פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום, שמי עדי ואני אמא לילד בן שש וחצי ולילד בן 8 חודשים.
ברצוני לקבל ייעוץ ודחוף על בני הבכור הוא ילד מאוד עצבני שמותר לו לעשות הכל אבל כשאני מענישה אותו הוא מתחיל להשתולל ולהרביץ לי לזרוק עלי דברים ולקלל לפעמים אני מתאפקת ושומרת על קור רוח עד שהוא נרגע ולפעמים למרות שזה כמעט לא קורה לצערי אני מרימה עליו יד ואחר כך מצטערת ובוכה וכועסת עליו איך שהוא גורם לי להגיע למצבים כאלה.
אחר כך הוא בא לבקש סליחה עם דמעות ומבטיח שזה לא יקרה שנית ברצוני לציין כי הוא אינו מקשיב לי ולדעתי זה דווקא למה אני לא יודעת אבל הוא מוציא אותי מדעתי. גם שחזר היום מבית הספר אחרי הבטחות רבות הוא לא הקשיב ועיצבן והרגיז.
שאיפתי בתור אמא להיות הכי קרובה לילדי בכדי שירגישו שאיתי חופשי שיספרו וידברו איתי על הכל אני אמא מאוד דאגנית וחוששת מכל דבר וחושבת כבר על גיל ההתבגרות וכל המשתמע מכך.

כרגע אני מאוד כואבת וחוששת שמא יפגע לו הדימוי העצמי שלו יש לציין שהילד נמצא איתי מאז שהוא חוזר מבית הספר ועד לבוקר למחרת שהוא הולך לבית הספר.


אשמח לשמוע את הצעתכן ואת דעתכן בעיניין.



עם הרבה אהבה לילדיי - עדי

שלום,
לאחר חופשת לידה אני חוזרת לעבודה כמובן שבחרתי בקפידה רבה את המטפלת לילדתי אך נוכחתי לראות כי ביתי אינה ישנה טוב,לא אוכלת טוב ויש לה מצבע רוח מישתנים.שלא לדבר שאינה מחייכת אלי מה זה יכול להיות?חזרתי רק לפני שבוע

בתי בת שנה וחצי. נכנסה בספטמבר האחרון למעון קטן ומשפחתי ( עד אז הייתה איתי בבית). הכניסה הייתה מלווה בחששות רבים שהתפוגגו ואחרי שבוע היא התרגלה לגן והולכת בכל בוקר בשמחה. הבעיה היא שמהרגע שאני לוקחת אותה היא לא מוכנה לזוז ממני ואסור לי להתרחק ממנה אפילו אם אני הולכת לקצה השני של החדר והיא יכולה לראות אותי. היא מיד בוכה וצורחת בואי אלי בואי אלי. אני מנסה כל הזמן לדבר איתה ולהגיד לה אמא פה, אני לא הולכת וכו'. כל אחה"צ מלווה בבכי עד שאני לוקחת אותה על הידיים מרגיעה מלטפת, מחבקת ומנשקת וכשאני מורידה אותה הכל מתחיל שוב. היא ילדה שלישית אני חייבת לתת גם לאחים שלה תשומת לב מה שמרגיז אותה מאד. היא ממש מכה אותם ודוחפת אותם כשהם מנסים להתקרב אלי. עוד שבועיים אנחנו נוסעים לארבעה ימים לחופש בלי הילדים ואני מפחדת ממה זה יעשה לה.
בסה"כ היא ילדיה חכמה, חייכנית ושובבה מאד. היא אוהבת חברה ואת האחים שלה במיוחד ( למרות הכל).
מה אפשר לעשות כדי להרגיע אותה? היא לא מרשה לאף אחד להתקרב אליה לא אבא ולא סבתא שכשאני בסביבה היא מאד אוהבת. עד מתי זה צפוי לעבור? אני מתכננת הריון בחודש- חודשיים הקרובים וזה בטח לא יעוזר . איך אפשר לעוזר לה?
מצטערת על האורך פשוט המצוקה שלנו ושלה גדולה.
תודה על התשובה

שלום, יש לי 3 ילדים (9, 5.5 ,1.5) בחודשים האחרונים ביתי בת ה - 5.5 מתקשה להיפרד מדמויות שונות (אבא, סבתא, סבא, דוד צעיר...) בכל פעם הדמות משתנה אך המשותף הוא שהיא נכנסת לבכי היסטרי, נתלית על הרגל של אותו אדם, אחרי יציאתו מנסה לפתוח את הדלת ולרוץ אחריו (גם במחיר של אי הקשבה כשאומרים לה לא לפתוח אותה ולצאת אחרי אותו אדם). לא ניתן לדבר איתה במצב כזה כי זה רק מרגיז אותה עוד יותר, כשהיא כבר רגועה (וזה לוקח זמן) ומשוחחים איתה היא תמיד מבקשת לפתוח דף חדש. בשיחה איתה הסברתי לה שזו התנהגות שלא מתאימה לגיל שלה אלה לגיל שנתיים והיא כבר ילדה גדולה ושזה לא נעים לאותו אדם מימנו היא נפרדת. הסברתי לה שהיא לא מרוויחה מזה כלום כי אותו אדם לא חוזר בגלל הבכי שלה. כל ההסברים לא עוזרים, ההתנהגות נמשכת, מה עושים?! ברצוני לציין כי גם בגן (חובה) היא משחקת משחקים של פרידה אבל לא בעוצמה כזו ותמיד רוצה להיפרד רק כשהגננת הראשית מגיעה. מאז ומעולם הפרידות לא היו קלות (עד גיל שנה היתה איתי בבית), אך תגובות כפי שתארתי קודם לכן, החלו רק בחודשים האחרונים. אשמח לרעיונות....

בני בן השנתיים ותשעה חודשים מתקשה לקבל ביקורת מאנשים אחרים. או ליד אנשים אחרים הוא ניפגע עמוקות.
מדובר בילד מאוד נבון לגילו ממכה כואבת שקיבל בעת משחק הוא לא בוכה אבל מהערה פשוטה הוא ניפגע במהירות לעיתים בוכה ולעיתים כועס על כל הסביבה
שאלתי היא במה אפשר לעזור לו? .
מדובר בילד יחיד האם יש קשר?האם זו תכונת אופי הניתנת לשינוי?
אשמח לקבל כמה עצות תודה מראש

יש לי בת 8 שמשקרת הרבה. למשל מציקה לאחותה ואח"כ טוענת שאחותה התחילה ושהיא לא אשמה. השקרים שלה ממש מוצלחים שלעיתים אנו חסרי אונים ולא יוגעים למי להאמין. גם בבי"ס היא משקרת למורה ולא מודה שהיא עושה דברים. שואלים אותה באיזה יד את כותבת והיא אומרת שמאל בטבעיות ואף אחד לא יכל לדעת שזה לא נכון. הסברנו לה שחמור לשקר ושאנחנו נכעס על שקר ולא על המעשה. לשווא. איך מתמודדים? זה ככה מגיל קטן, היא היתה למשל עובדת על סבא וסבתא בטלפון שהיא לבד בבית וזה לא נכון וכד'. מה לעשות? אין לנו מושג מאיפה זה מגיע, היא ילדה חברותית ומאושרת.

ילדתי בת ה 8 צריכה לעבור בדיקה במכשיר הדמיה לאיתור פוליפים במעיים עקב תסמונת גנטית שיש לאביה. בעקבות התסמונת יש לה כתמים חומים בשפתיים שעד היום הגדרנו לה כפגמנטציה ולא הזכרנו את התסמונת. השאלה היא האם להעביר את הבדיקה כבדיקה שגרתית (ואז תשאל למה אחותה לא עושה) או לספר את האמת על התסמונת מעכשיו???

בני בן שנה ו 8 חודשים , יש לנו בעייה שבה כל ארוחה נמשכת שעה.
הוא משאיר את האוכל בפיו למשך זמן, ואני כל הזמן מזכירה לו ללעוס את האוכל.
זה נהפך אצלו למשחק, הוא מרוכז בדברים אחרים ואנחנו לא יודעים כיצד להיפטר מהרגל רע זה.
אני לא רוצה שכל ארוחה תימשך זמן רב כל כך.
אנא תני לנו עצה כיצד לעזור לו להיגמל מהרגל רע זה
תודה

שלום אני בת 13 ויש לי קול תינוקי ואני לא יודעת איך אפשר להיפטר ממנו ולהתחיל לדבר בכל רגיל ולא תינוקי של ילדה בת 3.
גם בגלל הקול שלי כמעט הבנים לא מדברים רק מדי פעם גם זה כמעט לא
כל המשפחה שלי צוחקת אליי ואפילו פעם אמא שלי התקשרה לבן דוד שלי שהיה חולם ועשתה את הקול התינוקי שלי בטלפון אז אשמח עם תוכלי לתת טיפים בשביל לדבר כמו ילדה בת 13 ולא תינוקת בת 3.

אני גרושה ואני גרה אם שותף לחיים שהוא אבא לילדה הכי קטנה הבת הגדולה שגרה אצל הגרוש שלי וזה אחרי שלא היינו מסתדרות מפני שלא מצא כן בעינייה שאני בונה את חיי מחדש היא כאילו רוצה אותי רק לעצמה ולכן גם עם אחותה האמצאית היא לא מסתדרת בגלל בעיות קנאה בבית אצל הגרוש היא עושה אותו הדבר אני אוהבת אותה מאוד ואני לא יודעת מה לעשות שהיא באה אלי הבנות רבות ואני לא יכולה להנות ממנה אני מרגישה שאנחנו מתרחקות כאילו היא כועסת עלי

יש לנו ילדה בת שנה, ילדה טובה בכל המובנים, אבל שמגיע זמן שינה, והיא אכן עייפה, איך ששמים אותה במיטה שלה היא מתעוררת ומתחילה לבכות. שמנו מוצץ, טלוויזיה , החזקנו קצת בידיים, הקראנו סיפור, עשינו מקלחת לפני ונתנו לה בקבוק... הכל, הדבר היחידי שמרגיע אותה זה שאנחנו מעבירים אותה למיטה שלנו. היא יכולה לצרוח שעה שלמה, וברגע ששמים אותה במיטה, כאילו לא קרו דברים מעולם.
שאלתנו היא : האם זה בסדר שהיא תישן ותירדם במיטה שלנו ואז נעביר אותה למיטה שלה? או האם אנחנו צריכים להתעקש איתה על סדרי שינה עוד היום?
יש לציין שהיא ישנה איתנו בחדר ואין לה חדר משלה [דירה קטנה]
תודה גלית

לעיתים קרובות לא מספר בבית את המתרחש בגן עם הילדים האחרים מחשש מתגובה כועסת.
למרות שהסברתי שאפשר לספר הכל וגם אם כועסים זה חשוב.
הופך עצמו לקורבן אפילו שהוא המציק.

שלום רב,
בני בן ה7 מאונן תוך כדי שכיבה על הריצפה ע"י חיכוך הגוף. דבר זה בא והולך בתקופות שונות של חייו אך תופעה זו בא לידי ביטוי כבר מגיל שנתיים הדבר איננו עובר. לאחר התייעצות עם אשת מיקצוע נאמר לי להגדיר לו שמותר לו לעשות זאת רק בחדרו אך דבר זה אי נו עוזר. מה עלי לעשות? האם טבעי הדבר עדיין לגילו? מה המקור לכך?
תודה.

שלום

יש לי ילדה בת שנתיים שהיתה עד היום איתי בבית משום שלא עבדתי.
בחודשים האחרונים שלחנו את הילדה לגן, כל יום עד 12:00.
היא לא התאקלמה בגן עד היום (כבר חודשיים), היא איננה משתפת פעולה בגן עם הגננת והעוזרות
ולא משחקת בחצר עם הילדים, אלא יושבת בחצר על כיסא ליד הגננות.
הגן הוא גן חם ומעולה מבחינת הגננות והעוזרות.

בימים הקרובים אני אמורה להתחיל לעבוד, וזה אומר להשאיר את הילדה בגן עד 16:00.
אני לא יודעת איך להתמודד עם הבעיה.

** יש לי אפשרות שהילדה תהיה מ-12:00 עם סבתה , אבל גם איתה היא לא מסתדרת ובוכה כי היא רוצה להיות רק איתי ואין כאן ממש יתרון לסבתא לעומת הגן לדעתי.

מה הכי מומלץ לי לעשות בכדי לעבור את זה הכי פחות טראומטי לילדה ?

תודה

שלום רב,
שמי ענבר ואני אמא לשחר בת 3 ועשרה חודשים.
שחר בתהליך גמילה ממוצץ כבר 3 חודשים. היא לא הולכת לגן עם המוצץ וגם לא יוצאת איתו החוצה בכלל. היא מבקשת אותו רק לקראת שינה, או בשעות הערב שאנחנו בבית בלבד. איך אני מצליחה לגמול אותה לגמרי מהמוצץ. היא הסתגלה מהר מאוד לרעיון שלא לוקחים אותו לגן ולא יוצאים איתו מהבית אך לקראת השינה ובשעות הערב בבית היא לא מוותרת. ניסיתי להגיד לה כמה פעמים שאנחנו מוותרים על המוצץ כי אנחנו גדולים ואפילו הכנו למוצץ קופסא יפה ומקושטת ששם הוא ישאר עד "שיבוא תינוק קטן ויקח אותו" . האם הדרך שלי נכונה והאם יש איזו שהיא דרך נוספת?

תודה
ענבר