לא מעשן בפעם ה1000

עישנתי 15 שנה. וב-5 שנים האחרונות נאבקתי להפסיק. לא אהבתי לעשן ומאוד הפריע לי ולכולם. קראתי את הדרך הקלה איזה 5 פעמים, הייתי בטיפול לייזר, בסדנה של אלן קאר והייתי באימון של משה רוימי. כולם היו הצלחה במובן שההפסקה עצמה פיזית הייתה קלה אבל הראש עדיין מעשן. וככה אחרי כל טיפול הייתה הפסקה קלה ומוצלחת ואחכ נפילה קשה כשנכנסתי לאיזה מצב קשה.
בשנה וחצי האחרונות החלטתי לנסות ללמוד ולחשוב בעצמי על הנושא. ולא קראתי יותר מדי (רק את הספר "להיות חופשי מעישון" , חלקים נבחרים מהספר של אלן קאר והתכנים שמשה רוימי נתן לי בזמנו). והחלטתי לעשות את הבלתי אפשרי.
כל מי שדיברתי איתו ובאמת "הפסיק לעשן" בכיף עשה את זה כי משהו קרה בו. החלטתי שאם זה לא קורה לי מעצמו אני גורם "לזה" לקרות. והתחלטתי באמת לחשוב הרבה מאוד זמן והשקעתי הרבה מאמץ לספוג אלי את כל הידע הזה. זה לא ידע ריאלי בראש זה ידע שריר, ידע תת מודע שרק חזרה מרובה יכולה באמת לשנות.
מה שהבנתי מכל הסיפור הזה שמכל נפילה לומדים, כל הטיפולים עוזרים במשהו (גם אם לא מיד אז לטווח הארוך) ושאם לא מוותרים אז אפשר. הדבר הכי נורא זה לוותר. הרעיון של לוותר על עצמך ולהתעורר עוד 25 שנה בבית חולים נשמע לי מזעזע.