פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

המון פעמים נראה שאינה מרוצה מהמראה שלה בעצמה

שלום לימור,
נשמע שהחשש של בתך הוא מחוסר מושלמות, וזה "מתלבש" על נושא החיצוניות אבל ייתכן וזה לא הנושא. ממה החרדה נובעת באמת קשה לדעת, אולי לקראת העלייה הצפוייה לכיתה א', והצורך לגדול ולענות על ציפיות, פחד להיכשל ולאכזב, רצון להיות מושלמת ולא להיתפס באף כישלון, לא לטעות לעולם ושלא יהיו בה פגמים?
אולי יש לה מחשבה שהתחומים של חשיבה ולמידה הם לא יהיו הצד החזק החזק שלה ולכן חשוב לה מאוד להדגיש את מה שנראה לה כן המקום שבו היא אמורה להיות מושלמת?
אולי כדאי שתבדקו אם בבית יש ציפייה למושלמות כלשהי גם אם לא בעניין המראה. כדאי לדבר איתה על כך שלא כולם מושלמים ומותר לטעות, ולפעמים זה מצחיק וכיף, גם אמא ואבא טועים לפעמים. (אפילו לתת לה דוגמאות ולצחוק מזה ביחד).
ובפעילויות משותפות של יצירה ומשחק להדגיש לא את ההישג והתוצר הסופי אלא את עצם ההנאה, ההתלכלכות, הטעויות והתיקונים שלהן (אם ציור לא יצא, אפשר לתקן וזה גם יפה, ובכלל טעויות אפשר לתקן).

שלום מיכל,
קודם כל צריך לאסוף קצת מידע כדי להבין טוב יותר ממה ההתפרצויות נובעות, האם מחוסר יכולת לדחות סיפוקים? האם בגלל שאין לו כלים לבטא תסכול במילים או בדרכים אחרות מלבד התפרצויות? האם ההתפרצויות מעידות על מצוקה ריגשית יותר גדולה שכדאי להתעמק בה ולברר אותה (כועס על הפרידה של הוריו, על תחושות קשות אחרות שיש לו מסיבות שונות ואין לו עם מי לדבר עליהם). מתי ובאיזה הקשר קורות ההתפרצויות? האם יש זמנים מסויימים או אירועים מסויימים שלגביהם מגיב כך?
כמו כן דרוש קצת רקע משפחתי, האם יש קשר עם אביו? מה איכות הקשר והתדירות שלו? הקשר שלו איתך ועם אחיו? כמה זמן סובל מהתפרצויות זעם? האם היו אירועים ושינויים מיוחדים בסמוך להתחלה של התופעה?
אם תחזרי עם יותר מידע ננסה לעזור לך יותר, עם זאת קחי בחשבון שייתכן שגם אחרי הייעוץ לא בטוח שתוכלי להתמודד לבד ואולי יהיה כדאי שתפני להדרכת הורים מסודרת או לטיפול בילד משולב עם הדרכת הורים.

קרן שלום,
מאוד לא מוצא חן בעיניי קיבוץ של ילדים בטווח גילאי והתפתחותי כה רחב, יחד. הצרכים ההתפתחותיים, התזונתיים והחברתיים, כמו גם סדר היום וסוג הגירויים, של ילדים בני תשעה חודשים וילדים לקראת גיל שלוש, נבדלים כ"כ אלו מאלו, שהחיבור יחד אינו מיטיב עם אף קבוצת גיל. אני ממליצה מאוד לרשום את הילד למסגרת בה ישהה עם בני גילו, וכשיתפתח במהלך השנה בע"ה, יוכל ליצור עמם קשרים חברתיים תואמים לגיל.
בהצלחה,
שירי

שלום רינת,
אכן לא ברור מהתאור שלך האם הפחדים של בנך כוללים, לפחות לרגעים גם תפיסה לא נכונה של המציאות. נראה שבכל מקרה כדאי שתיגשו לטיפול מסודר בנושא אצל פסיכותרפיסט או פסיכולוג שעובד עם ילדים. ייתכן שיהיה צורך לשלב גם אבחון פסיכיאטרי בתהליך ההערכה לפני קביעת דרכי הטיפול המתאימות.

שלום הגר,
יכול להיות שהילד שלכם לא "מתנגד לכל" אלא מתנגד לכל הדברים שמזכירים שיש לו בעיה, הוא חריג, צריך לטפל בו וכו'.
נראה שהתעמקתם בצד ההתנהגותי ופחות השקעתם בתמיכה הריגשית הנדרשת כדי לחיות עם תחושת הבעייתיות וכו'.קודם כל כדאי לדבר איתו על כך, שבטח הוא מרגיש שכל הזמן דורשים ממנו דברים ולא מרוצים ממנו איך שהוא, והוא היה רוצה שיעזבו אותו, ויש צדק בהרגשה שלו. עם זאת הוא צריך לדעת שהוא מאוד חשוב לכם, אתם אוהבים אותו בכל מקרה, והוא זקוק לעזרה כדי שיהיה לו קל יותר להשתלב בלימודים ובחיים.
אולי במקום מדבקות תסתפקו בפרס קטן בסוף היום או בסוף השבוע וכך תהיה פחות התעסקות סביב העניין ויהיה בעיקר החלק המתגמל שלו.

שלום טלי,
לא ציינת את גיל הילדה. נראה לי שכדאי לערב את המורה והצוות החינוכי בכך שיש תופעה כזו. בנוסף כדאי לדבר עם הילדה על כך שאם התופעה היא אכן כללית ונעשית לגבי כלל הילדים ולא אישית היא צריכה להשתדל לא לקחת אותה אישית. הילדים לא באמת מכירים את אמא שלה ולא מתכוונים אלייך באמת, ואין סיבה שהיא תייחס כל כך הרבה משקל לדבריהם.

ושמתי לב בכיתה שכולם מקללים אחד השני וגם על להורים אחרים
אמרתי לה שתתעלם שזו הדרך הכי טובה
האם לערב את ההורים כי אלו הם ילדים ספיציפיים.
או שמא לגשת לשוחח עם הילדים או יועצת
אני לא מצליחה לתפקד מאז ששמעתי על המקרים

שלום טלי,
נראה לי נכון לאפשר לצוות בית הספר לטפל בכך קודם. אני חושבת שגם לך כדאי לקחת את זה פחות קשה, ואז יהיה יותר קל לצפות מהילדה לעשות זאת. זה שמישהו מקלל זה לא אומר עליכם שום דבר ולא צריך להשבית אתכם מתפקוד.

שלום שלומית,
את מבינה נכון, המצב הנוכחי אכן גורם נזק לילדים. אתם צריכים לספר להם. הנזק שנגרם להם הוא שהם מבינים מה קורה אך אי אפשר לדבר על כך, להביע רגשות לגיטימיים של זעם, עצב חרדה ותסכול. אתם חוסכים לעצמכם את הכאב להתמודד עם הרגשות שלהם אך הם נחנקים איתם בפנים כי רישמית מה שהם רואים ומבינים כבר היטב כאילו לא קיים. בנוסף אתם מאבדים את אמינות שלכם אצלם, איך הם יאמינו לכם בהמשך ויסמכו על המילה שלכם? ואם הם לא סומכים עליכם, על מי הם כן יכולים לסמוך? דבר שלישי, הם כבר לא בטוחים שהם יכולים לסמוך על בוחן המציאות של עצמם. הם מבינים שאבא ואמא כבר לא ביחד ומשהו לא בסדר, אבל אומרים להם שזה לא כך, אז המסקנה היא שהם בודאי לא מבינים כלום, ואיך הם ידעו עכשיו מתי הם מבינים נכון ומתי לא, בחיים?

שלום לך,
ברור שזה פוגע בך שהילדה מעדיפה את אבא, זה אנושי, וטוב שאת מבינה היא רק ילדה. אני לא יודעת אם אתם עשיתם משהו ובגלל זה המצב הוא כזה. זו התנהגות של הילדה שאולי רוצה שיהיה לה מקום בלעדי אצ אבא כלשאמא יש תינוק (גם אם זה התחיל לפני הלידה יכול להיות שהיא הרגישה את רמת הפניות שלך יורדת כשהיית עסוקה ביווצרות חיים חדשים בתוכך). צריך להתייחס לכך בסבלנות, אך עד לרמה שזה מתחיל לנהל אתכם לגמרי. את זה אסור לאפשר, גם אם היא בוכה. לא ייתכן שתינוקת תקבע מי עושה מה בבית. צריך לדבר אליה, להסביר לה, ולהתנהל כפי שאתם מבינים באותו רגע ולא כפי שהיא קובעת.

שלום הילה,
אנא פני לעמודת "שאלות נפוצות" לשאלה הרלוונטית .

שלום ימית,
קודם כל אני משתתפת בצערך. שנית ילדים בגיל של בתך מתחילים להבין את משמעות המוות וצריך להגיד לה פשוט את האמת, כמון שאת מאמניה בה כמובן. אם את מאמינה בהישארות הנשמה ועלייתה לשמיים את יכולה להסביר לה את זה. סביר שזה יגרור פחדים סביב ההבנה שכולם מתים בסוף, אך אלה פחדים טבעיים לגיל ואופייניים. צריך להסביר לידה שבדרך כלל אנשים מתים כשהם מבוגרים מאוד, ועד אז יש לה ולכם עוד הרבה זמן לחיות.
ייתכן גם, ימית שאת זקוקה לעזרה בעיבוד האבל בעצמך כדי שיהיה לך יור קל להסביר לילדה. אם זה כך את יכולה לפנות לטיפול. מות הורה במקרים מסויימים הוא משבר קשה בחיים, וייתכן שכדאי לקבל עזרה כדי להתמודד איתו.

שלום לך,
לפי דעתי שיש החשיבות למספר התלמידים בתוך הכיתה, במיוחד בכיתות הצעירות ,כיתה א' , שבו המורה ישים לב לכל תלמיד ולמידת התקדמותו יותר מאשר כיתה גדולה שיש בה מספר גדול של תלמידים. וכפי שאת יודעת כניסה לכיתה א' נשחבת לשלב מאד חשוב בחיי הילד ולכן תמיד עדיף של שיהיה בכיתה שמכילה מספר תלמידים קטן ,שם התלמיד ישמיע את קולו וירגיש כמסובן יותר בנוח.

מקווה שעזרתי
מהא
סטודנטית לתואר שני בחינוך

אבל האם זה שיש מספר אנשי צוות בכיתה לא מקל את המכה של כמות גדולה של תלמידים בכיתה? האם הלימד בקבוצות מקלה עליו?

אבל האם זה שיש מספר אנשי צוות בכיתה לא מקל את המכה של כמות גדולה של תלמידים בכיתה? האם הלימד בקבוצות מקלה עליו?

אבל האם זה שיש מספר אנשי צוות בכיתה לא מקל את המכה של כמות גדולה של תלמידים בכיתה? האם הלימד בקבוצות מקלה עליו?

שלום רעות,
לכל החלטה שנאחנו מקבלים יש מחיר. בודאי שיש מחיר להבערת ילד גן. השאלה היא אם המחיר הזה יותר גדול או יותר קטן מהמחיר שהוא משלם כרגע בגן שאתם חושבים שלא טוב עבורו. ברור שאם בגן השני יש ילדים שהוא מכיר, זה מקטין את המחיר. אין כאן תשובה מדוייקת, רק אתם יודעים מה המחיר שהוא משלם עכשיו, ולמה להשוות אותו, כי אתם מכירים מה קורה שם.

שלום דנה,
אין לנו אפשרות אתר את ההודעה שלך ולא ברור איך היא נמחקה. אנא העלי אותה שוב ואנסה לענות לך.

שלום ותודה
בני הבכור בן 4, ילד חכם מאוד ובעל אנטלגנציה רגשית מפותחת (קורא וכותב) ילד חברותי מאוד ושמח, מאוד מאוד אוהב לעשות הופעות (שרואה בdvd או ביו-טיוב). מבחינתו הוא יכול לערוך הופעות ימים שלמים בלי צורך לצאת מהבית, או לפגוש חברים. כשיוצאים או פוגשים הוא משחק יפה וננהנה אך מציין כי הכי כייף לעשות הופעות והיה שמח גם לא ללכת לגן, כדי לעשות הופעות. חשוב לציין, שהוא לא צריך לעשות זאת כדי שייצפו בו, הוא נהנה מההופעה עצמה גם לבד. אני כמובן מגבילה אותו אך זה כרוך בבכי ובוויכוחים. מצד אחד, נתנו לו במה ו"טיפחנו" זאת ועכשיו אנחנו רוצים שזה ייגמר.... מה לעשות?
בנוסף , הוא כרוך אחרי דודתו (הרווקה בת 36 ללא ילדים) בצורה אובססיבית.
ברגע שהיא מגיעה, הוא לא רואה אף אחד יותר, רק אותה. רוצה לשבת רק לידה לשחק רק איתה, וכל דבר רק איתה. היא נענית לו ברצון רב (היא אובססיבית ונוירוטית) וזה משרת גם צורך שלה, בעצם היא יצרה את ה"מפלצת" ואנחנו, לצערי, לא התערבנו בזמן... זה קשה לצפייה, אם יש חברים בבית כשהיא מגיעה, הוא נוטש מיד ועובר לידיה, ולא מוכן לשמוע על כלום, הדבר כרוך בריבים ובבכי מצידו אם אנחנו מנסים להפריד ביניהם ולגרום לו לחזור לשחק עם החברים או לעשות משהו ללא דודתו לצידו.
המצב קשה לנו מאוד ואנחנו אובדי עצות, מה לעשות???? תודה

שלום דנה,
ייתכן ששהתנהגות שאת מתארת כאובססיבית אצל בנך באה כסגנון התמודדות שלו עם חרדה כלשהי. תנסי לשים לב האם התכנים ב"הופעות" חוזרים על עצמם בוראיציות שונות או שכל פעם זה משהו אחר לגמרי. אולי תביא כמה דגמאות על מה הוא מציג ומזה אולי נוכל להבין יותר טוב יותר אם זו אכן חרדה וממה היא, ואז נוכל לחשוב איך לעזור לו.

תודה על ההתייחסות.
ההופעות אות ןהוא עושה הן הופעות חיות של להקות כמו red hot chilli peppers, u-2 שרית חדד, קורין אלאל ועוד. הוא ממש מחקה את תנועותהזמרים או הגיטריסטים ונהנה מאוד מהמוסיקה ושר איתם. יש לו יכולת חיקוי מדהימה.
חשוב לציין שהוא מאוד מחובר למוסיקה, ויש לו שלל כלי נגינה בבית, גם באוטו הוא מאוד אוהב לשמוע מוסיקה מכל הסוגים.
אודה על תשובתך

אני רוצה להוסיף, שהיום התחלתי להגביל את ההופעות באופן רגוע ומוסכם מראש, לחצי שעה ביום, בתור התחלה אחר כך אעבור ליום כן יום לא וכן הלאה, האם הדרך נראית לך נכונה? היום זה עבר בשלום ללא בכי ובהסכמה מלאה מצידו.
תודה
דנית

שלום דנה,
הדרך יכולה להיות נכונה, ואם זה עובר בסדר זה טוב, אך הכמות שהורדת אליה נראית לי דרסטית מעט, צריך להוריד את ההופעות לכמות שלא תפגע בתפקוד השוטף שלו ושלכם, אני חושבת שאפשר לשלב שעה כזו ביום בסדר היום שלו, אך כמובן זה תלוי במה שנראה גם לכם.
אם תראו שלאורך זמן זה לא מצליח, והתופעה פוגעת בתפקוד היומיומי שלו, אולי כדאי לשקול פניה לטיפול ריגשי, ההתרשמות שלי היא שיש חרדה מסויימת מאחורי ההתנהגות הזו, חרדה כללית ולא ממוקדת, אלא יותר קשורה לכך שהוא צריך להיצמד למשהו כדי להחזיק את עצמו, כמו המוסיקה או הדודה.
בנוסף כדאי לשתף את הדודה בתכנית הטיפולית שלכם, כי אחרת יהיה קשה מאוד לבצע אותה.

תודה רבה על תשובתך.
איך ואם בכלל אני יכולה לבדוק ממה נובעת החרדה? הוא ילד שמח עם חוש הומור, מאוד חברותי, ישן טוב בלילה מגיל 4 חודשים, בעל בטחון עצמי גבוה ומאוד מאוד אהוב על הסביבה.

שלום דנה,
אני לא מספיק מכירה אתכם כדי לדעת. זה משהו שאולי צריך לבדוק בהכרות יותר ממושכת. יכול להיות שיש משהו בילד הזה שנראה כל כך מוצלח ובוגר, וגם מעורר ציפיות להיות כזה, שאולי נוצר פער בין היכולות שהוא מראה כלפי חוץ לבין תחושה פנימית שלא תמיד באמת הוא יכול להחזיק את עצמו לבד ולהיות כל כך עצמאי ומפותח מעבר לגיל שלו.

תודה רבה רבה, אישרת את התחושות שלי! ננסה להתייחס אליו בהתאם לגילו הכרונולוגי ולא לבגרות שהוא מפגין. ואם נצטרך עזרה בנושא נפנה אליך באופן פרטני תודה!

שלום גלי,
פשוט ממשיכים לא התייחס. תעבור תקופה קשה עד שהיא תשתכנע שזה לא יעיל והיא תפסיק. אין ברירה.

הייתי ממליצה לשים את התינוק בחדר עם אחותו, לאחר פרק זמן בו ישהה לידך.
את מיד משדרת לה את הצורך בקרבה ביניהם ואת היופי שבדבר. קראי לה סיפורי ילדים מתאימים.

את מוזמנת לקרוא מאמרים בנושא באתר זה או באתר שלי.

שיהיה במזל,

נעמה.