שאלה

התחושה הפיסית של ייסורי הגמילה בלבד הינה באמת לא תחושה קשה, והיא אינה עולה על תחושה של עקיצת יתוש. אך כמו עקיצת יתוש יכולה להוציא אדם מדעתו. גם כאן, ברגע שמייחסים לתחושה הזו שרשרת התניות של רצון לסיגריה, והתנגדות לרצון, כולל התלבטויות, חוסר החלטיות שעלול להיות שם, ומאבק כתוצאה מכך, זה הופך את התחושה לנוראית, וזה ללא ספק ישפיע על יכולת הריכוז. זה כאילו משהו ממשיך לחכות לסיגריה, ואת החלק הזה שמחכה, צריך ליידע שאינך מעשן.
בדוק את עומק ההחלטה שלך וכמה אתה עומד מאחוריה, אצלי חוסר האיזון המנטאלי מתחיל כשאני נותן פתח לעניין של חוסר החלטיות. וכוונתי היא בחוסר החלטיות היא, שכשבא לך סיגריה, בדוק אם אתה למעשה רוצה לעשן אך מתנגד, או פשוט מרוצה מכך שאינך מעשן...
מקווה שעזרתי, בהצלחה, ותודה על השיתוף בנושא.

זה חלק מהתופעות שמתרחשות כשאנחנו מפסיקים לעשן.
רמות הנוראדרנלין והדופמין יורדות וזה משפיע על כל ההוויה שלנו, הנפשית והפיזית.

זה עובר.
לא לדאוג.

לאלה מאיתנו שרגישים קצת אחרת כדאי אולי להפסיק לעשן בסוף שבוע, או ביום שאפשר להישאר בבית עד יעבור זעם.
והוא עובר.

אנחנו גופנפש ולכן ברור שגם לראייה הסובייקטיבית ולתפיסת העולם האישית יש משקל לא מבוטל, אבל יחד עם זאת אי אפשר לדעת איך בדיוק יגיב כל גוף למחסור בניקוטין.
הוא אמנם רעל, אבל הגוף התרגל לחיות איתו והוא מגיב בדרך שלו לחסרונו, ולניסיונות למצוא איזון חדש בגוף בריא יותר, בלעדיו.

באתר של האגודה למלחמה בסרטן כתוב כך:
"בצד אנשים רבים שלא מתגלים אצלם שום סימנים שליליים בעקבות הפסקת העישון, ישנם אחרים המגלים סימנים כמו התגברות השיעול והליחה, עצבנות, קוצר נשימה, מועקה בחזה, הזעה, כאב ראש, עייפות, שינה לא שקטה וכדומה. אולם, יש לזכור שסימנים אלה מעידים על תהליך החלמה ורובם נחלשים תוך ימים אחדים עד שבועות אחרי תחילת הגמילה."

אני הרגשתי כאילו הראש שלי בתוך ענן, כאילו שדה הראייה המרחבי שלי הצטמצם, כאילו הכל עמום וכהה.
זה הלך והשתפר ונעלם לחלוטין בר תוך מספר ימים ספורים.

יותר חשוב לברוח מהבית כלא של הסיגריות, מאשר לפחד ולהישאר עבד (או שפחה) למפלצת הניקוטין.

בהצלחה.