פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

מדבריך נשמע כי קצב ההירדמות של ביתך בת השלוש שונה מיתר האחים ולכן כשאת משכיבה אותה לישון היא מסרבת להירדם ואת זה היא עושה דרך ניסיונות להפריע לשינה של האחים שלה. את יכולה לעזור לה להירגע ולהפחית מרמת העוררות שלה לפני השינה. למשל, פעילות שקטה ורגועה לפני השינה, מקלחת, סיפור, מסג' מרגיע. ואולי בלתי נמנע כי לתקופה מסוימת תאלצי להרחיק את המיטה שלה ממיטת אחיה כך שכל אחד ירדם בקצב שלו והיא תוכל להשתמש באמצעים אחרים (היא יכולה לחבק בובה במיטה לדבר לעצמה) במקום אחיה.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

שלום דנה
סביב גיל שנה וחצי ילדים מגלים את הנפרדות שלהם. ידיעה זו היא בד בבד מרעישה ומפחידה. בנוסף, שזורה בתגלית זו גם הבנת כוחם היחסי בעולם,. לפיכך, סביב גיל זה ילדים מנסים להוכיח, לעצמם ולעולם, שהם "גם גדולים" ו"גם יכולים". לפיכך, בנוסף על האמירה המאוד נכונה שלך לגבי השפה של ילדתך, המאבקים שופכים אור על התפתחותה הרגשית התקינה לעבר עצמאות ונפרדות.
אני מציעה, בכל פעם שמתעורר מאמבק כוח הנושא עימו תסכול, לומר משהו בנוסח: "זה בטח נורא קשה שאת רוצה עכשיו ממתק ואני לא מרשה, כי זה לא שעה של ממתקים" או "את בטח נורא עצובה שאחותך לא מסכימה עכשיו לשחק איתך למרות שא נורא רוצה". הידיעה שלה שאת מבינה את המתחולל בעולמה הפנימי תקל עליה מאוד.
בנוסף, השלב הזה עובר. להיות ילדה שלישית דורש, פעמים רבות, התנהגות יותר "נשמעת" על מנת לפנות לעצמה מקום. תני לה מקום זה ואפשרי את התפתחותה ואת תראי שהתופעה תחלוף במהרה.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

ישנם לא מעט תינוקות שנרתעים ממגע עם אנשים זרים. ישנם תינוקות שזה מאפיין אותם מהחודשים הראשונים לחייהם וזה קשור לטמפרמנט המולד שלהם. תינוקות כאלו זקוקים להכנה ממושכת יותר על מנת להסתגל לשינויים בסביבתם, הם רגישים יותר לגירויים בסביבתם ומגיבים בעוצמה רבה יותר נוכח תיסכולים כולל מגע וקירבה של אדם זר (כלומר מגע של אדם שאינו מטפל בהם ברמה יומיומית או לעיתים במצבי מצוקה הם זקוקים למגע של מטפל אחד מסוים). חרדת זרים מובחנת יותר מתפתחת בגילאי 8-12 חודשים לצד התפתחות קוגניטיבית של הילד. הריון קשה, לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך כל אלו קשורים לטמפרמנט יותר קשה ורגיש כפי שאת מתארת אצל ילדך.
ילדך זקוק לסביבה יותר מגוננת, חשיפה הדרגתית לשינויים. לאחר תקופת הסתגלות למטפלת היא תהפוך לדמות הקבועה בעולמו והוא יוכל להירגע אצלה. לגבי אנשים אחרים, מולם הוא זקוק לגישת התקרבות הדרגתית, איטית מותאמת לקצב ההסתגלות שלו. חשוב להסביר לסבים ולסבתות (שלא יעלבו), לחשוף אותו אליהם כשאת מחזיקה אותו אצלך, להתיחס לאיתותים שלו של כמה קרבה מתאימה לו, ולא לדחוף ליותר ממה שהוא רוצה כי זה מאלץ אותו להתגונן ומגביר את הדפוס הנרתע וההימנעותי. בדרך כלל במהלך השנה הראשונה לחיים הרגישות מתמתנת.
בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

שלום עדי
אני בטוחה שתוכלי למצוא מאמרים באינטרנט לגבי זה. נשמח אם אח"כ תשתפי את חברי הפורום. אני, אישית, לא מעורה בנושא.
בהצלחה

שלום דלית
ההחלטה לגבי שינה משותפת תלוייה רק בכם. אפשר גם להציע לילד לבחור. אפשר לומר לו משהו על כך שאתם מתעדים לעבור לדירה מרווחת יותר, ושם יהיו שני חדרים. אפשר שלכל אחד יהיה חדר משלו, או שיהיה חדר שינה וחדר משחקים. אפשר לתאר לו את היתרונות והחסרונות שבכל החלטה ולראות לאן מנשבת הרוח.
השינה המשותפת מועדפת, עדיין, על הרבה ילדים. ילדים רבים, להם חדרים נפרדים, מעבירים מזרון לחדר של אחד האחים, ובסופו של דבר ישנים יחד.
אני לא מכירה מחקרים שמראים שלינה משותפת עדיפה או פחות עדיפה על פני לינה בחדרים נפרדים.
שיהיה מזל טוב,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום ליאורה
התנהגותו של בנך היא מאוד טבעית לגיל. בגיל זה, ילדים מתחילים לגלות את הנפרדות. דהיינו, שהם יישויות עצמאיות, ושהסובבים אותם הינם יישויות נפרדות בעלות צרכים ורצונות משלהם. ידיעה זו היא בד בבד מגדלת ומכאיבה. אני חושבת שבנך מתנהג את הכאב שבנפרדות, וזה טבעי מאוד. לכן, אפשר דרך משחק או סיפור , לומר לו שאת מבינה שזה מפחיד אותו כשאמא לא עושה את אותם דברים כמוהו, או שאת לא נמצאת רק איתו וגם מחבקת ילדים אחרים. הידעה שלו שאת מבינה את המתחולל בעולמו הפנימי תקל עליו מאוד. בנוסף, אפשר לעודד עצמאות במקומות בהם יותר קל לו. למשל: לתרגל משחק עצמאי בחדר, לבד, של מספר דקות, וכשהוא מצליח בכך, לשבח אותו (אלו החלקים בהם הנפרדות מגדלת). אפשר גם, לשבת יחד לצייר, נגיד, ולומר שכל אחד יעשה ציור משל עצמו ואח"כ תסבירו מה ציירתם. וכו'.
ילדים בכורים הרבה פעמים מגיבים כפי שבנך מגיב. זה יעבור לאט לאט, ואין לך מה לדאוג.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום לך.
גיל 3 הוא גיל בו ילד מפתח את המהות הפנימית האמיתית שלו. זה גיל בו משחק סימבולי (כפי שאת מתארת) הוא מאוד חשוב ומאוד מפתח, וילדים שקועים בו וזה נהדר!!!!!!! זה גם מצביע על עולם פנימי מאוד עשיר. אם את יכולה לדבר עם הגננת על גילו הצעיר, ועל כך שאת מעדיפה שהוא יעשה את הדברים אחריהם הוא נמשך, וכן, לומר לה מילה או שתיים לגבי חשיבותו של המשחק הסימבולי, כדאי לעשות זאת. אם לא, הייתי שוקלת מעבר גן במקרה זה. אם הוא מוכרח לעשות בגן דברים שהוא לא רוצה, זה רק ישניא עליו את הדברים הללו. יש היום מספיק גנים העובדים בגישה "הזורמת" והילדים נהנים מהמסגרת ומתפתחים בה נפלא.
לגבי הילד, בלי קשר למה שתחליטי, הייתי משקפת את המצב בגן. הייתי אומרת לו משהו בנוסח: "שמעתי שבגן שלך מכריחים אותך לעשות, לפעמים, דברים שאתה לא רוצה כמו לצייר ציור כשאתה רוצה לשחק בקוביות. הרבה פעמים כשמכרחים מישהו לעשות משהו שהוא לא רוצה זה גורם לו להרגיש מבולבל ועצוב".
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום רווית
חבל ששולחן האוכל יהפך לשדה קרב. זה נכון שביתך נמצאת בדיוק בגיל של תחילת בדיקת הגבולות, ונראה לי שזה מה שהיא עושה. היא רוצה לראות עד כמה היא שולטת ובעלת כוח (כנגד תחילת ההבנה שלה את כוחה היחסי בעולם - קטנה, חלשה, עוד לא יודעת דברים....). לכן, קודם כל הייתי מציעה לך לחסוך מעצמך את המאמץ. אני חושבת שמה שמאוד מרגיז הוא שאנו, כהורים, נורא מתאמצים, והילד לא מקבל את המאמץ הזה ולא מעריך אותו. לכן, אם היא אוהבת פסטה, תכיני לה פסטה. אני מציעה להגיש לה יחד עם הפסטה, מיד פעם, עוד משהו כגון ירקות חתוכים, מרק וכו'. לא משהו שנעשה עם מאמץ, אלא משהו "שיש בבית", או שנעשה בכמה דק'. אני מבינה שאת רוצה ללמד אותה הרגלי אכילה נכונים, אבל בשיטה של עכשיו זה ישיג רק את ההיפך.
בנוסף, את יכולה להזמין אותה, מפעם לפעם, להכין איתך משהו. היא יכולה לשבת על השיש, למשל, ולראות אותך חותכת סלט, או מקלפת ירקות. את יכולה להזמין אותה להשתתף בפעולות פשוטת, כגוןהוצאת עגבניות שרי מהגבעולים. כשילדים שותפים לתהליך הכנת המזון, הם הרבה יותר שמחים לאכול אותו.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום טלי.
אני מציעה לומר לביתך (כן, אני מודעת לכך שהיא בת שנה וחמש....) משהו בנוסח: "כשאנחנו הולכות לחבר, הרבה פעמים את לא מקשיבה למה שאני אומרת לך. זה מאוד קשה לי". אח"כ, הייתי מנסה לקבוע עימה מספר כללים אותם מיישמים בבית של חברים, כגון: לא להרביץ, כשאומרים שעוד מעט הולגים, אז מתארגנים להליכה וכו'. לומר לה שאם לא תוכל לעמוד בכללים תצטרכו ללכת, ואולי גם ליישם זאת מספר פעמים.
בנוסף, אני מציעה לבדוק יותר לעומק את הפער בהתנהגות. יכול להיות שהיא מקרבת אותך אליה בעזרת ההתנהגות שלה אצל חברים, קרבה שחסרה לה כשאתם עם עוד אנשים. יכול להיות שזה משהו אחר. הייתי מנסה קצת לצפות בה ולנסות להבין.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום שוש
אני מציעה לומר לילדך משהו בנסוח: "אני שמה לב כבר הרבה זמן שאתה ממש לא אוהב להתקלח, לחפוף, לגזור ציפורניים וכו'. רציתי שנחשוב ביחד איך אנחנו עושים את שעת המקלחת למשהו כייפי יותר". אפשר לשנות את שעת המקלחת. לפעמים בערב ילדים כבר מאוד עייפים. לכן, בעיקר בחורף, אפשר להקדים את שעת המקלחת, או לעבור למקלחת בוקר. אפשר להציע אמבט במקום מקלחת ולקנול מספר משחקים חדשים; להשתמש במגבת מדליקה במיוחד שהוא בחר לעמו ועוד כהנא וכהנא. העיקרון הוא שאת רוצה ללכת לקראתו ולעזור לו, ויכול להיות שבאמת קשה לו עם הסדר העכשווי של המקלחת.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום מיכל
קודם כל, כדאי לומר את אמת, ברמה של ילד בן 3. כדאי לעשות זאת ביחד, ולא "ברגע האחרון". אני מציעה לומר משהו בנוסח: "אבא ואני החלטנו לא לגור באותו בית יותר. אנחנו הרבה פעמים רבים, וזה קשה לנו להיות ביחד. לכן, אבא יעבור ל..... אבל הוא יבוא להיות איתך בימים........ (שזה יהיה מאוד ברור). אנחנו שנינו מאוד אוהבים אותך ותמיד נמשיך לאהוב אותך והמריבות שלנו הם בגללנו בלבד".
את אותו נוסח אפשר גם לעבד דרך משחק או סיפור. כדאי לתת לילד לגיטימציה להביע טווח רגשות נרחב לגבי הפרידה (שהיא אף פעם לא קלה, אין מה לעשות) ולא לפחד מהבעת הרגשות. כדאי שהוא יידע שאתם שם בשבילו, איתו, ולא לחסל את העצב, הכעס הגעגועים וכו'.
אני מאחלת לך שעיבור כמה שיותר בקלות.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

לספר על מותו של אדם קרוב זה קשה , הנושא טעון רגשית ולכן חשוב שהמבוגר שיספר לילדה יהיה במצב רגשי חזק כדי שיוכל להכיל את התגובות השונות של הילדה מבלי שהוא נאלץ התמודד עם תחושותיו (ההורה שיכול להתמודד במצב הנוכחי). לספר במילים פשוטות על הארוע העצוב, לציין שמוות הוא חלק מהחייים, בלתי הפיך, קורה לרוב בזיקנה, לספר את הסיפור של מה שקרה בחודשים האחרונים לסבא. לתת אישור לרגשות שונים שעולים, כאב, כעס, פחד או רגשות אשם. לשתף בתחושות שלכם, עצב געגועים. לנסות לעודד אותה לשאול שאלות (לעיתים השאלות יגיעו במועד מאוחר יותר). השיחה הזו חשובה להמשך ההתמודדות של הילדה עם נושא המוות. במידה ועולה הצורך אפשר לעשות טקס פרידה סמלי כגון ציור לאותו אדם.
תנחומיי.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

שלום שרה
אני חושבת שהדבר הטוב ביותר הוא לשאול את הילדים. אני לא יודעת מה מהות הקשר עם הסבים. באינטואיציה, אני מסכימה איתך לגמרי, ואולי אפשר לקחתם לחופשה קצרה יותר, או לשלב אתכם לתקופה מסויימת בטיול.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

עשויות להיות כמה סיבות לכך שבנך מגיע למיטתכם. בגילאי 3 עקב התפתחות קוגניטיבית ורגשית מתעוררים באופן טבעי כל מיני פחדים סביב מפלצות, דובים אריות וכו', מעניין שאת מחברת בין לידת האח לצורך של בנך הבכור להגיע למיטתכם. יכול להיות שלישון לצידכם ספק עבורו (אולי גם עבורכם)צורך להיות בקרבתכם והרגיע תחושות של קנאה או נטישה כתוצאה מלידת האח . בגילאי 3 התמודדות עם פחדים אפשרית על-ידי שימוש בעולם הדימיון העשיר שלהם. אפשר לשוחח איתו במהלך היום, בסיטואיציה שבה חש בנוח, על הפחדים בלילה, לשאול על מה הוא חלם, מהו בדיוק הדובי הזה, "להכיר" אותו ולחשוב ביחד מה יכול לנצח אותו: מלכודת, חרב, מטה קסמים. בגישה הזו את מעודדת את ילדך לפתח יכולת התמודדות עם הפחד, את משדרת אמון ביכולת שלו ומעוררת בו תחושת יכולת. באופן הדרגתי הוא יוותר על הנסיגה להיות מוגן במיטתכם, וגם הצורך האחר להיות בקרבה אתכם יקבל מענה משום שההתמודדות מול הפחד נעשית ביחד אתכם, אותו ביחד שהוא כל כך זקוק לו. מומלץ לקרוא יחד ספרים על פחדים של ילדים וכיצד ילדים אחרים מצאו פתרונות והתמודדו עם הפחדים. לדוגמא ספר של דויד גרוסמן "המפלצת של איתמר" ויש עוד רבים אחרים.
בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

דינה שלום
לא כל כך ברור מדבריך מה הקשיים של הילד ומדוע אינן שבעת רצון מהטיפול הפסיכולוגי.
תנסי להסביר ולתת מעט יותר פרטים.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית

בני בן 11 נמצא בטיפול פסיכולוגי עקב קשיים רגשיים לדברי המורה אינו מבין את החברה ואת החברים בנוסף יש לו טיקים שנורא מפריעים לי וגם לא יודע להבין את החברה הוא ילד חכם עם חוכמת חיים גם לדברי המורה הוא עושה הצגות לעצמו בבית הוא ילד זקונים אחים שלו בוגרים הדמיון שלו עצום שלדעתי לא מתאים לגיל שלו הפסיכולוגית אומרת יכול להיות שהוא מפתח איזה מחלה לא ידעה להסביר את עצמה אמרה שהמצב שלו מדרדר עד לפני שנה וחצי היה ילד נהדר למד בביהס רגיל והתנהגותו היתה נורמלית מאז שעבר בית ספר מיוחד בשל בעיות למודיות המצב התדרדר אודה לך אם תעזרי לי

מתוך דבריך אני מבינה כי את מוטרדת ממצבו הרגשי של הילד שלך. טיקים זוהי תופעה נוירולוגית, לא בשליטה של הילד, ידוע כי הטיקים מחריפים במצבי מתח ולחץ, כך שהתגברות הטיקים עשויה להעיד על מצב לחץ אצל הילד. סיפרת על קשיים נוספים: קשיים חברתיים, מעבר לבית-ספר לחינוך מיוחד, כל אחד מהגורמים הללו הוא משמעותי ועשוי להיות מקור למצוקה של הילד. אכן הוא זקוק לטיפול פסיכולוגי אולי גם יעוץ רפואי כגון נוירולוג או פסיכיאטר ילדים. אם אינך סומכת על הפסיכולוגית המטפלת בילד כדאי לבדוק אנשי מקצוע אחרים.
בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית