פורום פסיכולוגיה ילדים - יש לך שאלה?

הסרוב של בנך לשמוע בקולך איננו סימן לכך שאת איבדת מסמכותך ולא שהוא מזלזל בך אלא שהוא זקוק לך. נדמה לי שההתנהגות הלא ממושמעת של בנך נועדה למשוך אליו את תשומת ליבך גם אם זה נעשה בדרך שלילית. נולד לו אח כיום בן כמה חודשים, הנוכחות שלו הופכת להיות יותר מורגשת בחיי המשפחה, אבא לא היה בסביבה, לא ברור כמה היית פנויה עבורו.
כדאי לשוחח איתו על התחושות שלו, לקרוא ספרים בנושא אחים, הכי חשוב למצוא לכם שוב זמן בילוי משותף רק שניכם גם אם מדובר ברבע שעה ביום.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

תודה רבה על התגובה המהירה.

ברצוני להתמקד ולשאול איך אני מגיבה להתפרצות כעס? כאשר אני מבקשת לעשות דבר מה והוא מגיב בלא רוצה, או בורח לי מהחדר?
אני כועסת אבל זה לא עוזר. אני מקדישה לו הרבה תשומת לב, ומנשקת ומחבקת כל הזמן, אני אומרת לו שאני ואבא והתינוק אוהבים אותו מאוד. איך אני מחזירה אותו להתנהגותו הטובה והממושמעת ומשמרת אותה.
אתמול היה לי מקרה די קשה איתו-אספנו חברה מהגן והוא החליט שהוא לא רוצה לשבת בכסא בטיחות שלו אלא ליד החברה באוטו. הסברתי לו שהוא לא יכל כי אני לא יכלה לחגור אותו וזה מסוכן והוא לא הסכים בשום אופן לשבת בכסא, כאשר ניסיתי להושיב אותו בכוח הוא השתולל צעק וצרח ואפילו הרביץ לי, באותו רגע החזקתי את עצמי , לא התעצבנתי או הגבתי בצורה תוקפנית . אבל כן הושבתי אותו תוך התנגדות מצידו וחגרתי אותו בכיסא. הסברתי לו שאמא כועסת על ההתנהגות הזו ושיבקש סלחה. אבל באותו הרגע ממש אני לא ידעתי מה לעשות - איך לגרום לו לשבת מרצונו, הרי אני לא יכולה לוותר לו ולתת לו לשבת לא חגור. מה עושים במצבים כאלו.

מיכל שלום,
אין פתרונות פלא למצבים אותם תיארת. ילדים עוברים תקופות כאלה של מרדנות, בדיקת גבולות, התעקשות על הרצונות שלהם. זה מתיש, מתסכל ובטח פוגע בביטחון העצמי שלך כהורה. בתגובה להתפרצויות כעס אלו כדאי מצד אחד להקפיד לא לאפשר פריצת גבולות ומאידך להכיל יותר את המצב הרגשי הפגיע של ילדך. הכוונה היא שילד מתפרץ זקוק לתחושה שיש מבוגר חזק ממנו שלא נבהל מההתפרצות וההתפרקות שלו ויכול לשאת ולהתמודד עם כל מה שקורה לו. לכן לשמור על הגבולות. מצד שני אם את מבינה שילד במצב רוח ירוד, עצבני מייצר יותר מצבי עימות (זה קורה גם לנו המבוגרים) תוכלי להתמודד טוב יותר עם התחושות של כעס ותסכול שההתנהגות שלו מעוררת בך. התגובה שלך במצב אותו תארת היתה נכונה וטובה. חגרת אותו למרות מה שעשה. הסברת מדוע זה חשוב, הסברת שאמא כועסת. אבל כדי להכיל ולהרגיע רגשית אין צורך לדרוש ממנו להתנצל, לבקש סליחה. את זה אפשר לעשות מאוחר יותר אחרי שנרגעתם, שוחחתם על הארוע, ניסת להבין מה הוא הרגיש ומה גרם לו להתנגד וניסתם להשלים.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית

לא כך כך הבנתי אלו קשיים יש לילד שלך כיום, האם הקשיים בבית או בכתה?
אם תפרטי אוכל להתיחס לדבריך.
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

הקשיים הם בכיתה, הוא מכה, בועט, לא כל יום אבל פעם בשבןעיים בערך אני מקבלת דיווח מהמורה.
יש לציין שהוא מספר לי לבד עוד לפני הדיווח מהמורה.
בבית הור מקסים, קופץ כל הזמן, אך בזמן משחק, הכנת ש.ב הוא יושב.
לפעמים בביצ יש ויכוחים עם אחותו הגדולה, בתחום הנורמלי והם מיד חוזרים להיות חברים טובים.
אצלנו בבית אנחנו לא צועקים וכמובן לא מרביצים.
השאלה מה אני עושה כדי שבכיתה הוא יבין שלא כך מתנהגים.
תודה

מתוך דבריך אני מבינה שהקושי שעליו מדברת המורה קשור להתמודדות שלו בתחום החברתי. הוא מגיב בתוקפנות כלפי ילדים מסוימים?במצבים מסוימים? אני ממליצה לך לשוחח איתו, חשוב שהשיחה תתבצע באוירה נינוחה, שלא יחוש מואשם או תחת ביקורת. לשמוע ממנו איך הוא מרגיש בכתה, האם רכש חברים, מה קרה לחברים הקודמים. אחר-כך לנסות להבין יחד איתו ארוע מסוים עליו סיפרה המורה. התחושה שמשהו מבין מה קורה לו תקל עליו רגשית ובנוסף תוכלו לחשוב יחד איך להתמודד אחרת עם הבעיות עליהן הוא מספר לך.
בהצלחה
שושי יעקובי.

פעמים רבות הגמילה מתחילה בצורה טובה אבל תוך זמן קצר משהו נתקע והילד חושש לעשות קקי במקום המיועד לכך. לפעמים כתוצאה מארוע או כמה ארועים של פיספוסים מתעוררת החרדה ורצון להימנע מקקי. לעיתים מלחתחילה היתה חרדה סביב הקקי. במקרה כזה חשוב לעשות תצפית רחבה מה מעורר בו חרדה. האם הכניסה לשירותים, האם ישיבה על הסיר, כשהוא היה עם החיתול האם הוא הסכים בקלות להסיר את החיתול לאחר עשיית צרכים? מה זה אומר "כשהקקי מתפספס הוא נרגע"?
שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית

בתי היתה בת 4.10 כאשר נולד לה אח (כיום הוא בן 7 חודשים). הסברתי לה שיבוא רופא והוא צריך להוריד חתיכה מהבולבול כי החתיכה הזאת יכולה לגרום למחלות. אולי היא קצת יותר גדולה וההסבר היה מספיק משכנע לגילה.

הכי חשוב לשמוע מה התעורר אצלו כשהוא שמע את מה ששמע. על מנת שתוכלי לענות בהתאם. כדאי לשאול אותו מה הוא חשב שעושים בחגיגת הברית. לנסות לדובב אותו. אחר-כך תוכלי להסביר לו כי ברית המילה היא טקס שכל הבנים עוברים כמה ימים אחרי הלידה. מסירים חלק קטן מהעור שליד איבר המין. הייתי מציינת כמה כולם שמחים לקראת זה. הידיעה שהגברים שסביבו (שנראים בריאים ושמחים) עברו טקס זה, יפחית את החשש שאולי הברית פוגעת בצורה כשלהי באיבר המין או בתינוק. שושי יעקובי
פסיכולוגית חינוכית התפתחותית

דבר ראשון, ממש לא כל הבנים עוברים את ההליך הזה. דבר שני, זו בהחלט פגיעה בלתי הפיכה בתינוק ובגופו. זה כואב, זה מסוכן ואין לזה הצדקה רפואית.

אנשים שמחים מתוך בורות. הברית פוגעת והילדים באופן טבעי מבינים זאת לבד. רק מנהגי מסורת שאבד עליהם הכלח גורמים לאנשים להתמיד בהם. מיותר לחלוטין.

שלום שרון
אני מציעה לכתוב יחד עם ביתך סיפור על ילדה בת חמש וחצי אשר נפרדת מהמוצץ. אני מציעה לכתבו היסטוירה של המוצץ, קצת את ההיסטוירה שלה ולשלב בסוף את הפרידה וסיבותיה. בנוסף: אפשר לערוך טקס פרידה מהמוצץ ולתת לה משהו אחר מרגיע בשעת מצוקה : דובי/שמיכה או כל דבר אחר שהיא תבחר. בנוסף, אתם, ההורים, צריכים להאמין באמונה שלמה בפרידה הזו מהמוצץ ולהקרין לה את הביטחון הזה, שלדעתכם היא אינה זקוקה עוד למקור הרגעה זה.
יהיו כמה ימים קשים.
לעודד אותה על כך שהיא גדולה ואמיצה.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום איתן
יכול להיות שמציצת האצבע מעידה על מתח קל של ביתך, אולי מתח הקשור לגן או לכל דבר אחר שעובר עליה עכשיו. זה יכול להיות גם מתח טוב הקשור לגדילה והתפתחות.
הייתי נותנת לזה להיות. אני מאמינה שזה יעבור.
אם אתה רוצה אתה יכול לשאול את ביתך על כך. אפשר לומר לה משהו בנוסח: "שמתי לב שבזמן האחרון התחלת למצוץ אצבע לפני השינה. לפעמים לילדים קשה להירגע או להירדם, והאמצבע מאוד עוזרת להם. איך זה אצלך?"
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום לך
ממה שכתבת, ייתכן מאוד וקיים עיכוב התפתחותי נרחב (PDD). ייתכנו אף קווים אוטיסטים. אני מציעה להאיר את תשומת ליבו של אחיך ולבדוק את הבעייה. ככל שמתחילים לטפל מוקדם יותר, השיפור יכול להיות רב יותר. אני מציעה לפנות למכון להתפתחות הילד באיזור מגורייך
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום ורד
מהכתוב, ייתכן וכי קיים קושי מזערי במוטוריקה עדינהולכן בנך נמנע מציור (החזקת עיפרון חלשה). ייתכן והוא אינו מסתכל על הדף כיוון שבהיותו ילד חכם, כפי שציינת, הוא מכיר בקושי.
אני מציעה לפנות למרפאה בעיסוק באיזור מגורייך או לחילופין למכון להתפתחות הילד בקופ"ח.

שלום דנה
שאלתך אינה ברורה. כדאי שתפרטי הרבה יותר

שלום מעיין
על אף הקושי המאוד מובן שלך, אין כרגע כ"כ מה לעשות. בגיל של ביתך היא עדיין לא יכולה ללמוד הרגלי שינה עצמאית ומסודרת. לכן, אני מציעה שתחשבי על פיתרון אחר כגון: עזרה חלקית במשך היום, על מנת שאת תוכלי לנוח1 התחלקות עם בן הזוג או עם כל אחד אחר בשעות שעד חצות. הרגלי השינה של ילדתך ישתנו עוד פעמים רבות במהלך החודשים הקרובים.
בנוסף, אני ממליצה לך על הספר "לישון בלי לבכות" של אליזבת פנטלי וגם על "לישון כמו תינוק" של פרופ' אבי שדה. יש שם את כל מה שאת רוצה לדעת על שנת תינוקות.
שיהיו לילות שקטים
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום שרית
התנהגותו של בנך מעידה על כך שמשהו השתנה בחייו. אם זה משהו שאינכם מודעים אליו, אני מציעה לפנות לאיש מקצוע, על מנת שתוכלו להבין יחד עימו (ועם הילד) מה קרה. ייתכן שקורה משהו בביה"ס. אם קיים היריון (אפילו אם לא גיליתם לו עדין....) מחלה במשפחה, מתיחות ביניכם או כל דבר אחר, ייתכן שהוא מגיב לכך, ואז יש להתייחס בהתאם. דהיינו, לורמ לו משהו בנוסח: "בזמן האחרון אתה מתנהג בצורה שלא מתאימה לך בביה"ס. לפעמים, כשילדים יודעים שאחד ההורים שלהם חולה במשהו, הם מאוד דואגים לו ואז הם מתנהגים קצת דומה למה שאתה מתנהג".
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום מיכל
אני מציעה להתייחס לקושי באופן ישיר. אפשר לומר לביתך משהו בנוסח: "שמתי לב שמאוד קשה לך לעבור מהגן לצהרון". הידיעה שלה שאת מתבוננת בה ומבינה אותה תגרום לה הקלה רבה. לאחר מתן הלגיטימציה לקושי אפשר לחשוב יחד עימה על דרכים להקל מעבר ספציפי זה. לדוגמא: לקחת איתה תמונה של המשפחה ולאחוז בה בדרך לצהרון/לאחוז דובי אהוב מהבית בדרך או כל דבר אחר העולה על רוחכם.
כנ"ל לגבי המעברים האחרים שאת מודעת לכך שקשה לה איתם.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום רונן
התנהגותו של בנך מעידה על מצוקה ותסכול פנימיים, שבנך אינו יכול לומר במילים, ולכן מבטא דרך הגוף. ייתכן וההסתגלות לגן עירייה קשה לו מכל מיני סיבות: מסגרת גדולה, פחות יחס אינדיוידאולי, אולי היתקלות בילדים גדולים יותר, אולי תחושת כישלון עם נושאים קוגנטיביים. הייתי מציעה לפנות אל ילדך בדברים. אפשר לעשות זאת דרך משחק או סיפור. לדוגמא אפשר לשחק במכוניות ולהיות המכונית שמרביצה ומציקה לכל המכוניות האחרות, ולנסות לראות מה ילדך אומר על כך. שפת המשחק מוכרת יותר לילדים בגילו של בנך, והוא יוכל בקלות רבה יותר להיפתח דרך זה. כנ"ל דרך סיפור.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום הדס
פעמים רבות, המעבר לגן עיריה, המהווה מסגרת גדולה יותר ודורשנית יותר, מביא לגילוי של קשיים אשר לא באו לידי ביטוי במסגרת קטנה של גן פרטי. לכן, הייתי לוקחת את דבריה של הגננת ברצינות ומתייעצת עימה מה לדעתה כדאי לעשות. לגבי קשיי קליטה: הם אמורים להתבטא גם בקושי רב בפרידה בבוקר וחוסר רצון להשתתף בפעילויות הגן ממקום של הימנעות. האם זה המקרה?
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית

שלום שני
ישנם ילדים רבים שאוהבים לבדוק את העולם דרך מגע ותחושה, ונשמע לי שבנך הואאחד מהם. זה בסדר גמור ואין מה לדאוג לגבי השלב האוראלי. אם משהו מההתעסקות שלו מפריע לך, נסי להציב גבולות. גיל שנתיים הוא גיל מתאים לכך. אפשר להציע לו אופציות נוספות לתחושה כגון צבעי ידיים, התעסקות בחול וכו'.
בברכה,
שרון באומל
פסיכולוגית קלינית