שלשום עישנתי את האחרונה שלי

כל הכבוד!!! ויישר כח!!!
זו דוגמא נפלאה להשפעה שיש להלך הרוח על הגוף הפיזי וההרגשה והוכחה שההתמכרות היא רגשית ולא פזיולוגית, אין דבר כזה "גוף שזקוק לעישון...". ניצחת את הקושי הרגשי ואתה מרגיש "בחוץ" וזה נהדר. בכל זאת הנה טיפ קטן אבל חשוב!
אחד ממאפייני ההתמכרות אלו מחשבות מוטעות ואשליות. כמעשן המחשבות "תומכות" בעישון בכל דרך בכל מיני תירוצים והסברים שיש בכל זאת משהו טוב בעישון ולכן אולי לא כדאי למהר ולוותר עליו ולאחר הפסקת עישון קיימת אפשרות שיצוצו שוב מחשבות מוטעות אבל הפעם ממקום אחר וכדאי לדעת שאם וכאשר יהיו כאלה כיצד להתמודד. המחשבות האפשריות לאחר הפסקת עישון יכולות להקל ראש בהתנסות בודדת כאילו שעכשיו לאחר הגמילה אתה חזק מספיק כדי לאפשר לעצמך לעשן רק עוד סיגריה אחת, אבל אין דבר כזה סיגריה אחת!

זה הזמן להביט קדימה על החיים וכמו שציינת לנצל את הזמן, האנרגיה, האומץ והתבונה שעמדו מאחורי ההחלטה שלך להוציא את העישון מהחיים ולהפנותם לעבר יעדים חדשים ובעלי ערך שיקדמו אותך לחיות חיים של הגשמה עצמית.

שיהיה בהצלחה כולנו גאים בך.

כאחד שחווה את אותה הרגשה שיש לך בימים אלו - אופוריה ואושר עילאי על השחרור מהסיגריה, לצערי נפלתי למלכודת. אחרי כחצי שנה ללא עישון, לקחתי "אחת קטנה". זה היה בחתונה של חבר קרוב בה כולם שתו ועישנו והיו מסטולים לגמרי. כאחד מהחברה' לא עצרתי בעצמי והשתתפתי בחגיגה.
מה שהתחיל מ"אחת קטנה" הפך ל"לא נורא סיגריה ביום" ולאט לאט חזרתי לעשן כמו קטר. היום אני שוב מנסה להגמל בעזרת הספר, אבל האפקט לא דומה כמו בפעם הראשונה.
אז זיכרי - גם בזמן שאת מרגישה גדולה וחזקה כי את לא מעשנת וזה קל לך, אין לעשן שוב אי-פעם! גם לא שכטה אחת, גם לא חצי שאיפה.

אבל זה לא מה שחשוב.
עבר חודש מאז. לפעמים קשה יותר והרצון לסיגריה חזק מאודדדדד, אבל לרוב זה עובר על מי מנוחות.

לפני שבועיים התחלתי גם לרוץ! נראה לי שמצאתי התמכרות חדשה...

בכל אופן, בהצלחה לכל מי שמתכוון להפסיק בעתיד, שהפסיק היום, ושכבר הפסיק לפני זמן.

כוח רצון הוא תחליף הניקוטין היעיל ביותר.

איזה כיף זה!!!
ואני מעדיף להיות מכור לריצה מאשר לסיגריה...

ואם תתאמן, לאט לאט תרוץ יותר ויותר והמהירויות גם יגדלו.
תרוץ אבל על פי תוכנית אימונים מסודרת, כי קל מאד להיפצע.