פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום דוניה,
בעיקרון זה תלוי מתי הוא מתחיל להתעניין בילדים אחרים, ומעוניין ממש לשחק איתם. אני ממליצה בערך על גיל שנתיים. הורים רבים מכניסים למסגרת קודם, אני לא בעד, אם יש אפשרות אחרת.

שרונית שלום,
העולם מלא בגירויים, אנשים ואירועים שונים שילדינו פוגשים, וככל שהם גדלים - פוחתת השליטה של ההורים בקשרים החברתיים של הילד ובאנשים המעוררים בו עניין. אני חושבת שכדאי להקדיש מחשבה לברר מהו הדבר שמושך את בנך בחבר זה, ומה הוא מצליח לבטא באמצעות הילד האחר, שקשה לו אולי לבטא באופן ישיר. אולי אם תוכלי להבין יותר את פשר החיבור בין ילדך לחברו, תוכלי לעזור לו לספק את הצורך הזה בדרכים נאותות יותר.
במקביל, אם החבר הנדון אינו מקובל עלייך ואת חושבת שהקשר אינו חיובי, את יכולה להמשיך ולהפחית במפגשים אחה"צ ולחבר את בנך עם ילדים אחרים. אולם בד בבד, עלייך לשוחח עם בנך על ה"השפעה" שמטרידה אותך (אותה לא תיארת בשאלתך) באופן ישיר . כפי שציינתי בתחילה, ככל שבנך יגדל כך הוא יפגוש אנשים מגוונים יותר ויהיה חשוף להשפעות רבות יותר ואחרות מכפי שתרצי. התפקיד ההורי שלך הוא לעזור לו להבחין אלו תכונות ומודלים להפנים מהסביבה, ואלו לדחות, וזהו אתגר מתמשך בהורות.
בהצלחה,
שירי

שלום חלי,
קודם כל אני מפנה ואתך לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה הרלוונטית. שנית יש אפשרות להנחות ואתה לבקש טיטול רק לצורך הקקי כשהיא מרגישה שיש לה, ואז להוריד.
שלישית לא הבנתי מה המטרה של לרוקן את התחתון לאסלה? חינוכית? הענשתית? לא ברור. היא לא עושה את זה בכוונה היא פוחדת. אנא קראי בעמודת שאלות נפוצות.

תודה על תשובתך .
ניסיתי להנחות אותה לשים טיטול היא אף ניסתה לעשות בטיטול אך מהר התחרטה וביקשה להוריד אותו ולאחר מכן עשתה בתחתונים לכן אני מניחה לה שתעשה בפינה הקבועה שלה.

לגבי הקקי לאסלה : כשהסברתי לה שאת הקקי צריך לעשות בשרותים ואז הלכתי לאסלה היא ביקשה להיות חלק מהתהליך להסתכל ולפתוח את המים . האם זה לא תקין ? האם זה מגביר את הפחד ?

שלום חלי,
עכשיו כשאת מסבירה שהצורך להיות חלק מהתהליך ולפתוח את המים בא ממנה אז זה יותר ברור. מהתאור הקודם שך חשבתי שזה צורך שלכם ולא הבנתי למה. אםן היא רוצה להשתתף בתהליך ולפתוח את המים - אז אדרבא ואדרבא, זה מצויין. היא רוצה להרגיש שיש לה שליטה בתהליך, לדעתי זה לא אמור להגביר את הפחד אלא להפחית אותו. ואם זה יגביר את הפחד- בלאו הכי לא נראה לי שיש מה להפסיד כיוון שכרגע היא בלאו הכי לא עושה באסלה...

שלום לך גברתי היקרה!!! הבעיה שלך מובנת לי, אני גם באותו מצב כמוך.
את הילד הראשון ילדתי כאשר הייתי עדיין נשואה לבעלי, כאשר הריתי בפעם השנייה בחודש הרביעי בעלי ברח וילדי בלעדיו. זה נורא קשה ולא אנושי. נכון להיום שני בניי גדלו, והגדול בן 7 והקטן ב3שנים וחצי. קשה לגדל אותם לבד, את חייבת להליף שתי דמויות, הן דמות של האב והן דמות של האם. הם כל הזמן שואלים אותי מתי אני אביא דוד שיהיה להם אבא, אבל אין לי תשובה לשאלה זו, מכוון שזה לא פשוט. ילד הבכור שלי עדיין קטן ואני כמובן עושה הכל כדי להקנות לו מסרים תרבותיים וחברתיים התקנים, אני מסבירה להם את חשיבותה של המשפחה וכמובן , למה הורים יולדים ילדים, אני מסבירה להם מזווית שלי, איך שאני מבינה את זה ואיך שאני הייתי רוצה שזה יהיה ולדעתי זה נכון, משפחה מושלמת, זאת משפחה כאשר יש בתוכה הרמוניה, הבנה , יכולת לוותר, הסכמה הדדית וילדים, כי הם העתיד שלנו ונושאי שמות שלנו, כי בלי ילדים זאת לא משפחה, ללא לפגוע בנשים אחרות.
אבא של ילדיי גדל במשפחה, שהוריו בגדו אחת בשני, אביו של בעלי עזב אותו כאשר הוא היה בן 10 ואחותו הקטנה כאשר היא הייתה בת 4, אמה שלו לא כל כך הייתה בשלה להיות אמא לכן את מחויבויותיה כי לא ביצעה כמו שצריך, הילדים חונכו על ידי סבים, הוריה של אמם. בעלי גדל ללא אבא, כי אביו הביולוגי נעלם ולא חזר עד שהוא מילאו לו 22 שנים. תווך מאוד גדול אחרי 12 שנים. בעלי בתור בעל , דאג למשפחה, אבל הייתה לו תכונה מאוד שלילית, הוא היה רודף כסף, הוא רצה להיות איש עסקים, אבל הוא אהב את אשתו ורצה את הכי טוב רק בשבילה, ונכון להיום אנו גרושים והוא לא חיי במדינת ישראל, הוא עדיין רוצה את הטוב בשבילי. הוא בתקופת הנישואין, היה מחליט לבד, לא היו לו חברים, הוא היה אגואיסט- עם זה קשה לחיות. אבל הדבר לא מעיד על כך, שגם הילד שלך אמור להיות כזה, זה הכל קשור במשפחה איפה שחינכו אותו. סבא שך בעלי היה בוגד באשתו וגם היה לוקח את הנכד שלו למאהבת שלו ובעלי כבר היה בן 7, הכל הבין, סבתא שלו ידעה על כך, אבל בן זוג שלי לשעבר תמיד היה כן איתי , פשוט ילדים , הרסו אותו והוא לא ראה את עצמו בתוא אבא ולגדל אותם, לכן סטה מהדרך וכל הדיכאון הזה הוביל אותו לבגידה, היום אני מדבר על זה בצורה יותר קלה ורגועה, אבל זה מה שקרה אצלי.
אני עושה הכל כדי להקנות לילדים שלי ערכים חיוביים ועל ידי כך- לכוון אותם בדרך הנכונה.
אני מאחלת לך מכל לבי המון אושר והצלחה בחיים.

שלום לילך,
אני לא יודעת למה הכוונה בעינייך במילה תמים. ברור שהילדים רצו לעושת משהו שקשור למיניות, הם סקרנים ומחקים את המבוגרים. הם מבינים שזה משהו שעושים בפרטיות אז הם הלכו הצידה. משחקים כאלה קורים בין ילדים והם מעידים על סקרנות בריאה. אני לא יודעת מאיזה רקע את באה והאם את דתיה, ולמה זה נראה לך אסור.
בעיקרון זו התנהלות סבירה ונורמלית, מעידה על סקרנות וכל עוד היא קורית בהסכמה, אין בה נזק. יכול להיות שהילדה סיפרה לך כי היה לה משהו לא נוח בכך שהילד נישק אותה בפה. אולי לזה היא לא ציפתה, או לא כל כך רצתה. על זה הייתי מדברת איתה. שואלת אותה האם זה היה לה נעים, והאם היא הסכימה שינשק אותה בפה או שהוא הפתיע אותה ולא כל כך שאל אותה.
אם היא לא כל כך רצתה, אז צריך לדבר איתה על כך שהגוף שלה הוא שלה, והיא לא חייבת להסכים לשום דבר שלא נראה לה, ומותר לה והיא צריכה להגיד לא.
אם זה לא המצב, אז כדאי להגיד לה שהיא סקרנית לגבי הדברים האלה, וזה מעניין אותה וזה טבעי. אלה דברים טובים ונעימים שעושים כשמבוגרים, וכשהיא תגדל יהיה לה בן זוג והיא תעשה איתו דברים שמבוגרים עושים.
בנקודה זו אולי כדאי לנצל את ההזדמנות ולתת הסבר על הנושא אם זה לא נעשה עד היום. ככל שילד יקבל מידע מסודר מההורים שלו, בעניין איך ביאם ילדים לעולם, והקשר של זה לאהבה ומערכת יחסים, כך הוא לא יצטרך לאסוף את המידע שלו מהתנסויות לא מבוקרות בחוץ/טלוויזיה וכו'.
כיום הילדים נחשפים בגי מוקדם מאוד, ושיחה גלויה וברורה על הנושא יכולה להיות מאוד במקום, עדי שיקבלו מידע מסודר ממך. יש ספרי ילדים מצויינים שמסבירים את הדברים האלה בצורה מותאמת לילדים.
בכל מקרה לכעוס עליה זה לא במקום זה רק משדר את ההרגשה שמין זה דבר מלוכלך, ולטעת בה תחושת אשמה על הסקרנות שלה, וזה לא כדאי.

שלום גלי,
הגננת לא הקצינה. כדאי לבדוק. הילדים שלכם נמצאי םזמן רב לבד בבית. עומס ריגשי רב מדי מוטל על בנך בן ה-9. קודם כל זו לא אחריות שלו. שנית, לכו לבדוק את העניין. ומהר.

שלום שמעון,
אם הידה נבדקה על ידי קלינאית תקשורת ולא נמצאה בעיה, אז בהחלט ייתכן שהבעיה היא פסיכולוגית. למה בדיוק היא קשורה אני לא יכולה לדעת. אכן מעברים ושינויים במשפחה יכולים לגרום לקשיים, אבל ייתכן והקשיים שלה נובעים מדברים נוספים עליהם אני לא יכולה לדעת כי אני לא מכירה. ייעוץ פסיכולוגי אכן יכול לעזור כדי להבין טוב יותר מה קורה.

מעיין שלום,

הבעיה שאת מתארת אינו קושי בהרדמות אלא יותר קושי בהצבת גבולות.
אין טעם "לחזור אחורה" ולשים את בנך במיטת תינוק שוב, אלא נכון יותר לבצע את תהליך ה"פרידה" ממנו לפני השינה בצורה רגישה והדרגתית. טקס השינה צריך להיות ברור, ולאט לאט הוא יתרגל לשגרה ולהולך לבוא.
ניתן גם לעבוד איתו על שיטת טבלת הפרסים: בכל יום שבו יתנהג כראוי יקבל מדרגה.
עשי את התהליך הבדרגה: ישיבה לידו, התרחקות, ישיבה ליד הדלת, מציאת תחליף בעבורך, ניהול שיחות על הנושא במהלך היום.
עם אינטליגנציה רגשית תוכלי לעלות שוב על דרך המלך. הצבת גבולות בהחלט חסרה.

בהצלחה,

נעמה.

שלום חני,
אני מודה שטעיתי כיוון שחשבתי שמדובר בילד בן שבע ולא שנה ושבע.
עם זאת ניכר שאת מדברת אליו כמו לילד גדול והוא כנראה מבין. האם את בטוחה שאף שיטה שמתוארת בתשובה לא מתאימה לו? נכון שלא מדובר באותם פחדים אבל אלה רק דוגמאות, זה לא מה שמשנה.
תראי, אם הגישה המתוארת בתשובות לא עזרה לך, הדרך היחידה לעזור לילד בגיל כה קטן היא בטיפול משותף עם ההורה. יכול להיות שהילד מפותח מאוד לגילו והתפתחותו השכלית משיגה את ההתפתחות הריגשית. דבר זה מושפע גם מהקשר ההורי, והמיכולת להכיל חרדות בבית, ולכן אולי כדאי שתיגשי לייעוץ משותף.

אכן הנני מדברת ומסבירה לו כאל ילד בוגר , ואכן לרוב הוא מבין אותי ומשתף פעולה יחד איתי .
ניסתי את כל השיטות שמצויינות שם רק בדרכים שונות אך ללא הועיל . אני לא בטוחה שהבנתי את המשפט האחרון שציינת אני מצטטת " דבר זה מושפע גם מהקשר ההורי, והמיכולת להכיל חרדות בבית" לא הבנתי את המשפט ואשמח אם תסבירי לי אותו , ובכל אופן על איזה טיפול את ממליצה והאם לידיעתך יש מטפל מהסוג הנ"ל באיזור הצפון ז"א מנהריה ועד הקריות .
תודה והמשך ערב נעים

שלום חני,
בילדים בגיל כל כך קטן נהוג לטפל בטיפול דיאדי, שזה טיפול של הורה וילד ביחד, מתוך הנחה שבגיל כל כך קטן הילד מאוד מושפע מההורה והקשר הוא מאוד חזק, ולכן עדיף טיפול משותף.
בהחלט קיים טיפול כזה באיזור הצפון, האמת היא שהמרכז המקצועי של הטיפול הדיאדי בארץ הוא בחיפה. אני לא מכירה כל כך את השירותים באיזו באופן אישי, אבל את יכולה לברר בתחנה לגיל הרך במשרד הבריאות בחיפה (נדמה לי שהם יושבים ברחוב פלי"ם).שם תוכלי לברר לגבי טיפול או אולי לבקש אם הם יוכו להפנות אותך לתחנה קרובה יותר לאיזור מגורייך.
בהצלחה.

שלום הגר,
אפשר לעשות טיפול כך. אבל השאלה היא למה הוא אומר זאת. ייתכן שהוא אומר זאת כי משהו מפריע לו, וייתכן שזה משהו שהוא אומר לך כדי שלא תעלבי או תרגישי מאויימת, (זה לא אומר שאת באמת נעלבת, אבל אולי בדמיון שלו את מקנאה, כמו שהוא מקנא באח חדש נניח), או שזה משהו שהוא אומר מחוץ לטיפול כדי לשמור על הדברים הטובים שבטיפול פרטיים וסודיים. אנחנו לא יודעים. כל עוד הוא הולך והטיפול עובד, לא הייתי מוטרדת מזה.

שלום נירה,
נראה לי שמצב חמור וכדאי שתפנו לטיפול. אני גם לא חושבת שאתם צריכים להיות קשים איתו. עיקביים אולי כן, תקיפים בשעת הצורך אולי כן. אבל קשים לא. נראה לי שקשה לו גם ככה. אתם נמצאים מעט בבית וגם כשאתם נמצאים את אומרת שאין לכם סבלנות, אז גם להעניש? לא נראה לך שזה מספיק עונש? אולי במקום להעניש תחשבו איך למצוא דרך לבלות איתו זמן איכות עם סבלנות?
זה נראה לי יהיה יותר יעיל. הילד שלכם אלים כי הוא בודד, ולא מסוגל להכיל את עצמו. במקום להקשות עליו ולהעניש אותו, אתם צריכים למצוא דרך להקל עליו, לשוחח איתו, להבין אותו, ולהיות סבלניים אליו. זה מה שיעזור להקטין את האלימות, לא עונש.

שלום נילי,
מדובר בתופעה שנקראת טריכוטלומניה. יש לזה טיפול פסיכולוגי,, וכדאי לפנות, לא להתעלם.

שלום שמעון,
לא ניתן לדעת לפי הפרטים שנתת למה זה קשור. בכל מקרה כדאי לפנות לקלינאית תקשורת.

בהצלחה

שלום גלי,
ילד בן 7 כבר אמור להבין את משמעות המוות. אין דרך אחרת לדעתי מלבד פשוט לבשר את האמת. להגיד שקרה דבר עצוב, החתולה נפטרה במהלך ההרדמה. צריך לתת לילד לבטא את עצמו, אפשר להכין גלעד מאבנים בחצר, אם גרים בבית פרטי, להכין בחדר פינה עם ציורים ותמונות והקדשה לחתולה, ופשוט הלהיות עם הילד בכאב ובשאלות שיעלו. אין ברירה.

שלום חני,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לתשובה בנוגע לפחדים.