פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום לך,

האם הילד בוכה מתוך שינה עם עיניים עצומות? יכול להיות שמדובר בביעותים. במצב כזה אין הרבה מה לעשות מלבד לחבק וללטף. התופעה הזו אופיינית לגיל זה.

כמו כן, קרוב לוודאי שיש קשר לשינוי שעבר בסדר היום ובעזיבה את אמא.

לא הייתי מכניסה אותו למיטת ההורים כי זה לא יפתור את הבעיה וייצור בעיה חדשה.

בהצלחה,

נעמה.

שלום לאמא החסויה,
אני בודאי לא יכולה לדעת מדוע הוא לא רוצה לבוא איתך בלי להכיר אותכם. כאשר פוחד מדברים צריך ללוות את הפחד שלו בעדינות במילים. במקלחת כדאי לנסות לתת לו מקסימום שליטה בסיטואציה, להגיד לפני כל דבר שעושים (לפני ששוטפים את הראש, לפני שמוציאים מהמים, לפני שמכניסים אליהם) אפשר לשלב משחקים באמבטיה, וכו'. ובכלל להסביר כל דבר ולתת אופציות. כולל לא להשאיר אות ובחושך, ובודאי לא להשאיר אותו לבד כשהוא ער, אם זה מפחיד אותו, אלא לשבת לידו עד שנרדם ולהשאיר אור קטן. אולי יש משהו בהתנהגות שלך (שוב, אני לא מכירה אותך ולכן אני מסתייגת) שלא כל כך מותאם לתינוק בגילו והו אחווה אותך חדה מדי עבורו. תינוק זקוק להרבה הדרגתיות וליווי מילולי וריגשי.

שלום סמדר

בתגובה למה שרשמת לי רציתי לציין שבבית הכל בסדר ביחסים שלי עם הילד שלי אנחנו משחקים צוחקים משתוללים וגם כשצריך להעיר לו אז אני מעירה לו מה שלא ברור לי זה למה דווקא עכשיו אחרי תקופה לא קצרה שהוא בגן רק בשבועיים האחרונים הוא לא רוצה לבוא איתי הביתה מה זה יכול להיות? מה אני פתאום ביום בהיר עשיתי לא בסדר?
לעזרתך אודה...

שלום לאמא החסויה,
אני באמת לא יכולה לדעת אם עשית משהו לא בסדר ואם כן מה זה. אני חושבת שזה נדיר מאוד שילד מבוהל מאימו וללא רוצה לבוא איתה. ילד יכול לא לרצות ללכת הבייתה מהגן מסיבות שונות, כי הוא באמצע משחק, או סתם לא מתחשק לו, או שהוא בודק גבולות, או שהוא בתקופה שהוא מעדיף את אבא, אבל מהתאור שלך זה לא נשמע כך. זה מאוד נדיר ומוזר שילד מפחד כך מאימו. מה הסיבה לכך אני לא יכולה לדעת דרך האינטרנט, ואני חושבת שכדאי שתפנו לייעוץ מסודר.

שלום אתי,
המילה "לחבל" אולי לא כל כך מתאימה. זו מילה שמייחסת לו כוונה רעה שאני לא בטוחה שתמיד יש שם. הוא סקרן, הוא בודק את העולם, הוא לא יודע שזה כואב ומסוכן, ולא מבין. צריך להעיר בתקיפות כולל לאסוף אותו גופנית, לא בצורה כואבת אב בהחלט ברורה ותקיפה ולהרחיק אותו פיזית מהמקום. כשאתם כועסים, אני לא יודעת איך אתם עושים את זה. החכמה היא לא לכעוס, אלא לא לאבד את העשתונות ופשוט להגיד "אסור!" ולקחת אותו משם. וכן, צריך לחזור על זה הרבה פעמים ולהשגיח עליו. הוא עדיין קטן ולא מבין.

שלום תמי,
קודם כל לא ניתן לדעת בוודאות ולכן כן כדאי לבקר אצל רופא ילדים ולבדוק את הנושא. שנית ילדים הם לא תמיד רגועים ושמחים. מהמטרה המושלמת הזו כדאי להרפות. זה גם לא אומר בהכרח שהגן לא טוב עבורה, אלא שקשה לה להסתגל. אפשר לנסות ללוות את המעברים שעוברים עליה במילים - "את בגן חדש, ואולי קצת קשה להתרגל ולכן כואבת לך הבטן", או "מתחשק לך להיות ילדה קטנה של אמא ואולי בגלל זה זה את צריכה פינוקי" וכו'. על הילדה מופעל כרגע לחץ, טבעי אומנם, אבל לא קל, להיות גדולה, היא גם עוברת לגן חדש עם עוד ילדים וגם עוד מעט יהיה לך אח או אחות. כדאי לשדר לה את המסר שאומנם היא גדלה, אבל מדי פעם מותר יהיה לה לחזור להיות תינוקת קטנה של אמא, ואז אולי היא לא תצטרך לפתח כאב בטן בשביל זה...

שלום סטפני,
זו עדיין התנהגות שיכולה להחשב נורמלית בגיל הזה, בודאי שלא מופרעת. אך לא זו הבעיה, את אומרת שבמקומות אחרים היא לא מתנהגת כך, כי היא כבר רכשה לעצמה כלים אחרים. כלומר יש משמעות לכך שזה קורה לה דווקא אצל האב. מדוע, אני לא יודעת. אם הוא רוצה עזרה בעניין, כדאי שיפנה בעצמו ויתאר מה בדיוק קורה, כדי שניתן יהיה לעזור לו ישירות. זה נשמע לי שהוא חסר אונים כלפי העניין ושם את זה על מופרעות של הילדה, בעוד שהיה עדיף אם היה לוקח אחריות ומנסה לבדוק מה ניתן לעשות כדי לשנות זאת. עצם העובדה שהוא מוטרד אבל את זו ששואלת מעידה בעיניי על כך שאולי את לוקחת אחריות במקומו. זה משאיר אותו שוב במקום של מי שלא יודע מה עושים ולאן פונים, ולא נותן לו להתחיל לקחת אחריות על האבהות שלו וללמוד מה עושים.

שלום
שמי חי רמי ואני אב גרוש לילדה בת שנתיים מקסימה ומפותחת שיכלית לגילה.
לפני כמה ימים פירסמה גרושתי בפורום שאלה לגביי התהנגות הילדה בחודש האחרון אצלי ונענתה ע"י סמדר ריינר.
הייתי רוצה לציין כי כל השאלה כשלעצמה הוצאה מכלל הקשר.
לבעיה:בחודש האחרון כשהילדה שוהה אצלי בסופיי שבוע אני נתקל בכמה קשיים עם הילדה שמתבטאים באלימות מצידה.
יש לציין כי כשהייתה בת שנה בגן הילדים הייתה חוזרת כל יום עם סימנים חדשים על גופה כמו נשיכות ומכות יבשות לפעמים שריטות אך להבנתי זו דרך הביטוי בה משתמשים הפעוטות.
השנה הילדה החליפה את הגן בו הייתה והשתלבה מצויין למעט שבתקופה האחרונה(חודשיים וחצי לערך),הילדה חזרה להשתמש באלימות כאמצאי ביטוי ואף האם דווחה מהמטפלות של הילדה על אילמות מצידה.
בביקורים אצלי שנערכים אחת לשבועיים בסופ"ש הילדה ממשיכה להתנהג באלימות כשהיא לא מקבלת את מבוקשה גם אליי וגם בביקורים עם ילדים בטווח הגילאים שלה.
אני מנסה לקחת אותה לצד כשאני רואה את ההתנהגות הזו באותו הרגע ולדבר איתה בגובהה העיניים ולהסביר לה את הסיטואציה שאותה עברנו.
מה עוד אפשר לעשות כדיי להגיע עם הילדה להבנה שהתנהגות באלימות היא לא הפיתרון לאי קבלת בקשותיה?

תודה
חי רמי חדד

שלום חי רמי,
אני שמחה שפנית בעצמך, כי כך אני יכולה לנסות להבין טוב יותר את הפרטים ולא מיד שניה.
אשמח אם תפרט יותר מהן הסיטואציות בגן ובבית אצלך בהן הילדה משתמשת באלימות. כמו כן אשמח לשמוע מהם הדברים שאתה אומר לה "בגובה העיניים".
דבר נוסף שהייתי רוצה לדעת - מה קרה לדעתך לפני חודשיים וחצי שיכול להסביר את השינוי בהתנהגותה ומתי נפרדתם/התגרשתם.
לאחר קבלת הפרטים האלה אוכל לעזור לך טוב יותר.

שלום טובי
ראשית אני רוצה לציין כי מריבות בין תאומות בגיל זה הן דבר חשוב המסייע להן להיפרד זו מזו. עצם המריבה מגדירה "שלי" ולא "שלך" אני ואת זה לא אותו דבר ויש לכל אחת דברים שונים. זהו הגיל בו הן מתחילות להגדיר את עצמן, להיפרד מההורים ואחת מהשנייה ולכן מריבות זה נורמלי. יותר מידי מריבות זה כבר מעיד על בעייה מסויימת בנפרדות ולכן חשוב לבדוק לעומק תחום זה.
האם יש לכל אחת דברים שהם שלה? ספרים שלה, בגדים שלה, משחקים שלה. חשוב שיהיו. לא רק דברים משותפים. במריבות הן מבקשות שתהיה הפרדה.
אם יש רק אחת שתמיד מרביצה , זו גם בעייה. האם היא יותר דומיננטית או פחות ? האם מקנאה ? מה קורה בדינמיקה בין שתיהן? שווה בירור מעמיק יותר.
בינתיים חשוב להעביר מסר ברור שאסור להרביץ בבית. חשוב להגיב ע"H סנקציה מתאימה בכל פעם שיש אלימות.

תהנו מהתאומות והילד.
בהצלחה
ליאת

מיטל שלום,
נראה שבתכם מאוד מודעת לאפשרויות הכישלון הטמונות בתהליך הגמילה וחוששת מכך מאוד. לכן היא מעדיפה להימנע ולא להתמודד עם הדבר המאיים. נשארת בחיתול המוכר ולא "מסתכנת" בפספוסים.
בסיטואציה הנוכחית, תוכלו לעזור לה על-ידי החזרת היוזמה אליכם תוך תמיכה בה בקשיי הגמילה. נראה שהגמילה קצת "מתמסמסת" כשאתם מחכים לכך שהיא תבחר ללכת לשירותים. כדאי להחליט על מועד שבו אתם מחליטים להוריד את החיתול, ובתקופה הסמוכה לו תהיו יותר בחברתה ותוכלו ללוות אותה. כדאי להשתמש בתור התחלה בסיר ולא באסלה שכן היא חוששת ממנה מאוד. כמו כן, הכניסו גם פרסים וחיזוקים רבים.
בהצלחה,
שירי

הילד שלי נמצא בגן שאני בוטחת בגננות שלו....ואני רוצה להשאיר אותו באותו גן בשנה הבאה, המחולק למספר קבוצות גיל.

כיום הילד שלי בן שנה ושלושה חודשים והכי קטן ----כל שאר הילדים הם בני שנה ושבעה חודשים ושנתיים +. הגננת ממליצה לא להעלות אותו לקבוצה של גדולים עם חברי הגן---אלה להשאיר אותו בקבוצה של קטנים עם ילדים חדשים --שם הוא יהיה הכי גדול---במרווח של 4 עד שנה ומספר חודשים מהשאר . מה דעתך?

חנה שלום,
ראיתי כי שאלתך נותרה מיותמת, וייתכן כי הדבר הוא כיוון שאין תשובה ברורה לשאלתך. אף אחד מהמצבים הוא לא אידיאלי עבור בנך, ברור שאם התפתחותו של הילד תקינה, אזי עדיף שהוא יהיה עם ילדים שהם בני גילו, ולא הקטן ביותר או הגדול ביותר.
כדאי לברר עם הגננת מדוע היא ממליצה להשאיר אותו בגן הנוכחי - מצד אחד, אם הוא כבר מסתדר ומשתלב עם הילדים הגדולים יותר, אז הוא יכול להמשיך איתם הלאה, ומצד שני, ייתכן והיא חשה שהוא לא הצליח לקבל מהגן את מה שהוא זקוק לו ומעבר לקבוצה בוגרת מדי יהיה מוקדם מאוד עבורו.
אתם מצויים בדילמה לא פשוטה, שלצערי אין לה פתרון קל.
בהצלחה בהמשך,
שירי

תודה רבה על תשובתך...אני מרגישה שבני מתחיל להסתדר עם הילדים שבקבוצה שלו--במיוחד בשבועיים האחרונים -מאז שהוא התחיל ללכת . אני בתקווה שפער הגילאים (שהוא 4 חודשים)יצתמצם בשנה הבאה.

הסיבה שהגננת רוצה שבני ישאר שנה נוספת בקבוצת הקטנים היא אחותו. בשנה הבאה הקבוצה של בני והקבוצה של אחותו-שהיא ביתי (שהיא כיום בת שנתיים ועשרה חודשים) יתחלקו בחדר אחד--ויהיו להם פעולות משוטפת הנעשות ע"י אותו הצוות. כיום בני נמצא בקבצה של קטנים בחדר אחר-עם מטפלת וסייעת שונות.

הגננת טוענת שהילדה תרגיש רגשות אחריות כלפי האח הקטן, שהם התמודדות לא תקינה לגילה. האם הגננת צודקת ?

תודה מראש

חנה

חנה שלום,
תוספת המידע לגבי האחות היא מאוד משמעותית. יש לכך משמעות ששני אחים נמצאים יחד. לרוב אנחנו מעדיפים שילדים יהיו במסגרות שונות כדי שיוכלו לפתח עצמאות ונפרדות, כמובן תואמות לגיל. התגובות של האחות הגדולה יכולות להיות לא רק "אימהיות" ובוגרות אלא גם באופן טבעי - כעס, מאבק עמו על אותם המשאבים, אותם המשחקים, אותם החברים, שיימשך גם בבית. חשוב לקחת זאת בחשבון.
כפי שכתבתי, אין פתרון קל לבעייתך. כמובן שעדיף שכל ילד יהיה עם בני גילו.
בהצלחה בהחלטה הלא-פשוטה הזו,
שירי

תודה רבה על תשובותייך ועזראתך. נראה לי שאם בני אכן יפתח קשרי חברות עם הילדים בגן(והוא כבר מתחיל) אני יעלה אותו איתם לקבוצת הגדולים. היום נודע לי שיש 3 ילדים הגדולים ממנו בשלושה -וארבעה חודשים. אנימקווה שבשנה הבאה ההבדל לא יהיה כל כך משמעותי-.

בהקשר לאחות --אני אנסה לשמור על קישרי החברות שהם יוצרים, כל אחד לעצמו. כמו כן הם יהיו בקבוצות שונות --רק באותו חדר.

שלום רוני,
אני לא חוקרת משטרה, וקצת קשה לי לייעץ לך. גם קצת קשה לי להאמין שילד ימציא בעקביות כזו דבר כזה. מה אומרות האימהות האחרות? האם גם הילדים שלהם "ממציאים" אותו דבר? האם הילד שך בדרך כלל ממציא? ועוד דברים כאלה?
נראה לי שההורים צריכים להתארגן ולבדוק טוב יותר, או על ידי הגעות פתע לגן, או על ידי הצלבת הדיווחים של הילדים ואז להחליט איך להתקדם.

שלום אילה,
אכן מצב מביך ומעורר שאלות רבות. מעניין שמכל השאלות מה שבחרת להדגיש הוא האם זה יגרום לה לדחות אותו. בכך זה נשמע שאת יותר דואגת לחבר מאשר לה. (אני לא אומרת שזה באמת כך, אבל זה מה שפירטת בשאלה). השאלה האם היא היא תדחה אותו או לא, לא קשור בהכרח למה שהיא ראתה אלא למערכת היחסים בבית, הקשר עם אביה, והתחושה עד כמה הקשר החדש שלך בא על חשבונה. אני יוצאת מתוך הנחה שמשהו היא ראתה, גם אם לא את הפרטים של הפעילות שלכם, היא כן חשה וראתה טוב מאוד שכשהיא צריכה את אמא בלילה אמא הייתה עם מישהו אחר, וזו הייתה הפתעה מסויימת (בהנחה כמובן שעד עכשיו היא לא ראתה ולא שמעה כלום, מה שאני קצת בספק לגביו).
בהחלט יש מקום לשוחח איתה, להגיד לה שקרה משהו מביך בלילה, היא חיפשה אותך וראתה שאת עסוקה עם מישהו אחר, וחושב לך לשמוע איך מרגישה ומה היא חושבת. לא הייתי עושה חקירה מה בדיוק היא ראתה אלא יותר מתייחסת לרגשות שלה. היא יכולה להעלות כל מיני דברים, החל מחששות שונים, ביקורת, גועל, סקרנות, שמחה בשבילך, עלבון וכעס וכו'. הייתי מקשיבה לכל מה שעולה בלי התגוננות, ובלי לחשוב כרגע על החבר ועל מה זה יעשה למערכת היחסים, נותנת לה להיות במקום הראשון, לאורך השיחה, ומנסה לדבר איתה על כך שמה שלא יהיה טובתה תמיד חשובה לך, למרות שיש לך גם חיים פרטיים. ושאכן לא דיברת על כך איתה מקודם והיא לא ידעה אבל עכשיו היא יודעת, ואת מכבדת את כל התחושות שלה לגבי הנושא. וכמו כן כדאי להנהיג שבבית נכנסים רק אחרי דפיקה בדלת לחדר של מישהו, וזה אמור גם לגבייך.

שכחתי לכתוב שהוא עוד לא בן 3 , ימלאו לו 3 שנים בסביבות פסח

דינה שלום,
שאלתך לא ברורה לגמרי, חסרים מעט פרטים - מה התדירות והמשך של ביקוריו אצלכם, באיזו מסגרת משפחתית הילד חי וכדומה. אנא הוסיפי פרטים על מנת שנוכל לעזור לך.
שירי

רוני שלום,
התופעה שאת מתארת לצערנו נפוצה בגילאי שנתיים-שלוש, ונובעת מכך שילדים לא רכשו עדיין כישורים שפתיים מספיקים כדי לבטא את עצמם ולפתור קשיים בינאישיים, ולכן הם עושים זאת באמצעות הגוף, עליו הם סומכים יותר.
נשיכות, צביטות ומכות נפוצים בגילאים אלו כאמור, ולכן אין סיבה שהדבר יפגע בביטחון העצמי של בתך. יחד עם זאת, איני מבינה מדוע את רוצה להפגיש את בתך עם ילדה שהיא מאוד אלימה כלפיה ומה הערך של המפגש בעינייך. כמובן שבמידה ויש אלימות, יש להפריד בין הילדות במהירות, לתת לנפגעת את התחושה שהמבוגרים מגינים עליה, ולהציב גבולות לפוגעת.
שירי

רומי שלום,
זכירה או אי זכירה של אותיות אינה הסמן היחיד לקשיים לימודיים. לגננת יש פרספקטיבה רחבה על התנהלותו וכישוריו של בנך, הרבה יותר מאשר פורום ייעוץ באינטרנט. לכן מומלץ להישמע לעצותיה ולפנות לאבחון. הרי במידה ולא ימצאו דבר - הרווחת ואת יכולה להיות שקטה. אם כן יתגלו קשיים, הרי שגם הילד וגם את הרווחתם ותוכלו להתערב ולעזור לו מוקדם יותר. ככל שקשיים לימודיים נחשפים מוקדם יותר, כך ניתן לסייע לילד יותר.
בהצלחה,
שירי

שרית שלום,
אפשר מאוד להניח שהנסיגה בגמילה מבטאת קושי רגשי של הילדה, אשר קשור בתהליכים המשפחתיים. גם אם היא צעירה מכדי להבין את סוגיית הגירושין, לא ציינת האם הקשר עם אביה השתנה לאחרונה בתדירותו או במאפיינים אחרים (לדוגמא האם גר עמכן או לא לאחרונה). בעיתות מתח כולנו מתנהגים באופן מעט פחות בוגר מאשר בדר"כ, ותגובתה טבעית.
את יכולה לעזור לה לחזור לגמילה תקינה באמצעות הטכניקות שעזרו בגמילה הראשונית - פרסים, הפתעות, טבלאות, חיזוקים מילוליים וכדומה.
בהצלחה,
שירי

אוקסנה שלום,

חסר לי פרטים בנוגע להתנהלותו הכללית של הילד. האם הוא מתקשה לקבל "לא" גם בכל נושא אחר?איך את מתמודדת איתו כאשר אינך מרשה משהו? איך הוא מתנהג בהתקפי זעם וכיצד זה נגמר?
את מציגה פה קושי לקבלת איסור וללקיחה של חפצים שלא שייכים לו.
השתדלי, כשאת אוסרת דבר מה, לתת אופציות אחרות שהן מותרות. כמו כן, הקפידי ללמדו דרך דוג' אישית את איסור לקיחת חפצים של אחר. למדי אותו כיצד ניתן לבקש, למדי גם את ערך הפרטיות ואת ערך הנדיבות.
את מוזמנת לתת יותר רקע.

על פניו נראה שהקושי הוא יותר שלך, בלהציב לו גבולות בצורה ברורה.
בהצלחה,

נעמה.

ילד לא אוהב מילה "לא". כשאומרת לו "זה אסור עכשיו" הוא מתצבן, צועק ומרביץ לעצמו. ואז אני עוזבת אותו בגלל שאני רואה שהוא מרביץ. פעם הוא היה מרביץ לעצמו כשהיה מתלהב. היום בכל מצב שלא טוב לו מרביץ. אמת שתמיד היתי אומרת לו "בסדר" או "כן" כי היה קטן. היום הוא עוסה הרבה דברים שאני לא אוהבת והוא לא מוכן לקבל "לא". אם זה בבית אני יכולה לתת לו לעשות מה שהוא אחר. אם אנחנו בחוץ אז אני בבעיה. מה לעשות? תודה

אוקסנה שלום,

הילד צריך ללמוד לקבל את המילה "לא" ועלייך ללמדו.
כשהוא בוכה ומרביץ לעצמו זה לא סיבה לוותר לו, כי כך את מחזקת את ההתנהגות הזו ומלמדת אותו שזאת אכן הדרך.
עלייך לעזור לו, לחבק אותו, להחזיק את ידיו, לשקף לו את הרגשתו, לתאר לו את מה שהוא מרגיש במילים, לתת לזה שם ולגרום לו לראות שאת מבינה אותו.
הכנעות למעשיו רק תחזק ותגביר את ההתנהגות הלא רצוייה.

את מוזמנת לקרוא את מאמריי בנושא גבולות בסמכות הורית, הן באתר זה והן באתר שלי.
בהצלחה!

נעמה.