לכל המבקרים בפורום

שלום אני בת 28 מעשנת בערך 11 שנה.
אמא לתינוק בן 1+8 ונשואה למעשן כבד!!!
החלטתי היום שאני מפסיקה לעשן לגמריי, וקשה לי עם זה מאוד אני מרגישה מין ריקנות פיסית ולא קל לי בכלל.
הייתי מעשנת בין 1/2 קופסא לקופסא שלמה ביום.
כאשר גילתי שאני בהריון הפסקתי מיידית ולא חזרתי עד שבני היה בן 8 חודשים. כלומר חזרתי שוב לעשן לפני כשנה בערך, אחרי שלא עישנתי שנה וחצי.
למען האמת אני אוהבת לעשן מאוד ואני לא משלה את עצמי אני מודעת לכך שאני יכולה להיגמל ואפילו אחרי 10 שנים יתחשק לי, לאדם שמעשן ואוהב את זה לא עובר "החשק" לסיגריה גם אחרי שנים רבות.
כשאני הפסקתי גם אני הרגשתי לעיתים צורך למרות שפיסית הרגשתי מצויין ונגמלתי כבר.
בכל אופן היום זהו היום הראשון וקשה לי מאוד מאוד פיסית. הודעתי לכל מכריי שהפסקתי היום כדי לא לחזור בעצמי.(מין קטע של אגו כזה).
ה"סיבות הידועות" להפסקה זה מסיבה בריאותית אני מבינה שזה פשוט הורס כל חלקה טובה בגוף!!
זקוקה לעידוד ואשמח לשמוע על סיפורים של אנשים שנגמלו או שבתחילת הדרך...

יש מצב שתשכנעי אותו להפסיק לעשן או לפחות לידך? אני הצלחתי להוריד את הכמות מאז שיש לי חבר לא מעשן

קודם כל אני מעריצה את כל מי שמנסה (למרות שלא מצליח) להפסיק באופן של לכפות על עצמו אי עישון ולהתייסר עד מוות או עד הכניעה לסגריה.
אני אף פעם לא הצלחתי לעשות את זה לעצמי ולכן הפסקתי לנסות להפסיק לעשן עד ש....
בעלי קנה לי את הספר של הדרך הקלה להפסיק לעשן ומאז אני לא מעוניינת בסגריה- פשוט ללא מלחמה עצמית וללא יסורים שמוכרים לכולנו.
מתוך שמחה והרגשת שיחרור אמיתית.
אני לא מאמינה לעצמי שאני כותבת את זה. הקלות שבה הפסקתי לעשון מצחיקה אותי וגם מדאיגה .
אני נכנסת לפורומים רק כדי לספר לכם ולשתף את כל מי שרוצה פשוט לומר שלום יפה לסיגריה מבלי להרגיש חסך או ויתור - מדהים.