גמילה עצמית

*לא לציטוט.

שלום רב,
אני מעשנת כ-10 שנים (די בהדחקה, אומרת לכולם ש7 שנים). עשיתי הפסקות בעבר הרחוק לשנה או חצי שנה, ותמיד חזרתי לעשן עקב סיגריה אחת, שאמרתי לעצמי "טוב, זו רק אחת" ומשם הדרך חזרה הייתה בלתי אפשרית.

יש לי ברונכיט כרוני עקב הסיגריות ואני משתמשת במשאף נגד זה.
אציין שאני בת 30...שזה גיל שמומלץ להפסיק...
בכלל, זה מגביל עם המשאף, והורפאה שלי כל הזמן אומרת לי להפסיק.
אני גם כל כך פוחדת ממחלות, כמו סרטן, וכל יום מחדש אומרת שאפסיק לעשן, אך לא עושה זאת.

נרשמתי לסדנה של הכללית, אך היא תהיה בספטמבר, ואולי זה יתנגש לי בשעות עם דברים אחרים. מה גם, שאני רוצה כעת להפסיק ולא לחכות.
אתמול בן זוגי די הציב לי אולטימטום בקשר לעישון, כי הוא חושב על להביא ילדים וחושש ממהשלכות של העישון על העובר. למרות שאנחנו עדיין לא מתכננים הריון :) אבל הוא חושב על ההשלכות העתידיות והוא צודק, וגם יש כח רצון להפסיק. אך נורא קשה ליישם לגמרי...

החלטתי שאני מפסיקה לבד, בהדרגתיות ולא בבום.
התחלתי בכך היום.
אך הבעיה היא, שיש לי קשיים נפשיים(חרדות וOCD וגם חרדות בריאותיות, שקשורות לעישון) והסיגריה מרגיעה אותי או נותנת לי פסק זמן מהמחשבות והקשיים, בריחה שכזו.
או שאני רגילה לכל מיני התניות שאיני יודעת איך לשבור אותן. כמו, סיגריה אחרי אוכל, יחד עם הקפה, כשמחכה לאוטובוס, לפני אירוע מלחיץ, במהלכו, בבוקר - עוד לפני שפותחת את העיניים - כבר סיגריה, ועוד שתיים עם הקפה לאחר מכן, לריכוז בלימודים(בעיקר בתקופת מבחנים וכו) וכאתנחתא בהפסקות מהשיעורים. בבתי קפה, ביציאות, כשמרגישה לא בסדר עם עצמי.
בקיצר, זה לא נגמר..תמיד יש סיבות למה כן.
אשמח לטיפים איך לשנות התניות,דרכי חשיבה, איך שהגוף יסבול פחות מהגמילה מהניקוטין (לא מתכוונת להשתמש בשום תכשיר רפואי כמו סיגריה אלקטרונית או מדבקה או זייבן וכו').שמעתי שיש הרבה תופעות לוואי כשנגמלים, פיזית, כי הגוף רגיל לקבל ניקוטין. אני כבר היום חווה תופעות של עצבנות ואי-שקט...
ומה עושים עם החשק לסיגריה?
אני לא יכולה פתאום לפתוח בדרך חדשה של חשיבה, על דברים חיוביים, כי אני די פסימית..אז זו לא עצה יעילה עבורי, אבל מה אני יכולה לומר לעצמי כדי להצליח, למשל.

אגב, אני מעשנת בין קופסא-לקופסא וחצי ליום...לעתים יותר, לעתים פחות.



תודה מראש...:)