הפחד שלי הוא מהפרעות התנהגות

אני מעשן כ 17 שנים כמות של קופסא ליום, למותר לציין את התענוג שבעישון סיגריות, ומעבר לזה את העובדה שהסיגריות הן בעצם חלק בלתי נפרד מזהותך, קשה לי לראות את עצמי מעביר את הבוקר בלי ה"קפה וסיגריה", קשה לי לאכול ארוחה טובה מבלי להנות מהפנטזיה של הסיגריה שאחרי, ועוד כהנה וכהנה נ"צ יומיומיות שהן והסיגריות שזורות באופן תלותי וחזק, וכמובן מצבי הרוח, וזוהי ליבת הבעיה שלי כאשר אני חושב על גמילה. הסיגריות הן אלו שמעצימות אותי בזמן שמחה ומרגיעות אותי בזמן כעס ומעודדות אותי ברגעי משבר, בקיצור הן אלו ששומרות על שפיותי, והראיה אני כאדם שומר מצוות שלא מעשן בימי שבת יכול לספר שבשבתות אני בהחלט מרגיש מעורער, וזאת למרות שהצורך הפיזי הרגיל שאני מכיר מימי החול לא כל כך פועל בשבתות (כנראה סוג של שעון ביולוגי או פסיכולוגי) אבל אני בהחלט לא במיטבי ברמה הנפשית אני קצר רוח סובל מהתפרצויות כעס וממש לא נעים לשהות בחברתי כאשר אני נטול סיגריות, אמנם אני בשליטה תודה לאל אבל זה הגורם היחיד שמונע אותי מלצאת לדרך חיים נטולי ניקוטין ועשן.
ניסיתי פעם אחת בעבר להפסיק זה החזיק מעמד משהו כמו 10 ימים היו לי כאבי ראש וכד' אבל זה לא מה שבאמת הפריע לי, מה ששיגע אותי זה חוסר האיזון הנפשי.
אני מניח שלא אקבל תשובה מלאה לבעייתי כאן בפורום אך אשמח למילים מכוונות, (לא, טיפול לא בא כרגע בחשבון מסיבות תקציביות, זה פשוט יקר בטירוף וחבל).