סיימתי לקרוא את הספר

כל הכבוד על היוזמה!
את מתה לסגריה? ראשית :חלק א בהפסקת העישון הוא לא לעשן אף סיגריה. חלק ב' כשעולה המחשבה על סיגריה אז להבין שהמחשבה לא מעידה דבר על הרצון. המוח שלך רגיל לתרגם את התחושה שבאה מלמטה כ"אני מתתתתתההה לסיגריה" ובדיוק אז את צריכה להזכיר לעצמך כמה נהדר שאת לא צריכה לדחוף מקל עשן לפה כי את כבר לא מעשנת! כך שוב ושוב עד ש"פתאום" יהיה סוף סוף שקט. תרשי לזה לקרות וזה יקרה.

בהצלחה. אשמח לשמוע איך הולך.

מה שלי עזר בימים הראשונים והקשים של הגמילה הפיזית היה הרצון העז שלי להרוג את מפלצת הניקוטין שבתוכי. הבנתי (מנטלית) שכל סיגריה שאני מעשנת מעצימה את מפלצת הניקוטין, ולכן המסקנה המתבקשת מאליה היא להרעיב אותה למוות, כלומר לא לתת לה אפילו לא פיפס של ניקוטין. ידעתי שתוך מקסימום 72 שעות היא תיכנס לקומה, ואז הכל יהיה קל יותר פיזית. אז - בכל פעם שאת "מתה לסיגריה" תזכירי לעצמך שזו לא את, זו מפלצת הניקוטין שמתעתעת בך ומפעילה מניפולציות מתוחכמות כדי לגרום לך להמשיך לכלכל אותה ותוך כדי גם להרוג את עצמך, ותבחרי לקחת את השליטה על חייך מידיה חזרה לידייך. תוך כדי את גם יכולה לקום ולצאת החוצה כדי לנשום עמוק עמוק לתוך הבטן. את יכולה לבכות. את יכולה להפעיל את השואב אבק, ותוך כדי שאת שואבת אבק מהשטיח, לצעוק ולצרוח. את יכולה להתנפל על הכריות שלך ולהרביץ להן. ואת יכולה להרים טלפון לחברה ולבקש שתחזיק אותך רגע. בהצלחה - סמדר :}