה.

בתי בת ה 3.5 התחילה לעשות לי בעיות בלילה. את האמת מאז שהיא נולדה הלילות איתה היו בעייתים. בגיל 2.5 לקחתי אותה למרפאה של ד"ר אבי שדה שלאחר אבחון קבע כי אין לה בעיות שינה אלא בעיות של הרגלים ובאמת לאחר השיחה עימו התחלנו ליישם את עצותיו והתחולל שינוי עצום והילדה החלה ללכת לישון במיטה שלה, בחדר שלה לבד כל הלילה.

עכשיו, לאחר שהצטרפה למשפחה אחותה הקטנה(לפני כ 3 חודשים) היא החלה לקום המון בלילות למשל אתמול היא התעוררה בשתיים והייתה ערה עד חמש לפנות בוקר. אני לא מתייאשת ומחזירה אותה למיטה שלה עד שהיא נרדמת אך היא טוענת שהיא מפחדת, שלא נעים לה להיות לבד ועוד מגוון תירוצים( פיפי, לשתות וכו כו..) בכדי להיכנס למיטה שלנו. החלטתי לעשות לה הפתעה ושלשום כשחזרה מהגן העברתי את אחותה הקטנה אלייה לחדר. חשבתי שאולי כך היא לא תפחד ולא תרגיש שהיא לבד (התינוקת הייתה כמובן איתנו בחדר..). וכמובן שגם זה לא הועיל!

אני מיואשת ובעיקר עייפה אני קמה גם לקטנה ועכשיו גם לגדולה. אני כבר לא יודעת מה לעשות!!

כרגע אני בחופש אז זה פחות מטריד אך מה יהיה כשאחזור לעבודה? קצת קשה לתפקד כשאני ישנה בלילה בממוצע 5 שעות עם מלא הפרעות....

צריכה עצה בדחיפות.....

חשוב לציין שכשאני משוחחת איתה בבוקר היא יודעת שהיא לא בסדר שהיא קמה בלילה ואומרת שהשכנים הפריעולה, שרצתה לומר לי שהיא אוהבת אותי וכדומה. היא ילדה מאוד נבונה ויודעת שמה שקורה איתה בלילה הוא לא בסדר. בנוגע לאוחתה הקטנה- היא מאוד אוהבת אותה ולא סבלנו משום בעיית קינאה מאוד קשה. הקבלה שלה למשפחה הייתה ממש בסדר.



אשמח לתשובה ועצות....

האמא העייפה...מאוד...

כשר תקופה די ממושכת שאנחנו מנסים להרגיל את בננו בן ה-4.5 להרדם ולישון במיטה שלו. לגבי ההרדמות במיטה שלו, יש הצלחות (אם כי לא תמיד) אך יש. אך בכל לילה הוא מתעורר ועובר למיטה שלנו. איך אפשר למנוע זאת? בהתחלה היה מגיע למיטתנו לקראת בוקר אז לא הייתה לנו בעיה עם זה. עכשיו מגיע כבר בשעה די מוקדמת של הלילה. כאשר מחזירה אותו בחזרה, מתעורר שוב וחוזר ויכול לחזור על עצמו 3-4 פעמים במהלך הלילה. הוא גם לא זוכר שהוא עושה את זה למרות שמבטיח שלא יעשה.
אחיו התינוק מבלה את רוב זמנו איתנו במיטה וברור לי שזה חלק מהענין, אך בכל פעם שהגדול מתעורר ועושה את המעבר אז גם הקטן מתעורר וכך מתחיל לופ שלם של חוסר שינה רציפה אצל כולם. נמאס לי מהענין, עצבנית ולא רוצה להוציא את זה עליו אך לא יודעת מה לעשות.
גם שאחיו נמצא איתו בחדר בלילה, עדין הוא מגיע אלינו (מילא אם הוא אצלנו, אז מבינה שגם רוצה להיות, אך בלתי אפשרי).
אשמח לקבל עזרה בנושא, תודה.

בני הבכור ( יש אחות בת שנה), בן חמש וחצי, ילד רגיש מאוד, אמוציונאלי מאוד , חכם מאוד ( מעל לגילו) וחרד מאוד.
מאז שהיה קטן היו לו המון חרדות, וככל שהוא גדל החרדות גדלות.
הילד חרד כמעט מכל דבר: חרד משינויים-מעבר מהגן לצהרון גורר בכי במשך שנה שלמהבלי סיבה אמיתית ( כששואלים אותו למה הוא אומר שפשוט "קשה לי".,הגעה למקומות בלתי מוכרים והפחד להשאר לבד כמו למשל ללכת לחברים, מוכרים וגם כאלה שלא ולהשאר שם בלעדינו.
פחד מתחרויות- אינו מוכן להשתתף בשום תחרות, והפעלות ימי הולדת זו הדוגמא הקלאסית ובא ומתיישב בצד בפרצוף חמוץ שגורר כמובן בכי, הפחד מכישלון-לא מתחרה כי מפחד להפסיד ומפחד מהתוצאה של ההפסד :" מה קורה למי שמפסיד"
הפחד שלא יאהבו אותי-:" אמא/אבא אתם כועסים עלי?, ואולי עכשיו אתם כועסים עלי? ואולי עכשיו??"... הפחד מהמוות, מה יקרה אם אני אמות, ואם את תמותי או אבא והתעסקות בלתי נגמרת במוות של בני המשפחה, פוביה איומה וקשה ממעליות, עד כדי צרחות כל פעם שנכנסים למעלית ( מעולם לא נתקענו או שהיה משהו בתוך המעלית ), לא מוכן ללכת לחברים שיש להם מעלית בבנין...
פחד קשה מכלבים- צרחות הסטריה וכו'. הילד היפוכונדר בצורה רצינית ומדבר על מחלות ותרופות כאילו היו תכניות טלביזיה לילדים ( לרופאים הוא מאוד אוהב ללכת), בעלי ואני משתדלים למתן את הפחדים אך מרגישים שאין לנו את הידע והכלים לכך מפחדים שבתגובותינו עושים נזק.
אנו לא מלחיצים אותו, לא מעניין אותנו אם ינצח או יפסיד, נותנים לו להרגיש תמיד אהוב לא משנה מה תהיה התוצאה של מעשיו, מעולם לא הענשנו אותו (כי פשוט לא היה צורך- הוא באמת ילד מקסים וטוב), אנו לא אנשים תחרותיים ולא דוחפים אותו בכח לשום דבר- למרות שהיינו מאוד רוצים שילך לחוגים וכו' ומנסים לשכנע ללא הצלחה (הוא לא רוצה כי הוא מפחד), הילד אהוב מאוד ומקבל חיזוקים חיובים על מעשיו והמון פירגון, אנו אוהבים כלבים מאוד ואני מנסה תמיד לכל כלב ברחוב לגרור אותו ללטף אותו " ואיזה כלב חמוד בה תראה ותלטף אותו..." כמובן ללא הצלחה.
העניין עם מעלות נשגב מבינתינו (למרות שאני כילדה גם כן פחדתי- לא בצורה כזו אמנם אבל בכל זאת...). אין התעסקות עם מוות במשפחתינו וטפו טפו טפו כולם בריאים ,אף אחד לא הולך למות ולא מת בעבר. בהתחלה היינו מוותרים לו ונותנים לו תמיד "לנצח" במשחקים כדי לא לגרום לו לעגמת נפש, אחר כך כשהבנו את הטעות לימדנו אותו שלא משנה התוצאה העיקר שמשחקים יחד ונהנים, גם זה לא עזר ועשה רק נזק, ובסוף שלימדנו אותו שזה בסדר גם כשמפסידים ולא קורה שום דבר הוא פשוט לא מעוניין לקחת חלק בשום דבר שהוא עלול להכשל בו.
אנו מרגישים שאנחנו לא יודעים אייך "לאכול" אותו וכל תגובה שלו כזו גוררת הלם מאיתנו.
אנו מעונינים לקבל יעוץ לגביו/לגבינו לא יודעים אם הבעיה אצלו או כמובן אצלינו ומוכנים לכל דרך פעולה. אני חוששת מהמעבר לכיתה א' בעוד שנה.

אני אמא לשני ילדים ילד בן 6 וילדה בת 3 היחסים בינם יפה אך לאחרונה שמתי לב שהילד מתחיל להתנהג אחרת בזמן השינה הוא משחק עם איבר המין שלו כשהוא יושן על הבטן כאילו שהוא מאונן וזה לא רק לפני שינת הערב כנראה זה מרגיע אותו לישון או משהו זה יכול להיות באמצע היום כשהוא רואה טלוויזיה למשל על הספה אני מנסה כל הזמן להיות ספונטנית ולא להגיב מיד בביקורת ממני או לבקש ממנו להפסיק אלא פשוט מנסה להפעיל אותו או להסיח את דעתו מהר במשהו אחר ולהיות תמיד לידו בזמן האפשרי שאני יכולה אבל את האמת זה מתחיל לשגע אותי ואני לי משתפת אף אחד בבעיה הזאת חוץ מבעלי אבל את האמת זה מגעיל אותי גם ואני מחפשת דרך להפסיק לו את זה אבל אני לא מצליחה אם אפשר לעזור לי בהקדם האפשרי ולהדריך אותי איך להתמודד עם הבעיה והאם זה טבעי בכלל בהתפתחות שלו ותודה.

יש לי שני ילדים בת 2 ובן (3.5) שעת ההשכבה הפכה לסיוט גם לנו וגם להם.
כמעט את כל השיטות ניסינו אך כלום לא מועיל הגדול מפגין שאינו רוצה לישון גם ב-11 בלילה והקטנה נסחפת אחריו בחגיגה. כל הזמן מוצאים תירוץ לצאת מהחדר או לקרוא לנו.
אני זקוקה נואשות לעזרה הגענו למצב שרק מכות פותרות את העניין, ואנחנו מאוד נגד זה! הם פשוט מוציאים אותנו מדעתינו .
אני אשמח לשמוע בנוסף לדעה והכוונה, לאן אני יכולה לפנות כדי לקבל עזרה מקצועית בנושא (ללא חשיפה בטלויזיה).

שלום לך הפסיכולוגית.ביתי כימעט בת 15 עסוקה בעצמה יותר מידיי.היא אוהבת להיצטלם הרבה ובכל מקום ומעבירה למחשב את התמונות. מה זה מבטא? האים זה טוב או רע? והאים זה מראה שהיא אוהבת את עצמה? בבקשה תשובה תודה

אני אמא לשני מתוקים בני 4 ו-2 שחולקים בשמחה חדר משותף. לפני כחודש וחצי העברנו את הקטן למיטה נמוכה עם מגן במקום מיטת תינוק ממנה טיפס החוצה. מאז השינוי החבר'ה עושים כל ערב חגיגות וממאנים ללכת לישון. עד היום ב- 20:00 הם כבר היו ישנים ועכשיו אין שקט עד 22:30. הקטן מבקר במיטה של הגדול ושניהם יוצאים לסלון שוב ושוב בקול תרועה וצחוק ואנחנו כמו יו-יו מחזירים אותם למיטה שוב ושוב ושוב. דווקא הגדול נרדם שעה לפני הקטן שפשוט לא נגמרת לו הבטריה... ניסינו את השיטה של "סופר נני" והחזרנו אותם לחדר בלי תגובה בכלל המון פעמים במשך כמה ערבים אך זה לא הועיל כלל. אנחנו די מותשים והופכים בשלב מסויים לעצבניים כי יש לנו המון משימות לשעות הערב כמו לימודים, נקיון ואפילו סתם כיף ואנחנו לא מגיעים לזה. מה עושים?

ילדתי בת 4 וחצי, ילדה עם בטחון עצמי מאוד גבוה. יש לה חרדות כמו לא מוכנה לעשות כלום בלי שמבוגר יהיה לידה. היא טוענת שהיא מפחדת אךך לא ברור לנו ממה הפחד נובע. היא עושה דברים דווקא, צועקת, מרביצה, נושכת, מושכת בשערות וכאשר אנו מבקשים ממנה להיכנס לחדר לחשוב על מה שהיא עשתה היא צורחת, בוכה עד כדי חנק ואומרת שהיא מפחדת. בנוסך היא לא קמה לשירותים בלילות ומרטיבה בתדירות של פעמיים שלוש בלילה. מה עושים? אנחנו אובדי עצות. האם לקחת אותה לטיפול?