אולי הפעם???

הי חברים, היום הרביעי ללא סגריות ולמען האמת, הפעם באופן מפתיע זה באמת קל ופשוט. עד הפעם הזו כל הפסקה הייתה מלווה בימים קשים, עצבים , הרבה עצבים, ואחרי כמה ימים נשברתי. הפעם זה שונה, והרבה בזכותך אורית. בכל פעם שפניתי אליך וסיפרתי לך על העצבים, קריז, ההתמכרות המטורפת לניקוטין, את כיוונת אותי לעניין הפחד. ואמרת לי שמה שאני מתארת נשמע לך כמו הפחד והחשש שיהיה לי קשה. ביום שבת האחרון, עישנתי סיגריה, ותוך כדי העישון הרגשתי את אותה תחושה שאני מרגישה בימים ללא סיגריות (נמלים בכל הגוף). אז נפל האיסמון, התחושה שאני חשה היא רק פחד. מאותו הרגע לא נגעתי בסיגריה. ולמעט רגעים קלים ביום הראשון שלרגע חשבתי על סיגריה, לא נרשמו אירועים מיוחדים, החיים ממשיכים, השמיים לא נפלו והאמת אפילו קצת טיפה טוב לי. היה לי כל כך רע לעשן, הייתי אדם מתוסכל מהעישון, חסר חיים, עצבני בטירוף, לא יוזם ואוכל את החרא שהעולם מגיש לי. עכשיו טוב לי, עכשיו כייף לי . אנ ימאוד רוצה שזה ישאר ככה. ואיך אורית אומרת, מי שלא רוצה לעשן שפשוט לא יעשן. אוריתי, לא מכירה אותך אבל מאוד אוהבת ומעריכה אותך. מקווה להשאר לא מעשנת לנצח!!!!!!!!!!!!!!!!