פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שום גלית,
אני מבינה שהשקרים נוגעים במיוחד לנושא האוכל. נושא האוכל הו אכנראה הדרך שבה היד מתקשר איתך על היחסים ביניכם. יכול להיות גם שהוא מרגיש לבד עד שאת מגיעה והואכל הוא תחליף לקשר איתך (אני לא מתכוונת שתפסיקי לעבוד אני רק מסבירה הסבר אפשרי למצוקה שלו). יכול להיות שאתם זקוקים לעזרה מקצועית שתעזור לכם לבנות את הקשר ביניכם כך שיהיו בו אופציות נוספות מלבד לריב בו על אוכל. יכול להיות שאצל בנך המריבה על האוכל היא סוג של מריבה על האהבה שלך - כמה את נמצאת, כמה את מרשה, אם לא נותנים לו הוא ייקח בכוח, וכו'.
במילים אחרות הייתי מתייחסת לתפקיד הפסיכולוגי של האוכל ולא רק להצבת הגבולות. אם לא רוצים לתת לא אוכל בלי גבולות, ובצדק, צריך לחשוב מה נותנים לו במקום, כי החסך הו אלא של אוכל, אלא אולי ריגשי.

שלום אלונה,

נסו להקדיש לו זמן אישי בנפרד, שלא בנוכחות התינוק.
לצאת איתו לפעילויות מחוץ לבית ולהיות איתו אחד על אחד.
דבר נוסף- הקפידו על כך שלא להפיל עליו את תפקיד הבוגר והמתחשב באופן תמידי.
אני מבינה שעד כה היה לבד, קיבל את מלוא תשומת הלב ובמובנים מסויימים היה התינוק שלכם.
תנו לו את זה עדיין. מותר לפעמים להיות קצת תינוק קצת ילד.

אתם מוזמנים לקרוא באתר זה או באתר שלי מאמרים שכתבתי בנושא. ישנן גם כתבות.
בהצלחה,

נעמה.

שלום יונית,
את יכולה ללוות את הפעולות והמחשבה שלך במילים, משהו כמו - "מה קרה? למה את בוכה? אולי כואבת לך הבטן? בואי נרגיש את הבטן, אה זה לא הבטן, אולי את רעבה? הנה בקבוקי, הנה כנראה שהיית רעבה. עכשיו יותר טוב, נכון? וכו'.
עצם הפנייה שלך אליה ועצם השמעת הקול שלך, הטון, מצב הרוח שלך שעובר דרכו הם חיוניים להעמקת הקשר, ובגיל כזה מתחילה לאט לאט הבנה של ילדים לשפה למרות שרובם עדיין לא מבטאים זאת בדיבור בעצמם.

כיאלו לחשוב בקול רם ???
זה לא יעשה אותה לא החלטית ??
אני שואלת
זה בטוח נשמע לך מוזר
אבל ממש חשוב לי ,להבין טוב את הנושא
וכל פעם שאני באה לדבר איתה
אני לא מוצאת עניין ,
אז אפשר עוד הסבר ,
תודה
יונית

שלום יונית,
לפני שמחליטים צריך להתלבט. זה תהליך חשיבה טבעי. ההחלטה היא תוצאה של חשיבה, כך אני מקווה... אם כבר זה ילמד אותה משהו, זה ילמד אותה לחשוב... אבל זו לא הנקודה, היא לא בגיל ללמוד דווקא את זה ממה שאת עושה, מה שהיא תלמד זה שיש שם מישהו חושב ואיכפתי ולא רק מכונה ששותקת ועובבדת כמו רובוט...(אני בכוונה מנסחת בהגזמה, אני מניחה שאת לא רובוט בכלל).

שלום מיטל
חלומות רעים הם דבר נורמטיבי בגיל זה.
כדאי לבדוק איתו מה לדעתו יכול לעזור לו.
נסי לברר על מה החלומות וחישבי איתו מה יכוללנצח את הדברים הרעים בחלום. אולי אם יישן עם פנס מתחת לכר ויוכל להאיר על החלום ולראות שהוא לא כלכך מפחיד. אולי לדמיין איזה גיבור למשל סופר מן שנכנס לחלום ומנצח. אולי איזה ספר שישים לידו על גיבור מסויים.
נסי אולי להבטיח לו מתנה אם מצליח לחזור לישון אחרי החלום.
אל תאפשרי לו להגיע למיטת ההורים אבל אפשר לשים מזרון על הרצפה לא רחוק מחדריכם.
הקריאי לו סיפורים על ילד שמפחד מחלומות ושוחחי עימו על הילד ועל הדרך שהוא התגבר.

מקווה שאחת השיטות שהזכרתי תעזור.
בהצלחה

שלום לך,
לא הבנתי איך הסתיימו האינטראקציות עם הפסיכולוגים השונים שייעצו לכם. מה זה נקרא "לא מצא משהו חריג אצל בני" מדוע הוא צריך למצוא משהו חריג? וכן לא ברור לי מה זאת אומרת שיש קשיים בדחיית סיפוקים וסף תסכול נמוך.כלומר זה כן ברור י, אבל האם בכך נגמר העניין? האם לא קיבתם הכוונה איך להתמודד ולעזור לו עם קושי בדחיית סיפוקים וסף תסכול לנמוך?
לא צריך שתהיה בעיה חריגה לילד, אולי יש לו ואולי אין לו, אבל לא ברור לי מה עוד נאמר לכם שצריך לעשות. משהו נראה לי לא שלם בתהיכים שעברתם ולא ברור לי למה.
אם את יכולה אנא השלימי יותר פרטים בקשר לכך.

סליחה אם לא הייתי מספיק ברורה.
זו בדיוק הבעיה שלי שבעצם לא קיבלנו הכוונה מה כן לעשות עם הילד במצבים כאלו (הדרכת הורים) במכבי משום מה אף אחד לא מבין מה זה הדרכת הורים.

את ה"הגדרה" "סף תסכול נמוך" וגם ""בעיה רגשית" שמתבטאת באלימות קיבלנו מהגננת.
הילד מטופל בריפוי בעיסוק וקלינאית תקשורת.

הפסיכולוג הקליני שעמו נפגשנו ראה את הילד פעם אחת. ואמר שהילד בסדר גמור. איתי הוא נפגש שלוש פעמים אך גם הוא לא ענה לבקשותיי לגבי הדרכת הורים - מה תכלס לעשות ואיך לנהוג עם הילד וכו'. לכן לא ראיתי טעם להמשיך עימו. גם לדעתי כמובן לא סיימנו את התהליך או בעצם לא התקדמנו בכלום. אני מחפשת מענה יותר בצורה של הדרכת הורים. האם ידוע לך על מכון פרטי שעובד עם קופ"ח מכבי באזור השרון ?

שלום לך,
אני לא יודעת אם הדרכת הורים כלולה בהגדרות של מכבי לגבי הכיסוי שלהם לטיפולים של התפתחות הילד, אבל אני מכירה מכון התפתחות הילד בהרצליה שעובד עם מכבי, תחפשי בגוגל "מרכז להתפתחות הילד - יד התשעה" ותתקשרי לברר.
בהצלחה,
סמדר.

שלום לאמא המשתדלת,
התשובה לשאלתך תלויה בגורמים התפתחות הדימוי העצמי הנמוך. אני לא מספיק מכירה אתכם, אבל אני משערת, שבמקרה שלכם מדובר בילד שרגיל להצטיין. הכישורים שנדרשים להצטיינות בלימודים או בפסנתר הם לא אותם כישורים שנדרשים להתמודדות חברתית. בחברה מותר וצריך לטעות, לנסות, להתייחס לכך בהומור ולא לקחת הכל כל כך ברצינות, להיות קליל יותר. זה לא הכלי שהבן שלכם למד לפתח. אני גם לא מכירה אתכם, ולא יודעת אם אתם כאלה. או שאתם כאלה אבל שידרתם לו שהכל נורא רציני במיוחד לימודים והישגים, ולא עודדתם אותו שמותר לטעות, מותר לשחק, לא הכל ברצינות וזה דווקא נחמד. יכול להיות שהוא למד לקבל התייחסות חיובית ממכם רק שהוא מצליח במאה אחוז. והוא חרד פשוט להיות הוא, בלי קשר הישגים. זה אכן פוגע בדימוי העצמי.
זו כמובן רק השערה שלי. אם זה כך, כדאי לנסות שנות את זה, להוריד לחץ מהלימודים, לעשות איתו דברים כייפים, לתת לו התייחסות חיובית לא רק כשהוא מצליח ולא רק בגלל התכונות החיוביות שלו, אלא בכלל בגלל שהוא חמוד והוא הבן שלכם וזהו.
יכול להיות שתצטרכו להיעזר בטיפול, כי אלה דפוסים שכבר התקבעו בגיל כזה ויכול להיות שיהיה קשה לשנותם גם אצלכם וגם אצלו.

רויטל,

הצבת גבולות בתהליך זה הינה דבר משמעותי.
צריך להיות גבול ברר בין מיטת ההורים לזושל הילדים. אתם מאפשרים את העניין ולא מקפידים להחזירם למיטותיהם, ולכן הם ממשיכים לנסות.
כשתפגינו עקביות ונחישות, תוכלו להפסיק את העניין.

לגבי הטיטול- אין לי מושג מה הגישה שנקטת עד כה, אך יש לעשות זאת עם הילד, ע"פי השלבים הנכונים לו. קראי לו ספרים בנושא והכיני אותו. קשה לו יותר לעשות את הצעד בגלל הפרש הגילאים הקטן בבית. אני מניחה שכאשר הילדה תיגמל, הוא ישתף פעולה גם כן.

בהצלחה,

נעמה.

שלום !
בני בן 7. את גמילה מהחיתולים עבר בזמן ( בגיל שנתיים וחצי) , ללא קשיים , "בריחות " , ממש חלק. כשהיה בן 5 חלה נסיגה שהתבטאה ב"בריחה" של צואה במכנסיים , עד התאפקות במודע וחוסר רצון לעשות קקי ( אפילו למעלה משבוע ) , וכשהיה כבר צריך היה בורח לו במכנסיים . תקופה זו היתה ארוכה עד שהתייעצנו עם פסיכולוגית הגן , שבציעה שננסה ביחד איתו לפתור את הבעיה בכך שינסה באופן קבוע ויומומי ללכת לשירותים בשעה קבועה , פעמיים ביום . ואכן העניין בא לפתרון , ולאחר כמה פעמים של "תזכורות " ללכת לשירותים בזמן שנקבע , הוא התחיל ללכת כשהיה צריך , לבד, וללא כל התנגדות ( בכל יום הוא היה בשירותים ) , וללא כל בעיה.

הבעיה שוב חזרה לפני שבועיים . שוב אין לו רצון לעשות קקי, מתאפק , " לא יוצא לו" , בורח לו קצת והוא ממש "מחזיר " לבטן , רואים זאת על התחתונים .

מה עומד מאחורי התנהגות זו ? ואיך אפשר לפתור אותה ?
תודה , אמא מאוד מודאגת

ליאת שלום,

עבור הילד המצב שאת מתארת אינו פשוט כלל.
כל פעם "קורעים" אותי מהביבה המוכרת והבטוחה ומשנים לו מסגרת ומקום. בנוסף, לא לפגוש את אביו פרק זמן כה רב הינה סוגיה משמעותית.

ילד צריך שגרה ובטחון. כעת הוא כבר גדול ושינויים שכאלה בהחלט יקשו עליו.
אני בהחלט לא ממליצה על הסדר שכזה.מבינה את געגועייך, אך אין פתרון זה הוא נכון בעבור הילד.

בברכה,

נעמה.

שלום קרן,

נזק לילדה לא יהיה כיוון שהסבתות יטפלו בה באהבה ובמסירות.
עם זאת, בהחלט מומלץ שתהיה דמות אחת קבועה עם הילדה, שתטפל בה ואותה היא תכיר.
השאלה בעיניי היא האם היא רואה את הסבתות מעבר ליום בשבוע. יום בשבוע לא מספק כדי להכיר אותה, רצונותיה, צרכיה ואופיה. קשה גם לה לזהות ולזכור בתדירות שכזו.

הקפידי שתיפגש איתם יותר, גם באחה"צ.
בהצלחה,

נעמה.

שלום ליז,
לא הפחדים האלה לא טבעיים ברמה הזו. האם דיברתם איתו על החוויה בנוגע להומלס? אולי כדאי לשוחח איתו על מה שהוא ראה, מה המשמעות של זה ואיך אתם שומרים שאף אחד לא רצוי לא ייכנס הבייתה.
משהו כמו:" כשחזרנו הבייתה בשבוע שעבר שכב האיש הזה שנראה מפחיד ליד הדלת. בטח פחדת כי לא ידעת אם הוא ייכנס אלינו בכוח. אבל בסוף הוא לא נכנס כי...אבל בכל זאת אולי אתה מפחד שיבוא איש כזה." ולהסביר לו איך אתם שומרים, איך נועלים את הדלת ושאי אפשר להיכנס אליכם הואו מוגן ובטוח בבית. לתת לשאלות שלו לעלות - למה האיש הזה ככה, הוא נראה משונה וכו'.
את יכולה גם להיכנס לעמודת "שאלות נוספות" לתשובה שמתייחסת לפחדים אצל ילדים.

שלום שר,
קודם כל כדאי גם לבדוק האם התרופה שניתנה לו לא מתאימה. בנוסף ייתכן שיש מקום לבדוק מה עוד קרה בתקופה האחרונה מעבר לשינוי התרופה בחייו שאולי השפיע. העובדה שההתנהגות לא קורית בבית לא מעידה על כך שאין בעיה, אלא אולי מסיבות שונות הבעיה מתבטאת רק במסגרת. לאחר ערכית הבירורים הראשוניים עליהם המלצתי, בהחלט יש מקום לפנייה לטיפול פסיכולוגי.

שלום אילנית
נראה שהילדה מאד רוצה לרצות אתכם. חשוב לה שתהיו מרוצים ממנה או שלא תכעסו. אולי חשה שמאבדת את מקומה מולכם.
נסי להבין למה בעצם. מה מנסה להשיג בסיפורים אלו. למה כלכך חוששת לספר לכם את האמת? למה חשוב לה לייפות את המציאות?
הכיחו לה (לא מספיק להגיד) שאתם באמת מקבלים אותה כמו שהיא.
חשוב לא לחזק התנהגות זו ולא לשדר אמפתיה לעצם השקר.
העובדה שזה קורה בעיקר מולכם מחזקת את דברי ומרגיעה שזוהי לא בעיה של שקרנות פתאלוגית אלא של צורך לרצות.

מה דעתך?

שלום הדס,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה המתייחסת לפחדים אצל ילדים.