זה בכלל לא כ"כ קל!

סמדר שלום רב,
מזל טוב, אשרך. המפלצת כבר איננה, המטרה הושגה.
ראשית אני רוצה לומר לך שבאמת נוגע ללב הכנות והרצינות שלך עם התהליך.
כמו שאמרתי, מפלצת הניקוטין כבר מאחורייך, כל מה שנותר זה להנות מזה !!!!
אל תתני לשטיפת המוח שאומרת שעלייך לעבור תקופה קשה, להכריע. יכול להיות שסף הרגישות שלך
גבוה יחסית, אך חשוב לציין שגם אם כן, השיא כבר בעברך.
כעת הבחירה היא חדשה, האם להתייסר או להנות מההפסקה, וגם אם תחושי תחושות שמזכירות
את תסמיני הגמילה מניקוטין, תמיד תזכירי לעצמך, שנתת לעצמך את המתנה הנפלאה ביותר שיכולת
לתת, ברחת מכלא הניקוטין, ואיזה ברת מזל שאת :-), הפסקת להרעיל את עצמך באופן קבוע.
וכך תוכלי להנות מכל שאר הדברים הבאמת מהנים בחיים.

שנה נהדרת

חיזקת ועודדת אותי בנגיעה אחת רכה.... נראה לי שאת אכן צודקת וששיא הקושי כבר מאחורי. (אני מפחדת לומר את זה בקול רם שלא לפתוח פה...;-)) אתמול היה יום ממש לא קשה באופן מאוד מפתיע, וכנראה שלכאלה ימים התכוון המשורר באומרו "קל להפסיק לעשן". כן, יש רגעים שפתאום עוברת בראש מחשבה "סיגריה!" (לפעמים אפילו בלי סימן קריאה...), אבל היא חולפת בסך אם רק מרשים לה. אני חושבת, שכפי שכתבת, מאוד חשוב שאזכור להזכיר לעצמי שברחתי מכלא הניקוטין.... זה רק שכרגע אני עדיין בורחת ועלי לוודא שאלה שרודפים אחרי לא ישיגו אותי לחבוש אותי (וגם לכבוש אותי) מחדש. אני מתארת לעצמי שככל שיחלפו הימים ארכוש ביטחון חדש בעצמי ועם עצמי וארגיש שאכן נתתי לעצמי מתנה ושהיא שלי בזכות ולא בחסד, ובעיקר, שאף אחד לא יוכל לקחת אותה ממני. אז הפסקתי להרעיל את עצמי באופן קבוע - וזה אכן נפלא! אני מאוד מאושרת על כל יום שעובר שבו שאני לא משועבדת למקלות העשן האלה ששלטו בחיי. אני מאושרת שהילדים שלי נושמים אויר נקי. אני מאושרת להיות להם דוגמא חיובית לא רק במילים. ואני מאושרת לשמוע שבעלי מדווח שכשאני ישנה אני כבר לא נוחרת והנשימות שלי שקטות ונקיות. ואני מאושרת להיווכח שעם כל כמה שפחדתי זה אכן אפשרי, כי נראה שכל יום זה קל יותר מהיום שהיה לפניו. שוב, רוצה לומר לך הרבה תודה על החיזוקים והאכפתיות ועל היד ששלחת לגעת... סמדר.

אני כותבת כשאני כבר ביום ה-12 שלי כלא מעשנת, ורציתי לספר שאני (רוב הזמן) מאוד מאושרת. (וחשוב לציין שלזה שאני לא מאושרת כל הזמן אין שום קשר לסיגריות. מסתבר, שאני אנושית...!) אני ה-מ-ו-מ-ה ודי מתקשה להאמין שאני היא זו שכותבת את את צמד הזה: "לא-מעשנת" ו-"מאושרת" ביחד, ובאותה נשימה - אבל האמת היא שזה מה שאני מרגישה. ביום ה-10 שלי, ערב יום כיפור, תוך כדי ההתרוצצויות הרגילות שלפני שנכנס החג, שמתי לב פתאום לאנשים שמעשנים ברחוב, במכוניות שלהם, בפתחי חנויות וכיוב', ולא האמנתי ל"שמוע" את מחשבותי שלי עצמי. כל מה ש"שמעתי" את עצמי חושבת היה: איזה מסכנים הם! תראי איך הם צריכים לעמוד שם בחוץ ולנשום את העשן הקטלני הזה... אני ממש מרחמת עליהם שהם עדיין עבדים/שפחות למפלצת הניקוטין! בחיי. אחרית הימים. מדהים, לא? טוב, אני נדהמתי מעצמי. ואח"כ, שטף אותי גל גדול של אושר ושמחה, וחייכתי מאוזן לאוזן (בטח נראיתי די מוטרפת לאנשים מהצד... אבל מה'כפת לי...), ואם לא הייתי עדיין צרודה משנים של עישון הייתי גם מתחילה לשיר, כי זה בדיוק מה שהתחשק לי לעשות. אז כשנכנסתי לאוטו, פתחתי את הרדיו בקולי קולות, וקרקרתי ככל יכולתי, מופתעת לגלות שאני מצליחה להגיע לטונים שמזמן לא הגעתי אליהם. האם גם גבהתי? מה... הפסקת עישון משפיעה גם על הגובה? מאושרת ומחבקת את כולכם... סמדר :}