פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

חברתי מעוניינת להיות אם פונדקאית פעם שניה ,רק שהפעם ביתה כבר בוגרת בת 4.5 והתהליך יקח זמן ובטח היא תהיה בת 6 שהתהליך יתקיים(אם יתקיים).
ההתלבטויות הן איך מעבירים את המסר לילדה בגיל כזה ,איך לא פוגעים בה ומעבירים לה את החוויה בצורה הכי חיובית (אם אפשר)

נשמח לעצה כוכי

תודה לעונים!
אני פונה אליכם משום שיש לי בעיה.
אני צריך יעוץ דחוף!!!
כבר 4 שנים אני מטריד את ההורים שלי ואני לא יודע מה לעשות כנגד זה.
בבקשה תעזרו לי!
הנה פירוט הדברים שאני עושה (וזה מציק להורים שלי):
1)אני משקר הרבה!
2)אני לא מקשיב יעוץ ההורים בקשר לימודי קשר חברתי ומתחצף באותו נושא.
3)אני מתגנב בלילה ומשחק במחשב
4)מקלל ואומר דברים לא יפים להורים שלי.
אני לא יוד מה לעשות,אני כול הזמן חושב אך אני מונע את זה אבל זה חוזר על זה שוב ושוב.
בבקשה עיזרו לי!!!!!אני עומד ללכת לאימוץ ואני רק בן 10!!!
שוב תודה לעונים!!!

:( :( :( :(
בבקשה תצילו את חיי!!

שלום !
בני בן 7. את גמילה מהחיתולים עבר בזמן ( בגיל שנתיים וחצי) , ללא קשיים , "בריחות " , ממש חלק. כשהיה בן 5 חלה נסיגה שהתבטאה ב"בריחה" של צואה במכנסיים , עד התאפקות במודע וחוסר רצון לעשות קקי ( אפילו למעלה משבוע ) , וכשהיה כבר צריך היה בורח לו במכנסיים . תקופה זו היתה ארוכה עד שהתייעצנו עם פסיכולוגית הגן , שבציעה שננסה ביחד איתו לפתור את הבעיה בכך שינסה באופן קבוע ויומומי ללכת לשירותים בשעה קבועה , פעמיים ביום . ואכן העניין בא לפתרון , ולאחר כמה פעמים של "תזכורות " ללכת לשירותים בזמן שנקבע , הוא התחיל ללכת כשהיה צריך , לבד, וללא כל התנגדות ( בכל יום הוא היה בשירותים ) , וללא כל בעיה.

הבעיה שוב חזרה לפני שבועיים . שוב אין לו רצון לעשות קקי, מתאפק , " לא יוצא לו" , בורח לו קצת והוא ממש "מחזיר " לבטן , רואים זאת על התחתונים .

מה עומד מאחורי התנהגות זו ? ואיך אפשר לפתור אותה ?
תודה , אמא מאוד מודאגת

שלוםרב
בני בן ה5-11 חודשיים ישליבעיה גדולה איתו כאשר הוא שובר משהו הוא מתיל להרביץ לנו ואני לא מבינה למה אני ניגשתאליו ומחבקת אותו חזק ואומרת לו זה לא נורא אפשרלקנות עוד תוך כדי החיבוק אנימקבלת עוד מכה עוד מעשה כאשר אני מתרגלת איתו בשיעורי הבית והוא לא יודע הוא בוכה ושוב מרביץ לי וגםכאשר אני והוא משחקיםיחד והוא מפסיד הוא בוכה ונכנס לחדרו ואומר אני אפס אני לא שווה כלום מה אני אמורה לעשות אני מפחדת שילד בגיל שכזה אומר אני אפס
בבקשה עזרה

בתי בת 5.5 מלאת שמחת חיים, מקובלת חברתית, אהובה, ומוכשרת בוחרת לאחרונה, יותר ויותר להמציא סיפורים שלא נבראו. היא מרבה בפרטים מדויקים ומשכנעים שגורמים לכולם להאמין לה.
קשה לי להבין למה. איזה צורך זה משרת אצלה. נכון שהיא מרוויחה המון תשומת לב ואהדה מהשומעים אותה אבל מה כל כך חסר מלכתחילה. איזה פונקציה מלבד תשומת לב, התפעלות או דאגה זה משרת? הסגנון מאוד מאוד אמין ומתוחכם. משחק שלא מבייש את השחקנים הטובים ביותר. ממש קשה לעלות על זה. האם יש לי סיבות לדאגה? כיצד להגיב לסיפורים שלה?
לפעמים אני מתפרצת בכעס כי אני נפגעת שהיא מוליכה אותי שולל בנושא שנוגע לבריאות שלה למשל. ולפעמים אני רק מקשיבה ומהנהנת. אבל ללא ספק התחלתי להיות מוטרדת ומודאגת.

שלום רב:
הקטן שלי בן שנה וחודשיים והחלטנו לשים אותו במסגרת עקב יציאה לעבודה והלכתי לבדוק גנים ומשפחתונים רציתי לדעת מה יותר טוב לילד בגיל בזה? במשפחתון זה כ -6-7 ילדים פחות אינטרקציה ולמידה אך יותר ביתי וחם ובגן כ-20 ילדים מחולקים לקבוצות עם סדר יום קבוע וכולל פעילויות, חוגים ומשחקים התפתחותיים אך סביר להניח שפחות יחס אישי. אני מאוד מפחדת לטעות ולהכניסו למסגרת לא מתאימה לכן בבקשה עצתכן.
תודה רבה

שלום.
בני בן 5 ו8 חודשים מאוד מפותח קוגנטיבית, בעל סף תסכול נמוך ונוטה להתפרצויות זעם כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה ושהוא לא מצליח במעשיו.
הוא עולה שנה הבאה לכיתה א' (להשאיר אותו עוד שנה זה ממש עוול כי כבר עכשיו מאוד משעמם לו בגן).
באלו דרכים אני יכולה לעבוד איתו כדי לרסן את ההתפרצויות וללמד אותו לקבל גם את הכשלונות?

תודה רבה רבה.

שלום רב,
יש לי בן בן -4, ילד חכם ומקסים. אך מאז ומתמיד הוא היה חסר ביטחון. הוא מפחד להכנס לבד לחדר שלו, ללכת ברחוב בלי להחזיק יד, בגן וגם בבית אם משהוא אומר לו משהו שלא נראה לו הוא ישר נפגע ובוכה, מעדיף לשחק לבד ושכל המשחקים אך ורק שלו ולא של אף אחד, עדין קשה לו לעשות קאקי באסלה כי הוא מפחד שזה יכאב לו כי בעבר זה כאב לו כמה פעמים ומאז קשה לנו לשכנע אותו לשבת באסלה. מכל דבר מפחד ממש מהכל, חסר ביטחון ברמה מאוד גבוה וגם ביישן יחד עם זאת. לי זה מאוד מפריע כי אני מהיום הראשון שלו נתתי לו להרגיש שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ואני תמיד שומרת אליו. כמובן לא בדברים מסוכנים אבל כן נתתי לו להרגיש משוחרר שהיה לו ביטחון עצמי כי הרגשתי שאין לו ביטחון. היום כשהוא בן 4 אני מאוד דואגת וזה מאוד מפריעה השאלה שלי מה אפשר לעשות עם כל זה איך לטפל עכשיו שבעתיד לא תהיה לנו בעיה בבית ספר וכו'. והאם יש טיפול כלשהו הדרכה להורים אך להתנהג במצב כזה? שהו שיכול עזור לנו. תודה מראש

ביתי בת 4.5 החלה שנה שעברה ללמוד בגן עירייה. הייתה לה שנה טובה מבחינה חברתית יחסית לכך שהיא קצת ביישנית. השנה היא עברה לגן חדש והמצב מאוד השתנה מבחינה קיצונית . בבוקר כשהיא מגיעה לגן היא לא מוכנה להיפרד ממני והגננת צריכה לקחת אותה ביד ולהחזיק אותה כדי שהיא תשחרר אותי(היא לא בוכה בדר"כ) כך זה כל בוקר. בימי הולדת היא יושבת צמודה אליי ולא משתתפת עם שאר הילדים. בשנה שעברה היא הייתה הולכת לחברות ונשארת לבד והשנה היא לא מוכנה שאשאיר אותה לבד אצל חברה. במפגשים עם ההורים בגן היא גם לא מוכנה לזוז ממני.
אני רוצה לציין שגם אני ובעלי אנשים ביישנים (האם זה גנטי?). אני מאוד רוצה לעזור לה להיפתח מבחינה חברתית ושתהנה כמו שאר הילדים.
אשמח לקבל עצות.

יש לי ילד מקסים בן שנתיים ושלושה חודשים שבוודאות נמצא כרגע בגיל המרד (מרי)
בשלושה ימים האחרונים הוא קם משינה ומתחיל לצרוח ולא רוצה שאף אחד יתקרב אליו
לא אני לא אבא שלו סבתא סבא אף אחד
זה קורה שהוא קם משנת הצהריים וכשהוא קם משנת הלילה
אף אחד לא מספיק לדבר איתו אפילו והוא צורח ומרביץ לנו ולעצמו וכל הזמן אומר די די די
לוקח לו כרבע שעה להירגע ואז הוא ממשיך כרגיל כאילו כלום לא קרה
אני מכירה את התופעה כאשר הוא רוצה משהו ולא נותנים לו או שמבקשים ממנו משהו והוא לא רוצה לעשות אבל ישר איך שהוא קם משינה נראה לי קצת חריג
הוא מרביץ לכל מי שמתקרב אליו מרביץ לעצמו ולא מפסיק לבכות
זה גם קשור לגיל המרד או שנראה לכן שעליי לקבוע פגישה עם פסיכולוג ילדים
כמה זמן לחכות ולבדוק אם זה עובר???
לדעתי זה גם לא חלום רע כי זה קורה במשך שלושה ימים פעמיים בים בבוקר ובצהריים
אני מאוד מודאגת מאוד
תודה רבה

כשילדי צורחים "סתם" בעלי שם אותם ב"חדר צרחות" עד שהם נרגעים ואז הם יוצאים לי אישית זה מפריע ואני אומרת לו שמותר להם לצרוח או לבכות כי הם כרגע מתוסכלים ממשהו שרצו ולא קיבלו או משהו דומה...ואם שמים אותם כאילו בעונש הם לומדים שאסור להם לכעוס לבכות וכו כי מקבלים על זה עונש.....כיצד אכן יש להתנהג עם בכי של ילדים כשאנחנו לא רוצים או לא יכולים לתת להם את מבוקשם והם בוכים.....האם זה נכון לשיםאותם בחדר עד שירגעו שבד"כ זה עוזר...והן נרגעים מהר או שזה יכול לעשות להם איזה נזק?

ביתי בת 3 ילדת סנדויץ חכמה ומקסימה אך לא דורשת לא מבקשת לא עומדת על הצרכים שלה..אני חושבת שהיא סובלת מזה ויש לי כמה דוגמאות לכך... גם הגדול שמעליה בן 5 מצליח תמיד לשכנע אותה בצורה מתוחכמת לותר על דברים שלה למענו והיא משתכנעת ומותרת גם כשלא מקבלת משהו שותקת או לפעמים מיד בוכה מאוד כיצד אפשר ללמד אותה לעמוד על זכויותיה ? לא לותר תמיד? לבקש ? לדבר? לא לבכות....או לשתוק....תודה אני נעזרת המון בעצות שלכם ולומדת הרבה גם מהשאלות של אחרים תודה רבה רבה!

ילדי בן שנה וחודשיים נמצא בגן החל מחודש ספטמבר הוא מגיע מאושר לגן ומתפתח יפה מאוד, ההתמודדדות שלי עם הגננת היא קשה אני מרגישה ביקורת ממנה כאשר אני שואלת מה אכל במשך הום מה עשה היא אומרת לי שאני כבר לא צריכה לשאול שאלות כאלו, כל פעם הוא חוזר עם מוצץ לא שלו ושלו נעלם אז אני צריכה לרכוש מוצצים חדשים כשאני מעירה לה על כך היא ואמרת לי "תזרמי", לא מקובל עליי החיפוף הזה אני מפחדת לדבר איתה בגלוי שזה לא ישפיע על היחס אל הילד שלי
מה עליי לעשות?

בתי בת 7, לעיתים כשהיא כועסת ובוכה על שלא קבלה משהו שרצתה היא אומרת שאני לא אוהבת אותה והיא רוצה לחפש משפחה אחרת שתאהב אותה.
זאת למרות שתמיד אין יום שעובר מבלי שאני אומרת לה לפחות 10 פעמים כמה אני אוהבת אותה וכמה היא חשובה ויקרה לי.
אינני יודעת מה לעשות ואיך לגרום לה להאמין שאני באמת אוהבת אותה והיא הכי יקרה וחשובה לי בעולם.
מילים נישוקים וחיבוקים לא מספיק טוב - מסתבר.
בבקשה עצה דחופה
אני מודה

בוקר טוב,
בתי בת החמש נוהגת לאונן בישיבה על כיבא- התנדנדות, זה קורה בגן כאשר היא מציירת, עובדת בישיבה, בזמן ריכוז וכו'. בבית בעיקר כאשר היא צופה בטלויזיה . מספיק לקרוא לה בכדי שהיא תפסיק , אך אם היא ממשיכה להיות שקועה בעיניניה שהיא תתחיל שוב. לא נראה לי שהיא ממש מחפשת את זה כל הזמן , אך בכל זאת יש לי תחושה שזה התגבר בתק' האחרונה. השאלה היא האם זה נפסק בדרך כלשהיא הפחד הוא בעיקר שככל שתגדל וילדים אחרים יהיו מודעים למהות ההתנדנדות הם יציקו לה .