פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום ענבל,
הדרך המועדפת לדבר על כך עם הילדים היא ששניכם תיזמו שיחה משותפת ותסבירו להם שאבא ואמא לא מסתדרים. ולכן אבא עובר לגור ב... ויראה אותם (אם החלטתם על סדרי ראייה כאן המקום להסביר להם במונחי זמן שהם מבינים). אבא ואמא אוהבים אתכם אותו דבר כמו קודם. זה לא משהו שקרה בגללכם, אלא בגללנו, ואנחנו נמשיך להיות הורים שלכם כמו קודם רק נגור בבתי נפרדים.
כאן מגיע החלק הקשה, כי החלק הקשה הוא לא לספר אלא לעמוד בתגובות - של צער, בכי כעס כוכו', שלא יבואו בהכרח באותו רגע אבל בהמשך בהחלט כן.
בהצלחה.

שלום דני,
שאלתך נראית כאילו נקטעה באמצע. מה בעצם אתה שואל?

מה יכולה להיות הסיבה למקרה זה סתם כך באמצע השנה (אולי סתם פינוק)
ומהו הפתרון וההתנהגות הנדרשים ממני כהורה

שלום דני,
גם אם זה סתם פינוק, השאלה היא למה עכשיו? למה לא קודם?
אני לא מספיק מכירה את הילד ואותכם כדי לדעת את הדברים האלו. השאלה היא גם למי זה מפריע? הרי הגננת אומרת שאחר כך הוא בסדר גמור בגן.
כמובן תלוי כמה אמון יש לכם בגננת, ואם יש לכם מחשבה שאוי בכל זאת מהשו התשתנה בגן ולכן הילד חושש ללכת לשם.
יכולות להיות סיבות נוספות, שאני יכולה להעלות בזהירות, כמו למשל האם חש שאתה מתרחק ממנו לאחרונה (עסוק בעבודה? סיבות אחרות?) או שקרה לאחרונה שגילה בשלב כלשהו שהשאירו אותו לבד בסיטואציה מסויימת והלכו בלי להגיד לו? וכך איבד אמון ולא משחרר? כמו שאמרתי, אני לא מכירה ולא יודעת.
אם זה לא באמת מפריע לתפקוד שלו, אולי באמת אין סיבה התייחס לכך באופן מיוחד, ואז אם זו מניפולציה - זה ייפסק אם המטרה לא מושגת.
אם זה כן מפריע או מתגבר, כדאי לבדוק טוב יותר מה קורה, אולי בעזרת ייעוץ.

תודה על התשובה.
שאלה נוספת- האם הבטחה למתן פרס כלשהו במידה ולא יבכה שבוע היא נכונה במקרה זה, או שיכולה לגרום לנזק בעתיד?

יש לציין שעד כה לא היה צורך בנתינת פרסים במקרים של בעיות התנהגותיות.

תודה

דני שלום,
אםן מדובר ב"פינוק" כמו שאתה חושב, אז לא, כי כך הוא משיג כל מיני דברים במניפולציה. פשוט לא להתרגש. אם הוא ירגיש שזה נורא חושב לכם, אין לו סיבה להפסיק או לא לפתח סימפטום אחר במקום.

מאיה שלום,

ע"י כך לא תשני את השעון הביולוגי של בנך, אלא, כמו שכתבת, תצרי הרגל חדש בו יגיע למיטתכם באופן קבוע מידי לילה.
אם לא עובד ל"העירו" כחצי שעה קודם, יהיה עלייך לשים דגש על הפן ההתנהגותי. בן כמה בנך?
יש לשוחח איתו על הנושא הן במהלך היום ואין לפני השינה, ולהבהיר שלא מגיעים למיטתכם.

תלוי בגילו, ניתן להשתמש באמצעי של טבלה, כאשר יש מס' פרצופים מחייכים יקבל מתנה.

בכל מקרה, עלייך להיות עקבית עם התנהגותך, כדי שיבין באמת מה מותר ומה אסור.

בהתאם לגילו יש לבדוק מה יכולות להיות הסיבות להתעוררויות: פחדים, חששות, חלום רע, געגועים אלייך, מצב רגשי כזה או אחר.
פרטי יותר,

נעמה.

בני בן שנה ו-9 אז הוא קטן מידי כדי שאסביר לו שלא קמים בשעה כזו, וכי עדיין לילה, מה אני כן יכולה לעשות?

בני בן שנה ו-9 אז הוא קטן מידי כדי שאסביר לו שלא קמים בשעה כזו, וכי עדיין לילה, מה אני כן יכולה לעשות?

שלום נירית,
נראה לי שכדאי שתפנו לטיפול, יש פה בעיה שהיא מעבר לפרידה בגן ומכבידה עליכם ומונעת מהילדה המשך התפתחות תקינה.

שלום רונן,
באתר האינטרנט של מכבי ניתן לחפש פסיכולוגים לפי איזורים.

שלום לאמא ולאבא,
קודם כל יפה שאתם ערים לבעיה ומתגייסים להתמודדות. אם אתם רוצים לדעת לאן לפנות, זה תלוי כמובן באיזור המגורים שלכם. אתם יכולים לברר בקופת החולים אליה אתם שייכים לגבי מכון להתפתחות הילד באיזור מגוריכם, או לברר עם הגננת או הפסיכולוגית של הגן איזה אפשרויות טיפוליות ציבוריות או פרטיות קיימות באיזור מגוריכם.
באופן כללי, ביקורת בגיל הזה היא לא דבר כל כך בונה. אלא חשוב לנסות להתייחס קודם למה קשה לילד ורק אחר כך למה הוא עושה לא בסדר.
לא ברור לי מאין נובעות ההצקות שלו, האם הוא לא יודע איך ליצור קשר, האם מפריע לו שמשחקים במשחקים שלו, האם הוא רוצה כל מיני דברים מהילד השני שהם לא במקום, או לא יודע איך לבקש אותם. קודם כל צריך להבין מה מפריע לו ולמה הוא פונה להצקות, האם חסרים לו כלים אחרים ליצירת קשר והאם יש שם תסכולים שאין לו דרך אחרת להתגבר עליהם.
אחר כך, צריך לעזור לו, בצורה אמפטית להבין מה קורה לו. במילים. למשל:"זה מעצבן שהילד לקחת את המשחק בדיוק כשאתה רצית אותו", כשהוא יוכל לתת מילים לתסכול, הוא פחות יצטרך להשתמש במעשים כדי לבטא אותו. אחר כך, אפשר להציע לו דרך חלופית להתמודדות עם התסכול מלבד הצקה -למשל, אולי בזמן הזה תעבור לשחק המשחק אחר. אולי תציע לילד לחלק את הזמן ולשחק חצי חצי במשחק. אולי אפשר לשחק ביחד באותו משחק. אולי אפשר פשוט לבקש שיחזיר כי זה לא בסדר לחטוף, ואם לא עוזר לפנות למבוגר, וכו'. (זו רק דוגמה, לא בטוח שתסכול מהסוג הזה זו הסיבה.)
בהצלחה.

איציק שלום,

אני חושבת שאין זה הפורום המתאים לשאלה מעין זו...

בס"ד
סליחה.
אשמח אם תוכלי להפנות אותי לפורומים המתאימים.
תודה.

שיטוט באינטרנט, קרוב לוודאי יעזור...

שלום יעל,
זו התנהגות שמעידה על מצוקה כלשהי. חשוב קודם כל לברר מהי אותה מצוקה. האם היד מרגיש לחוץ, חרד, האם היה מעבר כלשהו לאחרונה בחייו או שינוי אחר. איך ההתנהגות שלו בשאר הזמן, מעבר לעניין הפיפי? אם לא תצליחו להגיע להבנה בעצמכם, אולי כדאי לפנות לטיפול. מה שברור הוא שהכעס שאתם כועסים לא עוזר. אולי כדאי להשקיע את האנרגיה הזו בחיפוש הסיבה.

שלום לאמא,
זה נעים וטוב שיש ילד מוכשר. הילדה שלכם היא לא רק מוכשרת אלא גם חכמה ובעלת אינטילגנציה ריגשית. היא ידעה להגיד לכם שהי עוד קטנה...
היא בסך הכל בת 5.5. קונצרט זה גדול עליה. אם תמשיכו ללחוץ אתם עלולים להרוס לה את כל ההנאה מהמוסיקה. זה בסדר לעודד ילד, אבל גם חשוב להקשיב מתי האתגר הוא גדול עליו ריגשית, והעידוד שאתם יכולים להציע לא יוכל לגשר על הפער. תרפו.

שלום תמר
ראשית נסי לחפש ברשת חומר על הכנה לכיתה א'. יש מלא.
לא אוכל לפרט כאן הכל אך חשוב לי לאמר כי ההכנה החשובה ביותר היא רגשית.
הילד בכיתה א' נאלץ להתמודד בעצמו עם כשלונות, תסכולים, גבולות, שינויים וכו'. ילד שמורגל לגבולות מאוזנים בבית, לחוויות של משחק בהם מפסיד, להתמודדות עם דברים שלא תמיד מצליחים לו מייד, עם מצבים בהם לא הכל קורה כמו שרוצה וכו', הוא ילד שיצליח להתמודד טוב יותר.
מעבר לכך, כדאי לדאוג שהילד ייכנס לא' כשהוא מזהה את האותיות ויודע לבצע תרגילי חיבור חיסור בחמישיה ראשונה.
כמו כן רצוי שייכנס לכיתה עם מספר חברים מוכרים.

בהצלחה

שלום זוהר,
אנא פנו לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה שרלוונטית לשאלתכם.

סמדר שלום. מה שכתוב בתשובה של "שאלות נפוצות" הוא מאד כללי.
ולא ברור לי האם עליי להתעמת עם ילד בן 4 בנושא הקקי.
לומר לו ש"אין חיתולים יותר" ?
ללכת לייעוץ?
לחכות בסבלנות שמתישהו הוא יסכים להתיישב על האסלה?

שלום זוהר,
התשובה היא מאוד ברורה. אין להתעמת, אין לומר "אין חיתולים יותר" יש להרפות מהלחץ.

תכנסי לאתר של ברוך קושניר, יש לו שם גם שאלות נפוצות וגם- במידה שלא תמצאי שם פתרון- ניתן לפנות אליו דרך האתר, הוא חוזר טלפונית. אם האופציה היא טיפולית זה עולה הרבה כסף (מכבי לא משתתפים), אבל שווה כל גרוש. בהצלחה.

שלום לך,
סביר להניח שהילד לא נוהג כך מתוך כוונת זדון. עם זאת, אין זה אומר שנקבל את התנהגותו.
בכל פעם יש לאחוז בידו ולומר שבבית הזה לא מרביצים. זה כואב לי שמרביצים.
אם נמצאים באמצע משחק, מיד עוצרים אותו. מראים לילד שזה לא מקובל והתנהגות זו אינה לגיטימית.
ברגע שמפסיקים את הפעילות הכייפית, התוצאה יותר ברורה והשינוי יגיע אם תהיה התמדה.

בהצלחה,

נעמה.

שלום רינה,
נשמע לי שיש לך התלבטות שמורכבת ממספר גורמים. ראשית כפי שציינת, את רוצה להגן על הילדים מפני מראה לא נעים. מצד שני, יש לך תחושה של אשמה, שבאה לידי ביטוי בשאלה שלך בסוף - אולי בשביל אבי? כלומר אולי אני מזניחה ולא מכבדת את הדור המבוגר, ככה אני מבינה את זה לפחות. הרי את אביך הם יכולים לראות שלא בנוכחות אימך החולה, בבית שלו נניח, נכון? ומצד שלישי יש את המחשבה שאולי ככה הם יעריכו את החיים.
אני חושבת שצריך קודם כל לעשות הפרדה בין הילדים מבחינת הגילאים. גיל 15 הוא לא כמו גיל 10.
שנית צריך לבדוק עניינית, לגבי כל אחד מהילדים לגבי היכולת הריגשית שלו האם לדעתכם הוא באמת יכול להתמוד, איך הם מגיבים לסיטואציות קשות אחרות וכו'..
לא ציינת דבר לגבי רצון של הילדים לראות את סבתם, האם היו קשורים אליה? האם הם שואלים? מתגעגעים? חוששים לבוא לשם?
גבי ללמד אותם את ערך החיים - יש דרכים נוספות לעשות זאת, זו לא חייבת להיות הדרך הזו. הטלוויזיה והתקשורת מלאים לצערנו בדיווחים על תאונות, מחלות וכו'. לא ברורה לי דווקא המוטיבציה להראות לילדים את סבתם במצב שבו היא כבר לא בהכרה, לא מזהה אותם וכו'.
תנסי לחשוב על הגורמים שהעליתי, מה נראה לך רלוונטי ומה לא.
לדעתי לא ייגרם נזק אם הם לא ילכו לשם. לעומת זאת הביקור שם הוא אכן עלול להיות קשה. קחו בחשבון התמודדות עם שאלות קשות שיופנו אליכם לאחר הביקור הזה. וכמו כן אם תחליטו לערוך אותו, עליכם לערוך הכנה מתאימה לילדים.(לתאר להם את המצב לפני שהם רואים אותו בעינים).