פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

רציתי להוסיף שהיא עדיין שותה דייסה לקראת השינה היא לא מוותרת על זה
אשמח אם תוכלו לענות לי בהקדם

מירי שלום
מירי שלום,
ישנם ילדים בגילאי שנתיים וחצי שעדיין מתקשים לשלוט באופן מלא על הצרכים בלילה, זהו מצב שכיח ותקין התפתחותית. הסימן לכך הוא הקושי להתאפק עד הבוקר. בדרך כלל ילדים בשלים לגמילת לילה, כמו מבוגרים, אינם מתעוררים על מנת ללכת לשירותים ומסוגלים להעביר את כל הלילה ללא צורך לגשת לשירותים, למעט במקרים בודדים. לכן הפתרון של להעיר את הילד או לקחת אותו לשירותים כשהוא ישן אינו פתרון טוב לגמילה. את מספרת גם שהילדה עדיין זקוקה לבקבוק עם דייסה לפני שינה, מה שמחזק יותר את התחושה כי עדיין אינה בשלה לגמילה בלילה. במצב כזה, כדאי להחזיר את החיתול ללילה, להסביר לילדה שבלילה עדיין קשה לה להתאפק והפיפי בורח ולכן שמים את החיתול בלילה. החזרת החיתול ללילה לא גורמת לנסיגה בשליטה בסוגרים במהלך היום. ההישג ההתפתחותי נשמר. החזרת החיתול בלילה משפיעה על ההתיחסות של הילדה לגמילה בלילה. בהחזרת החיתול בלילה אכן יש מסר שבשלב הזה אינך מצפה ממנה לשליטה על סוגרים בלילה. לי נראה כי לאורך מספר חודשים הילדה שלך מראה תמונה של ילדה שלא בשלה לגמילה מלאה בלילה, למעט תקופה קצרה של התחלת תהליך הגמילה. תוכלי לנסות גמילה בעוד מספר חודשים.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

לגבי הדייסה בלילה היא פשוט נרגעת איתה אני שמה לה מנה יחסית מאוד קטנה ממה שהיתה אוכלת בלי תוספת אוכל מוצק אני מכינה לה 180 בלבד ולפעמים גם לא מסיימת.
לגבי ההרטבה בלילה הילדה מאוד עצמאית הולכת לשירותים לבד שיש לה צרכים מנגבת לבד לא נותנת לי לעשות כלום רוצה הכל לבד אז בשלות הגמילה קיימת אצלה ולאחר שנגמלה במהלך היום נתתי לה תקופה יחסית ארוכה להשיאר עם טיטולים בלילה.
ישנו פתרון נוסף?

מה גם שהילדה לפעמים מתאפקת שעות
ולציין שהילדה מאוד מפותחת

האם בתקופה שבה אפשרת לבתך לישון עם חיתולים היא התעוררה בבוקר עם חיתול יבש?
הבשלות של ילדים לגמילה בלילה קשורה ביכולת שלהם לשלוט בשלפוחית ו"להחזיק" את השתן כל הלילה עד לבוקר. לכן להעיר את הילד לעשות פיפי לא מלמד ולא עוזר לו לרכוש את השליטה בשלפוחית. כן חשוב ללמד ללכת לשירותים לפני השינה ולהימנע משתיה ממש לפני ההירדמות (כמו עם בקבוק) . חשוב לי לציין כי בגילאי שנתיים וחצי לא מעט ילדים עדיין גמולים רק ביום ולא בלילה ואם לבת שלך עדיין קשה לא להרטיב בלילה, אפשר לחכות עם הגמילה עוד מספר חודשים. בנוסף לכך, תקופת החורף לא אופטימלית לגמילה בלילה, מכיון שצריכים להיות מוכנים לכך שילד יפספס מידי פעם בלילה כחלק מתהליך הלמידה שלו.
מקוה שעניתי לשאלותיך
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

תודה לתגובתך המהירה ..
וכן שושי שהיא היתה עם חיתולים בלילה בבוקר היתה קמה יבשה לגמרי
והלכה לשירותים לא בחיתול אפילו .

שלום לי
המקרה שאת מתארת הוא טבעי ומוכר. ראשית, אנחנו אוהבים את ילדנו באופן שונה. ייתכן וכיוון שילד אחד הוא אהוב ב"אהבה מושלמת" כפי שאת מתארת, על הילד השני מושלכות כל התחושות השליליות, שהינן חלק מהרגשות שאם חשה לילדה (כל אם לכל ילד).
אני מציעה לך לפנות למספר שיחות ייעוץ עם איש מקצוע באיזור מגורייך, על מנת לנסות להבין לעומק את הפער הגדול שאת מתארת. אני בטוחה ששני הילדים חשים בפער, גם אם את משתדלת מאוד להראות אפילו את ההיפך. הפער הזה בוודאי מעיק על שניהם. גם להיות הילד האהוב באהבה מושלמת הוא משהו מאוד מצמצם. דהיינו, אם הכל מושלם, לא ניתן להביא לתוך הקשר את הרגשות השליליים, שכל כך טבעיים וחשובים בכל קשר ובלמידה איך ליצו קשר. זה בוודאי כואב להיות ילד שצריך מאוד להשתדל לאהוב אותו.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית
טל לקביעת שיחת ייעוץ: 054-5551479

שלום לך
אוננות הינה הדרך אותה מצאה ביתך על מנת להתמודד עם מתח פנימי שהיא חשה, ואניה מצליחה לפרוק אותו בדרכים אחרות. אני חושבת שכל מה שעשית עד עתה הוא מצויין ויכולת ההתבוננות שלך בביתך עמוקה וטובה. לכן, אני מסכימה עם דעתך שכנראה יש מתח פנימי שאינו בא לידי ביטוי באופן מילולי. הייתי מציעה, בשעת רוגע, לומר לביתך שאת מבינה, דרך ההתנהגות שלה שיש כמה דברים שמלחיצים אותה והיית רוצה לעזור לה בכך. האם היא יכולה לשתף אותך? בנוסף, הייתי מנסה למצוא יחד עימה דרכים אחרות, פיסיות, לפריקת המתח, כגון: לרקוד עם מוסיקה בחדר שלה, ללכת לגן שעשועים (כן, אפילו בגילה) ושם לפרוק את האנרגיה. ויש עוד הרבה מאוד דרכים.
הייתי בודקת גם מדוע היא מאוננת ליד אחותה. אני מתארת לעצמי שיש לכך משמעות.
אם את נתקלת בחוסר שיתוף פעולה, הייתי מציעה לך לפנות לאיש מקצוע למספר שיחות, על מנת להצליח לעלות עימה על דרך המלך.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית
טל' לקביעת התייעצות: 054-5551479

שלום לך
ככל שהגיל צעיר יותר הטיפול מהיר ויעיל יותר להקלה על הסימפטום. ישנם פסיכולוגים שמפנים לפסיכיאטר לקבלת תרופות, במקרה הצורך.

ניר תודה על הסבלנות.
פחדים מכל מיני סוגים בעיקר מבעלי חיים שכיחים מאוד בגילאי 3, הם חלק מהתפתחות רגשית ושכלית וחולפים עם הזמן באופן טבעי. מרבית הילדים זקוקים בשלב הזה בעיקר לגישה סובלנית מההורים, גישה שמקבלת את הפחדים ומרגיעה. בנוגע לכלבים, כדאי פשוט לעשות את מה שהילדה מבקשת, להרים אותה על הידיים להרגיע ולהמשיך בדרככם. לא להפוך את זה לנושא שעסוקים בו כולם. במקרים בהם הפחדים מתחילים לצמצם את מרחב החיים של הילדה, היא עסוקה בלחשוב על הדברים שהיא פוחדת או אינה רוצה לצאת מהבית כי אולי תפגוש בכלב וכו', זה מקרה להתערבות יותר אינטנסיבית ואף ייעוץ עם איש מקצוע.
בנוגע לפחד מחציית כביש, כדאי לבדוק את מקור הפחד עם הילדה ובינכם ההורים. פחד כזה עשוי להיות קשור בדרך כלשהי להסברים אולי אפילו לדאגה מצד מבוגרים בסביבתה. מול הילדה אפשר בצורה משחקית ולא מאיימת לבדוק ממה פוחדת בכביש, לתת הסברים וכללי זהירות באופן מרגיע שאינו מגביר חרדה.
בהצלחה
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

סבלנות

שלום גלית.
אכן התלבטות קשה ואני לא חושבת שיש תשובה חד משמעית בנושא. אני חושבת שאתם צריכים, בראש ובראשונה להחליט מה הכי טוב לכם. גם אחרי שתתגרשו שניכם תוכלו (אני מקווה) לתמוך בשני הילדים. אני מקוה שבן זוגך יוכל לקחתו אליו, ואולי אף יותר כאשר תערך הפרידה. בהרגשה שלי (שהיא לא התשובה הנכונה דווקא....) התקופה שלאחר הלידה היא תקופה קשה של הסתגלות. הקושי הוא של כולם (אולי את לא זוכרת). השאלה האם בן זוגך יהיה שם בשבילך ובשביל הילד בתקופה זו יותר אם עדיין תחיו ביחד. אני חושבת שזאת השאלה שצריכה להישאל. אם את מרגישה שהוא לא יהיה שם ושרמת המתח תגבר אם הוא יהיה אז אולי עדיף לערוך את הפרידה עכשיו.
לפני שאתם נפרדים אני מציעה לבנות רשת תמיכה (הורים, חברים אולי אפילו עזרה מקצועית) שיוכלו להיות שם בשבילך ובשביל הילד הבכור.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום לך.
התופעה של דפיקת הראש ברצפה סביב תסכול היא תופעה מוכרת, ותעבור עם הזמן. אין מה לדאוג. כיוון שהילד שלך הוא מילולי, הייתי אומרת לו משהו בנוסח: "שמתי לב שהיום כשלא קיבלת שוקולד עשית בום לרצפה כי אתה כועס שלא קיבלת מה שרצית". העובדה שהוא שומע שיקוף לעולמו הפנימי תעשיר ותרחיב עולם זה וכן תלמד אותו שניתן להשתמש בשפה על מנת לבטא תסכולים (ועד שהוא יעשה זאת זה ייקח זמן... קחי בחשבון)
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום לך.
אכן נראה כי דרך התנהגותו, הילד רוצה לומר משהו. ייתכן וזה משהו הקשור לקשר ביניכם או בכלל למצב בבית. ייתכן וזה משהו הקשור לביה"ס, אך נראה לי שאם זה היה המצב, היינו רואים איזשהיא התנהגות גם בביה"ס. לפיכך, הייתי אומרת לילד משהו בנוסח: "שמתי לב להבדל בין איך שאתה מתנהג בבית לאיך שאתה מתנהג בביה"ס. אני מבינה שמשהו כואב לך ומתסכל אותך והייתי מאוד רוצה לעזור. אתה יכול קצת לשתף אותי במה מדובר". אם הגישה נראית לך והילד לא משתף פעולה, אפשר לנסות לדובב אותו. אפשר לומר משהו בנוסח: "אולי אתה רואה שאבא ואני רבים לפעמים ואתה מתוח מזה".
באופן כללי, התנהגותו של הילד מבטאת תסכול וכאב פנימי רב. ייתכן והייתי שוקלת לפנות לאיש מקצוע, כי נראה לי שהמצב שלו לא פשוט ושאולי גם המצב בבית לא פשוט. איש מקצוע יכול לעזור לכם לעמוד על שורש הבעייה, ולכוון אתכם לדרכי התמודדות אדפטיביות יותר.
מצטערת שחיכית זמן כה רב לתשובה. היו הרבה תקלות טכניות במערכת.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית.
מספר טל' לקביעה להתייעצות: 054-5551479

מצב שבו ילד גמול חוזר להרטיב על בסיס יום-יומי, ולאורך תקופה של מספר חודשים, עשוי להצביע על מצוקה רגשית. יכול להיות שהמצוקה שלו קשורה לכניסה לגן עירוני ויכול להיות כי סיבה אחרת היא המקור למתח. ילדים במצבי מתח מגיבים לעיתים בנסיגה בהתנהגותם או בהתפתחותם הרגשית. לעיתים קרובות רואים תופעה כזו כשנולד תינוק חדש.
טוב מאוד שאתם עורכים ברור רפואי, חשוב לשלול גורמים בריאותיים, אולם הייתי ממליצה לפנות גם לייעוץ פסיכולוגי.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

מהתאור שלך אני מבינה כי הילד שלך מפותח יפה מאוד לגילו בכל מיני תחומים חשובים. קוגניטיבית הוא מפותח היטב, חברתית, הוא פעיל, סקרן, עוסק בספורט, חוגים, נשמע לכללים. יחד עם זאת הוא גם ילד ביישן, בעיקר כשהוא צריך לדבר בקבוצה או בסביבה חדשה. משהו שראית אצלו גם בגן אבל הועצם בביה"ס כי לביה"ס יש משמעות רבה יותר עבורו. אני לא רואה בזה בעיה מדאיגה, זה הילד עם הצדדים החזקים שלו ועם חולשותיו. ההכרות עם החלק הביישני באופיו, לדעת שהוא זקוק לפרק זמן ארוך יותר, להרבה חיזוקים מהסביבה (בעיקר המורה) ובכלל לגישה מקבלת ואוהדת היא זו שתעזור לו להרגיש יותר בנוח בסביבה בה הוא נמצא ולהעיז להתבטא יותר בכתה.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

קיימת שונות רבה בין ילדים בהתפתחות השפה. מדבריך לא ברור מהי רמת התפתחותו השפתית, מילים בודדות, משפטים קצרים, דיבור לא ברור? דיבור לא ברור אינו מצב חריג בגילאי שנתיים, חלק מהילדים עדייין מתקשים בהבעה. בעיקר במצבים טעונים רגשית בהם הילד מתרגש או מתוסכל , היכולת השפתית המוגבלת מקשה עליו לבטא את צרכיו במילים ויש נטייה להשתמש בבכי או בסוג כלשהו של פעולה. התפתחות שפה אינה קשורה לפינוק, אם את מודאגת לגבי התפתחותו השפתית את יכולה להתייעץ עם קלינאית תקשורת.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

שלום חגי
ראשית, צר לי על זמן המתנה ארוך לתשובה, שנבע מתקלות טכניות במערכת הפורום.
התנהגותו של בנך תואמת מאוד את גילו. סביב גיל שנתיים מגלים ילדים שתי תגליות חשובות: את נפרדותם ואת כוחם היחסי בעולם. הנפרדות הינה ההבנה שהם יישויות נפרדות ושאנשים אחרים הינם יישויות נפרדות בעלות צרכים ורצונות משלהם. הידיעה הזו הינה בד בבד מרגשת ומפחידה. לפיכך, ילדים בגיל זה מגלים הן התנהגויות עצמאיות (כגון בדיקת גבולות) והן התנהגויות של היצמדות). אכן, בד"כ ההימצדות היא לאמא. מדוע אצלכם זה לא כך? זה כבר לחשיבה שלכם. אולם, אם הילד מצא בך דמות עימה הקשר הוא יותר צמוד, אין כל רע בכך. זה יעבור עם הגיל ועם תרגול והתפתחות ההבנה של הנפרדות.
מה שכן ניתן לעשות הינו לומר לילד משהו על הנפרדות הזו. למשל: " שמתי לב שכשאני בא הבייתה אתה נורא רוצה אותי כל הזמן לידך וצמוד אלייך. אולי אתה עוד פוחד כשאני מתרחק או כשאני מדבר עם אמא". הידיעה שלו שאתה מתבונן ומבין את המתחולל בעולמו הפנימי תקל עליו מאוד.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית - מומחית לגיל הרך.

את מתארת התנהגות בעייתית נקודתית שקשורה למערכת הגן. אני חושבת שהפתרון צריך להיות בתוך הגן תוך שיתוף פעולה שלכם ההורים יחד עם הגננת הקבועה והגננת המחליפה. ענישה שלך בבית לא תגרום לילד שלך בן ה-4 לראות את הגננת המחליפה כגורם סמכות ולהשמע לגבולות שהיא מציבה לו. הרבה פעמים ההתערבות מתחילה בבניית קשר של אמון וקרבה בין הגננת לבין בנך. הבסיס לקבלת הגבולות הוא קשר טוב בין הילד לבין מי שמטפל בו. אולי גורמים נוספים במערכת הם מקור לבעיות ההתנהגות וצריך לנסות ולהבין או התמונה הכללית.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

חשוב להבין את הסיבות להסתייגות של בנך מלימודים. האם יש לו ליקויי למידה או קשב? מומלץ לערוך אבחון פסיכולוגי / פסיכודידקטי. ילדים עם קשיי למידה או קשיים התפתחותיים נאלצים להתמודד עם הרבה חוויות מתסכלות בתהליך הלמידה כתוצאה מכך הדימוי העצמי נפגע והחשש מכשלונות נוספים ריאלי. יחד עם זאת כשמדברים על דימוי עצמי חשוב להסתכל על מכלול ההתנהגות של בנך גם בתחומי חיים אחרים, כגון היחסים החברתיים שלו עם בני גילו, התעניינות בתחומים נוספים (ספורט, אומנות, מוסיקה) אם גם בתחומים נוספים ההתנהגות שלו נמנעת ומסוייגת כדאי לפנות איתו לטיפול רגשי. ככלל אני ממליצה להורים בעיקר לילדים עם קשיי למידה או קשיים בביה"ס, לטפח אצל הילדים תחומי פעילות נוספים בהם יוכלו לחוות חוויות של הצלחה, הנאה, תחושת יכולת והערכה. זו גם דרך לבנות דימוי עצמי חיובי.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

שלום לך שוב נטלי.
אני ממליצה להפסיק את סוג הענישה הזה. זה בהחלט יכול להוביל לבעיות בקשר ביניכם ולמידת תגובה אלימה (נעילה בחדר יכולה להחוות כאלימה ביותר עבור בנך).
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

קודם כל למה בנך לא נמצא במסגרת כמו שאר הילדים שבגילו.
הוא זקוק לחברה בגילו , לא פלא שהוא נצמד אליכם כי הוא לא מכיר אחרים ובגילו. לעניות דעתי הדבר הזה גרוע ביותר לילד.
אני מתארת לעצמי שאת כאמא עושה את כל מה שאת יכולה , אבל לנעול ילד בשביל שישחק זאת התעללות נפשית .
אני אמא לילד בן שנתיים וחצי ומתעסקת בעבודות הבית כשהוא ישן במיטתו ב 20:00 , יש דברים יותר חשובים מעבודות בית, הבית יכול ללכת קיבינימט. הילד שלי זקוק לי ועד שהוא לא ישן אני לא מתעסקת בכלום שלא קשור אליו למעט מטלות קלות שגוזלות דקות ספורות ואני גם נותת לו לעזור לי, נסי לשתף אותו בעבודות שלך, ולתת לו עצמאות , הבית יחכה לך תאמיני לי, הוא ימשיך להתלכלך גם כשנהיה מתחת לקבר.
האמיני לי אני באה מבית שעבודות הסדר והניקיון אצל אימי היה סדר היום שלנו כילדים, כאילו וזה הדבר הכי חשוב בעולם. היום כאמא אני עושה חוויה מתקנת, ושלא תביני לא נכון הבית שלי מבריק ומסודר כמו בית מרקחת אבל זה גוזל ממני כבר מזמני וכשאני עייפה מדי אני פשוט מוותרת על "התענוג" של לנקות ולסדר, הבן שלך יותר חשוב וו לא השיטה ללמד ילד להיות לבד, שלחי אותו למסגרת שמתאימה לך ושם הוא יפרח וילמד זאת.

כשקראתי את מצוקתך התפלאתי מאוד... מדבריך משתמע כאילו בנך חסר מנוחה ותזזיתי ומציק לך לסדר וולנקות אבל בגילו המופלג הוא עדיין לא במסגרת חברתית שתעספק לו את הגירויים ותאפשר לו לפרוק את האנרגיה הרבה שאצורה בו. אף אני אם לילד בן שנתיים ושלשה חודשים ובני , באופיו, אוהב לשחק בגפו ויודע להעסיק את עצמו, עם זאת הוא,ובנך ,ככל ילד נורמלי בגילו חייב לשחק עם בני גילו. ייתכן ואת בחרת לגדל את בנך שיטת חינוך בה הילד צמוד לאימו לפחות עד גיל 3 (שיטת הרצף או משהו כזה) וניכר ממכתבך שהשיטה אולי היתה טובה עבורו עד כה אבל נכון להיום את חייבת לגלות גמישות ולהתאים את הגירויים לצרכיו. בשיטת "חנוך לנער ע"פ דרכו". לסגור ילד בחדר הוא דבר שלא ייעשה ועלול לגרום לו לבעיות התנהגות וחרדות בעתיד.
בהצלחה, ליבי עם בנך!!

למה לחלק שכתבו אחרונים ענו ואלו שכתבו לפני לא עונים אני באמת צריכה ייעוץ
בבקשה תכתבו לי

גיל שנתיים ושלוש יכול להיות גיל סוער של בדיקת גבולות מול מבוגרים ומול ילדים. נשמע לי שההתנהגות של ביתך משקפת קושי שלה להסתגל למסגרת, להתמודד עם תסכולים וכי הדרך היחידה שהיא "מצליחה" להתמודד מול התסכולים היא דרך תוקפנות. אני חושבת שנכון יהיה מצידך לפנות לייעוץ כדי להקנות לך כלים וכדי להבין יותר את קשייה של ביתך. למרות החשש שלך מיעוץ פסיכולוגי אני חושבת שזו הדרך לצאת ממעגל הכעס שכבר קיים בינך לבין ביתך. גם היא וגם את נשמעות לי חסרות אונים מול המצב וכועסות אחת על השניה. יעוץ יכול לעזור ולהפחית את המצוקה.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית