פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

שלום דינה
ראשית, צר לי שהיית צריכה לחכות לתשובה, אולם, קיים עומס רב במערכתואין באפשרותינו לענות על כל פנייה ברגע שהיא מגיעה. שנית, ממכתבך לא ברור מדוע קיימת הדרדרות. כיוון שבנך נמצא בטיפול ואת אמורה להיות שותפה לטיפול זה, הייתי מבקשת שיחה עם הפסיכולוגית על מנת לברר את מוקד הקושי. לעיתים, בתוך טיפול, קיימת הדרדרות עקב חשיפה של תכנים קשים, אשר אין עוד כלים להתמודד עימם. זהו חלק מהטיפול, וכדאי שהפסיכולוגית עצמה תסביר לך במה מדובר בנוגע לבנך.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

ישנם ילדים המתקשים לוסת את הרגשות שבתוכם בעיקר במצבים של עוררות מוגברת כגון בשעת תסכול כשעולים בתוכם תחושות כעס או במצבי הנאה, משחק מעורר במיוחד. זה בדרך כלל מאפיין ילדים בגילאים צעירים. במצבים אלו הדרך היעילה היא לנסות לזהות את השלב המקדים ולהפסיק את הפעילות המעוררת מעט לפני "השיא". לרוב על-ידי שינוי הפעילות לפעילות אחרת. הפעולות שאת עושה כמו הרחקת הילד מהפעילות למקום אחר, חיבוק ומגע פיזי, יצירת קשר עין ואפילו דיבור בטון מרגיע על הפסקת הפעילות כל אלה הם אמצעים טובים ונכונים להפחית את רמת העוררות שלו ובסופו של דבר להקנות לו יכולת לויסות עצמי.
שושי יעוקבי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

אני מציעה לך להתייחס ללקיחת החפצים שלו באופן ישיר משהו בנוסח אני רואה שאתה מאוד רוצה לקחת לגן את ה_________ למרות שאסור. אני רואה שהוא בכיס שלך. להימנע מתחושה של הסתרה ושקר שאתם שניכם שותפים לו.
פעמים רבות ילדים רוצים לקחת חפץ כלשהו מהבית אל תוך הגן. החפץ משמר משהו מתחושת הבית. את יכולה להגיד לילד שאת מבינה את הרצון שלו ( לקחת חפץ מהבית שילווה אותו במהלך היום בגן) יחד עם הסבר מדוע את אוסרת לקחת את החפצים בהם מעוניין. (ילכו לאיבוד, ישברו, ילדים אחרים ירצו לשחק וכו'.)
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית

שינוי באופן שבו ילדך מתחיל את תהליך השינה, כלומר ההירדמות, עשוי להקל על התמודדות שלו עם פחדים במהלך השינה. אם תסייעי לילד ללמוד להירדם במיטתו (להתגבר על החששות) אז כשהוא יתעורר באמצע הלילה, הוא ימצא בסביבה בטוחה ומוכרת אותה סביבה בה נרדם. השינה מעורררת אצל ילדים פחדים הקשורים לחושך, לדמויות של מפלצות, תחושה של להיות לבד, פעמים רבות הפחד אינו רציונלי לכן הסברים רציונלים לא תמיד מרגיעים. בכל מקרה השיחה שלכם ההורים עם הילד, בה אתם מעודדים אותו לספר ולתאר ממה הוא פוחד היא התחלה של התמודדות. יקל עליו מאוד לדעת שאתם ההורים מכירים את הפחדים, מבינים לא מגנים. אפשר לחשוב יחד על טקס מרגיע לפני שינה, מוסיקה, סיפור. לעודד שיחה איך אפשר להתגבר על הפחד. לקרוא יחד ספרים על פחדים בשינה של ילדים אחרים. עם המון סבלנות ועקביות השלב הזה יעבור.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית.

לדעתי תקחי אותו לפסיכולוג ,גם לי בעבר היה את זה פחדתי לישון ושנרדמתי היום לי התקפי חרדה והייתי מזיעה והתבישתי ללכת להורי כי הייתי גדולה,זה היה כי ראייתי סרט אימממה,אולי ילדך מפחד ממשהוא כול שהוא,שגורם לו לסיוטיים,ולרגשי פחד,זה יכול להיות בבגלל המלחמה ששהייתה,סרט שראה או אולי שמה משהוא מתנקל אליו, אסור לך להיות קשה איתו,להפך את צריכה לעזור לו,שהוא יבין שיש משהו מאחורוו,שנותן לו את הכוח ואת התחושה שיש לו תמיד גב, תתיעצי אם מישהו בעל נסיון,או משהוא מקצועי בנוושא,
אם תרצי עזרה ממני , למרות שאני לא ממש מקצועית,אך גם לי זה קרה ויש לי ניסיון,פני אלי אני אשמח לעזור לך
0504498888
מקווה שעזרתי/יעזור
בתודה: שירה אוזן

שלום אליס
אני מתארת לעצמי שהרצון של ביתך לישון במיטה שלכם נובע, בחלקו, מהיותך בהיריון. אפילו אם זה עדיין לא מורגש, ביתך מגיבה להתרחקות הטבעית שלך ממנה (עייפות, התעסקות בהיריון וכו') בהיצמדות אלייך. לפיכך, הייתי אומרת לה משהו בנוסח: "אמא עכשיו בהיריון ואני יותר עייפה, ולא יכולה להרים אותך וגם לא לרוץ ולקפוץ כמו פעם. יכול להיות שאת נורא רוצה בחזרה את כל הדברים הללו ושזה קשה לך".
מלבד זאת, אני ממליצה על שני ספרים טובים מאוד בנושא שינה, שיעזרו לכם לפתור את הקשיים בשינה של ילדתך. האחד "לישון בלי לבכות" של אליזבת פנטלי והשני הינו "לישון כמו תינוק" של פרופ' אבי שדה.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית.

ראשית חשוב להבין מהי הסיבה להתנהגותה של ביתך. את מתארת ילדה חסרת מוטיבציה להכין שיעורי בית, ואותך לוקחת על עצמך את כל האחריות, הדאגה להישגים והחרדה מכשלון. האם הישגים לימודיים חשובים לילדה? אולי קיים קושי אובייקטיבי בתחום כלשהו, האם יכולות הקריאה, הכתיבה והחשבון שלה ברמת הכתה ? האם יכולות הקשב והריכוז תקינות? איך יכולת הההתארגנות שלה אפילו בתחומים אחרים? יכול להיות כי ישנם קשיים אובייקטיביים(אפילו קלים מאוד) והיא נמנעת מהתמודדות וזקוקה לעזרה. שיתוף הפעולה עם המורה הוא אמצעי חשוב וטוב לשלול או לאשר אפשרות של קושי אובייקטיבי. בתחום שבו את בטוחה שאין קושי תנסי באופן הדרגתי להעביר את האחריות אליה - מקצוע אחד בלבד. המורה מצידה תקח את האחריות להתיחס לשיעורי הבית במקצוע הנבחר. לשבח ולתת חיזוקים על עשייה עצמאית ללא קשר לאיכות או לכמות.
אפשרות נוספת היא להעזר באדם נוסף. הלחץ שלך גורר תגובות שכניראה מעוררות בה התנגדות. אולי עזרה מדמות נייטלית, אפילו סטודנטית או תלמידת תיכון, יכולה להפחית מהרתיעה שקיימת אצלה סביב הכנת שיעורים.
בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

שלום גלית.
אכן התלבטות קשה ואני לא חושבת שיש תשובה חד משמעית בנושא. אני חושבת שאתם צריכים, בראש ובראשונה להחליט מה הכי טוב לכם. גם אחרי שתתגרשו שניכם תוכלו (אני מקווה) לתמוך בשני הילדים. אני מקוה שבן זוגך יוכל לקחתו אליו, ואולי אף יותר כאשר תערך הפרידה. בהרגשה שלי (שהיא לא התשובה הנכונה דווקא....) התקופה שלאחר הלידה היא תקופה קשה של הסתגלות. הקושי הוא של כולם (אולי את לא זוכרת). השאלה האם בן זוגך יהיה שם בשבילך ובשביל הילד בתקופה זו יותר אם עדיין תחיו ביחד. אני חושבת שזאת השאלה שצריכה להישאל. אם את מרגישה שהוא לא יהיה שם ושרמת המתח תגבר אם הוא יהיה אז אולי עדיף לערוך את הפרידה עכשיו.
לפני שאתם נפרדים אני מציעה לבנות רשת תמיכה (הורים, חברים אולי אפילו עזרה מקצועית) שיוכלו להיות שם בשבילך ובשביל הילד הבכור.
סליחה על זמן המתנה ארוך לתגובה. התגובה זזה לה משאלה לשאלה עקב תקלות טכניות רבות במערכת
בברכה,
שרון באומל
טל' לקביעת התייעצות: 054-5551479
פסיכולוגית קלינית

שלום לילך
אפשר מאוד להבין את הקושי שלך. במקרה שאת מתארת הייתי מציעה לפנות לאיש מקצוע. כדי לשלול קשיים בויסות התחושתי, אפשר לפנות למרפאה בעיסוק. כדאי גם לראות אם קיימת בעיית קשב וריכוז - לא תמיד חייבים לטפל בריטלין. קיימות עוד שיטות טיפול. אם ישלל קושי פיזיולוגי, אולי כדאי לעמוד על שורש הבעייה הרגשית. אני מציעה לך לפנות לגורם מקצועי. בראש ובראשונה זה יקל על ילדך, ואח"כ גם עלייך.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום לך
אני מאמינה שהתנגותו של בנך מעידה על מתח ומצוקה פנימיים גדולים. ממכתבך איני מבינה מה יכול היה לגרום למתח זה. הייתי מציעה, או דרך בנך עצמו, או בעזרת איש מקצוע, להבין, קודם כל, מה קורה איתו. אפשר לומר לו משהו בנוסח: "בזמן האחרון מאוד קשה לך בביה"ס.אתה יוצא משיעורים וכו'. אני מבינה שקשה לך אבל לא מבינה מה בדיוק קשה". הידיעה שלו שמישהו מתבונן בו תקל עליו ותתן לו לגיטימציה לספר לך מה מפריע לו.
אם זה לא יילך, אני מציעה להתייעץ עם היועצת והמורה או עם איש מקצוע באיזור מגורייך
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

ההתנהגות של בנך מראה אכן, כפי ששערת, על מצב של לחץ פנימי רב. ההתמודדות שלו עם הלחץ הפנימי היא דרך נסיונות לשלוט על הסביבה, שלא יהייו שינויים, שיגבירו את הלחץ. כשהכוחות הפנימיים נחלשים מופיעות תגובות בכי, חיפוש אחר דמות מרגיעה (אחיו) וכניראה הרבה חרדה. ולכן בשלב הזה הוא זקוק להרבה הרגעה מכם ההורים. אצל ילדים אחדים התגובה למעבר לכתה א' מתרחשת באמצע השנה ולא בתחילתה, בשלב זה רמת הדרישות מהסביבה ושלו מעצמו עולה וכתוצאה מכך גם רמת הלחץ. בשלב הראשון הייתי משתפת את מחנכת הכתה וגם את יועצת ביה"ס כדי להבין מה מקור הלחץ ואיך ניתן להרגיע ולסייע לו בביה"ס ובבית. במקביל חשוב כי את תשוחחי איתו על החששות שלו ממצב מסוים כלשהו, לשדר לו שאת מקבלת ומבינה את החשש ולחשוב ביחד על פתרונות אחרים ממנה שהוא בוחר לעשות כרגע. אם המצב ממשיך הייתי פונה לייעוץ פסיכולוגי.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

שלום מרים
התנהגותו של בנך אינה אופיינית לגיל (לשאלתך). הניסיונות שלו לשליטה בחייו וחוסר הגמישולת לקבל שיוני מעידים, אולחי, על כאוס פנימי וחרדה. ייתכן כי מעבר הדירה והמעבר לכיתה א' היוו עומס רב על עולמו הפנימי, והוא מגיב אליהם עכשיו. אני הייתי ממליצה לפנות לייעוץ והכוונה אצל איש מקצוע במקום מגורייך על מנת להקל על המתח הפנימי ותחושת הבלבול והכאוס. זאת בעיקר עקב העובדה שאת מספרת כי זו אינה התנהגות שמוכרת לך מהעבר.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום נטלי
אמנם, התנהגות אלימה ורבת אנרגיה הינה אופיינית לגילו של בנך. סביב גיל שנתיים ילדים מתרגלים את עצמאותם ונפרדותם דרך בדיקת גבולות חוזרת ונשנית והפעלת כוח ושליטה, על מנת לבדוק את כוחם היחסי בעולם.
עם זאת, התנהגות של תלישת השיער בתוספת להתנהגות האליהמ מעידה על מתח פנימי שאינו מוצא ביטוי בדרכים אדפטיביות יותר. הייתי מציעה לבדוק את שורשי מתח זה, אולי אף בייעוץ אצל איש מקצוע במקום מגורייך. הניסיום להפסקת ההתנהגות על ידי אמירת אסור אינה יכולה להכחיד את ההתנהגות, אם אין הבנה של מה גורם לה.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

יכולים להיות כמה הסברים למה שאת מתארת כלומר לכך שבמצב בו את פונה לילדה שלך בשאלה פתוחה על העדפה כלשהי היא מנסה לברר אצלך מה נכון לדעתך. יכול להיות שהיא לא יודעת ומנסה ללמוד מתגובתך מה נכון. ויכול להית שחשוב לה (בתקופה המסוימת הזו) להרגיש אותכן דומות, מתואמות ברגשות וברצונות. לא בהכרח היא עושה את זה כדי לרצות אותך כי את הסברת לה (ופעלת היטב) שאינך מצפה שתענה כמוך ושמותר ואפילו נחמד שלכל אחת יש טעם משלה. לא בהכרח את צריכה להגיב אחרת ממה שהגבת. הילדה שלך היא דעתנית ומה שחשוב זה לדעת לעמוד על שלה במצבים שחשובים לה. למען ההבנה שלך, את יכולה לשאול אותה, באחת הפעמים שהיא מגיבה כפי שהיא מגיבה, למה חשוב לה לשמוע את דעתך (אבל לשאול אותה ממקום שמקבל את הצורך שלה ולא ממקום שמבקר אותה!!!) ולהציע לה אפשרויות: אולי היא לא יודעת מה נכון, אולי היא חושבת שמה שהיא חושבת לא נכון, אולי היא חושבת שזה לא ימצא חן בעיניך ואיך תגיבי, אולי היא רוצה להיות דומה לך... כל תשובה לגיטימית. באופן פרדוקסלי זה לאפשר לה להיות מה שהיא.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

שלום איילת
הייתי מציעה להתחיל דווקא בילד, ולשקף לו את כל מה שכתבת, כמובן בהתאם לרמתו הקוגנטיבית והרגשית. אפשר לומר משהו בנוסח: "אני מבינה מהגננת שהרבה פעמים את המעדיף לשחק לבד בגן. יש כל מיני סיבות שילדים מעדיפים לשחק לבד. למשל: הם לא אוהבים כשמישהו אחר קובע את החוקים, או שהם לא אוהבים לחלוק באותם צעצועים. אתה מכיר ילדים כאלו" או לדוגמא: "שמתי לב שבזמן האחרון מאוד קשה לך ואתה נורא מתרגז מכל דבר. אולי נחשוב ביחד מה קשה...". לגבי מעבר גן: אם את מרגישה שזה משהו בגן ולא בילד, אפשר לשקול מעבר, אפילו שמעבר דירה ומעבר גן עשויים להוות עומס רגשי רב. לגבי ספרים: יש הרבה. ללכת לחנות ולבחור. אין לי המלצה מסויימת.
יכול להיות שיהיה כדאי לשקול המשך טיפול רגשי על מנת להקל על הילד.
בברכה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום מייקי
אני לא מעורה בסיפור חייך, אך הייתי רוצה שתחשבי האם ביתך קולטת רמזים סמויים ואף בלתי מודעים ממך, בהם היא ממלאת איזשהו צורך שלך להיות אצלה "במקום הראשון"? נראה לי שדווקא התנהגות ההתעלמות מבטאת איזשהיא רצייה שלה לשמח אותך. לפיכך, הייתי אומרת משהו בנוסח: "את יודעת שאנחנו מאוד קשורות ומאוד ביחד. אם תאהבי באותה מידה גם את אבא ואת סבתא ותשמחי לדבר איתם ולהיות איתם, אני עדיין אדע כמה את אוהבת אותי וקשורה אליי". ייתכן ויהיה צריך לומר לה משפט כזה כמה פעמים, על מנת שהיא תפנים. אם זה לא מדבר אלייך, הייתי מנסה להבין לעומק את ההתנהגות, ואת שורשיה, ולומר לה לאחר מכן משהו באותו נוסח, הנוגע לסיבה השורשית. אמירות שטחיות ולהראות לה כמה מישהו אחר נעלב לא יכולות לעשות שינוי פנימי אמיתי.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום ליאת
כאשר עדיים אין שפה, אך ילדים מבינים את המתרחש סביבם, הם מביעים את רצונותיהם בדרכים אחרות, פיסיות יותר. בנך מביע את רצונותיו דרך צרחות. לכן, בנוסף לכך שהצרחות יפחתו ככל ששפתו תהיה נהירה יותר לסובבים אותו ולו, אני מציעה להסתכל על הזמן בו הוא צורח, לנסות להבין מה בעצם הוא אומר, ואח"כ לתמלל זאת עבורו. למשל: "נראה לי שלא מוצא חן בעיניך עכשיו שצריך להפסיק לשחק ולהתחיל לסדר". על ידי כך ילדך יבין כי את מתבוננת ומנסה להבין מה הוא אומר לך. הידיעה שלו שהוא מובן תקל עליו מאוד ותנסוך בו בטחון. בנוסף, על ידי כך הוא ילמד, דרך חיקוי, להתשמש בשפה בגיל מאוחר יותר.
בהצלחה
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית