פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום
לבני הבכור בן ה-3 יש בעיה של חוסר ביטחון וזה מתבטא לדוגמא
בהתמודדות מול ילדים קטנים ממנו .בגן המשחקים הוא יעדיף ללכת אחורה ולתת לאותו הילד לעבור אותו ,באחד הימים ביקר בביתנו בן של אחת החברות והם הסתדרו בסדר עד שילד של החברים שקטן ממנו הן בגיל והן פיסית חטף לו צעצועים ובמקום להיתמודד הוא בחר לבכות עד כדי תיסכול
אפילו אחרי שחטף מאותו הילד איזו מכה או שתים .
הייתי רוצה שהוא יעמוד על שלו - אני לא רוצה להפוך אותו לילד אלים כי בבית אנחנו מחנכים אותו שאסור להרביץ ואולי שם הבעיה ?
תודה מראש

אני גרושה מזה כשנה וחצי, בתי בת 3, היחסים ביני לגרוש שלי בסדר גמור, הוא לוקח אותה כמו שקבענו ונראה שהיא מאוד נהנת איתו, אך משהו מטריד אותי, היא מספרת לו כמעט כל דבר שעושה איתי או משהו שקורה לי בבית (קיבלתי מכה וכד') ולי, איננה מספרת כלום ואפילו קצת כועסת כשאני שואלת אותה איך היה עם אבא, היכן בילו וכד'. ואני שואלת למה? זה מאוד מטריד אותי שאיננה רוצה לשתף אותי בחוויות שעוברת עם אבא שלה. (זה תמיד היה ככה)

שלום,
בתי עדן בת 15 שבועות והתרגלה לישון רק עם מוצץ.
הבעיה:
כאשר היא מתעוררת מהשינה והמוצץ נפל לה והיא רוצה לחזור לישון היא לא יכולה לעשות זאת בלי המוצץ. היא בוכה ובוכה ולא נרגעת עד ששמים לה מוצץ.
זה הכי נורא בלילה כי היא מעירה אותנו מהשינה רק בגלל שנפל לה המוצץ. וזה קורה הרבה פעמים בלילה.
אנא עיזרו לנו לגמול אותה משיוך בין מוצץ לשינה..או במילים אחרות איך אפשר להרדים אותה ללא מוצץ.
תודה מראש,
קרן

אני הולכת לכתוב הרבה.. אבל חייבת עזרה.
אני בת 21, נקראת "הקטנה" במשפחה בגלל היותי בת הזיקונים לעוד 3 אחיות.
כל האחיות שלי נשואות , ונותרתי רק אני בבית הוריי: אמא בת 51 ואבא בן 55.
יש לי חבר כמעט שנתיים , ועוד חצי שנה אנחנו אמורים להתחתן.
אמא שלי היא משפחה אומנת לילדים בגילאים שונים שישנים וממש חיים אצלנו , רוב תשומת הלב שלה מופנית אך ורק אליהם , כל ניסיון שלי להתייעץ איתה ואפילו סתם לשוחח איתה מגיע לכישלון, וזה מלווה בכך שהיא בלחצים רבים מהטיפול בילדים "מה איתם?" "הם בסדר?" "אני צריכה לקחת אותם מהחוג" "הם רעבים , אני הולכת להכין להם אוכל" וכו' וכו'... אני מבינה שטיפול בילדים זה אחריות לא קלה, אבל בכל זאת ... יש זמנים בהם צריך לשכוח מהם קצת.
בזמנים בהם היא איכשהו כן יכולה להיות איתי , היא תמיד יורדת עליי ואומרת לי שאני "אפס" "אני כלום" "שהביטחון העצמי שלי הוא נחות, ותמיד דורכים עליי" "למה את לא כמו אחותך, תיראי איזה חכמה וחרוצה היא, יודעת לבשל ויודעת לעשות הכל ואת לא יודעת כלום" - מילים אלו גורמות לי להתרחק ממנה ואף להתפרץ עליה! ואז מבחינתה זה מתפרש כמרדנות שלי , כחוסר כבוד, כזלזול וכו'. כל זה כואב לי , בגלל העובדה שלאחיות שלי שגדולות ממני , יש לה את כל הזמן שצריך , היא מייעצת להם , ומדברת אליהם יפה. בנוסף אמא שלי טוענת שכל מה שהיא אומרת לי לעשות (וזה כביכול "טוב בשבילי") אני אעשה הכל דווקא העיקר לא לשמוע לה... אני אתן דוגמא : יצאתי עם חבר שלי בערב לבלות , אז אמא שלי אומרת לי "שימי עליך עוד חולצה" אמרתי לה שלא קר לי ואני לא רוצה לשים חולצה נוספת" אז היא אומרת לי "כל הזמן את לא שומעת לי נמאס ממך!" ואז אחרי זה היא אומרת לאחיות שלי מאחורי הגב שלי שלא רציתי לשים חולצה כי אני מתמרדת לה וגם כי אני רוצה להבליט את החזה שלייייייייייייי לחבר שלייייי (אני יודעת את זה כי אחותי שאני יחסית בקשר טוב איתה סיפרה לי). בנוסף, אחיות שלי כל הזדמנות "מלכלכות" עליי שאני מנסה ללבוש חשוף כדי "לפתות" את חבר שלי ... ואמא שלי רותחת מדברים כאלה.
אני יודעת שמה שאני מספרת נשמע ילדותי ... אבל מבחינתי הוא לא.
אני בעיקרון סטודנטית שנה שנייה , ומכיוון שאין באפשרותי לממן את לימודיי , הוריי מממנים לי אותם. ניסיונותיי לעבוד במקביל כשלו מכיוון שאיני יכולה לעמוד בלחצים הרבים שמלווים סביב המבחנים. (הציונים שלי מעולים , כולם מעל 90, אמא שלי הייתה בהלם שאני בכלל אצליח).
אמא שלי כל הזמן גוערת בי על כך שאני רק סוחטת ממנה כספים , ואפילו כסף לנסיעות אני לא יכולה לשלם לעצמי ושאני לא עצמאית בכלל.
בנוגע לחבר שלי - אנחנו מחפשים דירה , ורציתי לגור בעיר אחרת מאמא שלי , אמא שלי שמעה את זה והתחילה לדבר עליי עם אחיות שלי שאני רק רוצה להתרחק מהמשפחה, ושאם אני אעבור לעיר אחרת היא לא תכניס אותי אליה לבית , ואני כבר לא אהיה הבת שלה (מצד אחד היא רוצה שאני אהיה עצמאית , ועד שאני בונה את עצמי עם בעלי

מספר דברים שאני טרודה בהם הקשורים לבתי בת ה-6, הנמצאת בכיתה א' :
א. בישנית מאד, היתה כך גם בגן, ומתנהגת כך גם במפגשים עם בני משפחה קרובים. האם יש דרך להקל על בישנותה התהומית?
ב. לא מספרת לי כלום מהעובר עליה בבית הספר. נסיונות לדובב אותה מעלות את המשפט "היה בסדר", וגם כשאני חופרת ושואלת שאלות ספציפיות כגון עם מי שיחקת? האם רבת עם מישהו? נותנת תשובות אנמיות וזאת גם כשמתרחשים דברים מהותיים (עליהם נודע לנו מהמורה).
ג. בשיחה עם המורה התברר לנו שהילדה רבה עם כל מי שיושבת לידה. היא ילדה מקסימה שברוב הזמן מתנהגת למופת אבל לעיתים היא משנה את עורה ואיננה נחמדה כלל- מרימה את קולה, לא מותרת ולא מקשיבה וכנראה שזה בעוכריה והיא פחות אהודה בשל כך. איך אפשר לעזור לה להבין שהתנהגות זו פוגעת בה ואיך להתמודד כשאנו נתקלים בהתנהגות מעין זו בבית?
ד. מרבה לריב עם האח בן השלוש- לא מוותרת לו אף פעם, מנסה כל הזן לחנך אותו (בצעקות).

בתי בת שנתיים וחצי,(בת יחידה) וכנראה עשיתי טעויות בחינוך שלה, מכיוון שהילדה כל הזמן מפוחדת וגם לא ישנה לבד בכלל,היא התרגלה לישון איתנו, היו ימים שניסיתי להשכיב אותה והיא בכתה עד שהקיאה ולא יכלתי לשאת זאת, לאחר שהיא נרדמת במיטתנו אנחנו מעבירים אותה למיטה שלה אך היא תמיד מתעוררת בצרחות של אימה ובכי.
בנוסף היא כל הזמן רוצה שאני אהיה איתה ואם אני הולכת לחדר אחר היא באה אחרי, אם היא שומעת רעש חזק היא מיד רצה אליי ונבהלת
בנוסף היא גם מאוד מפונקת ואם אומרים לה לא, או אסור היא ממש בוכה ולא נרגעת
בגן היא ממש בסדר, היא ילדה חכמה ונבונה
אני ממש אובדת עצות וזה כבר ממש מתחיל לפגוע בזוגיות כי הילדה רק ישנה איתנו, ובשעות שאנחנו הולכים לישון
אודה לעזרתך

שלום,
אני אמא לבן שנה ו-10 חודשים. יש כמה דברים שמעיקים עליי, שאשמח להתייעץ בנוגע אליהם:
1. הוא ילד מאוד אינדבידואלי. מאוד אוהב לשחק עם עצמו, ולחקור כל דבר עד העצם. ברגע שילדים אחרים מתקרבים אליו בזמן משחק (הוא כנראה מגיש מאויים...) או חוטפים לו את הצעצוע, הוא מיד מתחיל לבכות (בדר"כ, מין בכי חרישי, ללא קול ) או לחילופין דוחף את הילד ואומר לו "זוז".
האם התגובה הזו מעידה על חוסר בטחון? אני כמובן, הייתי מעדיפה שהוא יחטוף חזרה...
אני רוצה לציין שהוא ילד מקסים, טוב לב בצורה שלא תיאמן, ומאוד רגיש.
2. כשאני מביאה אותו לגן (שבו הוא נמצא מגיל חצי שנה), מהרגע שאנחנו נכנסים לגן הוא כמעט ולא מתייחס אליי, לא נפרד ממני, אלא ישר מתחיל לשחק. כשאני באה לקחת אותו, הוא מחייך אליי, רץ ומחבק אותי.
האם זה בסדר?
אני רוצה לוודא שאנחנו עושים את הדברים כמו שצריך, כדי שיהיה לו מספיק בטחון וכלים להתמודדות נכונה. בבית, גם אני וגם בעלי, משקיעים בו המון. משחקים, מקריאים סיפורים ומשתוללים.
הוא ילד ראשון ויחיד. נכד ראשון מצד בעלי מהצד שלי, הוא חלק משלישיה שנולדה בהפרשים של חודש אחד מהשני (הוא האמצעי..)
בהתחלה, הייתי אמא מאוד מגוננת, כמעט ולא נתתי לאף אחד להתקרב, ועד היום אני ממעטת לערב את הסביבה בגידולו. מעדיפה שאחנו נגדל אותו, בלי התערבות של המשפחה. אחיותי הפוכות ממני, והדבר מתבטא בכך שיחסם של הוריי עם ילדיהן טובים יותר. בנותיהן הרבה יותר קשורות אליהם מבני.

תודה מראש על תשובתך.
ליאת

שלום לכן

יש לי אחיין בן חמש.

לעיתים כשהוא "פורק עול" או מתנהג שלא כפי שצריך, אני אומרת לו (מאיימת): או. קי. אם לא תסדר את הצעצועים - אני אחזיר את האופניים שקניתי לך בחזרה לחנות... או כל דוגמא אחרת: אם לא תעשה/ אז אחזיר את האופניים. הוא מאוד אוהב את האופניים ולכן לעיתים הוא מתרצה ועושה מה שנדרש ממנו.

שאלתי היא: האם הסנקציה הזו חינוכית או שאני בעצם עושה נזק???


תודה

הדודה המודאגת

בני בן 9 חודשים ערני ומפותח בה לגילו. הוא זוחל נעמד על חפצים ודי פעיל.
הבעיה כשאני מחזיקה אותו ומדברת אליו הוא לא מסתכל עלי בעינים. ואם הוא כן מסתכל אז זה לדקה ומיד הוא מסיט את המבט. הוא כן מסתכל עלי מרחוק למשל כשהוא זוחל על הרצפה ואני קוראת לו או מדברת איתו במרחק מה.
עלי לציין שעם אביו הקשר הוא הרבה יותר טוב. והוא לא מבין מה הבעיה לטענתו הוא כל הזמן מסתכל לו בעיניים (אני חושבת שאומנם הוא מסתכל עליו יותר ממני אבל עדיין לא מספיק)
הוא עדיין לא אומר שום מילה חוץ מכמה קולות שהוא מוציא מפיו כמו אה לא הברות פשוט כל מיני סוגים של קולות
הוא גם "עצבני" מאוד באופי . ואם משהו לא הולך לו הוא מתחיל להתעצבן וממש לצעוק ולהתעוות מכעס. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה ומתנגד אם משהו רוצה הפוך. למשל אני מנסה לשים לו כובע בראש כי קר בחוץ והוא מתנגד מתפתל ומוריד את הכובע שוב ושוב. ואם אני לא נותנת לו הוא מתחיל להתעצבן ולשאוג מעצבים.
או אם הוא לא רוצה לשבת בעגלה הוא יתחיל להתפתל ולהשתולל עד שהוא ימצא דרך לרדת ממנה. (אני כל הזמן חיבת לשמור עליו כי כבר הרבה פעמים שהוא נפל וקיבל מכות מכלל ההשתוללות הזו)
כשאני מחזיקה אותו ביד והולכת או עומדת איתו הוא נינוח. אבל כשאני סתם מנסה לנוח איתו במיטה לא נח לו. כמו שהוא מפחד מיותר מידי קרבה.
יש לי ילדה יותר גדולה (שנתיים) ועד היום היא אוהבת שאני שרה לה ומספרת לה סיפורים היא תמיד מסתכלת עלי ומקשיבה לי ועוד מבקשת עוד סיפור ועוד שיר..
הוא מאוד אוהב את אחותו והולך אחריה לכל מקום וברגע שהוא רואה אותה הוא מתחיל לחייך. אבל הוא יותר אגרסיבי ממנה ולמרות שהוא קטן הוא חוטף (או לפחות מנסה בכח) ממנה את הצעצועים. או מה שיש לה ביד
אם הם יושבים אחד ליד השני למשל הוא מוריד לה את הכובע חוטף לה את המוצץ וכו. בכל משחק שהיא משחקת הוא גם רוצה לשחק.
ציינתי כבר שהוא אוהב את אבא שלו זוחל אחריו לכל מקום מושך לו במכנסיים ובוכה שירים אותו. אבל אז שאביו מרים אותו אני לא רואה שהוא מסתכל עליו . הוא מסיט את מבטו רוב הזמן (מרחוק כשהוא רק רואה את אבא שלו הוא מחייך ואפילו צוחק בקול ורץ לקראתו)
עוד נקודה קטנה היתה לנו התחלה טראומתיתמהריון לא צפוי (לא רצוי?) לידה קשה. ועוד כל מיני גורמים שהתחלתי להתקשר אליו רק מגיל ארבע חודשים בערך . ומאז זה רק משתפר והולך. אבל עדיין אני לא מרגישה אליו כמו הרגש הספונטני שהיה לי עם הבת את האהבה האין סופית את הקשר המושלם שיש לי איתה. וזה כואב לי . אבל כמו שציינתי היום אני ממש אוהבת וקשורה אליו.אבל זה לקח לי זמן. ואולי גם זה השפיע עליו.
מה עלי לעשות כדי לבנות יותר אמון בננו ולפתח את השפה שלו יותר . ואולי לתת לו להאמין בי ולהסתכל עלי בעינים בלי לפחד בלי צורך להסיט מבט. (זה נראה שממש הוא מתאמץ לא להסתכל עלי)

שלום שמי שלומי ביתי אריאל בת 2.10. לאחרונה עברנו לגור אצל הוריי והיתנהגותה הישתנתה לרעה יש לציין שאישתי צריכה ללדת בימים הקרובים ואנחנו לא מונעים מהילדה תשומת לב ואנו משתפים אותה אני רוצה לציין גם שאני בעיתי מיבחינת ויתורים לילדה ואילו אישתי היא היד "הקשה " מיביננו אופן ההיתנהגות שלה הישתנה בדברים פשוטים כמו שמיעה סלקטיבית בגן במסיבת חנוכה היא לא שיתפה פעולה ואילו בחזרות היא הישתתפה מצוין למשל היום ראינו מודעה של הצגה מסוימת שאלנו אותה אם היא רוצה ללכת והיא ענתה שהיא לא רוצה שאמא תבוא רק אבא או שפעם אחת הלכנו להצגה והיא מאוד בכתה ןלא רצתה לראות אנה יעצי לי מה לעשות יש עוד כמה דברים אבל מפאת כוצר הזמן איני יכול לפרת ולרשום הכל
תודה מראש שלומי

יש לי בן בן שנתיים ושלושה חודשים. זהו בן בכור ויחיד. לפני 3 חודשים עברנו דירה לבית משלנו, עד אז גרנו אצל הוריי. בספטמבר הכנסתי את בני לגן לראשונה. עד אז היה מטופל אצל מטפלת נפלאה יחד עם עוד ילד.
הבעיה היא שהוא מרביץ בגן. לדברי הגננת ללא הפסקה. אני מנסה לדבר איתו ולהסביר לו. הגננת אומרת שהיא מטפלת בזאת בכך שמסבירה לו שאסור ואף מחבקת אותו. הצעתי לה לכעוס עליו כאשר עושה זאת ואף למנוע ממנו דברים שהוא אוהב. למשל, אם זה קורה בחצר - להכניסו לגן ולא לאפשר לו לצאת (שהוא הכי אוהב זה לשחק בחוץ).
אני מנסה כל מיני דרכים, אבל אין לי מושג מה לעשות בנידון. זה מתסכל מאוד. כאשר מסבירים לו הוא מחייך ואומר שלא ירביץ, אפילו נותן נשיקה וחיבוק ואומר סליחה לילד השני, אך כעבור מס' דקות ההתנהגות הזו חוזרת על עצמה.
אין לי מושג מאיפה זה בא - אולי פינוק: גדל אצל סבתא וסבא שנתיים, בן ונכד ראשון לשני הצדדים, או אולי קושי להסתגל למסרת הגן שמונה כ- 30 ילדים.
אודה לך אם תציעי לי מה לעשות, שכן אני נורא לחוצה שהגננת תרים ידיים ותבקש להעבירו גן...

בתודה,
הדס

בני בן ה- 7 מאוד תחרותי ופרפקציוניסט ! מאוד קשה לו עם הפסדים. השנה עלה לכיתה א' והתחרותיות רק גברה ומביאה אותו לשיאים של התפרצויות בשל כשלים במשחק/ או אפילו במדבקה שמישהו אחר מקבל כי הגיע לו לקבל מהמורה.

בני היה בטיפול רגשי בשנים קודמות גם בבליותרפיה וגם בריגשי קבוצתי, טיפול שעזר מאוד, אבל לא ממש תרם לחזק את הבטחון העצמי שלו. כשהוא מרוצה מעצמו הוא בשמיים, וכשהוא לא מרוצה מעצמו הוא ממש "מרוסק" ומדבר מאוד לא יפה כביכול אל עצמו כמו: אני לא שווה וכו'...

בזמנו פסיכולוגית עודדה אותי לקנות לו "מתנה" קטנה בכל פעם שהוא יתגבר על התנהגויות מעין אלא אבל לא ניסיתי את השיטה הזו. האם כדאי? ואיזה טיפים את עוד יכולה לתת לי בנושא כדי לעזור לו להתמודד כמו שצריך עם כשלונות...

יש לציין שעידוד וחיזוקים הוא מקבל בלי הרף.. כולל גם דוגמאות שלנו שלא חייבים להצליח בהכול... אך ללא הועיל.

תודה.

שושי אני מעוניינת להתייעץ איתך יש לי ילדה בת 10 שגרה אצל הגרוש שלי היא לא מסתדרת עם אחותה הקטנה וכאשר היא היתה גרה אצלי כל הזמן היא רצתה שאני יהיה רק בשבילה היום היא חייה אצל אביה ואצלו יש יותר משמעת כאשר היא היתה גרה אצלי היא הרגישה כאילו אני חברה ולא היתה מקשיבה לי וזה היתבטא בירידה בלימודים לכן עברה לגור אצל אביה אך אני מרגישה שאנחנו מתרקות מה לעשות ? שכחתי לציין שיש לה בעיות קשב וריכוז

שלום רב,

לביתי בת ה-4 נטייה להכניס כמעט כל דבר לפיה, החל משרוולי החולצה, שערות, דברי פלסטיק שונים, טושים וכו'. הדבר החל מאז הפסיקה למצוץ מוצץ (לפני כשנה בערך) אך לאחרונה הדבר גובר. ברצוני לציין גם כי לאחרונה יחסי עם בן זוגי עלו מעט על שרטון.

ברצוני לציין כי הינה ילדה בעלת בטחון עצמי גבוה, מובילה חברתית, אינטליגנטית מאוד ביחס לבני גילה, ואינה בעלת קושי התנהגותי כלשהו, למעט התופעה האמורה.

מהי הסיבה לכך כי ילדים מכניסים דברים לפיהם? האם לדעתך יש קשר בין היחסים המתוחים בבית להעצמת התופעה לאחרונה? האם היא חרדה/מנסה להעביר מסר כלשהו?

תודה, מיכל

שלום,
בתי בת 4 (ילדה יחידה לאם חד הורית)התחילה עם אוננות בגיל שנתיים, היא עושה זאת רק בחדרה ולא ליד בני משפחה או זרים.
לאחרונה (כ- 4 חודשים)היא לא מאוננת במהלך היום אלא רק בזמן השינה - היא ממשיכה לישון אך מאוננת תוך כדי שינה לעיתים פעמיים שלוש בלילה. התדירות היא כמעט כל לילה.
בכל המאמרים שקראתי לא נתקלתי בהסבר לזה - האם זה דומה לאוננות שמפריעה לילד להמשיך לשחק? האם הדבר נורמלי? האם זה רק פורקן של מתחים או שמא יכול להעיד על בעיה אחרת?


הייתי שמחה לשמוע את דעתך ולקבל את הכוונתך האם להתייעץ עם פסיכולוג ילדים? רופא?
תודה