שיתוף

ולא על סיגריה שהודלקה.
מה שחשוב שעכשיו אתה לא מעשן. שתגיד לעצמך לעולם לא עוד.

מתחבר מאוד למילים שלך, "...ההרגשה אינה ניתנת לתיאור בלי סיגריות...". הסיבה בכל זאת שעישנת וכמוך וכמוני עוד מיליוני אנשים בעולם היא כי לא הייתה לנו באמת זכות בחירה כמו שכביכול מציגים זאת יצרני הסיגריות וגם קובעי המדיניות שמגבילים את השימוש לבני גיל מסויים ( במקרה 18 ). בפועל, השיווק המתוחכם והאשליה שכולנו נפלנו בה שיש משהו טוב בעישון, שהוא מרגיע, מעניק תמיכה ברגעים מסויימים, מזוהה עם גבריות, נשיות, כוח, חופש, עצמאות ומה לא....כשהאמת רחוקה והפוכה לגמרי.

מספיק לראות את האתר של חברת דובק יצרנית הסיגריות הישראלית כדי לחשוב שהם מוכרים נופש כאילו היו חברת נופש ( הכל כחול, שמיים, ציפורים...). "מיבאים את הטבק המשובח 65 שנה מארה"ב..." ( סיגריות...טעם?..טעים..?) הצבעים של הקופסות, האופן שבו מוצג העישון לצעירים והתרומה לכל אלה מצד תוכניות הריאליטי לא השאירו לנו סיכוי בפרט אם נולדנו להורים מעשנים ( אני כן..). בכל אופן, כל הכבוד, אל תחיה בספק ואל תניח לעצמך לחשוב לרגע שיש סיכוי שתחזור, המשך לעסוק בטיפוח עצמי ושאף כל הזמן להיות בשיא יכולתך המנטאלית והפיסית. עקרונות פשוטים שאני מלמד בתוכנית הגמילה מעישון שלי אבל עם עוצמה שלא תסולה בפז. תמיד תזכור שלא היית אשם ולא באמת הייתה לך זכות בחירה, כעת יש לך ומימשת אותה לכן אין מה להביט לאחור בגעגוע וגם לא בכעס או אכזבה, התחלת בדף חדש ובזה מקד את המשאבים שעומדים רשותך ובמיוחד את הזמן , הכסף, האנרגיה והתבונה. ייש כח הענקת אני בטוח שדבריך העניק למעשנים רבים כוח להגשים חלום.
משה רוימי, מייסד תוכנית "שאיפה" לגמילה מעישון.

עישנתי הרבה שנים. הפסקת העישון הייתה הדבר הכי טוב שקרה שלי. קיבלתי ממש את החיים שלי בחזרה. אני אומר לעצמי איזה מטומטם הייתי שכך פגעתי באיכות החיים שלי במשך כל אותם שנים שעישני.

אבל מצד שני, אני מאשים בעיקר את עצמי. אני בחרתי לעשן. בדיוק כמו שהפסקתי לעשן לאחר הרבה שנים, יכולתי להפסיק לעשות זאת לאחר מעט שנים. בדיוק באותו אופן שאלכוהליסט בוחר לשתות.

זה נכון שניקוטין ממכר. ונכון שהוא גורם לנו לרצות לעשן. אבל יש הרבה מאד דברים שגורמים לנו לרצות משהו , ואנחנו לא עושים אותם כי אנחנו בוחרים לא לעשות אותם.

הבחירה קיימת אבל רק אחרי שאתה כבר מעשן, להמשיך להרעיל את עצמך למרות המודעות למחיר שאתה כבר משלם. כשאני אומר שלא הייתה לך "זכות בחירה" אני מתכוון לבחירה אמיתית שמבוססת על מידע, אותנטי ולא על מניפולציה תודעתית שאחראים לה יצרני ומשווקי הסיגריות. הסיגריות זה המוצר היחידי שאנשים צורכים אותו דרך הפה שהוא לא מזון או תרופה ושלא באמת מצויין מה הוא מכיל ואיך הוא צפוי להשפיע מבחינה פיסיולוגית ונפשית. אף מעשן לא היה מתחיל לעשן, גם לא בגיל צעיר אם כל קופסאות הסיגריות היו שחורות ולא צבעוניות ויפות כל מה שהיה עליהם זה סמל של גוגלולת שמתחתיה כתוב "רעל" יש להרחיק מבני אדם! אף מעשן לא היה נוגע בסיגריות אם היה מצויין בעלון מצורף ( כמו שמתחייב בכל מוצר אחר לשימוש אישי עם פוטנציאל שלילי ) שעישון הופך להתמכרות שחלק ממאפייניה הם חוסר שליטה על ההוצאה הכספית, פגיעה בדימוי העצמי, חוסר הערכה של החברה, פגיעה וודאית בבריאות הפיסית, סירחון, אי יציבות רגשית, תלות רגשית שגורמת לעצבנות ודיכאון...במילים אחרות עישון=אקונומיקה או כל חומר ניקוי אחר. זכות בחירה זה לעשן כשכל המידע הזה מצוי בידך ולא כשקיים מצג שווא שאולי יש משהו טוב בכל זאת בעישון, שהוא גברי, נשי או שמזוהה עם עצמאות או חופש.

עישון גורם העוני מספר 1 בעולם, יותר מתאונות ומחלות ועדיין הוא חוקי, זה המוצר היחיד שהמדינה לוקחת עליו 75-85% מס ( 60 מליון שקל ביום ), זכות בחירה זה לדעת ואז להחליט.
אני , הורי, אתה ושאר המעשנים נפלו קורבן ולא אשמים. אני מסכים איתך בעניין האחריות שקיימת ברגע שאתה מודע לדברים אבל נק' המוצא היא שרוב המעשנים מעשנים בלי להבין באמת למה.