פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הבכור שלי כבר בן שנתיים ב"ה הוא ילד חכם מאוד . ורגיש מאוד . ההדגשה היא על המאוד!!
הוא גם קשור אלי מאוד .
אנחנו גרים בחול במקום די נידח. כך שיצא שהילד גדל כמעט בלי חברה ובלי אנשים מסביבו חוץ ממני ואחותו הקטנה. (אביו עובד רוב השבוע עד שעות מאוחרת.)
אני עובדת מהבית כך שאין לי הרבה זמן לצאת ולהסתובב עם הילד בחוץ. והאמת היא שהמקום ככ נידח שגם אם הייתי רוצה לצאת אין לאיפה. שוב לאותם חניות ומרכז מסחרי שכבר משעמם.
אני משתדלת בכל אופן בשביל הילד לצאת לפחות פעם ביום לשעה בערך ללכת לסידורים לבנק לחנות וכו.כדי שיראה קצת שמש וגם אנשים (גם אם לא מוכרים)
הבעיה היא שלדעתי הילד עדיין לא בשל ללכת לגן (בשנה הבאה) ובעלי ממש מתעקש שהוא צריך חברה. ואי אפשר להמשיך לגדל אותו במצב הזה (הינו כל הזמן בבית איתי ועם אחותו התינוקת)
אני משתדלת ככל שהעבודה מרשה לי לתת להם הרבה תשומת לב ואהבה ולפתח אותם כמה שאפשר.
אני מודעת לכך שהוא צריך חברה אבל מודעת לכך שהוא גם רגיש מאוד ולדעתי גם לא מוכן ללכת לגן. מבחינתי הייתי מחכה עוד שנה עד שיהיה בן שלוש וחצי לפחות
בשבת יש קצת פעיליות עם קהילה באזור (לא מאוד סמפטית) וניסתי כמה פעמים להשאיר אותו בחוגי הילדים שם לבד . הוא בכה ככ עד שהגיע למצב של הקאה ממש.
לאחר שהשארתי אותו חצי יום בחוג ביום כיפור. הוא פשוט נהיה חולה עם חום גבוה וכו
לכן אני חושבת שגם שהמצב העכשוי הוא לא אידאלי מבחינת חברה עדיף להשאיר אותו עוד שנה בבית. ולא לפתח לו טראומות
מה גם שאנחנו מדברים רק עברית בבית ובבית ספר זו תהיה שפה שונה
פשוט לא רוצה לפגוע בילד .
מי צודק אני או בעלי?
האם חברה בגיל הזה ככ חשובה. עד שאפילו עדיף להסתכן בטראומה לילד ובלבד שיהא לו חברה?
או האם עדיף להשאיר אותו עוד שנה בבית עד שיהיה בשל יותר?

האים מומלץ לתאומים לא זהים להיות ביחד בכיתה א'?

שלום,
יש לי בן בן 8 וחצי שמפחד להיות לבד בכל מצב שהוא. זהו ילד סנדוויץ שגדל כל הזמן עם אנשים סביבו.הוא מפחד להיות לבד בחדר (אפילו לשחק), מפחד לישון לבד, מפחד לחזור מבית הספר לבד - אפילו שזה במרחק 100 מ' מהבית, מפחד לשבת לאכול לבד אם אין איתו מישהו במטבח, וכו'. הפחד הוא לא פחד צחושך או ממישהו, וגם זה לא משהו שקרה לאחרונה בגלל איזה אירוע שקרה, זה "תמיד היה שם" וכל הזמן אמרנו "טוב, הוא יגדל זה יעבור" אולם נראה לי כי זה כבר באמת מספיק כדי לרצות להיות בחברה כל הזמן, ואולי אפילו זה זמן אפילו לבקש קצת פרטיות ולא להמשיך לרצות להיות עם מישהו. הוא מסתפק בחברת אחיו בן ה-5 בחדר - העיקר שיהיה איתו מישהו.
אשמח לשמוע מה לעשות ואם זה משהו שדורש טיפול.

תודה
ריקי

שלום
יש לי ילדה בת שנתיים, מאוד מפותחת שכלית, אבל קטנה פיסית.
היא עדיין לא שוקלת 10 ק"ג, ואני מאוד דואגת לה, יש ימים שהיא מסרבת בכלל לאכול, אני מנסה לתת לה הכל (ממתקים ועד ירקות, רק שתוכל ותשמין) אבל היא מסרבת, השבוע הייתה חולה והמצב הקצין עוד יותר, אני ממש בחרדות וחוץ מלפתוח לה את הפה בכוח ולדחוף אוכל ניסיתי הכל, הגננות בגן אומרות לי שהיא אוכלת אבל השבוע בגלל מחלתה היא הייתה בבית וכמעט לא אכלה כלום.
אני לא מבינה את זה, אין לה את יצר החיים?? האם היא מסוגלת להרעיב עצמה למוות? האם תת התזונה תפגע בהתפתחות שלה?? והכי חשוב, מה לעשות?

תודה
חמוטל.

הילדה שלי בת 5 ולאחרונה ראיתי אותה ואת אחייני בן גילה משחקים במשחקים שבהם הם חושפים את איבריהם בפעם הראשונה היא חשפה את אחוריה והוא נשק לה ובפעם השנייה שנפגשו הם שיחקו ביפיפיה נרדמת כאשר הוא נושק ללחיה ובשנית הוא האביר ואז למעשה מצאתי אותם שהוא שוכב היא בין רגליו מרמיה את חולצתו כדי לנשקו בבטן ואז שמעתי אותו אומר לה לנשק את הפטמות היא התוודתה שזה נעשה מיוזמתה .
כל הזמן אני מסבירה שאסור לאף אחד לגעת או לחשוף לה את איבריה הפרטים וההפך אך עם כל מה שהוסבר זה נעשה מיוזמתה כשראיתי את זה צרחתי כעסתי ואמרתי לה שתתבייש לה עם כל מה שהיא חונכה זאת היה ביני לבינה מה את יכולה לייעץ לי אני יודעת שהיה אסור עלי לכעוס ולצעוק אך עם כל ההסברים שניתנו והספרים שהוקראו מה אני כבר יכולה לעשות זה מפחיד אותי

יש לי פעוטה בת שנה ושבעה חודשים אטוטו ממש שנה ושמונה חודשים
מדברת מגיל תשעה חודשים
ילדה תקשורתית מאוד. בעלת אוצר מילים טוב וכבר יוצרת משפטים
אולם לאחרונה היא החלה לג'ברט מה שלא עשתה הרבה זמן בעבר לפני שהחלה לומר מילים היא היתה מג'ברתת
כעת היא ממלמלת לעצמה מילמולים מהר ולעיתים מפנה זאת גם לנו
שאלה:
היא בגן היתכן שהיא מחקה שם פעוטות?
ילדה בוגרת האם יתכן שהיא רוצה לחקות את המבוגרים והיכולת שלהם לדבר מהר ומשום שאין לה מספיק אוצר מילים היא עושה זאת?
אודה על תשובה

בני בן השנתיים החל בימים האחרונים להתעורר בלילה בבכי עד שאנו מלטפים אותו או נותנים לו מוצץ ורק לאחר כ-10 הוא נרגע ונרדם חזרה.
מה יכולה להיות הסיבה ליקיצות האלו? האם יכול להיות לכך קשר לגן? או לחלומות בלילה?
אודה על תשובתך

בני בן שנה ועשר, מגיל 6 חודשים הוא בגן עם קבוצה בני גילו חלקם גדולים בחודשיים וכ"ו, בני תמיד היה ילד עדין ומקסים. בזמן האחרון המטפלות והגננת מספרות שבני כל הזמן מכה את הילדים בגן וחוטף דברים מידם ומציק לילדים גם סתם בלי סיבה, למשל הוא עובר סתם ליד ילד ונותן ודוחף אותו סתם בלי סיבה.
יש לציין כי הוא היה ההפך הגמור מזה ממש ילד עדין וחלשלוש, מספר פעמים הוא היה חוזר עם סימני נשיכה על הידיים מילדים בגן שמרביצים אבל לרוב הוא לא היה מחזיר או זה שמתחיל את המריבה.
בעקבות כך בני "מבלה" הרבה בפינת מחשבה בגן והגננת והמטפלות אומרות שכל היום מדברים בגן על זה שאסור להרביץ וכ"ו אבל בני לא מתייחס לזה וממשיך להרביץ לילדים.
ובבית אני מנסה כל הזמן להחדיר לו שאסור להרביץ ושזה לא נעים אז הוא אומר שילד X מרביץ ושילדה אחרת מרביצה,.ז"א הוא לא מודה שהוא מרביץ למרות שבגן הן אומרות שהוא כל הזמן מכה.
אני לא יודעת מה אפשר לעשות שהוא יפסיק את ההתנהגות הזאת. בבית אין שום שינוי והוא בני הבכור והיחיד.
אודה לתשובתך בנושא.
אמא מודאגת.

שלום לך,
ברצוני להתייעץ איתך בקשר לבני בן השנה ושבעה חודשים. בשעות שאני נמצאת עמו הילד נוטה להדבק אלי, הולך אחרי בבית, דורש שארים אותו כל הזמן, לא מתעניין במשחקים, בקלטות, בצעצועים, רק רודף אחרי כל הזמן. הדבר מתיש אותי שכן בשעות שהוא איתי אין לי אפשרות לעשות דבר רק להיות איתו וזה מתיש מה עוד שיש לי עוד ילדה בת 4.5 שדורשת אף היא תשומת לב. הוא לא נותן לי להתפנות לאחותו. מה עושים? תודה על התייחסותך, דנה

שלום רב,
תינוקי בן שנה וחמישה חודשים ומאז ומתמיד היה תינוק רגיש מאד. לפני כשלושה חודשים, החל ללכת לגן המונה כ-15 תינוקות/פעוטות נוספים (בני גילו פחות או יותר). עד הכניסה לגן הוא היה עימי בבית. ההסתגלות לגן היתה קשה מאד ולוותה בבכי היסטרי של שעות מרובות. לאחר שלושה שבועות בגן, כשנדמה היה שהחל להסתגל, החלו המחלות, וכל פעם שחלה והבריא עברנו תהליך הסתגלות מחודש, עד שהמטפלת בגן ניגשה אלי ביחידות ואמרה לי שהוא אינו מצליח להסתגל כראוי, וכנראה שהוא זקוק למסגרת שונה, המונה מספר מצומצם יותר של ילדים. לפני כחודש החלטתי להוציאו מהגן.
הלכתי איתו להתרשם ממשפחתון, המונה 4 ילדים, וברגע שנכנסנו למקום הוא בכה בהיסטריה ולא הפסיק עד שלא יצאנו משם. המטפלת במשפחתון אמרה שהוא בטראומה... גם שניסינו להשתלב בחוג אחה"צ, ההיסטריה פסקה רק כשעזבנו את המקום.
כמה שאלות:
האם אכן משפחתון מצומצם זוהי אופציה למסגרת טובה יותר עבורו?
מתי כדאי להכניסו למסגרת כלשהי- האם דווקא עכשיו או בשלב מאוחר יותר על מנת לאפשר לו להירגע? האם בעוד מספר חודשים הוא ישכח את מה שעבר בגן?
אודה לתשובתך.

אני אם חד הורית לשלושה בנים (13,11,8), בחודש האחרון שמתי לב שילדי נוטים לריב המון, בעיקר בזמן שאני נעדרת מהבית (בעבודה), בנוסף הם לא מקשיבים לי כבעבר ועושים כל העולה על רוחם, כגון: אם אני מבקשת לכבות מחשב וטלויזיה עד לסיום כל שעורי הבית והכנת מערכת, הם לא נענים, אך מודיעים לי טלפונית שהם הכינו שיעורים וגם מערכת, לצערי הדברים לא כך.
בנוסף כשאני בבית ומבקשת שיכנסו למקלחת, תמיד יש מריבות מי יכנס ראשון וכשאני מכבה את המחשב, הם מדליקים אותו ללא רשות, ואז בא הכעס והויכוחים איתי.
נקטתי באמצעים שונים של שיחות ועונשים אך לשוא. במהלך השיחה הם מבטיחים לקיים את כל הבקשות שלי (המוזכרות לעיל), וכשאני בעבודה ולא מסכימה להדליק מחשב וטלויזיה, הם עושים זאת מעבר לגבי, וכשאני חוזרת הביתה הם מתמהמהים בפתיחת הדלת, שזה סימן שהם שיחקו במחשב. כל שיחותי איתם והעונשים (פעם לקחתי את הכבל של המחשב איתי לעבודה) לא עוזרים.
אין להם בעיה עם עונשים וכלום לא מזיז להם, האם תוכלו לעזור לי לפתור את הסוגיה?
זקוקה נואשות למענה.

בתי בסוף החודש בת 4 והיא מתחילת שנה לא מדברת עם הגננת שלה שהיא גם דודה שלה וגם לא עם הסייעת גם עם הדודים היא לא מדברת רק עם ילדים היא נפתחת ובבית עם המשפחה ובגן היא משחקת ומדברת עם החברות ואם היא רואה שהגננת מסתכלת היא מיד משתתקת .
שאנחנו מתארחים היא פשוט משחקת ונועלת את עצמה ולא מוציאה מילה שואלים אותה שאלות והיא מתעלמת כאילו מדברים עם מישהו אחר אפילו אם מצחיקים אותה וכולם צוחקים מסביב היא לא מזיזה עפעף ואחרי כמה דקות מתיאשים ועוזבים אותה ואז היא מתפרצת בבכי ומחבקת אותי חזק .
היא פשוט מסתכלת על מי שמדבר איתה בעניים במבט קפוא כאילו לא מדברים איתה .
שאנחנו מתארחים שבת כל השבת מתחנפים אליה ומפנקים אותה ולפני שיוצאת השבת היא נפתחת
ויום אחרי היא פוגשת את אותו דוד שהיא נפתחה אליו ושוב היא נעולה לא מדברת כאילו זה מישהו זר .מבחינת התפתחות וחכמה היא מאוד חכמה והגננת אומרת שהיא אפילו בין המצטינות בגן בכל תחום רק שלא מכירים את הקול שלה .מה עושים? האם אני צריכה לקחת אותה לטיפול או שזה עובר אם הזמן.?ואם כן למי? אודה לך מאוד אם תעני לי תשובה כי אני ניסיתי כל כך הרבה לדבר איתה וכלום לא עוזר .

בני בן 5 ילד מדהים, טוב, נבון התקשורת עם המבוגרים מדהימה
בגן מתקשה ליצור קשרים חברתיםטוען "שאף אחד לא רוצה לשחק איתי" הילדים צוחקים עליי
למרות שיש לו חבר טוב בגן שיחד הם משחקים
לאחרונה מרבה לחטט בעף במיוחד באירועים חברתיים.
כיצד עלי להתיחס

אני אמא לשני ילדים בת בת 8 ובן בן 4.5 רציתי להתייעץ בקשר לבתי הגדולה בבוקר כל הזמן יש צעקות וכסאח לגבי מה ללבוש לבית הספר , כל מה שאני מציעה לה היא מסרבת ובמקום זה בוחרת בגדים שלא מתאימים לא בצבעים ולא לעונה( חולצה קצרה בחורף...) אני לחוצה בבוקר ולכן זה גורם לי להתרגז נורא ואז היא בוכה וצועקת שאני אמא לא טובה, שהיא לא אוהבת אותי וכו'. כל המצב גורם לי ללכת לעבודה מצוברחת, וזה מפריע לי להמשיך את היום ככה אני מרגישה שהיא עושה לי דווקא כי היא מתנגדת לי ונלחמת בי כל הזמן ניסיתי לדבר איתה והיא לא רוצה לאמר לי מה מפריע לה. בשיעורי בית היא לא מוכנה לעשות לבד, רק איתי. היא אמרה לי שהיא רוצה לכתוב יומן אז עודדתי אותה כדי שתוציא על גבי הנייר מה שכואב לה ואז בלילה הסתכלתי מה היא כתבה (הייתי חייבת...) והיא כתבה שהיא חושבת שההורים שלה לא אוהבים אותה ורק את אחיה הקטן ושאני לא מתייחסת אליה אלא רק לילדים נכים ( אני סייעת לילדה נכה בבית הספר שבו ביתי לומדת)
יש לה המון התפרצויות כעס וכאב ואני נקרעת ובוכה הרבה בלילות.
אנא ייעצי לי מה עושים , וכן אשמח לתגובות מאמהות מנוסות תודה.

שלום רב,

הבן שלי בן 4 מתחילת השנה בגן טרום חובה. הקליטה שלו בגן הייתה לא חלקה. הוא גילה קשיים חברתיים לצד אלימות פיזית כלפי ילדים בגן. כמו כן הגננת איבחנה אצלו קשיים מוטוריים אשר גורמים לו לקבלת תגובות לעג מילדים בגן על עבודות שהוא מבצע בגן. כרגע הגננת מנסה להכניס גורם מקצועי מתעם הערייה לעזרה נקודתית עבורו, ואנחנו במקביל פצחנו בתהליך אבחון התפתחותי בבית לוינשטיין. שאלתי היא, האם עליי לגשת לפסיכולוגית ילדים/ יעוץ משפחתי על מנת לנסות לתקן את העוול שנגרם לו בגן, או להמתין לאיבחון המכון (שעלול לקחת מספר חודשים)? ואם כן, האם יש מכון ממולץ באיזור השרון?

תודה